מוסד הרבנות הראשית נמצא בשפל חסר תקדים של אמון ציבורי, והבחירות החוזרות והכאוטיות רק הדגישו זאת. הרבנים החדשים חייבים להבין – או שיאפשרו לציבור לבחור את דרכו, או שיאבדו כל רלוונטיות.

*  *  *

בסוף השבוע שעבר הסתיימה סוף סוף סאגת הבחירות לרבנות הראשית לישראל – מסכת מייגעת שנמשכה הרבה מעבר למתוכנן. הבחירות, שאמורות היו להתקיים באוגוסט 2023, נדחו תחילה ביוזמת ש"ס, בניסיון לשלוט בחלוקת הג'ובים, ואחר כך שוב ושוב בשל הבחירות המוניציפליות והמלחמה.

בימים אלה הסתיימה סוף סוף סאגת הבחירות לרבנות הראשית – מסכת מייגעת שנמשכה הרבה מעבר למתוכנן. הבחירות, שאמורות היו לחול באוגוסט 2023, נדחו בשל ניסיון ש"ס לשלוט בחלוקת הג'ובים, ואז שוב ושוב

כשסוף סוף התקיימו, נדרש סיבוב בחירות נוסף כדי להכריע בין המועמדים לרב הראשי האשכנזי. אבל מה שמעיד יותר מכל על מצב הרבנות הראשית הוא לא הליך הבחירות הכושל שבו נבחרו לבסוף הרב קלמן בר והרב דוד יוסף – אלא העובדה שבמשך שלושה חודשים לא היו רבנים ראשיים בישראל, ורוב הציבור אפילו לא הרגיש בכך. ולדרמות בבחירות – התייחס בפיהוק גדול.

זה לא קרה ביום אחד. בעשורים האחרונים, הרבנות הראשית הפכה מסמכות רוחנית מכובדת למוסד שמזוהה בעיקר עם כפייה דתית, בירוקרטיה מעיקה ונפוטיזם. בתחום הנישואין והגירושין, המצב חמור במיוחד.

מדי יום אנחנו עדים לעוולות של המערכת: בירורי יהדות משפילים שנמשכים חודשים, במיוחד כלפי עולים מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה; תהליכי גיור מפרכים וקשים שמרחיקים אנשים במקום לקרב; יחס מזלזל לקהילות שלמות שרוצות לשמור על המסורת בדרכן. בעיות של סרבנות גט ועגינות ממשיכות להתקיים, למרות שיש פתרונות הלכתיים זמינים כמו הסכמי קדם נישואין. הרבנות מעדיפה לאחוז בכוח במקום לחפש פתרונות מכילים.

והתוצאה? יותר ויותר ישראלים מצביעים ברגליים. מספר הזוגות שבוחרים להינשא מחוץ לרבנות עולה משנה לשנה – אם בחתונות בחו"ל או בהגדרתם כידועים בציבור. רק אצלנו, בארגון חופות, נישאו כבר 1,500 זוגות כהלכה, מחוץ לרבנות.

סקרי דעת קהל מראים שרוב הציבור היה מעדיף להכניס שינויים מהותיים ברבנות או לוותר עליה כליל; זאת, בצירוף נתוני שפל באמון הציבור מבהירים את התמונה – הישראלים אוהבים את היהדות, אבל מוותרים על הרבנות.

זה לא קרה ביום אחד. בעשורים האחרונים, הרבנות הראשית הפכה מסמכות רוחנית מכובדת למוסד שמזוהה בעיקר עם כפייה דתית, בירוקרטיה מעיקה ונפוטיזם. בתחום הנישואין והגירושין המצב חמור במיוחד

הרבנים הראשיים החדשים נכנסים לתפקידם בנקודת זמן קריטית: בעוד עשור, כשתגיע העת לבחור את מחליפיהם, ייתכן שכבר לא יהיה טעם בבחירות כלל. אם הם רוצים למנוע את התרחיש הזה, עליהם להוביל שינוי דרמטי – לא רק בדרכי הפעולה של הרבנות, אלא בתפיסת התפקיד עצמו.

המפתח לשינוי הוא פשוט, גם אם לא קל ליישום: על הרבנות לוותר על המונופול ועל הכפייה. הרב יונתן זקס זצ"ל לימד אותנו שהיהדות רוכשת את השפעתה האמיתית דווקא כשהיא מוותרת על כוח. במקום להיות מוסד כוחני שמכריח את כולם לעבור דרכו, על הרבנות להפוך למוסד שמציע שירותי דת איכותיים למי שמעוניין בהם, ובמקום לכפות דרך אחת – לאפשר מגוון אפשרויות. אפשר רק לדמיין איזה עולם יהודי עשיר יוכל להתקיים פה כשהרבנות תוותר על הכוחנות והפוליטיזציה ותתמוך באפשרויות בחירה.

נכון,  פירוק מונופול הרבנות אינו בסמכות הרבנים הראשיים לבדם, זו משימה שמוטלת על השר לשירותי דת, הממשלה והכנסת. אבל הרבנים הראשיים החדשים יכולים וצריכים להוביל קודם כל שינוי תפיסתי: קידום יחס מכבד לכל שדרות העם, ובראשם לאלו שספגו עד היום יחס מבזה ברבנות ובבתי הדין הרבניים – נשים, עולים, מתגיירים, מסורתיים, חילונים, רפורמים וקונסרבטיבים – ואפילו סתם קהילות דתיות "רגילות" קצת יותר סובלניות. לקדם פתרונות הלכתיים מתקדמים ומכילים, להוביל מהלכים שיצמצמו בעיות של סרבנות גט, עגינות וחליצה.

הגיע הזמן לשינוי יסודי ולפתיחת מערכת שירותי הדת בישראל. אבל בניגוד למה שחושבים ברבנות, ויתור על הכוח לא יחליש אותה – הוא הסיכוי היחיד שלה לשרוד.

במקום להיות מוסד כוחני שמכריח את כולם לעבור דרכו, על הרבנות להפוך למוסד שמציע שירותי דת איכותיים למי שמעוניין בהם, ובמקום לכפות דרך אחת – לאפשר מגוון אפשרויות

הרבנים החדשים צריכים להחליט: האם הם רוצים להיות הרבנים הראשיים האחרונים, או אלה שהצילו את הרבנות מעצמה?

רבקה ארביב היא מנכ״לית ארגון "חופות" מבית השגחה פרטית, שמקדם חתונות כהלכה מחוץ לרבנות ומוביל את הקול הדתי למען חופש דת בישראל.