לפני שהנאצים הרסו את אירופה, חוקר יהודי-גרמני בברלין פרץ את הדרך לתנועה המודרנית לזכויות הלהט"בים.
מגנוס הירשפלד היה הקלינאי הראשון שהוכיח כי הומוסקסואלים נמצאים בסיכון גבוה יותר לביצוע התאבדות, וייסד את מרכז הבריאות הקהילתי הראשון בעולם ללהט"ב. בחזית המשפטית, הירשפלד השקיע עשרות שנים בניסיון לשכנע את מנהיגי גרמניה לבטל את "פסקה 175", חוק שהגדיר הומוסקסואליות בתור פשע.
לפני 100 שנים, הירשפלד עלה לכותרות בעולם בתור "איינשטיין של הסקס" של גרמניה, כאשר בקיץ 1919 הוא פתח מכון פורץ דרך לחקר המיניות בלב ברלין.
הממשלה הגרמנית נתנה לו וילה לאכלוס הארכיון העצום שלו, עם מוזיאון לסקס ומגוון חללים קליניים. במהלך חיו הקצרים של המכון, הירשפלד חי בקומה העליונה עם מאהבו. בתור מי שלא גר במגדל השן האקדמי, הוא היה חלק מסצנת הדראג של ברלין עם הכינוי "טנטה מגנזיה".
עוד ב-1919, הירשפלד היה שותף לכתיבה ושיחק בסרט פורץ דרך בשם "שונה מהאחרים". העלילה הייתה ברוח הפיתוח של הירשפלד של פרוטוקולים לרופאים לעזור למטופלים לקבל את המיניות שלהם, במקום להדחיק אותה.
הירשפלד היה שותף לכתיבה ושיחק בסרט פורץ דרך בשם "שונה מהאחרים". העלילה הייתה ברוח הפיתוח של הירשפלד של פרוטוקולים לרופאים לעזור למטופלים לקבל את המיניות שלהם, במקום להדחיק אותה
"הירשפלד הבין שהמדע הוא פוליטי", אומרת הייקה באואר, מחברת הספר "הארכיונים של הירשפלד: אלימות, מוות ותרבות קווירית מודרנית" מ-2017.
בראיון לזמן ישראל, מדברת באואר על השימוש של הירשפלד במדע כדי לקדם זכויות להומוסקסואלים. "הירשפלד ביצע את מה שאולי היה הסקרים הסטטיסטיים הראשונים של התאבדות בקרב הומואים ולסביות משום שהוא הבין שהחיים – והמוות – של לסביות והומואים היו נושאים שהיו טאבו.
"המחקר שלו על התאבדות בקרב הקהילה הגאה היה חלק ממאבק רחב יותר לביטול החוק המגדיר הומוסקסואליות כפשע", אומרת באואר, פרופסורית להיסטוריה בבירבק קולג', אוניברסיטת לונדון.
"האישה שבכל גבר"
הירשפלד, שנולד לחופי הים הבלטי ב-1869, הלך בעקבות אביו כשהפך לרופא. באחד הימים בהם למד רפואה, הוא הזדעזע מהרצאה שהוא לעולם לא שכח.
הנושא היה "התנוונות מינית", והפרופסור הביא הומוסקסואל שהיה במוסד לחולי נפש במשך 30 שנה. הקרבן הוצג בעירום בכיתה וה"פגמים" שלו נבחנו. הירשפלד היה ככל הנראה הסטודנט היחיד שעזב את החדר, מזועזע עד עמקי נשמתו.
לאחר בית הספר לרפואה, הירשפלד שהה 8 חודשים בשיקגו. הוא צלל לסצנה הגאה וקבע כי נשים וגברים להט"בים עמדו בפני אתגרים דומים בשיקגו ובברלין.
ב-1896, הרופא הצעיר נכח בתצוגת "גן החיות האנושי" המזוויע בברלין. עבדים מהקולוניות של גרמניה באפריקה נכלאו בכלובים להנאתם של מבקרים שהוקסמו מהאקזוטיקה של הקרבנות והתפאורה ה"אותנטית".
לאחר ביקוריו ב"גן החיות האנושי", הירשפלד קבע כי הומוסקסואליות הייתה אוניברסלית וחוצת-תרבותיות. מתוך זעזוע עמוק בעקבות מקרי התאבדות בקרב מטופליו חברי קהילת הלהט"ב, הוא החל במסע להוכחה כי הומוסקסואליות מתרחשת באופן טבעי ואסור שתהיה בלתי חוקית.
לשם כך, הירשפלד ייסד את הוועדה המדעית-הומניטרית ב-1897. הקבוצה, שהייתה ידועה בתור ארגון זכויות ההומוסקסואלים והטראנסים הראשון בעולם, הגדירה בתור מטרה מרכזית את ביטול "פסקה 175" בגרמניה, משימה שנתמכה באופן פומבי על ידי אלברט איינשטיין, מרטין בובר וגרמנים ידועים אחרים.
בשנה שלאחר מכן, הפרלמנט הגרמני דן האם להיפטר או לא להיפטר מ"פסקה 175". החוק נותר על כנו, והמאמצים הכושלים של הירשפלד כונו "פעולה אגרסיבית של חרמנות יהודית".
הירשפלד לא נתן למפלה לגרום לו לוותר, והוא חבר לפמיניסטית הגרמנייה הלן שטוקר במסע שלה לביטול האיסור בחוק על ביצוע הפלה.
שניהם הבינו את החשיבות של שיתוף פעולה כדי לקדם את התנועות של כל אחד מהם, לרבות ביטול חוקים הקובעים מתי לנשים מותר להתחתן ולהביא ילדים.
"אישה הצריכה להיות משוחררת היא האישה שבכל גבר, והגבר שצריך להשתחרר הוא הגבר שבכל אישה", אמר הירשפלד על התנועה לזכויות האישה.
"צדק דרך מדע"
שנה לאחר שהירשפלד פתח את המכון לחקר המיניות בלב ברלין, הסקסולוג הידוע כמעט ואיבד את חייו. פעולות האקטיביזם של הירשפלד הובילו לצבירת אויבים רבים בקרב הגרמנים הלאומנים. הוא גם ספג ביקורת מתוך הקהילה היהודית והקהילות הגאות על כך שהוא פועל בדרך שעשויה לסכן את הקהילה.
ב-1907, הירשפלד גרם לזעם בקרב גרמנים רבים כשהעיד בבית המשפט בשם קצין צבא שהואשם ביחסי מין הומוסקסואלים. "הומוסקסואליות היא חלק מהתכנית של הטבע והיצירה בדיוק כמו אהבה נורמלית", אמר הירשפלד בדברים שהפכו למפורסמים במהלך המשפט. בעקבות זאת, הוא תויג בתור "סכנה לציבור" ופניו הופיעו על פוסטרים ליד המונח המוכר "היהודים הם מה שהורס אותנו".
ב-1907, הירשפלד גרם לזעם בקרב גרמנים רבים כשהעיד בבית המשפט בשם קצין צבא שהואשם ביחסי מין הומוסקסואלים: "הומוסקסואליות היא חלק מהתכנית של הטבע והיצירה בדיוק כמו אהבה נורמלית"
במהלך עימות ב-1920 עם פעילים לאומניים גרמנים במינכן, הירשפלד הוכה עד שכמעט איבד את חייו. בתקרית, התוקפים האשימו אותו בהכנסת ההומוסקסואליות לגרמניה. הם חשבו שהוא מת ונטשו אותו, אך הוא התאושש.
ב-1930, הירשפלד קרא את הכתובת על הקיר וברח לניו יורק. הוא פצח שם במה שנקרא Straight Turn, מסע הרצאות בהן הציג את עצמו כ"מומחה אירופאי לאהבה רומנטית". במקביל, שיווק מעורר חשק מיני עבור חברה הולנדית.
שלוש שנים לאחר שעבר לאמריקה, הנאצים לטשו עיניים למכון שלו בברלין.
באורגיה של אלימות, עובדי המכון הותקפו ו-20,000 ספרים נשרפו. הנאצים החרימו את רשימת המטופלים – אשר כונו בשם "רשימות ורודות" – על מנת לאתר ולרדוף אחרי גרמנים הומוסקסואלים.
במהלך שנות חייו האחרונות, הירשפלד יצא למסע עולמי, לרבות חמישה שבועות בישראל – לפני שהפכה למדינה. הוא העריץ באופן כללי את הציונות, אך הביע ספק בנוגע למאפיינים ה"שוביניסטיים" של התנועה וההתעקשות על עברית.
המסע כלל ביקור במצרים, שם הירשפלד פגש בפמיניסטית המובילה הודא שעראווי. הוא כתב על "פרקטיקות אהבה הומו-ארוטיות" בקרב גברים מצריים ש"אפילו מוחמד כבר לא היה יכול לשנות".
באורגיה של אלימות, עובדי המכון של הירשפלד הותקפו ו-20,000 ספרים נשרפו. הנאצים החרימו את רשימת המטופלים – אשר כונו בשם "רשימות ורודות" – על מנת לאתר ולרדוף אחרי גרמנים הומוסקסואלים
על פי באואר, הדעות הקדומות של הירשפלד עולות מכתביו על המסע בעולם. למשל, הירשפלד הסכים עם מנהיג שהאמין ב"המרת" הומוסקסואלים וטען כי האסלאם היה "סובלני מבחינה דתית".
באואר גם ביקרה את הירפשלד על מזעור המצוקה של הערבים הפלסטינים.
"על אף שהחיים והמוות של הירשפלד היו נתונים לאלימות בעקבות העבודה שלו על הרפורמה בתחום המיניות והיהדות, הכתבים שלו על המסעות מראים כי בניגוד לטענות הפוליטיות שלו, הוא לא תמיד הבין את כולם באופן שווה", כתבה.
ב-1935, הירשפלד נפטר בניס, צרפת, בגיל 67. על מצבתו נחקק המוטו שלו בחיים, "צדק דרך מדע". שישה עשורים לאחר מכן, גרמניה ביטלה את "פסקה 175".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם