ההפתעה שחווינו בפיטוריו של יואב גלנט, ולנוכח האיום בפיטורים צפויים נוספים של בעלי תפקידים מרכזיים, אינה רק בהחלפתו במישהו חסר ניסיון ביטחוני, אלא בעיתוי המדהים שבו ישראל נאבקת על קיומה וקוברת את מיטב בניה. בזמן כה רגיש, מי שתופס את הכותרות ומניע את סדר היום הם שוב, נציגים ממגזר שאינו שותף לגורל הישראלי.
לפני כמה חודשים נאמתי בעצרת בירושלים ושיתפתי את סיפורם של הלוחמים האמיצים בגדוד שלי, שכבר 200 יום אומרים "הנני". דיברתי בכבוד ובכנות על הצורך הפשוט לעוד אנשים במערך המילואים, כדי למנוע שחיקה ועייפות אצל אותם לוחמים שממשיכים לשאת בעול. לא האמנתי שבישראל של היום, תחת הממשל ה"ימין מלא מלא", אפשר להפוך מגיבור לבוגד ברגע. ממילואימניק מסור לאדם שמואשם בשנאת תורה ומגזר – רק כי העזתי לבקר תופעה שמחלישה את האנשים המסורים ביותר במדינה שלנו.
יהודה לפיאן הוא יזם חברתי ומנהל בעמותת "מסע שחרור" תוכנית המלווה לוחמים בתהליך החזרה לשגרת החיים האזרחית. מתגורר בתל אביב, גדל בירושלים בבית דתי-ציוני, וכיום מגדיר את עצמו כמסורתי. לאחר שסיים 151 ימי מילואים בדרום ובצפון, יהודה ממשיך לשרת בגאווה ומקדיש את מרצו לשיפור תדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית ולבניית גשרים בין מגזרים שונים בתוך החברה הישראלית. בעברו שימש כיועץ פוליטי וניהל ארבעה קמפיינים ארציים. בזמנו הפנוי, הוא חובב קולנוע ואוהב לשחות בים בחורף.
בשנות השבעים הייתי הכי קרוב מאי-פעם בימי חיי להיות בעלים, או לפחות היורש, של נכסים ומזומן בשווי מוערך של 60 מיליון מארק גרמני – באותם ימים עדיין לא הומצא היורו, והמארק המערב-גרמני היה מטבע רציני וחזק ובשימוש בינלאומי, כמעט כמו הדולר.
הייתי באותם ימים בחור צעיר ורווק, שלמד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב והתפרנס מעבודתו כמרכז שבט צופים. בעבודתי זאת, שאותה אהבתי מאוד, נהגתי להוציא את החניכים מהשבט לטיולים רבים בסופי שבוע.
מבצע "כנפי דרור" יצא לדרך מרגשת. חטופות ראשונות חזרו הביתה. ועדיין לא ברור האם הפסקת האש הזמנית תוליך להפסקת המלחמה. האם בנימין נתניהו יוסיף להיאחז בנוסחה המטורללת של "מלחמה עד לניצחון המוחלט".
וגם אני חוששת מהשלכות צפויות של מלחמה שאין רואים את סופה, "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם