הסיסמה שקידמה את באי הכינוס השנתי של הפדרציות היהודיות בארה"ב, שנערך באוקטובר 1991, היתה "ישראל היא זריקה בזרוע נגד התבוללות".
הכינוס השנתי התמקד אז במציאת פתרונות לבעיית ההתבוללות, בעקבות סקרים מטלטלים מ-1990, שהצביעו על כך ששיעור נישואי התערובת בקרב היהודים זינק לכ-50%.
היום, כאשר שיעור ההתבוללות בקרב יהודי ארצות הברית עומד על 58% במצטבר, המספר הזה נראה סטנדרטי – אבל אז היה מדובר ברעידת אדמה של ממש, בעקבותיה החלו ישראל והקהילה היהודית לבחון צעדים אופרטיביים.
הצעד המשמעותי ביותר שנעשה בשנות ה-90 בניסיון לבלום את ההתבוללות של הצעירים ברחבי העולם היהודי כולו, ולקרבם לישראל, היה הקמת פרויקט "תגלית", שיצא לדרך לפני 25 שנה.
את הפרויקט, שמזמין יהודים צעירים מהעולם לצאת לסיור חינם של עשרה ימים בישראל, יזם ב-1994 יוסי ביילין, ומימנו הנדבנים מייקל שטיינהרט (שהואשם לאחרונה ע"י ה"ניו יורק טיימס" בהטרדות מיניות) וצ'רלס ברונפמן.
השניים פנו לממשלת ישראל והציעו לתרום 2 דולר על כל דולר שממשלת ישראל תורמת. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הסכים, ולתורמים המקוריים נוספו לאורך השנים לין שוסטרמן, סוזי גלמן ושלדון אדלסון.
בשניים וחצי העשורים שחלפו מאז, "תגלית" מתפקד כגשר בין-יבשתי בין הגולה לישראל. דרכו הגיעו לארץ 600 אלף צעירות וצעירים – 475 אלף מתוכם מארה"ב, ואחרים מהריכוזים היהודים באמריקה הלטינית.
אבל 25 שנה אחרי שהפרויקט הענק הזה נולד, הוא מעלה יותר ויותר שאלות בקרב הגורמים המעורבים בו בישראל ובארצות הברית: האם הוא עדיין אטרקטיבי בעיני צעירי העולם? האם הוא מעניק להם תמונה נכונה של המציאות הישראלית? האם מניעת התבוללות היא עדיין ערך עליון, או שמא יש לפתוח את היהדות בפני כל מי שרואה בעצמו יהודי?
ומעל הכל: האם הפרויקט טומן בחובו גם נזקים של ממש?
מעקב צמוד אחר המשתתפים
בעיני ההנהגה המרכזית של יהודי ארצות הברית, ישראל עדיין נתפסת כדבק שיחזיר את הדור הצעיר לעולם היהודי.
ישראל הרשמית, מצדה, עדיין רואה בפרויקט הזה דרך לחזק את הקשר של הדור הצעיר לישראל, הן לצורכי עלייה, והן לטובת הרחבת התמיכה בה בארה"ב.
כדי לוודא שפרויקט "תגלית" מצליח להשיג את מטרותיו, מנהל צוות חוקרים יהודים מאוניברסיטת "ברנדייס" בבוסטון, מעקב צמוד אחר משתתפיו. הם בוחנים מה קרה לבוגרי "תגלית" במהלך הסיור בישראל ואחריו.
חלק מבוגרי "תגלית" הראשונים ב-1999 נמצאים במעקב עד עצם היום, ומהממצאים שנאספו עד כה עולים כמה מאפיינים מעניינים:
- מרבית המשתתפים מצהירים שהביקור שינה את חייהם, והגביר את הקשר שלהם לישראל וליהדות.
- הזיכרון החזק ביותר שלהם הוא מאתרים כמו מצדה, הכותל, יד ושם וירושלים בכלל, ומערבי השבת.
- הם מייחסים לזיכרון השואה ולקיום מדינת ישראל חשיבות גבוהה יותר מבני גילם, שלא יצאו למסע.
- שני-שלישים מבוגרי "תגלית" הם שמאלנים על פי ההגדרה הישראלית.
- למרות זאת, התמיכה שלהם במבצע צוק איתן מ-2014, למשל, הייתה דומה לזו של היהודים בישראל ועמדה על 90%.
- לעומת זאת ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, לא נמצאו הבדלים בין המשתתפים ב"תגלית", לבין אלה שלא השתתפו.
- הבוגרים גם שומרים על קשר עם חבריהם למסע, וחלקם חוזרים לביקור בארץ – או רוצים לחזור. בכל מקרה, הם מעידים כי לאחר ההשתתפות בפרויקט עודדו גם את חבריהם ובני משפחתם לבוא ולבקר בישראל.
החוזרים "מתגלית" גם מגלים עניין רב יותר בישראל וביהדות, מגבירים את הקשר עם הקהילה היהודית, וחשים יותר מחויבים לישראל בהשוואה להוריהם.
את העניין שלהם בישראל הם מבטאים, בין השאר, בפעילות פרו-ישראלית בקמפוסים בארה"ב ובהתגייסות לצה"ל, כך שרבים מהחיילים הבודדים העולים הם יוצאי "תגלית".
גם בכל הנוגע להתבוללות, ההישגים של "תגלית" ברורים: 72% מהמשתתפים התחתנו עם בן או בת זוג יהודים, לעומת 51% מבני גילם שלא יצאו למסע. בקרב ילדים לבני זוג מנישואים מעורבים, שהשתתפו ב"תגלית", מגיע שיעור הנישואים לבן או בת זוג יהודיים ל-55%, לעומת 22% בלבד בקרב מקביליהם שלא השתתפו בפרויקט.
20% מבוגרי תגלית חוזרים לארה"ב מאוכזבים ממה שגילו. חלקם מנתקים קשר עם ישראל והיהדות – מיעוטם הופכים לפעילים נגדה, עד כדי הצטרפות ל-BDS
עם זאת, בתוך "תגלית" – ששורשיה נטועים באמריקה – קיימת הרבה יותר פתיחות לסוגים שונים של יהדות מאשר בממסד הישראלי.
מנכ"ל "תגלית", גידי מרק, מגלה כי כיום, כמעט 50% מהמשתתפים בפרויקט, באים ממשפחות שבהן רק הורה אחד הוא יהודי. לדבריו, השאלה המרכזית שצריכה להעסיק את יהודי העולם היא "איך אתה מגדל את הילדים שלך", ולא "האם הילדים הללו יהודים על פי ההלכה או דרישות הרבנות בארץ".
למרות פתיחת השורות למשתתפים שאינם בהכרח יהודים על פי ההלכה, בשנים האחרונות פחות ופחות צעירים מוכנים "לבזבז" עשרה ימי חופשה על ביקור חינם בארץ הקודש.
סוזי גלמן, מיורשי ענקית הג'ינס "ליוויס", פילנתרופית ופעילה למען ישראל, מודאגת מכך. "בעבר, מי שלא השתתף בפרויקט חשב שהוא עלול לפספס, ורשימת ההמתנה שלנו היתה ארוכה", היא אומרת. "כיום אין רשימות המתנה, ונראה כי כלל לא דחוף לסטודנטים לצאת לארץ דווקא בקיץ הזה. אולי הם ייצאו בקיץ הבא, או בזה שאחריו. אחרי שהם משתלבים בשוק העבודה ומתחילים לעבוד, הרבה יותר קשה להם לצאת לחופש כדי להשתתף בפרויקט.
מנכ"ל "תגלית", מרק, אומר בתגובה לדברים של גלמן, כי "לא הכל ורוד, אבל לא הכל שחור. ב-2018 הבאנו לישראל יותר מ-48 אלף צעירים, אליהם הצטרפו לסיור בארץ 8,000 ישראלים. אנחנו מצפים גם השנה ל-45-50 אלף משתתפים בתוכנית, כאשר 80% מהם יגיעו מארצות הברית".
הסכנה האמיתית
אבל עם כל הכבוד למספרים, ולכך שבתוך "תגלית" כבר מגלים פתיחות רבה יותר לסוגיית ההתבוללות ולשאלה מיהו יהודי, הסכנה האמיתית לקיום הפרויקט טמונה ב"לקוחות המאוכזבים".
לצד רוב מכריע של 80% מהמשתתפים שאומרים כי הביקור שינה את חייהם לטובה, 20% חוזרים לארצות הברית מאוכזבים ממה שגילו על היהדות ועל ישראל. חלקם מנתקים קשר עם ישראל והיהדות – מיעוטם הופכים לפעילים נגדה, עד כדי הצטרפות ל-BDS.
אחד ממאוכזבי "תגלית" עמם שוחחנו השבוע הוא סם סוסמן, בן 27, יליד ניו יורק וסטודנט באוניברסיטת אוקספורד, שביקר לראשונה בישראל ב-2012, כאשר היה בן 20. סוסמן לא אהב את השאלה שהפנה אליו חייל שהתלווה למסע – "האם אתה בצד של הערבים"? – והתאכזב גם מהביקור במאהל בדואי. "כל מטרת הביקור הייתה לרכב על גמל, ולא לדבר על המיעוטים בישראל", הוא נזכר.
כשחזר לניו יורק, גייס סוסמן תרומות להקמת ארגון בשם "הרחבה", Extend, שהציע לאורחי "תגלית" ביקור נוסף בן חמישה ימים בישראל, שיאפשר להם לשוחח עם פעילים חברתיים ועורכי דין על מצב זכויות האדם תחת שלטון ישראל, ולשמוע גם את הצד הפלסטיני של הסכסוך.
"יש לי משפחה מורחבת בישראל", אומר סוסמן. "הם מאוד אורתודוקסים וחיים בירושלים. חגגנו בבית את החגים, ויהדות היא בפירוש חלק מהזהות שלנו. אבל הורי לא הלכו לבית הכנסת ולא למדתי במערכת החינוך היהודית".
כשהוא נשאל מדוע יצא עם "תגלית", משיב סוסמן: "השתתפתי בתגלית כי הנושא מעניין אותי וקיבלתי ביקור חינם בארץ. אני מגדיר את עצמי ציוני ליברלי. אני מתעניין באקטיביזם. אני בעד פתרון של שתי מדינות. אני מתעניין בזכויות אזרח לפלסטינים". סוסמן חזר מישראל, מכבד את ישראל בגבולות 1967, אבל תומך ב-BDS בשטחים.
סוסמן ומאוכזבי "תגלית" לא לבד. בשנת 2014 במהלך מבצע "עופרת יצוקה", התקיימה בניו-יורק הפגנה ראשונה של צעירים יהודים, נגד מדיניות ממשלת ישראל. הם הקימו גוף בשם "אם לא עכשיו" (ifNotNow), שהצהיר על התנגדות חבריו "לגיבוש הישראלי של הגדה המערבית ורצועת עזה".
כיום, הפעילויות של צעירים יהודים נגד הכיבוש אינה מתקיימת רק בקמפוסים, אלא פרצה זה מכבר לרחובות. אם פעם היו אלה התארגנויות של פלסטינים בלבד, הרי שהיום מדובר גם באלפי יהודים צעירים ומשכילים, שמפגינים נגד הכיבוש הישראלי ביהודה ושומרון.
ניתן לראות אותם במרכזי הערים הגדולות, מול משרדי הליגה למניעת השמצה בניו יורק, מול משרדי ארגון הסטודנטים היהודי הוותיק "הלל" בוושינגטון, מול משרדי שדולת איפא"ק בבוסטון – וגם מול משרדי "תגלית" בניו יורק. הם מפגינים – והמשטרה עוצרת אותם.
אחת הפעילות הבולטות בארגון, היא קרלי מנס, 27, גם היא בוגרת "תגלית". מנס גדלה בלונד איילנד, ניו יורק, חגגה תמיד את החגים היהודים, השתייכה לבית כנסת רפורמי ואף עלתה לתורה בבת המצווה. בבית הוריה למדה כי ישראל תמיד היתה הטובה, והיה לה ברור שיום יבוא וגם היא תיסע לבקר בארץ הקודש.
"טסתי לישראל במאי 2012", היא נזכרת. "התרגשתי לבקר במקום שחברי דיברו עליו בכל כך הרבה אהבה, ובאמת הרגשתי את הקשר לישראל".
מנס חזרה לארה"ב, ואט אט הגיעה למסקנה, שאין הצדקה לכיבוש וכי צריך לפעול להפסקתו: "אכפת לי מישראל, אבל אני לא אפסיק להילחם בפעולותיה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם