ישראל אינה מעוניינת באמת בהסכם חטופים. ייתכן שהנסיבות החדשות לאחר חיסול יחיא סנוואר הם תירוץ משכנע לכך שאין עם מי לעשות הסכם כזה. אולי עוד יתגלו פרטים כיצד נעשה שימוש על ידי גורמים מופקרים במסמכים מזויפים של חמאס כדי לטרפד עסקה.

ללא קשר לכך, בעזה אין בעל בית, רק כנופיות שמתנהלות כמו ארגון פשע. צריך לדבר עם כל אחד בנפרד אחרי שנדע מי מחזיק את החטופים. קשה לדעת. עם מי בדיוק עושים הסכם חילופין? גם אם מדובר בהסכם עם ראשי חמאס היושבים בקטאר, ראוי לבחון היטב אם יש ביכולתם לכפות על הכנופיות ומשפחות הפשע המנהלות היום את רצועת עזה לקבל אותו – ויותר מכך, להוציאו לפועל.

עם מי בדיוק עושים הסכם חילופין? גם אם ההסכם הוא עם ראשי חמאס בקטאר, יש לבחון היטב אם ביכולתם לכפות על הכנופיות ומשפחות הפשע המנהלות היום את הרצועה לקבל אותו – ויותר מכך, להוציאו לפועל

הדבר הבסיסי ביותר הדרוש לפני חתימת הסכם הוא לקבל רשימה מעודכנת מי נשאר בחיים מן החטופים ומי מת. רק על בסיס זה ניתן לגבש הסכם ולקבוע את מחירו. האם יש גורם שליטה מרכזי שיכול לתת רשימה כזאת? ספק.

עסקה קטנה שמדובר בה לאחרונה על שחרור כמה חטופים, אינה מבחן רצינות ליכולתו של חמאס. שכן, מדובר במספר קטן שאינו מוכיח שליטה של ארגון הטרור על כלל החטופים. וזאת למרות שחשוב להוציא אפילו עסקה זו לפועל.

נראה שזהו מצב אידיאלי עבור בנימין נתניהו וחבריו לממשלה, שאינם מעוניינים בעסקה. בעיני רוחם הם מייחלים לכניעה של חמאס או שחרור בכוח של החטופים בעיתוי המתאים. זה יכול להתרחש בעוד ימים, שבועות או יותר.

בינתיים רצוי מבחינתם להמשיך לכתוש את צפון הרצועה ולפעול לכניעתם של טרוריסטים רבים ככל האפשר. הנותרים ייכנעו ביתר קלות. עד אז חלק מן החטופים יכולים למות ומי שיישאר יישאר.

הממשלה ביודעין ויתרה עליהם, משום שהגיעה למסקנה כבר לפני זמן רב שהניצחון המוחלט ושחרור החטופים לא הולכים ביחד. החטופים מהווים מטרד לצורך הכרעת חמאס והם קורבנות הניצחון, הדרוש להחזרת ההרתעה הישראלית ולמיצוב עוצמתה של ישראל באזור המסוכן של המזרח התיכון.

אי אפשר לומר זאת בגלוי לציבור, אולם הממשלה מכוונת לכך ופועלת לפי עקרון מנחה זה. זו דרכו של בנימין נתניהו להוליך שולל ולא לומר את האמת.

נראה שזהו מצב אידיאלי עבור נתניהו וחבריו לממשלה, שאינם מעוניינים בעסקה. בעיני רוחם הם מייחלים לכניעת חמאס או שחרור בכוח של החטופים בעיתוי המתאים. זה יכול להתרחש בעוד ימים, שבועות או יותר

קברניטי המדינה מבינים שלחץ צבאי אינו הדרך לשחרור החטופים. הם מודעים היטב לכך שהשיטה נכשלה עד כה, אבל מקווים להשיגה בעתיד הקרוב. אין להיות מופתעים אם הממשלה תודיע בזמן הקרוב שהמטרה היא כניעה של חמאס ללא תנאי. הממשלה חשה בכל יום שהדבר הולך ומתקרב. ואולם היד השנייה שלה ממשיכה לחזק את חמאס ששולט בחלוקת האוכל וממשיך לגבות כספים מהאוכלוסייה ובכך שולט בשטח. לכן, קשה לחזות כיצד תתפתח המערכה וכמה זמן עוד יידרש כדי לשחרר את החטופים ולהתוות כיוון להסדרה.

בסופו של דבר הבחירה היא בין הרשות הפלסטינית המגובה בכוחות בינלאומיים לבין חמאס – אין גורם שלישי. אף מדינה ערבית לא תסכים לעקוף את הרשות הפלסטינית ולהתעלם ממנה.

הניסיונות לברוח מהתמודדות עם היום שאחרי מחריפה את הבעיה ואת הנטל הביטחוני והכלכלי. בכל פעם כובשים מחדש אזורים שכבר נכבשו בעבר אחרי שחמאס התבסס בהם והצליח לגייס טרוריסטים חדשים, תמורת כסף שעשק מעניי עזה.

החטופים ישוחררו בקרב, בכניעה או בהסכם מקרטע. הציבור אינו צריך להיות מופתע אם יתגלה שאין באמת עם מי לעשות עסקה. נתניהו מעדיף את דרך הכניעה של שאריות חמאס, משום שהיא עשויה לשרת אותו פוליטית.

יציאתם של שבויי מלחמה פלסטינים כשהם מנופפים עם האות וי, תסמל את הניצחון הפלסטיני והוא מעדיף ככל יכולתו להימנע מן המעמד המשפיל הזה שיפגום עמוקות בתדמיתו ויעלה אותו על המוקד.

מדובר בעסקה שתאלץ אותו להסכים לשחרור אלפי מחבלים עם דם על הידיים, שיבליטו את חולשתה של ישראל במלחמה, יגבירו את תחושת הפגיעה הלאומית ויוציאו אלפים לרחובות בתביעה לקיום בחירות וסילוק חבורת המנהיגים שהיו אחראיים לקריסה של ה-7 באוקטובר. לכן, המשך הלחימה המשבשת גם את משפטו היא המצב הטוב ביותר עבורו ועבור ממשלתו.

בסופו של דבר הבחירה היא בין הרשות הפלסטינית המגובה בכוחות בינלאומיים, לבין חמאס – אין גורם שלישי. אף מדינה ערבית לא תסכים לעקוף את הרשות הפלסטינית ולהתעלם ממנה

מתי יגיע שלב הקריסה הטוטלית של חמאס, אם בכלל, קשה לחזות, ואולם הלחץ הצבאי יימשך מתוך תקווה שעכברי חמאס יצאו ממחילותיהם, יקרסו במוקדם או במאוחר ויצילו את כבודו וכבוד שריו ועבדיו. ולעזאזל החטופים.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.