אנחנו כל הזמן מנרמלים. ואז מתקוממים על ההתנרמלות. ומנסים לבלום את הנרמול. מתקוטטים וכועסים וממשיכים הלאה. כי אין ברירה. כי זה מה שקורה אחרי שמנרמלים.
דברים שרק לפני רגע נראו לא נורמליים, חורגים מגבולות הסביר, לא מתקבלים על הדעת, מוגזמים בטירוף ובלתי אפשריים בעליל, מתמקמים בנוחות בלב שיגרת היום-יום הנורמלית שלנו – "אחרי הפרסומות – האנס משדה תימן מדבר" – כאילו היו איתנו מאז ומתמיד.
נגיד – יחס מבזה ומשפיל למשפחות שיקיריהן חטופים בעזה. או כהניסטים בממשלה. או גירוש המוני של מאות אלפי אזרחים מצפון עזה וכוונה מוצהרת להקים שם ישובים יהודיים. או פלישה של בריונים לבסיס צבאי. או ראש ממשלה עם כתבי אישום.
נגיד – יחס מבזה ומשפיל למשפחות שיקיריהן חטופים בעזה. או כהניסטים בממשלה. או גירוש המוני של מאות אלפי אזרחים מצפון עזה. או פלישה של בריונים לבסיס צבאי. או ראש ממשלה עם כתבי אישום
הרי כל אלה נראו לנו עד לא מזמן בלתי סבירים לחלוטין. וכשאני כותב "לנו" אני כולל גם את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבהזדמנויות שונות הצהיר ש"מה? מה פתאום!?" לא יקום ולא יהיה כדבר הזה. לא במשמרת שלו. והנה קם הדבר וגם היה ואז נורמל כל כך מהר, שעוד מעט כבר לא נזכור שהתקיימו פה חיים אחרים לפני המשמרת שלו.
נגמר עידן היורים ובוכים. ביקורת עצמית, התלבטויות מוסריות ומשפטיות וייסורי מצפון זה עסק לחלשים, לא לפטריוטים של עם הנצח. התוצאות מדברות בעד עצמן, ויהדהדו מקצה המזרח התיכון ועד בית הדין הבינלאומי בהאג.
רק בשנה שעברה ישבנו במרפסת, ספרנו ציפורים נודדות והתחלנו להסתגל למצב המנורמל החדש, שבו אדם עם כתבי אישום פליליים דווקא כן יכול לכהן כראש ממשלה (שופטי בג"ץ אישרו, הבוחר אמר את דברו, ככה זה בדמוקרטיה).
קיווינו שלפחות נצליח לעצור את הנרמול של ביסוס עריצות הרוב באמצעות חוקי ההפיכה המשטרית ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" שיש לה את "הצבא המוסרי ביותר בעולם". עוד לא הבנו שאחת ההשלכות המיידיות של הרחבת תחום הנרמול היא הרחבה מקבילה של התהום ההולכת ומעמיקה בין הדימוי העצמי הכוזב שלנו למי שאנחנו באמת.
בדימוי העצמי הכוזב, אנחנו "איך שיר נולד" ו"גן סגור" ו"הילדה הכי יפה בגן" של "הכבש השישה עשר" שהידיעה על מופעי איחוד שלהם ריגשה השבוע רבים. אבל מי שאנחנו באמת זה "חרבו דרבו" ו"שיישרף לכם הכפר".
בדימוי העצמי הכוזב, אנחנו "איך שיר נולד" ו"גן סגור" ו"הילדה הכי יפה בגן" של "הכבש השישה עשר" שהידיעה על מופעי איחוד שלהם ריגשה השבוע רבים. אבל מי שאנחנו באמת זה "חרבו דרבו" ו"שיישרף לכם הכפר"
שנאמר: יש רעם חלש ורעם בינוני ורעם חזק-חזק שלא נעים לשמוע, בעיקר אם אתה לבד (לעיתים רחוקות אתה פוגש רעם נחמד).
פעם צחקנו על "קול הרעם" מקהיר, ואז התמסרנו לקול הרעם מקיסריה.
בדימוי העצמי הכוזב אנחנו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". זו שמתגוררת בווילה בלב הג'ונגל.
כשיריב לוין ושמחה רוטמן יצאו למתקפת החקיקה המשפטית שלהם בתחילת 2023, התרענו שזו בדיוק ההידרדרות מפניה הזהרנו רגע קודם, בתחנות הנרמול הקודמות, כשניסינו לשכנע שראש ממשלה עם כתבי אישום הוא סכנה ברורה ומיידית למערכת המשפט, גם אם התחייב בפני שופטי בג"ץ שהוא ירחיק עצמו מהנושא ו"לא יעסוק בכך".
ואז גם זה נורמל.
"אז מה ימנע מהם לאסור בהמשך על השתתפות מפלגות ערביות בבחירות לכנסת?" מחינו בוויכוחים חסרי התוחלת "דמוקרטיה בעד ונגד" שהתפתינו להשתתף בהם.
"תפסיקו להלך אימים", נזפו בנו הנוזפים, "תכף תגידו שיחוקקו כאן חוק שצריך לכלוא את כל הג'ינג'ים".
הג'ינג'ים עדיין חופשיים (חוץ מהביבסים), אבל הנה הכנסת מנרמלת הצעת חוק שתאפשר לעשות את מה שאך לפני שנה עוד היה נראה בלתי נורמלי בעליל. ולא צריך כדור בדולח כדי לזהות את התחנות הבאות במסלול הנרמול
הג'ינג'ים עדיין חופשיים (חוץ מבני משפחת ביבס), אבל הנה השבוע מנרמלת הכנסת הצעת חוק שתאפשר לעשות בדיוק את מה שאך לפני שנה עוד היה נראה בלתי נורמלי בעליל. ולא צריך כדור בדולח כדי לזהות את התחנות הבאות במסלול הנרמול:
פסילת רשימה ערבית בגלל ציוץ מטופש או התבטאות לא מוצלחת. זעם ותסכול בקרב המצביעים הערבים והחרמת הבחירות. ויכוחים חסרי תוחלת על זכותה של הדמוקרטיה להתגונן מפני תומכי טרור. ונאומים באנגלית על כך שישראל היא לא מדינת אפרטהייד, כי עובדה שלערבים יש זכות בחירה (זה שהם לא מנצלים אותה כי המפלגות שלהם תומכות טרור זו בעיה שלהם. הם תמיד יכולים לבחור ליכוד, או ש"ס, או עוצמה יהודית. בישראל – להבדיל מהמדינות הטוטליטריות סביבנו – יש חופש בחירה).
תכף גם זה ינורמל.
פרופ' יניב רוזנאי על החוקים החדשים של ההפיכה המשטרית (וידיאו: יאללה תקווה)
בדימוי העצמי הכוזב אנחנו "הצבא המוסרי ביותר בעולם", שעומד מול גלי הברברים ויכול להם. במציאות חזינו השבוע בהלוויית שובאל בן-נתן, שחבריו ביחידה בעזה קראו לו "שובי המדליק" ("היית הבן אדם הכי שמח ואופטימי ושטותניק במחלקה", ספד לו חברו למחלקה ידידיה אפרתי, "נתקלנו בזה לראשונה בעזה כששרפת בית בלי אישור, בשביל האווירה"). אחיו, אוריה בן-נתן, הרחיב וסיפר מה הוא עשה בעזה לפני שנהרג:
"אתה נכנסת לעזה בשביל לנקום. כמה שיותר. נשים, ילדים, כל מה שראית. זה מה שרצית. חשבנו שנטבח באויב. נטבח בכולם. נגרש אותם מהארץ".
אחרי שמחקנו את הקו הירוק, אנחנו בדרכנו למחוק את כל הקווים האדומים.
בדימוי העצמי הכוזב אנחנו "הצבא המוסרי ביותר בעולם". במציאות חזינו השבוע בהלוויית שובאל בן-נתן, שחברו ליחידה ספד: "היית הבן אדם הכי שמח ושטותניק במחלקה. נתקלנו בזה כששרפת בית בלי אישור, בשביל האווירה"
נניח שכל זה מקומם אותך ואתה מנסה לעורר בעמוד הפייסבוק שלך ויכוח בלי להזדקק ל"נאצים" ו"פאשיסטים" ו"אפרטהייד" (רק כי ברור שמיד יגיעו "קפלניסטים", "סרבנים" ו"בוגדים" – אז אין טעם). נניח שאתה מפרסם פוסט לא מתלהם, יש שיגידו אפילו יבשושי, שכולל עובדות בלבד, על אירוע שמעטים שמו אליו לב בצוק העתים: ילד פלסטיני בן 11 בשכם זרק אבן על נגמ"ש של צה"ל שהיה מרוחק ממנו, ונורה למוות על ידי צלף. האירוע כולו תועד.
ונניח שחברת ילדות, שלמדה איתך בבית הספר היסודי ואתה מכיר את הוריה ובני משפחתה, עונה לך שתפסיק להתחסד, הילד הזה שעכשיו זרק אבן יגדל להיות רוצח יהודים ולכן טוב מאוד שירו בו כבר עכשיו, וככה הצילו מראש את כל היהודים שהוא היה הורג בעתיד.
מה תעשה? הרי אם תענה ותתחיל להתווכח ולנסות לשכנע, בעל כורחך תמצא את עצמך שוקע בוויכוח "רצח ילדים – בעד ונגד". והרי ככה בדיוק הלא נורמלי מתנרמל.
מוזר להיזכר שעד לא מזמן, "נרמול" היה ביטוי למשאת נפש. הפיכת מצב שנתפס כמעוות ולא נורמלי לתקין ונורמלי. שאפנו ל"נורמליזציה עם מדינות ערב" כי קיווינו לעבור ממצב לא נורמלי של מלחמה למצב נורמלי של שלום (או לכל הפחות של הסכמים והבנות, שעדיפים על מלחמה).
אבל היום, בחסות ויכוחי העומק "למה מי אתה שתקבע לנו מה נורמלי ומה לא?" ודיוני "בעד ונגד שריפת בתי אזרחים בשביל הכיף" – אנחנו מנרמלים בקצב מסחרר מעשים שעד לא מזמן רק מעטים היו תומכים בהם בגלוי.
היום, בחסות ויכוחי העומק "למה מי אתה שתקבע לנו מה נורמלי ומה לא?" ודיוני "בעד ונגד שריפת בתי אזרחים בשביל הכיף" – אנחנו מנרמלים בקצב מסחרר מעשים שעד לא מזמן רק מעטים היו תומכים בהם בגלוי
ככה נורמלו גזענות ואפליה. ככה נורמלו שחיתות ובזבזנות. ככה נורמלו פנטזיות משיחיות, טריקים ושטיקים, שקרים ומניפולציות, אלימות שרירותית, השתמטות ממסדית והבטחות ללא כיסוי.
ככה מנורמלים עכשיו חטופים ושכול, נטישת חבלי ארץ והתקפות טילים, רקטות וכטב"מים.
שקועים במלחמה מתמשכת שסופה לא נראה באופק, אנחנו מנרמלים עכשיו בקצב מטורף את הלא נורמלי, בדרכנו לטבוע בתוכו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תקומה,
כי האומה התקוממה!
נגד המשיחיות, השחיתות, והדת שאינה יהודית.
לא ניתן לנרמל את הזוועות.
כח עם חפץ חיים אנו
ונאצים,
ארוכי פיאות וציציות
לא ינאצו בקהלנו.
שכול לא מתיר הכל
ותג משיח לא מביא גאולה!