הנשים ברשימת כחול-לבן לכנסת ה-22 (צילום: עיבוד מחשב)
עיבוד מחשב

נשים קטנות לאן נעלמו הנשים בכחול-לבן

לכחול-לבן יש בעיה אמיתית של ייצוג נשי הולם ● מעבר לעובדה שפחות משליש מהרשימה הן נשים, וכי רק שתי נשים משובצות בעשירייה הראשונה, גם קולן של אלו לא נשמע מאז קיבלה המפלגה את מספר המנדטים הגבוה בבחירות האחרונות, ואת המנדט להרכבת הממשלה ● ככה נראית מפלגה המייצגת ערכים ליברליים ב-2019

מצב הייצוג הנשי בכחול-לבן, המפלגה הגדולה בכנסת הנוכחית ונושאת דגל ממשלת האחדות הליברלית, עגום. רק 10 מתוך 33 חברי הכנסת של המפלגה הן נשים, אך בעשירייה הראשונה של המפלגה המצב גרוע עוד יותר. משובצות בה שתי נשים בלבד, מיקי חיימוביץ' במקום השביעי ואורנה ברביבאי במקום העשירי.

וכמו להוסיף חטא על פשע, בשבועות האחרונים קולן של נשות המפלגה כמעט ואינו נשמע בכלי התקשורת. מתי לאחרונה שמעתן את עומר ינקלביץ' או מרב כהן מדברות על ענייני היום? מדוע חיימוביץ' וברביבאי הבכירות אינן נשלחות לתקשורת כדי להתבטא בשאלת המגעים הקואליציוניים? ולמה יעל גרמן, אורית פרקש הכהן וקארין אלהרר אינן מתראיינות בנושא חקירות נתניהו?

רשימת כחול לבן אחרי הניצחון בבחירות, 18 בספטמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
ראשי כחול-לבן חוגגים את תוצאות הבחירות, ב-18 בספטמבר 2019. אישה הצליחה להשתחל לפריים. (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"יש אמירה פמיניסטית שאומרת, 'את לא יכולה להיות מה שאת לא יכולה לראות'", אומרת מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, מיכל גרא-מרגליות. "אנחנו רוצות שהילדות והנערות שלנו יסתכלו למעלה ויראו נשים בתפקידים בכירים, זה דבר שאין לו תחליף.

"מאוד קשה לצפות מהילדות ומהנערות להיות שרות כשיש כל כך מעט שרות, להיות מנהיגות כשיש כל כך מעט מנהיגות, להיות מנכ"ליות כשיש מנכ"לית אחת במדד תל אביב 125. אבל אנחנו רוצות שיהיו להן את האפשרויות האלה. יש היום ארבע שרות ושתי מנכ"ליות ב-29 משרדי ממשלה. אלה מספרים לא מתקבלים על הדעת".

"מאוד קשה לצפות מילדות להיות שרות כשיש כל כך מעט שרות, להיות מנהיגות כשיש כל כך מעט מנהיגותה. יש היום ארבע שרות ושתי מנכ"ליות ב-29 משרדי ממשלה. אלה מספרים לא מתקבלים על הדעת"

נכון לעכשיו נראה כי משמעת הקמפיין של כחול לבן עדיין לא הסתיימה, למרות שחלפו יותר מחודש וחצי מאז בחירות ספטמבר. הקולות הבולטים ביותר מטעם המפלגה בשבועות האחרונים בעניין המו"מ הפוליטי הם חילי טרופר, מקורבו של בני גנץ, ועפר שלח, מקורבו של יאיר לפיד, שאליהם מצטרפים מדי פעם גם אבי ניסנקורן ומאיר כהן. קול הנשים בכחול-לבן, מאידך, נדם.

גם צוות המו"מ שהקימה כחול-לבן יום לאחר הבחירות, מבוסס כולו על טהרת הגברים: יורם טורבוביץ', שלום שלמה, הוד בצר (אל"מ במיל' שהיה עוזרו של גנץ כרמטכ"ל) הלל קוברינסקי (תא"ל במיל') וישראל בכר. רק לאחר ביקורת ציבורית צורפה אליהם לאחר שבועיים לירן אבישר, מנכ"לית ארגון מסע.

אורנה ברביבאי נואמת בכנסת. 20 במאי 2019 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)
אורנה ברביבאי, מקום 10 ברשימת כחול-לבן, אלופה במיל. מדי פעם נשמע קולה, אבל לא מספיק (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

לדברי ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שהיה שותף ב-2013 בכתיבת מחקר מדיניות בנושא, "דווקא יש עתיד בתחילת דרכה התבלטה כמפלגה שמאוד שמה דגש על ייצוג נשים. ב-2013 היו בה משהו כמו 40% נשים, מה שהתאים לאופי הליברלי שיש עתיד רצתה אז לשקף.

"לגבי חוסן לישראל ותל"ם, אפשר אולי לקשר את מיעוט הנשים לעובדה שמדובר במפלגות שהוקמו על ידי גנרלים. גם אם הן לא מפלגות ביטחוניות קלאסיות, כי זה לא הנושא המרכזי שעל סדר היום, נראה שעדיין יש להן מאפיינים כאלה בגלל המנהיגים.

"אני בטוח שאם היית שואל את גנץ, את יעלון או את שאר המנהיגים במפלגות האלה, הם בוודאי היו אומרים שבטח, תומכים ביותר נשים, אבל הם פחות שמים דגש על זה.

"אני חושב שזה קרה במקרה, כי כחול-לבן הוקמה בזמן קצר, ואז אתה לא עושה חיפושים מעמיקים. אתה פשוט בוחר את האנשים המוכרים לך ולצוות הקרוב לך, ובמעגלים שבהם מסתובב בני גנץ לא היו כנראה הרבה נשים מוכרות. אני לא מנקה אותו מאחריות, אין בעיה למצוא נשים ראויות".

"המנהיגים פשוט לא החליטו שרוצים יותר נשים"

לאחר בחירות 2013, 8 מתוך 19 חברי הכנסת של יש עתיד (42%) היו נשים, אך בממשלה היה הייצוג הנשי של המפלגה 20%, כאשר מתוך חמישה שרים (לא כולל סגן שר האוצר מיקי לוי) כיהנה רק שרה אחת, יעל גרמן. בכנסת, רק למרצ היה ייצוג נשי גבוה יותר, עם שלוש חברות כנסת מתוך שישה, בהן יו"ר המפלגה זהבה גלאון.

בכנסת ה-20, שנבחרה ב-2015, ירד ייצוג הנשים ביש עתיד ל-36%, והמפלגה הידרדרה למקום השביעי בתחום, אחרי התנועה בראשות ציפי לבני (50%), כולנו, הבית היהודי, מרצ וישראל ביתנו (40%) והעבודה (39%).

"עוד נקודה מעניינת לגבי כל המפלגות בכחול-לבן, היא שכולן מפלגות שלא בוחרות את המועמדים בצורה דמוקרטית, למרות שדווקא להן יש פוטנציאל די גבוה לייצוג נשים", אומר שפירא.

"אם המנהיג מחליט שהוא רוצה נשים, כמו שלפיד החליט ב-2013, או כמו אביגדור ליברמן בעבר, אין בעיה. לא צריך אפילו מכסות. גם במובן הזה זה די מאכזב, המנהיגים פשוט לא החליטו שרוצים יותר נשים".

עומר ינקלביץ. 20 במאי 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
עומר ינקלביץ. מספר 23 בכחול-לבן. אין לנו מושג מה יש לה לומר על חקירות נתניהו, למשל (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

זהו הצד השני של המטבע ב"מפלגות מנהיג", אומר שפירא, שלהן אין כללים לבחירת מועמדים. "אפילו במפלגה כמו הליכוד, שייצוג הנשים בה על הפנים, יש מכסות, וודאי במפלגות כמו מרצ והעבודה. במפלגת מנהיג הכל תלוי בו. רוצה, שם 40% נשים, לא רוצה, אף אחד לא יכפה עליו שום דבר".

"אני לא חושבת שיש פה בעיה עקרונית עם נשים, כמו העובדה שזה פשוט לא בסדרי העדיפויות", אומרת גרא-מרגליות על המצב בכחול-לבן. "זה נכון שנכנסו 10 חברות כנסת, אבל מהן רק שתי נשים בעשירייה הראשונה, שזה מעט מאוד מאוד. אני מזכירה שהמפלגה השניה בגודלה בכנסת הקודמת היתה המחנה הציוני, ששם היה מספר דומה של נשים, אבל היו ארבע נשים בעשירייה הראשונה, נשים בכירות, משמעותיות, עם קול חזק.

"המחנה הציוני היתה באופוזיציה, אבל הנשים בה הפכו ליושבות ראש ועדות, שלי יחימוביץ' בוועדה לביקורת המדינה וסתיו שפיר בוועדת השקיפות. זה היה מאוד משמעותי והיה ברור שהייצוג הוא לא רק מספרי אלא גם איכותי. זה מה שאנחנו רואות שחסר מאוד בכחול-לבן.

ראשי רשימת כחול לבן על הגבול עם סוריה. 4 במרץ 2019 (צילום: Basel Awidat/Flash90)
ראשי רשימת כחול לבן על הגבול עם סוריה. אורלי פרומן, מספר 31, לבשה שמלת יוניקלו והשתחלה למשלחת. אבל אין לנו מושג מה יש לה לומר על המצב הביטחוני (צילום: Basel Awidat/Flash90)

"אנחנו לא שומעות כמעט את הנשים. הם ייצרו מנגנון שבו יש ארבעה גברים – מה שהם כינו הקוקפיט, כינוי מאוד מיליטריסטי ומ'צואיסטי – והם אלה שמקבלים את ההחלטות הפורמליות. הם טוענים שזה בגלל האופי שבו כחול-לבן נבנתה. זה נכון אולי למערכת הבחירות הראשונה, אבל בשניה הם היו צריכים לעשות שינוי והם לא עשו אותו, למרות שבראיונות, כמו זה של יאיר לפיד בגלובס, הם אמרו שיעשו.

"אז יש לנו בעיה של ייצוג, פחות מספרי – למרות שגם 30 אחוז זה לא מספיק – אבל בעיקר בעמדות בכירות, יש לנו בעיה במנגנוני קבלת ההחלטות – גם המקורבים שאנחנו שומעים שוב ושוב הם גברים – והדבר השלישי שאנחנו רואות, שהוא מאוד מאוד מכעיס, הוא צוותי המו"מ הקואליציוניים. כל הבכירים שם הם גברים.

"בעקבות מחאה ציבורית הם הוסיפו אישה לצוות, אבל כשאתה רואה תמונות של צוותי המו"מ מהשבועות האחרונים, זה אך ורק גברים. זה נכון לגבי כחול-לבן וזה נכון לגבי מפלגות אחרות, כולל העבודה והמחנה הדמוקרטי.

הדס פרוש/פלאש90
מירב כהן, מספר 17 בכחול-לבן. מצטערים, אין לנו מושג מה יש לה לומר – ועל מה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"בצוותים האלה אמורים להיקבע התפקידים, סוגיות היסוד, חלוקת המשאבים של כספים קואליציוניים, שזה הרבה מאוד כסף, ונשים פשוט מודרות באופן מוחלט מהשיח הזה. למנוע מנשים להיות בחדרים האלה, זה גם מונע תמיכה משמעותית בהקצבת כספים וקבלת החלטות בנושאים כמו קידום שוויון מגדרי, וטיפול באלימות נגד נשים והטרדות מיניות.

"לכחול-לבן יש אחריות בתור המפלגה הגדולה ביותר, בתור המפלגה שמחזיקה היום את המנדט מהנשיא, והיא בוחרת שוב ושוב, למרות שיש לה הזדמנויות, לא להכניס נשים לקבלת ההחלטות"

"לכחול-לבן יש אחריות בתור המפלגה הגדולה ביותר, בתור המפלגה שמחזיקה היום את המנדט מהנשיא, והיא בוחרת שוב ושוב, למרות שיש לה הזדמנויות, לא להכניס נשים לקבלת ההחלטות. זאת בחירה לא נכונה ברמה העקרונית ומזיקה מאוד ברמה המעשית".

אנחנו כן רואים מחאה בנושא ושיח ציבורי, אז למה זה לא קורה?
"כנראה שהמחיר הציבורי לא מספיק גבוה. זה כן מכעיס אבל לא מספיק, וזה כנראה מבחינתם עושה להם בעיות אחרות, כי ברגע שיפתחו את הרשימה יעלו כל מיני דרישות, לא רק בנוגע לייצוג נשים; אבל עם כל הכבוד, שיתמודדו עם הבעיות האלה ויגבשו רשימה שמייצגת נאמנה את הציבור, שמייצגת נאמנה צרכים לקידום זכויות נשים ושוויון מגדרי. אלה דברים שצריכים להיות א' ב' ב-2019.

"צריך לומר שקידום שוויון מגדרי זאת לא סוגיה לנשים בלבד. מבחינתנו, גם לחברי הכנסת הגברים, לשרים, יש אחריות מלאה לקידום הנושאים האלה, כי אלה נושאים חברתיים ממדרגה ראשונה".

גבי אשכנזי, משה בוגי יעלון, בני גנץ ויאיר לפיד. 14 ביולי 2019 (צילום: גילי יערי/פלאש90)
מאצ'ו מאצ'ו מן: גבי אשכנזי, משה בוגי יעלון, בני גנץ ויאיר לפיד מדגמנים מנהיגות גברית מאוד רלוונטית ב-2019 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

שדולת הנשים ניסתה ללחוץ על כחול-לבן כדי שתוסיף דרישה לייצוג נשים כחלק מהפרק הליברלי במצע שלה?
"זה קשה כי המצב אצלם רחוק מלהיות אופטימלי. בסיבוב הראשון של הבחירות הצגנו שאלון לכל הסיעות ואף אחד לא הסכים להתחייב להבטחת ייצוג, לא ישראל ביתנו ולא כחול-לבן. שאלנו גם על ייצוג בצוותי המו"מ הקואליציוניים, כי ידענו שתהיה שם בעיה, ושוב, הדבר הזה נראה מאוד מביך.

"יותר מזה, לפני הבחירות האחרונות עשינו סרטון עם הצעירות הבולטות בארבע מפלגות, בליכוד, בעבודה, במרצ ובבית היהודי, לקידום ייצוג נשי משמעותי יותר. בכחול-לבן לא הגיע אישור להשתתף בדבר הזה.

"ברגע שתהיה ממשלה, תהיה דרישה מאוד ברורה מצדנו למנות שרות, למנות מנכ"ליות. לא ניתן שהמצב הזה יימשך. כשתהיה ממשלה הם יהיו מוכרחים לייצר את התיקון, ולא משנה מה יהיה הרכב הממשלה".

"החרדים עובדים מעולה עם חברות הכנסת"

בניסיון להגדיל את ייצוג הנשים בפוליטיקה, אפשר לנקוט אחת משתי גישות. האחת היא לחייב בחוק ייצוג מינימלי, למשל של לפחות שתי נשים (ושני גברים) בכל חמישיית מועמדים, בדומה למנגנון הייצוג במרצ, והשניה, מרוככת יותר, היא לתת תמריצים שיגרמו למפלגות להגדיל את הייצוג הנשי מרצונן.

ד"ר אסף שפירא (צילום: יח"צ)
ד"ר אסף שפירא (צילום: יח"צ)

לדברי שפירא, ההמלצה של המכון הישראלי לדמוקרטיה היא "שישראל תלך בעקבות מדינות אחרות שייצוג הנשים בהן לא היה מרשים, כמו צרפת, פורטוגל, בלגיה, אירלנד, דרום קוריאה ומדינות בדרום אמריקה, ותאמץ איזשהו סוג של מכסות ייצוג לנשים בבחירות לכנסת.

"אני לא מדבר על מכסות שיחייבו מפלגות להציב נשים במקומות מסוימים בשיעור מסוים – למרות שמכסות כאלה קיימות, למשל בספרד ובבלגיה – אלא על מכסות שיתמרצו את המפלגות לעשות את זה באמצעות תמריצים כספיים.

"כללים כאלה קיימים בצרפת, בפורטוגל, באירלנד ובלא מעט מדינות אחרות. זה אומר שמפלגה שבכל עשירייה יהיו לה לפחות שלוש נשים, תזכה להגדלה משמעותית במימון המפלגות. על המפלגות החרדיות זה אולי לא ישפיע, הן יעדיפו לספוג את ההפסד, אבל במפלגות אחרות אני בטוח שזה ישפיע באופן מיידי".

המלצת המכון הישראלי לדמוקרטיה היא "שישראל תלך בעקבות מדינות אחרות שייצוג הנשים בהן לא היה מרשים ותאמץ איזשהו סוג של מכסות ייצוג לנשים בבחירות לכנסת"

לדברי גרא-מרגליות, יש כבר מקרה מבחן מקומי שניתן ללמוד ממנו. "בכנסת ה-19 עבר חוק של יפעת קריב וחנין זועבי לעניין הרשויות המקומיות, שקידמה עמותת כ"ן (כוח נשי), שאומר שאם יש לפחות אישה אחת בשלושת המקומות הראשונים ברשימות, תהיה תוספת תקציב של 15%.

"אנחנו רואים שהיתה עליה לא מבוטלת בייצוג – המצב היה קטסטרופה ועכשיו הוא קצת פחות גרוע. היו 6 ראשות רשויות מתוך 257, והיום, אחרי בחירות 2018, יש 14. לפני החוק היה 13.5% ייצוג של נשים במועצות המקומיות והעירוניות, והיום הייצוג מתקרב ל-20%.

מנכ
מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, מיכל גרא-מרגליות (צילום: פייסבוק)

"חברת הכנסת מרב מיכאלי נסתה לקדם יצירת מכסות לנשים ברשימות בכנסת, שבכל חמישיה בכל מפלגה יהיה ייצוג של לפחות שניים מכל אחד מהמינים, ונתקלה בחומה בצורה לא רק מול החרדים שמסרבים להכניס באופן אידיאולוגי נשים לרשימות, אלא גם מול הבית היהודי. שולי מועלם ואיילת שקד לא הסכימו לחתום על הצעת החוק, למרות שכל חברות הכנסת האחרות מכל סיעות הבית חתמו".

מה עם הסדר יותר מרוכך של תמריצים כלכליים, כמו זה שמציע המכון הישראלי לדמוקרטיה?
"אני לא מכירה הצעה כזאת בכנסת ואני גם חושבת שזה לא מספיק טוב. אחד התפקידים של חקיקה הוא הכוונת התנהגות. יש משמעות נורמטיבית לומר שלא יכולה להיות רשימה בלי ייצוג מספק של נשים, והמינימום שאנחנו מציבות הוא 40%".

היית תומכת בהצעה שמחריגה את המפלגות החרדיות כדי שיהיה לה סיכוי לעבור?
"לא צריך להחריג משם אף אחד ואף אחת. ברגע שזה יהיה, החרדים יתיישרו, אין בכלל שאלה כזאת. החרדים עובדים מעולה עם חברות הכנסת, יש שיתופי פעולה הדוקים בענייני חקיקה ועניינים אחרים, ואם הם יהיו חייבים לעשות את הדבר הזה הם יתייצבו ויתמודדו. כמו תמיד הם יקבלו את המנדטים שלהם.

"אני מזכירה שהחרדים התנגדו מאוד למתן זכות הצבעה לנשים (כשהנושא עלה בתקופת היישוב ב-1920, נ"י), ומרגע שניתנה זכות ההצבעה אז כמובן שגם הנשים החרדיות מצביעות, כי אם הן לא יצביעו, לחרדים יהיה מחצית מהכוח הפוליטי שיש להם היום".

עוד 1,724 מילים
סגירה