חז"ל אסרו על בעל לשהות אפילו שעה אחת עם רעייתו ללא כתובה (טור אבן העזר סימן ס"ו), ובהיעדרה של הכתובה – בעילת הבעל היא בחזקת זנות.

חתימת שטר הכתובה על ידי החתן והעדים, קריאת הכתובה מתחת לחופה והפקדת הכתובה בידי הכלה, מהווים את התחייבות החתן והסכמתה של הכלה למערכת החובות והזכויות בנישואין.

חתימת שטר הכתובה על ידי החתן והעדים, קריאת הכתובה מתחת לחופה והפקדת הכתובה בידי הכלה, מהווים את התחייבות החתן והסכמתה של הכלה למערכת החובות והזכויות בנישואין

הסמכות לדון בענייני הכתובה כחלק מענייני נישואין וגירושין, נתונה לבית הדין הרבני מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953. לעומת זאת, תביעת כתובה כנגד עזבון הבעל יכולה להיות מוגשת גם בבית הדין הרבני וגם בבית המשפט לענייני משפחה, על פי חוק הירושה.

כל התחייבות בכתובה היא מהאיש לאישה. ההגנה על זכויות האישה העולות מהכתובה מצויות, מעוגנות ומוסדרות בדין הישראלי בן זמננו, ואין מדובר רק בהגנה שצובעת ביופי ונופך את הדין העברי.

יש שאומרים שהכתובה אינה סתם קטע של פולקלור, שכן קיימות עילות שלפיהן בית הדין הרבני יכול ויחייב את הבעל בסכום שנקב בכתובה, כגון בשל מום שהסתיר הבעל מפני רעייתו, מעשה כיעור, רצונו להתגרש ללא עילה ראויה, טענת האישה שהבעל עובר על דת, רועה זונות. ומנגד, טענות הבעל בדבר האישה כעוברת על דת, מורדת, מעשי כיעור, זנות, "מאיס עלי" וכדומה – יכולים להוביל לכך שאישה תפסיד את כתובתה. מצב אחר הוא, שבני זוג יכולים למצוא עצמם דורכים במקום, משאלה מבקשים לפרק את "החבילה" מבלי שקיימת עילה כזו או אחרת להחלטתם.

בני זוג יהודים אשר נישאו ברבנות, עליהם לדאוג שהסכם הממון לא יסתור את הוראות הכתובה, שכן יכול להיות מצב שהתניות של שני החוזים, הכתובה והסכם ממון, יהיו מנוגדים. ומכאן שהחוזה המאוחר – הכתובה, יגבר על זה הראשון – הסכם הממון.

בני זוג יהודים אשר נישאו ברבנות, עליהם לדאוג שהסכם הממון לא יסתור את הוראות הכתובה, שכן יכול להיות מצב שהתניות של שני החוזים, הכתובה והסכם ממון, יהיו מנוגדים

ובמידה שבני הזוג חתמו על הסכם ממון לאחר נישואיהם, עליהם להתייחס לעניין החיובים בכתובה, שכן בפס"ד 20433/03 בביהמ"ש לענייני משפחה ברמת גן נקבע, כי ויתור על הוראות הכתובה צריך שיעשה במפורש ולא מכללא, וסעיף 17 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 קובע, כי אין בחוק יחסי ממון לגרוע מזכויות האישה לפי כתובתה.

בכתובה שתי מגמות (תחומין תורה חברה ומדינה, קובץ הלכתי כא, הכתובה והסכמי ממון בנישואין, הרב אלישיב קנוהל, עמוד 326-327): מחד – להבטיח לאישה כסף לעת צרה, מתוך דאגה שזו האחרונה נותרת לבדה, ומאידך – להקשות, להרתיע את הבעל מלגרש את אשתו. צורך זה האחרון נעלם עם תקנת רבנו גרשום מאור הגולה, שכן האישה יכולה לסרב לקבלת הגט ומכאן שאין משמעות לסכום הכתובה, שכן לא ניתן לגרש אישה בעל כורחה אלא לדעתה ובהסכמתה.

המציאות מעלה לא פעם סיטואציה של כניעה, ויתורים, סחיטות כספיות בשעת משבר מהצד המעוניין בגט, ועם זאת בית הדין אינו מממש את ההתחייבות בכתובה באופן אוטומטי מחשש שעלול הגט להפוך לגט מעושה, גט פסול שנכפה על הבעל לתת.

בניסיון לבחון את מעמדה ואת תרומתה הממשית של הכתובה, במידה שהאישה או האלמנה תזדקק לזו הכתובה, נמצא כי קיימת נטייה לראות את הכתובה כחלק מחיוב במזונות הניתן לאחר הגט, מה שמסייע בגביית הכתובה בהוצאה לפועל ובגבייתה, קודם לחוב רגיל.

ועם זאת, נמצא במציאות הנוהגת כי בדרך כלל האישה מוותרת על כתובתה ברצונה לצאת מקשר הנישואין. ואף בפסיקה נמצא, כי קיימים מקרים בהם אישה מפסידה כתובתה. מכאן שאין ודאות מוחלטת לכך שאם האישה תזדקק לכתובתה – זו תהיה לה לעזר.

לפי המציאות הנוהגת, בדרך כלל האישה מוותרת על כתובתה ברצונה לצאת מקשר נישואין. ואף לפי הפסיקה יש מקרים שאישה מפסידה כתובתה. מכאן שאין ודאות מוחלטת כי אם תזדקק לכתובתה – זו תהיה לה לעזר

כמו כן, נמצא כי בית הדין לעיתים אינו מחייב את הבעל בסכום הנקוב בשטר הכתובה בשל רכוש אחר שעובר לידי האישה. מכאן עולה, שאין מקום להסתמך בכל מקרה ומקרה על הסכום הנקוב בכתובה.

נראה, כי במדינת ישראל אין מתעלמים מהסכום הנקוב בכתובה ועם זאת נמצא, כי קיימת יותר מגישה אחת בעניין שיערוך הכתובה. ערך הזוז וערך הזקוק הם ערכים לא ברורים. קיים פער משמעותי בשל המחלוקת הקיימת לשווי הזוז והזקוק. מכאן שעולה השאלה – האם יש מקום לבדוק אם בשל כך יכול שקיימת פסיקה, הכרעה לא שוויונית, בין כתובה לכתובה, בין חיוב בעל אחד לאחר.

מועד גביית הכתובה הוא בזמן הגירושין או אחר מיתת הבעל, ואף קיימת אפשרות שתיגבה הכתובה בטרם מתן הגט, במידה שבית הדין משוכנע כי הבעל רוצה לגרש את האישה, (חי') 562644/ פלונית נ' פלוני (2008).

לסיכום, נמצא מחד, כי הלכה למעשה הכתובה חיה ובועטת בספרות, בחקיקה הישראלית והן בפסיקה, בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה. ואף נמצא, כי הכתובה בישראל הינה בעלת תוקף משפטי ומוגדרת כחוזה מחייב. ועם זאת מאידך, נמצא כי קיימת דעה רווחת בקרב הציבור, כי הכתובה היא מסמך טקסי ולא מסמך ממוני מחייב.

הכתובה חיה ובועטת בספרות, בחקיקה הישראלית ובפסיקה, בביה"ד הרבני ובביהמ"ש לענייני משפחה, והיא בעלת תוקף משפטי ומוגדרת כחוזה מחייב בישראל. אך הדעה הרווחת היא שהכתובה היא מסמך טקסי

אכן, לא ניתן להתעלם מהמחלוקת, מהפרשנות השונה המצויה בענייני הכתובה, מהפסיקה המגוונת ומהיעדר העקביות בה. מכאן שיש מקום ליתן את הדעת בטרם ננקוב בסכום כזה או אחר בכתובה, ורצוי שיהיה הסכום הנקוב בכתובה, ריאלי, מספק ומכבד.

אין במידע שלהלן או בכל חלק ממנו להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או המלצה או חוות דעת או אחר ובכל מקרה, יש לפנות לייעוץ אצל עורכי דין בתחום על מנת לקבל חוות דעת אישית.

חיה אקילוב היא עורכת דין, מגשרת ונוטריון, בעלת תואר ראשון ושני במשפטים ( LL.B ,M.LL). מתמחה בדיני מקרקעין, נדל"ן, חוזים, משפט אזרחי, דיני צוואות וירושה, הסכמי ממון, מוסמכת לערוך ייפוי כוח מתמשך.