פירר בהיכל

הסערה סביב ערב ההתרמה לעמותת הרב אלימלך פירר, שנועד להתקיים במרכז החילוניות הישראלית אך ללא נוכחות של זמרות על הבמה, מסמנת את קו פרשת המים במלחמת התרבות בין דתיים לחילונים ואבן דרך במאבק הפמיניסטי בישראל ● אמיר בן-דוד יצא לברר איך בכלל התגלגלה הפרשה וחזר עם מידע חדש ומסקנות עגומות ● הדרך לאחדות ושוויון מעולם לא הייתה ארוכה יותר

07/11/2019 11:05
זמרת שרה. אילוסטרציה (צילום: golubovy/iStock)

השבוע של "סערת הרב פירר" מתקרב לסופו. פועלי הניקיון החרוצים כבר מנקים את הזירה הציבורית מהשברים, הרסיסים וכתמי הדם. בולדוזרים מכשירים את הקרקע לסערה הבאה, שעוד מעט תבעיר את הרשתות החברתיות.

השאלות העקרוניות שעלו מהסיפור המורכב הזה כבר טבעו בביצת הפוסטים הרעילים והמאמרים הנוקבים, משני הצדדים. אלו שגייסו את כל מאגרי הזעם הקדוש ויצאו נגד הדתה בכלל והדרת נשים בפרט. ואלו שנשמתם התקוממה נגד הג'יהאד הפמיניסטי, הטרלול הליברלי, והטרור הפרוגרסיבי.

אם המשפט האחרון נראה מוגזם, מספיק לקרוא את מאמר המערכת של "יתד נאמן". ישראל פרידמן, עורך העיתון החרדי, סיכם את מה שקרה כ"פיגוע טרור והסלמה נוספת במלחמה של העם הישראלי בעם היהודי" וקבע שהחלטתו של הרב אלימלך פירר לבטל את המופע היא תוצאה של "כפייה חילונית" המפעילה "רף דורסנות חסרת תקדים על אזרחי ישראל".

אך לפני שאפשר יהיה להסיק מסקנות מהסיפור הזה, צריך לספר אותו פעם אחת בצורה מסודרת מתחילתו ועד סופו, כדי להבין מה בעצם קרה כאן, ולמה.

נגני כלי ההקשה הם במקרה רק גברים

עמותת "עזרא למרפא" של הרב אלימלך פירר נקלעה בתקופה האחרונה לחובות, שנאמדים בכ-14 מיליון שקלים. את העמותה הקים פירר, חסיד בעלז, בבני ברק ב-1979, אחרי שבתו נזקקה למכשיר רפואי יקר, אותו נאלץ לייבא בעצמו.

עם השנים התרחבה פעילות העמותה הרבה מעבר לגבולות בני ברק. העמותה הקימה, בין היתר, מעון ללוקים בבעיות התפתחות, מרכז להשאלת ציוד רפואי ללא תמורה, מרפאת שיניים במחירים מוזלים, מערך אמבולנסים ועוד ועוד. פירר גם צבר עם השנים ניסיון מעורר השתאות בתחומי רפואה מגוונים, ממנו זכו להנות מאות אלפי ישראלים, ובהם גם אבא שלי זכרו לברכה.

הרב אברהם אלימלך פירר (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

הרב אברהם אלימלך פירר (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

כדי לממן את הפעילות היקרה של "עזרא למרפא", נערכים מדי שנה ערבי הצדעה וגיוס כספים לעמותה, שמארגן חוג הידידים שלה, בראשו עומד בתקופה האחרונה איש העסקים אפי הרשקוביץ.

מאחר שהעמותה נקלעה למצוקה כלכלית קשה, היה ברור שהשנה חייבים לגייס למענה סכום גדול מהרגיל. הרשקוביץ, המתגורר בשכונת נוף ים בהרצליה, החל להיפגש מדי בוקר עם המפיק הוותיק אשר ביטנסקי, שהתנדב להפיק את האירוע ועם מיכל דיין, שמונתה להיות מפיקה בפועל.

לפני כחודשיים הזדמן לשולחן שלהם המפיק חיים שמש, שגם הוא מתגורר בנוף ים. הרשקוביץ וביטנסקי סיפרו לשמש על הפרויקט, ושאלו אותו אם יש לו רעיון לקונספט מנצח ואם הוא יהיה מוכן לנהל את האירוע מבחינה אומנותית. הם סיפרו לו, שהם כבר שריינו את היכל התרבות בתל אביב ל-20 בנובמבר וקיבלו הסכמה עקרונית של התזמורת הפילהרמונית לנגן בהתנדבות.

שמש אמר מיד שהוא ישמח לעזור לעמותה של הרב פירר וחזר לבית הקפה למחרת עם הרעיון לערוך ערב מחווה לשלמה ארצי, בהשתתפות הפילהרמונית. הרשקוביץ וביטנסקי התלהבו מהרעיון, הרשקוביץ ביקש לבדוק שלאנשי "עזרא למרפא" אין השגות, וחזר עם אור ירוק.

חיים שמש (צילום: יונתן קרן)

חיים שמש (צילום: יונתן קרן)

או אז התחיל ליד שולחן הקפה השלב היצירתי של העלאת רעיונות אמנותיים לאירוע. בשלב כלשהו שמש אמר שהוא מתכוון לפנות לרונה קינן, כי מסקרן אותו לשמוע אותה שרה שיר של שלמה ארצי, אבל הרשקוביץ קטע אותו ואמר שזו תהיה בעיה, כי הרב פירר לא יכול לשמוע נשים שרות, ולכן לאירועי ההתרמה של "עזרא למרפא" לא מזמינים זמרות.

שמש אמר שאם זו הבקשה של הרב, הוא יכבד אותה. ביטנסקי קצת נרתע ואמר, "חברים, אני קצת מפחד מהעניין הזה, אני מפחד שיקומו עלינו",  אבל שמש הרגיע אותו שאין לו מה לדאוג במקרה הזה, מאחר שיש בציבור קונצנזוס סביב הרב פירר וסביב פעולותיו מצילות החיים, כך שאף אחד לא יהיה קטנוני לתקוף אירוע חשוב כל כך על השאלה הזו.

עכשיו כמובן קל לראות שלאופטימיות הזו לא היה בסיס. אבל לפחות באותו שלב, זה נשמע ליושבים סביב שולחן הקפה בנוף ים טיעון סביר למדי. רונה קינן נמחקה מהרשימה. ההכנות לערב נמשכו.

השלב הבא היה לקבל את הסכמתו של שלמה ארצי לקיום האירוע. אין חובה משפטית לעשות את זה; אפשר לקיים ערב מחווה לאמן גם בלי הסכמתו. אבל לא מקובל לנהוג כך. עניין של נימוס ואתיקה. ארצי, בכל אופן, נתן את ברכתו לאירוע, אבל לא התחייב להשתתף בו. הוא רק שריין את התאריך ביומן, כדי להשאיר את האופציה הזו פתוחה.

אחרי שרונה קינן נמחקה מהרשימה בלי לדעת בכלל שהיא הופיעה בה, לא הוזכרו יותר שמות של זמרות. ההפקה החלה לפנות לאמנים שונים – אלון עדר, אלי יצפאן (משתתף קבוע בערבי ההתרמה של "עזרא למרפא"), בניה ברבי, הצמד גיא ויהל, מוש בן-ארי, עידן חביב, שלישיית "מה קשור", ועוד. כל מי שפנו אליו ולא היו לו תוכניות לתאריך המיועד, הסכים מיד להופיע בהתנדבות. הרב פירר הוא, כאמור, קונצנזוס.

שלמה ארצי (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

שלמה ארצי (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

התחנה השנייה במסלול ההתרסקות של ערב ההתרמה, הייתה כשחיים שמש פנה לגדי גידור, לשעבר מנהל בחברת התקליטים אנ.אמ.סי-יונייטד, ומי שמנהל בין היתר את עילי בוטנר ולהקת "ילדי החוץ". באותו שלב, שמש – שכבר הסכים לא להזמין זמרות לאירוע – לא היה מודע לעובדה, שמי שבעצם שרה את שיריו של עילי בוטנר בהופעות "ילדי החוץ" היא הזמרת אדר גולד. הוא חשב בטעות שבוטנר הוא הסולן.

גידור אמר שהוא ידבר עם בוטנר ושנראה לו שהוא ישמח להתנדב לאירוע חשוב כזה. הוא גם הציע לשמש לפנות לקרן פלס וגלי עטרי, זמרות שאיתן עבד בעבר. שמש אמר שהוא היה שמח לעשות את זה, אבל לצערו, הרב פירר ביקש שזמרות לא ישירו באירוע הזה.

גידור לא התקומם וגם לא אמר לשמש, שאם זה המצב אז גם בוטנר ו"ילדי החוץ" שלו לא יוכלו להשתתף, כי הסולנית שלהם היא אישה. הוא מצא לבעיה פתרון אחר: שאוהד שרגאי, חבר "ילדי החוץ", יהיה זה שישיר. כעבור כמה ימים פנתה ההפקה של עילי בוטנר להפקת ערב המחווה לפירר וביקשה שבפוסטרים לא יכתבו "עילי בוטנר וילדי החוץ", אלא "עילי בוטנר ואוהד שרגאי". הבקשה התקבלה כמובן.

בינתיים נמשכו ההכנות לאירוע במלוא המרץ, בפגישות יומיות בבית הקפה בנוף ים ובדיונים עם האמנים שכבר אישרו את השתתפותם.

בשלב מסוים אמר שמש שהוא רוצה לקרוא לאירוע "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר" – כשם השורה המפורסמת מהשיר "ירח" של ארצי – ואמר שהוא רוצה לסיים את האירוע עם השיר הזה, שאותו התזמורת הפילהרמונית תנגן עם הגיטריסט אבי סינגולדה, כשבסוף השיר הוא מתכנן שכל נגני התזמורת יפסיקו לנגן וישירו יחד ארבעה סיבובים של המשפט "אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".

אדר גולד ועילי בוטנר (צילום: ענת חרמוני/פלאש90)

אדר גולד ועילי בוטנר (צילום: ענת חרמוני/פלאש90)

ביטנסקי והרשקוביץ התלהבו וחשבו שזה רעיון נהדר מבחינה אמנותית ומרגש מאוד, אבל הרשקוביץ אמר שגם זה לא יעבור, כי בין כשישים נגני הפילהרמונית יש נשים רבות, ומבחינת הרב פירר אמנם אין מניעה הלכתית שהן יהיו כל הערב על הבמה וילוו בנגינה את שירי המופע, אבל הן לא יוכלו לשיר.

הרשקוביץ הציע שרק נגני הפילהרמונית ישירו. חיים שמש חשב שזה יהיה מגעיל לבקש מהתזמורת דבר כזה ואמר שאם רק גברים ישירו את המילים האלה, זה בעייתי בעיניו, ולכן הוא מעדיף לוותר על הרעיון.

ביטנסקי, שחשב שחבל לוותר על רעיון מוצלח כל כך, הציע פשרה: שנגני כלי ההקשה של התזמורת, שהם במקרה רק גברים, יהיו אלה שישירו, וככה תחסך המבוכה לבקש מנגניות התזמורת לא להשתתף בשירה בציבור. אבל שמש פסל גם את הרעיון הזה.

אף אחד לא עצר לחשוב מה יקרה כשהקהל, ובו גם נשים רבות, יצטרפו כצפוי לשירה בציבור של "ירח". האם במקרה כזה הרב ואנשיו היו עוזבים במפגיע את היכל התרבות, כדי לא לחטוא בהאזנה לקולות נשיים? לעולם לא נדע.

הרשקוביץ הציע שרק נגני הפילהרמונית ישירו. חיים שמש חשב שזה יהיה מגעיל לבקש מהתזמורת דבר כזה ואמר שאם רק גברים ישירו את המילים האלה, זה בעייתי בעיניו, ולכן הוא מעדיף לוותר על הרעיון

במוצאי שבת, 26 באוקטובר, קיבלה ההפקה פניה מחנה רדו, מייסדת "סופרסונס", אחת העמותות החשובות בישראל הפועלות לקידום שוויון מגדרי. רדו קראה פוסט בפייסבוק על "הדרת נשים" באירוע המתוכנן בהיכל התרבות וביקשה לברר במה מדובר.

חיים שמש הציע לרדו להיפגש, סיפר לה על הבקשה של הרב פירר, על ההתלבטות שלו, ועל ההחלטה להיענות לבקשה, בגלל החשיבות יוצאת הדופן של העמותה מצילת החיים. רדו השתכנעה שהמקרה הזה אכן חריג ומצדיק יחס שונה. כשהסערה תתעורר, רדו תמצא את עצמה מתעמתת עם פעילות פמיניסטיות רבות, שלא הבינו למה היא בחרה הפעם בצד של "הרעים".

יש כאן מישהי או מישהו שהרב פירר כן עזר לה או לו? "דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים"

פורסם על ידי ‏חנה רדו‏ ב- יום שישי, 1 בנובמבר 2019

אבל בשלב הזה היה כבר ברור שהסיפור מסתובב בחוץ ויש לו חיים משל עצמו. ביום רביעי, 29 באוקטובר, הוא הפך לאייטם מרכזי בתוכנית של גיא פינס בערוץ 12. עילי בוטנר נשאל למה אדר גולד לא תשיר איתו באירוע ההתרמה ואמר שזו היתה הוראה של הרב פירר. גולד אמרה שהיא נפגעה עמוקות. שמש הוקלט אומר שהוא נענה לבקשה בלי להסס. "צבע אדום" הוכרז ברשתות החברתיות.

למחרת כבר היה ברור שלא תהיה לאירוע תקנה. האמנים ביטלו את השתתפותם בזה אחר זה. היחיד שהתקשר להפקה והתנצל, היה אלון עדר, שבעצמו נזקק בעבר לשירותים הטובים של "עזרא למרפא". עדר פירסם בפייסבוק פוסט ובו כתב:

"אתמול בערב הבנתי שנשים לא יופיעו באירוע ההתרמה של עמותת 'עזרה למרפא' של הרב אלימלך פירר, שהתנדבתי להופיע בו. אני מעריך מעומק ליבי את פועלם של הרב ושל העמותה שאפילו עזרה לי באופן אישי בעבר, אבל אותו לב אינו מאפשר לי לעלות על במה שנשים אינן מורשות לעלות עליה. לכן החלטתי לבטל את השתתפותי במופע, אני מאחל הצלחה לכולם ולעמותה בהמשך פועלה המבורך".

בוטנר, שהיה בעצם האמן היחיד מכל המשתתפים הצפויים, שידע מראש על ההחלטה שנשים לא ישירו באירוע ובכל זאת הסכים בהתחלה להשתתף בו, פרסם הודעה תקיפה בהרבה:

"חברות וחברים, חשוב לי לעדכן שרק בזכות הפרסומים, התברר לי שזמרות לא עומדות להשתתף כלל במופע המחווה לשלמה ארצי עם התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות ת"א. הסכמתי בשמחה להשתתף באירוע המכובד הזה שתומך בעשייתו המבורכת של הרב פירר, איש רב מעלות, אבל לא אוכל לתת את ידי להדרת נשים במרחב הציבורי. זה עוול לזמרות הנהדרות שלנו ובעיקר לקהל. אדגיש שבשום שלב לא ידעתי מהי רשימת הזמרים שישתתפו באירוע, וגם כשפנו אליי לא ביקשו את 'ילדי החוץ ללא אדר', אלא ביקשו שנבצע שיר אחד, רק אוהד ואני. לכן פניתי אתמול בכתב למפיקי האירוע ואמרתי להם שנשמח להופיע בהרכב המלא של 'ילדי החוץ' הכולל את אדר גולד".

התזמורת הפילהרמונית היתה הבאה בתור. "התזמורת שבה חברות עשרות נגניות מתנגדת להדרת נשים ולכן תיקח חלק באירוע רק אם יצורפו אליו גם זמרות", נמסר מטעמה. וארצי – שהאירוע כולו אמור היה להיות מחווה לשיריו – הודיע: "כל חיי שרתי והופעתי על במות עם נשים ואף כתבתי דואטים רבים אותם שרתי עם זמרות. אמנם זהו ערב למען מטרה נעלה ואכן כל אחד רשאי להשתמש בשירי, אבל אני מתכוון כעת לעשות כל שביכולתי לשכנע את כבוד הרב לשנות את דעתו".

ארצי אכן פנה לפירר, כמו גם נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק ורבים אחרים, אבל הרב פירר לא נענה לפניות להסיר את התנגדותו, וגם לא הסכים להצעות הפשרה הרבות שהוצעו לו – למשל, שהוא יעזוב את האולם כשנשים ישירו.

ארצי אכן פנה לפירר, כמו גם אהרן ברק ורבים אחרים, אבל הרב פירר לא נענה לפניות להסיר את התנגדותו, וגם לא הסכים להצעות הפשרה הרבות שהוצעו לו – למשל, שהוא יעזוב את האולם כשנשים ישירו

אנשים מטעמו הסבירו למי ששאל, שמבחינת הרב מדובר בעניין הלכתי שכלל לא מסור לשיקול דעתו, ואת הבקשות שיעלים עין או אוזן, המשילו להזמנתו לסעודה שבה יאכלו בשר חזיר לפני בואו, ועם בואו יפנו את הצלחות וימלאו אותן באוכל כשר.

ערב המחווה "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר" בוטל. ההבטחה החגיגית בשמו לא התממשה הפעם.

אביתר בנאי לא ישיר יותר ליד נשים

האירוע הזה מותיר אחריו תחושה מרה ומתעתעת. העובדה שאנשים נמנעים בגלל אמונתם הדתית מלהנות מהיופי – כמעט הוספתי "האלוהי" – שזמרות נפלאות מביאות לעולם, היא עניינם הפרטי. לאלו שאוהבים את קיית בוש, ניקו, ג'וני מיטשל, אדל, ביונסה, רונה קינן וחוה אלברשטיין, לא נותר אלא להצטער בשבילם וקצת לרחם עליהם.

בהנחה שאין דרך נראית לעין לשנות את ההלכה הזו, שלמרבה הצער היא נורמה חרדית, לא נותר אלא לבדוק מה הנורמה הכללית שחילונים ליברליים היו רוצים להנהיג במקרים כאלה. וכאן העניינים קצת מסתבכים. וכמו תמיד גם מקבלים סיבוב פופוליסטי מתודלק בלייקים.

זה מתחיל עם הכותרת האהובה "הדרת נשים", שמבטיחה תמיד רייטינג לטלוויזיה וטראפיק לאתרים ולרשתות החברתיות. רק שבמקרה הזה לא היתה "הדרת נשים" במובן המלא של המושג.

היו נשים בצוות ההפקה של האירוע; אישה – אורלי וילנאי – היתה אמורה להנחות אותו; נשים רבות היו אמורות להיות לאורך כל האירוע על הבמה ולנגן בכל שירי הערב. מה שהיה כאן זו רק דרישה – מעצבנת, מקוממת וכן, מטופשת מאוד – שנשים לא ישירו. למה? כי זו דרישת ההלכה.

אם הנורמה שהחילונים רוצים להציב מול הנורמה ההלכתית היא שאי אפשר יהיה למנוע מנשים לשיר באירועים ציבוריים שפתוחים לקהל הרחב, צריך לברר ביושר למה לא להחיל את הנורמה הזאת גם בבני ברק ובירושלים.

האם כשעיריית ירושלים מארגנת ערב סליחות במימון ציבורי לציבור החרדי באולם ציבורי ומשתתפים בו רק זמרים, זה נסלח? האם שם הנורמה הכללית לא חלה? האם זו נורמה שחלה רק על חלק מהציבור?

או שאולי שמונה הקילומטרים שמפרידים בין היכל התרבות בתל אביב לרחובות בני ברק, הם אלה שמכתיבים את הנורמה? האם זו נורמה שחלה רק בחלק מהארץ? ואם כן – איפה כן ואיפה לא?

נשמעה השבוע גם הטענה שהמקרה הזה נגע בסמלים – שלמה ארצי הוא סמל ישראלי, נשיא המדינה אמור היה לנאום, והיכל התרבות בתל אביב הוא סמל של החברה החילונית החופשית – ועל סמלים צריך להגן מפני אלה שמבקשים לכרסם בהם.

שולי רנד (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

שולי רנד (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

אם זו אכן הנורמה, יכול להיות שהשלב הבלתי נמנע הבא באבולוציה של המאבק הציבורי הזה יהיה לאסור על אביתר בנאי, שולי רנד, ישי ריבו ואחרים מהאגף האמוני של המוזיקה הישראלית להופיע בהיכל התרבות או בבארבי בתל אביב.

כי השאלה היא הרי לא אם נשים שרות או לא שרות באירוע כזה או אחר. גם ב"איפה הילד", "כנסיית השכל" או "מוניקה סקס" אין נשים, אבל שם גם אין בעיה. כולם שרו בעבר וגם ישירו בעתיד עם נשים, בכל פעם שימצאו לנכון לעשות את זה.

אביתר בנאי ושולי רנד, לעומת זאת, לא ישירו יותר עם ולצד נשים. זו החלטה אמונית. עקרונית. גורפת. בדיוק כמו ההחלטה של הרב פירר ואנשיו. ולכן – כל הופעה של אביתר בנאי ושל שולי רנד בהיכל התרבות ובבארבי, מעוזי התרבות החילונית התל אביבית, היא, לפחות על פי הנורמה הזו, הופעה מתריסה שבה מדירים נשים.

אביתר בנאי ושולי רנד לא ישירו יותר עם ולצד נשים. זו החלטה אמונית. עקרונית. גורפת. בדיוק כמו ההחלטה של הרב פירר ואנשיו. ולכן, כל הופעה של אביתר בנאי או שולי רנד היא הופעה שבה מדירים נשים

אז אחרי שכולם גמרו לכעוס, ואחרי שהאירוע השנוי במחלוקת ב-20 בנובמבר בוטל, ובהנחה סבירה שהנורמות בעולם האמוני לא עומדות להשתנות בעתיד הנראה לעין – ישראלים ליברלים, חילונים ופמיניסטים עדיין צריכים לברר עם עצמם ביושר מה הנורמה הכללית שהם רוצים לראות, איזה מחיר הם מוכנים לשלם כדי להגן על הנורמה הזו, איפה ומתי הם מוכנים להתגמש ועל מה הם מוכנים לעלות על בריקדות.

בלי בירור כזה, החברה בישראל נידונה לעוד ועוד גלים של זעזוע, סערות עונתיות ברשתות החברתיות, העלבויות ונעלבים, הקצנה, התרחקות, קיטוב ושום אפשרות לתיקון. זה אולי טוב לעסקים של פייסבוק וטוויטר, אבל הרבה פחות טוב לחיים עצמם.