נתניהו שקל את עצת דרעי, הביט מסביב - וירד מהרעיון

יו״ר ש״ס הגה את רעיון הבחירות המיוחדות בין נתניהו וגנץ בלבד, וכנראה העלה באזני ראש הממשלה טיעונים משכנעים בעד ● אבל בפעם היחידה שבחירות כאלו קרו בישראל, אחוז ההצבעה היה נמוך מדי ● וממילא, בחירות מיוחדות לא ישנו את הרכב הכנסת הנוכחית

06/11/2019 04:43
בנימין נתניהו ואריה דרעי באזכרה בכנסת לרב עובדיה יוסף. 4 בנובמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

אריה דרעי, אחד הפוליטיקאים הוותיקים והממולחים בשטח, העלה בימים האחרונים לראשונה את רעיון הבחירות המיוחדת לראשות הממשלה, שבהן ישתתפו רק בנימין נתניהו ובני גנץ.

יש לי תחושה שהשיחה הבאה התקיימה לאחרונה בארבע עיניים בין ראש הממשלה ליו"ר ש"ס:

"לך על זה, כדאי לך", אולי אמר דרעי לנתניהו. "אנחנו נעביר את החוק בכנסת לבחירות ישירות ומיוחדות. אתה תתמודד מול גנץ ותנצח. ואני אגיד לך למה. בבחירות האלה הערבים לא יבואו להצביע. אין להם שום חשק לצאת מהבית כדי לבחור בגנץ ולפיד. החרדים כן יגיעו. הם אוהבים אותך וחוץ מזה אנחנו נביא את כולם.

"וככה אתה נשאר על הכיסא הזה עד הבחירות וגם אחרי כן. אם יהיה בינתיים כתב אישום – אתה שוב תקבל לגיטימציה. תלך על זה. אתה יכול להרוויח מכל העולמות".

"אתה תתמודד מול גנץ ותנצח. בבחירות האלה הערבים לא יבואו להצביע. אין להם שום חשק לצאת מהבית כדי לבחור בגנץ ולפיד. החרדים כן יגיעו. הם אוהבים אותך"

נתניהו לא פסל את הרעיון על הסף. הוא שקל את הרעיון, ורק אתמול החליט כנראה לרדת מהעסק.

דרעי עצמו הוא לא פילנטרופ, והעצה שנידב לנתניהו טובה גם לו עצמו. בבחירות מיוחדות, המפלגות עצמן אינן משתתפות – וכך ש"ס תוכל לשמר גם בכנסת הבאה את ההישג הפנטסטי שגרפה בבחירות ב-17 בספטמבר, תשעה מנדטים.

תזכורת: בחירות מיוחדות, שבהן השתתפו רק ראש הממשלה וראש האופוזיציה, התקיימו פעם אחת בתולדות המדינה, בפברואר 2001. ראש הממשלה דאז אהוד ברק, שניצח בבחירות 1999 את נתניהו, איבד בשלומיאליות את הרוב הקואליציוני שהיה לו והחליט על בחירות מיוחדות מול אריאל שרון, כדי לקבל מחדש את אמון הציבור.

בבחירות עצמן נחל ברק תבוסה מוחצת, מכיוון שהערבים לא הגיעו לקלפי אחרי אירועי אוקטובר 2000. שרון נבחר ברוב עצום (62% לשרון, 38% לברק) והקים ממשלת אחדות רחבה עם העבודה ושותפות רבות אחרות.

בחירות מיוחדות עכשיו מחייבות שינוי חוקתי דרמטי, ולא בטוח שממשלת מעבר יכולה להעביר אותו. בכל מקרה, דרושה תמיכה של אביגדור ליברמן כדי להשיג 61 קולות בעד החוק. כל חבר כנסת שירצה להתמודד (ורק לחברי כנסת מותר להתמודד) יצטרך להשיג 10 חתימות של עמיתיו חברי הכנסת, אבל הבעיה היא לא בפרוצדורה.

אחרי הבחירות המיוחדות הללו אנחנו חוזרים לאותו מצב בדיוק, כי הרכב הכנסת לא משתנה במאום. לימין-חרדים יש 55 חברי כנסת. למרכז-שמאל יש 57 חברי כנסת. לישראל ביתנו של ליברמן – 8 חברי כנסת. מה יקרה אז? איש שוב לא יצליח להקים קואליציה.

נתניהו הבין כנראה כי התהליך מסובך ולא ישים. הוא חושש ממצב שבו הוא ילך להילחם לבדו מול גנץ, וחברי הכנסת של הליכוד והימין יישארו מחוץ לתמונת המאבק, ויצפו בו משועשעים מהיציע. גם הציבור עשוי להישאר אדיש. אחוז ההצבעה בבחירות 2001 היה נמוך במיוחד.

נתניהו הבין שהתהליך מסובך ולא ישים. הוא חושש ממצב שבו הוא ילך להילחם לבדו מול גנץ, וחברי הליכוד והימין יישארו מחוץ לתמונת המאבק, ויצפו בו משועשעים מהיציע

אמש אמר נתן אשל, המקורב האולטימטיבי של נתניהו, כי "הצעת הבחירות בין נתניהו וגנץ מטופשת כי אף נבחר לא יוכל להנהיג ללא קואליציה. זו שיטה של אלה שלא רוצים או פוחדים מבחירות כלליות".

בכך סתמו נתניהו-אשל, לפי שעה, את הגולל על רעיון הבחירות המיוחדות. אולי ב-21 ימי הבלגן הצפויים כאן אחרי שגנץ יחזיר את המנדט, ההצעה המיוחדת תעלה (ותרד) שוב.