זה קרה בשבריר שנייה, אירוע מעונב, בנוי על פי כללי טקס מוקפדים ורשמיים – הפך לזירת קרב. כ-500 מוזמנים, סגל דיפלומטי בכיר בעבר ובהווה, מפקדים בכירים בצה"ל בעבר ובהווה, אישי ציבור בכירים שהוזמנו לבית גבריאל, על גדות הכנרת, כדי לציין 30 שנים לחתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן – הושלכו באחת אל זירת הלחימה הפוליטית הבוערת, על רקע מלחמת חרבות ברזל.

על הבמה ישבו אלו שהיו שם במו"מ עם ירדן, באותם ימים של גיבוש הסכם השלום ההוא, לצדו של יצחק רבין ז"ל. ביניהם ישב מנחה הפאנל אליקים רובינשטיין (שכמו תמיד מתבל את דבריו בהלצות שוברות קרח) בעברו מזכיר הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה, אלוף במיל' דני יתום, בעבר ראש המוסד ובעת ההיא המזכיר הצבאי של רבין, ראשי צוותים נוספים – ובהם האלוף במיל' עוזי דיין.

לא היה דבר שיכול היה לרמז על ההתפרצות, שתחשוף באחת את הפצע הפתוח שלא הגליד ונראה כי לא יגליד כבר – כל זמן שאנחנו, אלה שהיו כאן בימים הנוראים ההם, עדיין כאן.

לא היה דבר שיכול היה לרמז על ההתפרצות, שתחשוף באחת את הפצע הפתוח שלא הגליד ונראה כי לא יגליד כבר – כל זמן שאנחנו, אלה שהיו כאן בימים הנוראים ההם, עדיין כאן

אולי רק העובדה שהכינוס נערך בארבעה בנובמבר, צריכה היה להדליק נורה אדומה. נורת אזהרה, ארבעה בנובמבר.

כשאליקים רובינשטיין ביקש להעביר את זכות הדיבור לעוזי דיין, קמה מבין מאות הנוכחים באולם קבוצה של לובשי חולצות צהובות ועליהן הכתובת "לוחמי כיפור 73'", ובראשם תא"ל במיל' אסף אגמון.

אתה לא תדבר פה", זעק אגמון לעבר דיין, "אתה חברת למסית נגד רבין, לא תדבר פה! הסתכל מאחוריך, רשום ארבעה בנובמבר! אתה חברת לאדם שהסית נגד רבין, שאם לא היה נרצח היה פה שלום. אתה לא מתבייש לשבת על הבמה הזו? אחרי שחברת לאלה שרצחו את רבין? תסתכל על הכותרת מאחוריך, אתה מטמא את הבמה הזו".

ועוזי דיין על הבמה התכווץ בכיסאו. עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, שם נערך הכינוס, נראה נבוך. קשה לעמוד מול תא"ל במילואים מעוטר כמו אגמון ולדרוש שייצא מהאולם. אנשים כאלה הרי צריך לשאת על כפיים.

גם קצינים בכירים באולם חשו אי נוחות בולטת לנוכח המחזה, שהתרחש בעיצומה של מלחמה רב חזיתית ביום הזיכרון לרצח רבין. קם קצין בכיר, טייס בחיל האוויר הישראלי, שקיבל צל"ש אלוף על מעשה גבורה שביצע, ממובילי מחאת בלפור, פעיל חברתי בתחום החינוך הטכנולוגי – ומטיח בהם מה שחלקם חשו בתוך תוכם ולא העזו לומר.

המוחים, לוחמי 73', לא היו מוכנים לצאת מן האולם, וביטויים כמו "לכבד את האירוע" נשמעו באותם הרגעים כל כך לא הולמים את המצב. לכבד את האירוע מול לכבד את דעתם של לוחמים, שכל אחד נושא צלקות פיזיות ונפשיות?
אבל כשהמילים היו חדות ובוטות כל כך – זה חשף את הכאב ההדדי.

המוחים, לוחמי 73', לא היו מוכנים לצאת מן האולם. ביטויים כמו "לכבד את האירוע" נשמעו באותם הרגעים לא הולמים את המצב. לכבד את האירוע – מול כיבוד דעתם של לוחמים הנושאים צלקות פיזיות ונפשיות?

מי שביקש להבין מה עובר על החבר'ה שלנו בימים האלה, כשבמהלך מלחמה מתמשכת, עקובה מדם, בה דובר צה"ל מוסר את שמותיהם של עוד ועוד הרוגים, ועשרות אלפי מפונים לא חזרו לבתיהם, והשיקום לא נראה באופן – מציאות בה מדי יום מאות אלפי תושבים מכווצים בממ"דים כבר למעלה משנה, מציאות בה ממשלה מחליפה שר ביטחון בשל שיקולים פוליטיים בפוליטיקאי חסר ניסיון ביטחוני, ומפנה עורף ל-101 חטופים שנמצאים בסכנת מוות יום יומית, כבר כ-400 יום בעזה – האוויר נפיץ כל כך, עד שמה שארע בבית גבריאל יכול לקרות בכל רגע, בכל שעה, גם בכל מקום אחר.

באירוע הזה הושגה פשרה. הפאנל הופסק, ואסף אגמון וגם יוסי דיין נקראו לבמה לדברי הסבר קצרים. אבל אין להקל ראש בכך שכמוסת הלחץ הזו גואה ומאיימת לפרק אותנו מבפנים.

אסף אגמון מתפרץ על עוזי דיין, סרטון פייסבוק של נאוה רוזוליו

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.