• פרנקלין רוזוולט, 1933 (צילום: AP Photo)
    AP Photo
  • תמונה מתוך התערוכה "האמריקאים והשואה" המוצגת במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה עד 2021 (צילום: באדיבות מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה)
    באדיבות מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה
  • נשיא ארצות הברית פרנקלין ד' רוזוולט בפגישה עם ועד הרווחה היהודי הלאומי (משמאל לימין) – וולטר רוטשילד, אריה לב, ברנט בריקנר ולואיס קראפט – בבית הלבן ב-8 בנובמבר 1943 (צילום: צילום: רשות הציבור)
    צילום: רשות הציבור
  • בית כנסת בהנובר, גרמניה, שהוצת במהלך פוגרום ליל הבדולח ב-10-9 בנובמבר 1938 (צילום: רשות הציבור)
    רשות הציבור
  • פרנקלין רוזוולט (צילום: רשות הציבור)
    רשות הציבור

ניפוץ המיתוס רוזוולט סירב לסייע ליהודים בשואה

פרנקלין רוזוולט הוא אחד הנשיאים האהובים והמוערכים בהיסטוריה של ארצות הברית ● ורעייתו אלינור נודעה בכך שסייעה לפליטים יהודיים במלחמת העולם השנייה ● אבל ספר חדש מציג את רוזוולט כגזען וכאנטישמי, שסירב לסייע ליהודים שנשלחו אל מותם ● מחבר הספר: רוזוולט סיכל במו ידיו מבצע להצלת בני נוער, בהם אנה פרנק

האם הנשיא המיתולוגי של ארצות הברית, פרנקלין רוזוולט (FDR), לא רק היה אדיש לגבי הצלתם של יהודים מהנאצים, אלא אף טרפד הזדמנויות הצלה כאלה?

כך לפחות טוען ההיסטוריון רפאל מדוף, בספרו החדש והפרובוקטיבי "היהודים צריכים לשמור על שקט: פרנקלין ד' רוזוולט, הרב סטיבן ש' וייז והשואה".

ההיסטוריון רפאל מדוף
ההיסטוריון רפאל מדוף

ספרו של מדוף, שיצא לאור בספטמבר, כולל חומרים ארכיוניים חדשים על היחסים בין רוזוולט לרב סטיבן וייז, מנהיג יהודי שמחבר הספר רואה בו מלחך פנכה שרוזוולט ניצל כדי "לדאוג שהיהודים ישמרו על שקט".

מדוף כותב כי "רוזוולט ניצל את ההערצה שרחש וייז למנהיגותו ולמדיניות שלו, ותמרן אותו באמצעות דברי חנופה וגישה לבית הלבן". בתמורה לביקוריו בבית הלבן וליחס האישי שהעניק לו הנשיא כשפנה אליו בשמו הפרטי, וייז פעל להשתקת יהודים שתבעו לאפשר כניסה של יותר פליטים יהודים לארצות הברית.

"נדהמתי מהדמיון בין השפה שרוזוולט השתמש בה בנוגע ליפנים לזו שהשתמש בה בשיחות בנוגע ליהודים – שאי אפשר לבטוח בהם, שהם לעולם לא יהפכו לאזרחים נאמנים, שהם ינסו לשלוט בכל מקום שיגיעו אליו"

לטענת מדוף, המדיניות של רוזוולט הונעה מרגשות דומים לאלה שגרמו לו לכלוא 120,000 אמריקאים ממוצא יפני במחנות עקורים מחשש שישמשו גיס חמישי.

"הנשיא רוזוולט השתמש בשפה כמעט זהה כשהציע לכפות על היהודים והיפנים 'להתפרש בדלילות' ברחבי המדינה", אומר מדוף.

"נדהמתי מהדמיון בין השפה שרוזוולט השתמש בה בנוגע ליפנים לזו שהשתמש בה בשיחות פרטיות בנוגע ליהודים – שאי אפשר לבטוח בהם, שהם לעולם לא יהפכו לאזרחים אמריקאים נאמנים, שהם ינסו לשלוט בכל מקום שיגיעו אליו".

מאמרי דעה גזעניים

במהלך שנות ה-20, כשרוזוולט כבר היה פוליטיקאי מנוסה ומועמד לתפקיד סגן הנשיא, הוא ביטא דעות גזעניות במאמרי דעה ובראיונות שנערכו עמו. הוא קונן על התהוות "קולוניות" אתניות של מהגרים, בעיקר אסיאתיים, בערים מרכזיות.

"הבעיה העיקרית שלנו בעבר הייתה שאפשרנו לגורמים זרים להתרכז בקולוניות", אמר רוזוולט בריאיון ליומון "ברוקלין איגל" ב-1920. "הם מתקבצים באזור אחד, ומביאים צפיפות ודעות קדומות גזעיות לערים הגדולות שלנו".

נשיא ארצות הברית פרנקלין ד' רוזוולט בפגישה עם ועד הרווחה היהודי הלאומי (משמאל לימין) – וולטר רוטשילד, אריה לב, ברנט בריקנר ולואיס קראפט – בבית הלבן ב-8 בנובמבר 1943 (צילום: צילום: רשות הציבור)
הנשיא רוזוולט (יושב) בפגישה עם ועד הרווחה היהודי הלאומי בבית הלבן, בנובמבר 1943 (צילום: רשות הציבור)

במהלך אותן שנות מפתח, לפני שרוזוולט נכנס לבית הלבן, הוא גם כתב ודיבר על "עירוב דם לבן ואוריינטלי" ועל הקפדה על צורות אחרות של "טוהר הגזע".

על פי מדוף, כל זה היה חלק מראיית עולמו של רוזוולט מזה שנים, שהנחתה אותו מאוחר יותר במהלך שלוש הכהונות המיתולוגיות שלו בבית הלבן.

"אמירותיו של רוזוולט שיקפו כמה רעיונות: שמוטב שלא יהיו יותר מדי יהודים באותו מקצוע, מוסד או אזור גאוגרפי; שאמריקה היא מדינה פרוטסטנטית לבנה, שצריכה להישאר כזו; ושליהודים יש מאפיינים שליליים מולדים"

"אמירותיו הבלתי מחמיאות של רוזוולט על היהודים שיקפו בעקביות כמה רעיונות הקשורים זה בזה: שמוטב שלא יהיו יותר מדי יהודים באותו מקצוע, מוסד או אזור גאוגרפי; שאמריקה היא מדינה פרוטסטנטית לבנה, שצריכה להישאר כזו; ושליהודים ככלל יש כמה מאפיינים שליליים מולדים", כותב מדוף.

אפילו בשלהי המלחמה, ב-1944, כאשר סקר העלה שהאמריקאים תומכים בקבלת מספר בלתי מוגבל של פליטים יהודים, רוזוולט פעל כדי שזה לא יקרה.

"לא הלך הרוח הציבורי הוא שהנחה את המדיניות של רוזוולט; הוא יכול היה למלא את המכסות בשקט, בלי שאף אחד ידע", אומר מדוף. "הבחירה במדיניות הנוקשה שלו נבעה מההשקפה שלו על איך אמריקה צריכה להיראות".

צעדה של הקו קלוקס קלאן בשנות ה-20 בוושינגטון הבירה (צילום: רשות הציבור)
צעדה של הקו קלוקס קלאן בשנות ה-20 בוושינגטון הבירה (צילום: רשות הציבור)

תערוכה שנויה במלוקת

בשנה שעברה נפתחה במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה תערוכה בשם "האמריקאים והשואה". במובנים רבים, הספר של מדוף קורא עליה תיגר.

לדברי מדוף, התערוכה "מסלפת ומפחיתה את הפקרתו של רוזוולט את הפליטים היהודים במהלך השואה". לטענתו, הנשיא מוצג שם כחסר כוח לנקוט מאמצים להצלת היהודים, למרות ראיות מוחצות שממשלו פעל לסיכול תכניות כאלה.

"רוזוולט לא היה מסתכן פוליטית אם הוא היה מאפשר את כניסתם של מהגרים בגבולות החוק האמריקאי, משכן פליטים בשטח ארה"ב באופן זמני, מנצל אניות משא ריקות להבאת הפליטים או מאשר למטוסים שטסו מעל אושוויץ וסביבותיו להפציץ את המחנה או את המסילות שהובילו אליו", כותב מדוף.

"רוזוולט לא היה מסתכן פוליטית אם הוא היה מאפשר כניסת, משכן פליטים בשטח ארה"ב באופן זמני, מנצל אניות משא ריקות להבאת הפליטים או מאשר למטוסים שטסו מעל אושוויץ וסביבותיו להפציץ את המחנה"

מדוף סבור שדיוקנו של רוזוולט כפי שהוא מצטייר בתערוכה בעייתי במיוחד, היות שהפעולות שנקט הנשיא לסיכול המאמצים להצלת היהודים תועדו היטב.

מדוף מציין את ספרו של דיוויד ויימן מ-1984, "הפקרת היהודים: אמריקה והשואה 1945-1941", ואת המחקר ההיסטורי של הנרי פיינגולד ומונטי פנקובר.

"נאמר לי שחנות המוזיאון הזמינה רק שלושה עותקים מהספר שלי", מספר מדוף, שמנהל את המכון לחקר השואה על שם דיוויד ס' ויימן. "יהיה מעניין להשוות את זה למספר העותקים שהם הזמינו של ספרים שמשבחים את פועלו של רוזוולט".

עטיפת הספר (צילום: יח"צ)
עטיפת הספר (צילום: יח"צ)

בתגובה לשאלה שהוצגה לו על עמדתו של מדוף לגבי התערוכה "האמריקאים והשואה", השיב מנהל התקשורת של המוזיאון, אנדרו הולינגר, כי התערוכה הציגה "בבירור" דוגמה לסירובו של רוזוולט לפעול להצלת יהודים מידי היטלר.

"הצלת יהודים לא הייתה במקום גבוה בסדר העדיפויות של הנשיא, או של אף אחד אחר בממשל שלו, למען האמת, דבר שהתערוכה מראה", אמר לנו הולינגר.

"התערוכה מראה שרוזוולט הוביל את מאמצי ההיערכות האמריקאית לכניסה למלחמה, אבל הצלת קרבנות הנאציזם מעולם לא הייתה בסדר העדיפויות שלו".

לדברי הולינגר, התערוכה מעלה שאלת מפתח: "אם האמריקאים ידעו כל כך הרבה על רדיפתם היהודים בגרמניה, מדוע הצלתם לא הייתה בסדר העדיפויות שלהם?". הוא הוסיף כי התערוכה מעלה את השאלה לא רק לגבי רוזוולט.

"רוזוולט גינה את ליל הבדולח אבל לא נעתר לבקשות להגדיל את מכסות ההגירה", אומר הולינגר. "מחלקת המדינה שלו נקטה אמצעים כדי למנוע מיהודים ומפליטים אחרים להיכנס למדינה. כל זה נבחן בתערוכה. אני קורא לאנשים לבקר בתערוכה או בדף האינטרנט שלה כדי לראות את זה בעצמם".

בית כנסת בהנובר, גרמניה, שהוצת במהלך פוגרום ליל הבדולח ב-10-9 בנובמבר 1938 (צילום: רשות הציבור)
בית כנסת בהנובר, גרמניה, שהוצת במהלך פוגרום ליל הבדולח ב-10-9 בנובמבר 1938 (צילום: רשות הציבור)

הטבות כלכליות לגרמנים

בשנות ה-30, רוזוולט המשיך לקיים מסחר עם גרמניה הנאצית, וממשלו אף עזר לגרמנים לחמוק מחרם על מוצריהם, למרות שאמריקאים רבים היו מעוניינים בכך.

כפי שמתואר בספרו של מדוף, הממשל אפשר את כניסתם של מוצרים גרמניים לארה"ב, עם תוויות המסוות את ארץ המקור שלהם. זה עזר לרוזוולט להחליש את תנועת החרם שנתמכה בידי מנהיגים יהודים ומיליוני אמריקאים אחרים.

אפילו אחרי הפוגרומים של ליל הבדולח בנובמבר 1938, רוזוולט סירב למתוח ביקורת על מנהיגי גרמניה הנאצית. בהצהרה שפרסם בעקבות הטבח הוא רק תיאר את האירועים כ"לא ייאמנו" וסירב לנקוב בזהות הקרבנות ומבצעי הפשע.

אפילו אחרי הפוגרומים של ליל הבדולח, רוזוולט סירב למתוח ביקורת על מנהיגי גרמניה הנאצית. בהצהרה שפרסם בעקבות הטבח הוא רק תיאר את האירועים כ"לא ייאמנו" וסירב לנקוב בזהות הקרבנות ומבצעי הפשע

אכן, הנשיא רוזוולט לא פרסם אף הצהרה אחת שהביעה ביקורת על הנאצים במהלך חמש השנים הראשונות של שלטונו של היטלר.

פרנקלין רוזוולט (צילום: רשות הציבור)
פרנקלין רוזוולט (צילום: רשות הציבור)

ב-1939, כשהעולם נכנס למלחמה, היטלר הפיץ את כוונותיו לחסל את יהדות אירופה. בד בבד, הנשיא סירב לתמוך בהצעת חוק להתיר את כניסתם של 20,000 בני נוער יהודים גרמנים לארצות הברית.

אנה פרנק ואחותה מרגוט יכלו להיות זכאיות להיכלל במבצע כזה, היות שהיו אזרחיות גרמניות ומתחת לגיל 16, אומר מדוף.

נחישותו של רוזוולט להרחיק את היהודים מאמריקה כמעט לא ידעה גבול, כפי שמתארים זאת כמה פרקים בספרו של מדוף. הגם שידוע היטב כי רוזוולט סירב לקבל את הפליטים היהודים שהגיעו על סיפונה של האנייה הגרמנית סנט לואיס, הנשיא נקט צעדים דומים נוספים שהושמטו מרוב הביוגרפיות שלו.

לדוגמה, כשהרפובליקה הדומיניקנית הציעה באופן פומבי לחלק אשרות כניסה ל-100,000 יהודים, הממשל האמריקאי ניסה להכשיל את יישומה. מנקודת מבטו של רוזוולט, מסביר מדוף, הרפובליקה הדומיניקנית הייתה קרובה מדי לארצות הברית, והיהודים שיגיעו לשם ימצאו בסופו של דבר את דרכם לאמריקה.

בכירים באיי הבתולה האמריקאיים היו מוכנים גם הם לאפשר ליהודים להיכנס לשטחם על מנת להצילם, אבל רוזוולט עצר את התכנית, כותב מדוף.

תמונה מתוך התערוכה "האמריקאים והשואה" המוצגת במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה עד 2021 (צילום: באדיבות מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה)
תמונה מתוך התערוכה "האמריקאים והשואה" במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (צילום: באדיבות המוזיאון)

הלקח של יהודי ארה"ב

כשהוא נשאל מה למדו יהודי ארה"ב מאותן שנים, מדוף מציין את פעילות הקהילה היהודית מאוחר יותר למען ישראל ולמען היהודים מאחורי מסך הברזל.

"אפשר לראות את השפעת ייסורי המצפון על אירועי השואה בעליית תנועת המחאה של יהדות ברית המועצות ובפעילות הפרו-ישראלית של יהודי ארה"ב", אומר מדוף. "דמויות מפתח רבות במאמצים האלה אמרו שהן הונעו מהנחישות שלא לחזור על כישלון דור ההורים שלהן להשמיע את קולו במהלך השואה".

עוד 1,175 מילים
סגירה