החדשות בישראל מתחלפות בקצב מסחרר, מה שהיה חדשות רלוונטיות לפני שעה הופך לחדשות ישנות כעבור שעתיים. מכיוון שאני לא עומד בקצב האדיר הזה, החלטתי להקדיש רשומה אחת לכמה עניינים שונים שהתכוונתי לכתוב עליהם ולא הספקתי. המשותף לכל הנושאים: התערבות ממשלתית פסולה שנכנסת לחיי האזרחים ומתעמרת בהם. אעיר עליהם כאן בכמה הערות קצרות.

נתיב מינוס שר תחבורה אחד

הפתרון שמציע שר התחבורה לבעיית גודשי התנועה מעלה לנגד עיניי את הביטוי כוסות רוח למת. במקום להיכנס בעובי הקורה של הבעיה הקשה, להתעמק בה ולמצוא פתרונות רציניים, בא שר התחבורה הזמני של הממשלה הזמנית ומציע לנו למעשה לאסוף טרמפים, משל היינו מתנחלים המתגוררים בהתנחלות מבודדת ללא גישה לתחבורה ציבורית.

במקום למצוא פתרונות רציניים לבעיה הקשה, בא שר התחבורה הזמני של הממשלה הזמנית ומציע לנו למעשה לאסוף טרמפים, משל היינו מתנחלים המתגוררים בהתנחלות מבודדת ללא גישה לתחבורה ציבורית

המדינה השקיעה כספי ציבור בסלילת נתיבים מיוחדים לנסיעה שיתופית (קרפול), שבהם על הנהג לאסוף לפחות עוד שני נוסעים זרים שייסעו איתו. ומהשבוע נתבשרנו שהנוסע בנתיב החדש שלא כדין (כלומר ללא שני נוסעים זרים), יקבל קנס של 500 ש"ח.

כלומר, מי שלא יסכים לנסוע בטרמפים עם אדם זר יקבל על זה קנס. תגידו, זה רציני? מה זו השטות הזאת? זה מה שיפתור את בעיית עומסי התנועה? ברצינות?

דואר נח

עד לפני שנים אחדות היינו שולחים דואר רגיל והוא היה מגיע בזמן קצר אל היעד. בשנים האחרונות הדואר חדל לתפקד והסיר מעצמו כל אחריות. נפתחו "מרכזי חלוקת דואר" במקומות, שהקשר ביניהם לבין דואר מקרי או לא קיים כלל, כמו סניפים של טמבור, "פיצוציות" ועוד.

סיפור אישי: עד לא מזמן הייתי מקבל דואר רשום בסניף טמבור הסמוך לביתי. מלפני כמה חודשים החליטו בדואר להעביר את חלוקת הדואר ל"פיצוצייה" רחוקה ממקום מגוריי ואין לי האפשרות להגיע אליה, בוודאי לא ברגל

באחרונה הגדיל הדואר לעשות ושינה את מיקום המרכזים הללו, הרחיק אותם עד קילומטר וחצי מהנמען שאמור לקבל את הדואר. ובמילים אחרות: אין דואר, אין עם מי לדבר והגישה הכללית היא שהלקוח צריך לשרת את הדואר במקום שהדואר ישרת אותו.

סיפור אישי: עד לא מזמן הייתי מקבל דואר רשום בסניף טמבור הסמוך לביתי. מלפני כמה חודשים החליטו בדואר להעביר את חלוקת הדואר ל"פיצוצייה" רחוקה ממקום מגוריי ואין לי האפשרות להגיע אליה, בוודאי לא ברגל.

כל ניסיונותיי לברר למה עשו זאת ולמה אין אפשרות לקבל דואר בטמבור או, רחמנא ליצלן, בסניף דואר נורמלי כמו שהיה לפני תקופת נתניהו – עלו בתוהו. אין עם מי לדבר. כשמישהו מואיל סוף־סוף לענות לך הוא מתחצף, גס רוח וגועלי. כאילו עושה לך טובה שענה.

אם הדואר לא מסוגל לשרת אותי, אין בו טעם והוא צריך להיסגר. ואולי זו הייתה הכוונה של נתניהו מלכתחילה, להפריט כדי לסגור.

כל ניסיונותיי לברר למה אין אפשרות לקבל דואר בטמבור או, רחמנא ליצלן, בסניף דואר נורמלי כמו שהיה לפני תקופת נתניהו – עלו בתוהו. אין עם מי לדבר. כשמישהו מואיל סוף־סוף לענות לך הוא מתחצף, גס רוח וגועלי

ובכלל, ההפרטה של המדינה היא צרה צרורה בפני עצמה וראויה לרשומה נפרדת שתיכתב בהמשך. 

באופן חד־פעמי ומפתיע

אופנה חדשה במחוזותינו: מעיפים את הכלים החד־פעמיים ומשתמשים בכלים רב־פעמיים לטובת האקלים, הסביבה וכדור הארץ. ומה עם טובת בני האדם החיים על כדור הארץ? הם לא חשובים? מי ידאג להם?

הרי כל הרעיון בכלים החד־פעמיים הללו שהם חד־פעמיים ולכן אינם דורשים שטיפה וניקיון, הם נוצרו למען מטרה אחת: להשתמש ולזרוק. זה מה שטוב בהם וזה מה שכיף בהם. החיים גם כך קשים, למה אתם נכנסים לחיינו ומאלצים אותנו לשטוף כלים? תנו לאזרחים לחיות!

לא חשוב תשלומים, העיקר הכול פה ביד!

חוק חדש נכנס בחסות נתניהו: אין לשלם במזומן מעל סכום מסוים, והעושה זאת עובר על החוק וצפוי לעונש (נדמה לי אף למאסר). לזה הוסיפו פרסומות מאיימות ומפחידות שלשלם במזומן זו 'אשכרה' עבירה על החוק וגם מעטפות מרשות המיסים הנושאות את הכיתוב המאיים מכל צד: "תשלום במזומן בסכום העולה על המותר בחוק זו אשכרה עבירה!" "עברתם על חוק המזומן? שילמתם ביוקר!"

חוק נוסף הקשור בכך הוא חוק האשראי שייכנס לתוקף בקרוב קובע, שכל עסקה מעל 200 ש"ח תחויב בקבלת קוד חד־פעמי לאישור העסקה.

אלה חוקים מגוחכים שהגיעו מבית מדרשו של נאשם בפלילים שבעצמו לא עומד בהם. שהרי נתניהו לפי הדיווחים, מחביא מזומנים רבים בתוך הגרביים שלו וכן מאשר להעביר מזומנים רבים לארגון טרור, ללא כל פיקוח וללא אחריות

אלה חוקים מגוחכים שהגיעו מבית מדרשו של נאשם בפלילים, שבעצמו לא עומד בהם. שהרי נתניהו לפי הדיווחים, מחביא מזומנים רבים בתוך הגרביים שלו וכן מאשר להעביר מזומנים רבים לארגון טרור, ללא כל פיקוח וללא אחריות. אז אם לנתניהו המשחית שעומד לפני כתבי אישום פליליים מותר לעבור על החוק המטופש והמיותר הזה שהוא חוקק, למה לאזרחים הישרים וההגונים אסור?

רב־קו נטען

כל סיפור הרב־קו בתחבורה הציבורית אינו מובן לי ואין לי מושג מדוע יש בו צורך. מכשירי הטעינה מרוחקים, ואם אתה מבקש לטעון את הכרטיס אתה צריך לסייר בכל העיר בניסיון למצוא עמדת טעינה פעילה ולעמוד בתור.

אם כבר החלטתם על כרטיס כזה, מדוע שלא יהיו עמדות טעינה וחלוקה באוטובוס או ברכבת עצמם? למה לטרטר את האזרח, שעשוי להיות זקן או נכה, בניסיונו למצוא עמדת טעינה? למה להתעלל באזרחים?

אם כבר החלטתם על כרטיס רב־קו, מדוע שלא יהיו עמדות טעינה וחלוקה באוטובוס או ברכבת עצמם? למה לטרטר את האזרח, שעשוי להיות זקן או נכה, בניסיונו למצוא עמדת טעינה? למה להתעלל באזרחים?

ומה יעשה מי שלא רגיל לנסוע בתחבורה הציבורית ומשתמש בה אחת לתקופה או אפילו באופן חד־פעמי? למה הוא צריך להנפיק רב־קו? למה הוא צריך להתרוצץ כדי למצוא עמדת טעינה פעילה? איך ישלם ללא רב־קו?

מילה לסיום,

מכירים את העמותה תנו לחיות לחיות? אני מציע להקים עמותה מקבילה בשם תנו לאזרח לחיות. הממשלה בישראל עושה כל שביכולתה להתעלל באזרח, להתעמר בו ולהילחם בו. הגיע הזמן להשיב מלחמה ולומר די! תפסיקו להתעלל בנו, אתם אמורים לשרת אותנו ולא להילחם בנו!

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.