המחיר הנורא של אי הקמת ועדת חקירה ממלכתית‎

שלט הקורא לוועדת חקירה ממלכתית בהפגנה באיילון, 2024 (צילום: איתי לנדסברג נבו)
איתי לנדסברג נבו
שלט הקורא לוועדת חקירה ממלכתית בהפגנה באיילון, 2024

הלקח של בנימין נתניהו ממחדל 7 באוקטובר הוא, שביכולתו להמשיך באותה דרך שהובילה למחדל. ככל שהמחדל עמוק יותר הוא מתעקש להעמיק אותו. בורח מהצורך הדחוף ללמוד את שורשי המחדל, לתקן אותם ולבנות מחדש את מערכות הביטחון של ישראל.

פיטורי שר הביטחון יואב גלנט ומינוי שר חסר כל ניסיון ביטחוני, רק מעיד על המשך ההיצמדות לדרך שהובילה לזוועות טבח שמחת תורה. כי מה כבר יכול להשתבש עם שר ביטחון חסר ניסיון באמצע מלחמה?

פיטורי שר הביטחון יואב גלנט ומינוי שר חסר כל ניסיון ביטחוני, רק מעיד על המשך ההיצמדות לדרך שהובילה לזוועות טבח שמחת תורה. כי מה כבר יכול להשתבש עם שר ביטחון חסר ניסיון באמצע מלחמה?

מה כבר יכול להשתבש עם הפיכה משפטית משטרית כשחמאס מתכנן סערה מושלמת? מה כבר יכול להשתבש שמממנים ארגון טרור ונדמה שקונים שקט? מה כבר יכול להשתבש כשחזבאללה חופר מנהרות מתחת לגבול ורה"מ יוצא לעוד ועוד חופשות מפנקות בצפון ומתעלם מהמציאות ומהמודיעין שעל שולחנו?

אז, לפני הטבח והמלחמה, מינה נתניהו את איתמר בן גביר לשר הממונה על ביטחון הפנים. התוצאות לא אחרו לבוא – הטרור גבר, הפרובוקציות בהר הבית הגבירו את הטרור, קצינים איכותיים הופרשו, קצינים צייתנים קודמו, הרציחות במגזר הערבי הפכו ליומיומיות והמשטרה הפכה למיליציה פרטית.

אז, לפני הטבח, נתניהו עצמו לא הקשיב לאזהרות ראש השב"כ והרמטכ"ל בעניין סכנות ההפיכה המשטרית. הוא המשיך במסלול התמיכה הכספית בחמאס – כשהוא יודע שהכסף משמש להתעצמות ארגון הטרור, אימונים לתקיפת עוטף עזה ולרצח וחטיפת מאות אזרחים, נשים זקנים וטף (דברים שהוא עצמו אמר בפומבי בטקס לציון יום השנה לצוק איתן ביוני 2023 ועוד מספר פעמים בוועדת חוץ וביטחון בכנסת).

כמו המשך מימון חמאס אז, מציע כיום נתניהו לממן פרס לאנשי חמאס שיביאו לשחרור חטופים. אצל נתניהו הכסף יענה על הכל כנראה. מן הסתם חמאס לא נענה להצעה.

נתניהו מעמיק את המחדל בכך שהוא לא ממנה ועדת חקירה ממלכתית ומתנגד להקמתה. אי הקמתה של הוועדה מחמירה את היחסים העכורים והמתוחים ממילא בין הדרג הצבאי לדרג המדיני בשאלות האחריות למחדל ובשאלות ניהול המלחמה.

נתניהו מעמיק את המחדל בהתנגדותו להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אי הקמתה מחמירה את היחסים העכורים והמתוחים ממילא בין הדרג הצבאי לדרג המדיני בשאלות האחריות למחדל וניהול המלחמה

חוסר האמון הזה משפיע ישירות על קביעת מטרות המלחמה, על ניהול המלחמה והלחימה ועולה בדם רב. הצבא נדרש לפעולות לא הגיוניות, לא מוסריות, לא מבצעיות. לעיתים באיחור ניכר ולעיתים מתוך שרלטנות ולחצים פוליטיים שמופעלים על הדרג המדיני – האיומים של מפלגות הימין הקיצוני להפיל את הממשלה אם המלחמה תופסק. ולא משנה להם מאיזו סיבה.

יחידות צה"ל שאינן חוקרות את המחדל ואינן נחקרות על הכשלים, הטעויות, השיקולים שהובילו לאסון, לא לומדות את הלקחים, לא מפיקות אותם וממילא לא מיישמות אותם.

מערך המודיעין של צה"ל מבצע כבר שנה תחקירים פנימיים, אולם סובל מהאשמות בין בכיריו ואנשיו לגבי זהות החוקרים ומקצועיות החקירה. מידע רב נגנז, מועלם או פשוט לא מגיע לתחקיר בשל הפחד מהמריבות הללו.

היחידות הלוחמות מאבדות מפקדים ולוחמים שהחזיקו בעצמם במידע חיוני לחקירת המחדל.

הדרג הממשלתי שלא תפקד ביום התקפת הפתע של חמאס וחודשים רבים אחר כך, לא מיישם שום לקח מבחינת הכשלים שהתגלו במשרדי הביטחון, הפנים, הנגב והגליל, האוצר, המשרד לעניינים אסטרטגיים (יש כזה) ומשרד לענייני מודיעין (שנסגר בינתיים בלי תחקיר) ומעל כולם לא נחקרים תפקודו של המל"ל ושל משרד ראש הממשלה. כלומר – מוקד קבלת ההחלטות של ישראל ממשיך לפעול כמו לפני 7.10 ואיש לא בודק את תפקודו ואחריותו למחדל. לא אז ולא כיום.

חוסר האמון משפיע ישירות על קביעת מטרות המלחמה, על ניהול המלחמה והלחימה ועולה בדם רב. הצבא נדרש לפעולות לא הגיוניות, לא מוסריות, לא מבצעיות. לעיתים באיחור ניכר ולעיתים מתוך שרלטנות ולחצים פוליטיים

מידי שבוע צצים עוד מידעים על תפקוד המל"ל ומשרד רה"מ: חוסר תפקוד, חוסר מקצועיות, מינויים בלתי סבירים של בעלי תפקידים שלא עברו אישור ביטחוני או מקצועי, אי העברת המידע מליל ה-6.10, אחריות רה"מ עצמו, חשדות נגד אנשיו מרגע פרוץ המלחמה שהם מנסים להנדס נרטיב שקרי לגבי אחריות רה"מ למחדל, טענות קשות של מי שהיו שם בימים הראשונים על תפקודו של רה"מ (מצד גדי איזנקוט ובני גנץ). כל אלה טרם זכו לחקירה ראויה, הסקת מסקנות, לקחים ותיקון. הנזק והמחיר הם המשך התדרדרות מערכות הביטחון והממשל ממש כמו לפני המחדל.

לא רק שהדברים לא נחקרים, אלא כיום עולים חשדות לניסיון לשכתב את המציאות באמצעות זיוף פרוטוקולים ומבצעי תודעה נגד משפחות החטופים ונגד דעת הקהל בישראל, כדי למנוע מימוש של מטרות המלחמה שהיו עלולות לפגוע בהישרדות הממשלה.

במקביל ממשיך שר המשפטים בהפיכה המשטרית. גם נושא זה על כל השלכותיו החמורות פוגע קשות באמון הציבור בממשלה ובאמון חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים – במקבלי ההחלטות ובמטרות המלחמה שעליהן הם נדרשים להקריב את חייהם.

מדובר בחיילים שנדרשים למאות ימי לחימה, אשר איש בהנהגה הצבאית או המדינית לא יכול לומר להם מתי תסתיים אם בכלל.

איש לא יכול להצדיק את הסירוב המתמשך להגיע לעסקה בדרום ולהסדר מדיני בצפון. מערכת הביטחון אומרת כבר חודשים שהושגו מטרות הלחימה מול חמאס וניתן להגיע לעסקה, אך הדרג המדיני מתעלם.

לא רק שהדברים לא נחקרים, אלא שעולים חשדות לניסיונות שכתוב המציאות באמצעות זיוף פרוטוקולים ומבצעי תודעה נגד משפחות החטופים ודעת הקהל בישראל – כדי למנוע מימוש מטרות שיפגעו בהישרדות הממשלה

נזקי אי הקמת ועדת חקירה ממלכתית משפיעים גם על שיקום האמון של תושבי עוטף עזה ויישובי הצפון. התושבים לא יכולים לחזור לבתיהם או לחוש תחושת אמון מול הבטחות סרק חסרות כיסוי כמו "ניצחון מוחלט", כאשר בתיהם ממשיכים לחטוף מאות רקטות ביום.

אי אפשר לחוש אמון בהבטחות השלטון כאשר גם להליך הסדרה מדיני מתנגדת הממשלה, וברור שאין במציאות מצב של הכנעת כל אויבי ישראל בשבע חזיתות.

ועדת חקירה ממלכתית שהייתה נכנסת לעובי הקורה של כל המהלכים שהובילו לאסון הנורא ביותר מאז קום המדינה, הייתה יכולה לפחות להיות כתובת אמינה לטענות, לחשדות, לחששות, ולתחושת הציבור כי התחיל תהליך שיקום וקבלת אחריות. ציבור ענק מחזיק בבטן מידע רב ערך שיכול למנוע את האסון הבא ואינו יכול לשחרר אותו כי פשוט אין למי.

ועדה אמינה הייתה יכולה להיות עבורו גורם שיסמל לפחות את תחילת התיקון.

הנה מידע שנחשפתי אליו רק השבוע – שנה וחצי לפני 7 באוקטובר ערכה החטיבה הדרומית בגבול עזה תרגיל ענק בו דימו חדירה של 1500 מחבלים ליישובי העוטף. מי יודע על התרגיל הזה כיום? מי ידע אז ומה עשה עם לקחי התרגיל? מדוע הם לא יושמו ב-7 באוקטובר?

הורי התצפיתניות עצמם כבר הביאו מידע רב על מה שהתרחש בעמדות התצפיתניות לפני 7 באוקטובר ובאותו יום נורא. הם חשפו את יחסם המזלזל של קציני מודיעין בכירים לאזהרות של התצפיתניות ואת מחדל המיגון של המוצבים בנחל עוז, באוגדת עזה ואחרים. היכן מוצבות כיום התצפיתניות ומי יתקע לידינו שהמחדלים לא חוזרים על עצמם שוב?

הנה מידע שנחשפתי אליו רק השבוע – שנה וחצי לפני 7/10 ערכה החטיבה הדרומית בגבול עזה תרגיל ענק בו דימו חדירת 1500 מחבלים ליישובי העוטף. מי יודע על התרגיל הזה כיום? מה נעשה עם לקחי התרגיל?

היכן היה חיל האוויר בבוקר ההתקפה? מדוע לא נפרשו מסוקי קרב וכטב"מים של צה"ל לאורך גבול הרצועה ברגע שנדלקו מאות סימים בעזה? מדוע חיל הים לא היה פרוש בגבול הימי מול חוף זיקים? מדוע הרמטכ"ל נמנע מכל פעולה הגנתית כשהחלו האותות להבהב במערכות המודיעין? מדוע לא הופעלה פקודת "אביר לילה"? מדוע אלוף הפיקוד יצא מחופשתו בצפון אבל לא הזהיר את כל כיתות הכוננות לקראת אפשרות של תקיפה?

11 רבש"צים נהרגו ב-7.10 ועוד 41 חברי כיתות כוננות. מי שמדבר עם חבריהם שומע שגם התראה של חצי שעה הייתה משנה לחלוטין את תוצאות המתקפה של חמאס.

אי הקמת ועדת חקירה ממלכתית מחמירה את מצב הביטחון ביישובי העוטף, בצפון ובכלל הזירות בהן פועלים צה"ל, שב"כ והמוסד. למעשה גופי הביטחון עובדים גם מול ממשלה, שמסרבת להכיר באחריותה ומסרבת ללמוד לקח.

ממשלה שנכשלה באופן מחפיר בהגנת המדינה, מתעקשת להישאר בשלטון, אבל לא מוכנה ללמוד את כשליה ולתקנם. המשמעות היא שהממשלה הזו דורשת בעצם, מכוח הבחירה האלקטורלית לבדה, להמשיך להוביל לעוד אסון ועוד קטסטרופה בלי שום לקיחת אחריות ובלי שום ניסיון למנוע את האסונות הבאים.

אי הקמת ועדת חקירה ממלכתית הינה הודאה בכך שהממשלה מסרבת לקבל אחריות, לא מכירה באחריותה להחלטות ולמעשים שהובילו לאסון, ומתנגדת למעשה בפועל לשיקום ההריסות שלהן גרמה.

ישראל נמצאת עכשיו באסון מתגלגל. הוא מתגלגל כמו כדור שלג מההפיכה המשטרית אל מחדל 7.10 ומשם למלחמת חרבות הברזל, לבוץ בעזה, להסתבכות בלבנון, לחוסר הרצון לחלץ את החטופים מפחד של אובדן השלטון, ולמעשה אל מסלול של מלחמת נצח בלתי פתירה שמרסקת את החברה הכלכלה והביטחון.
מחריבה מדינה שלמה רק בשם היאחזות בשלטון.

ועדת חקירה ממלכתית הייתה לפחות מחזירה את ישראל למסלול הגיוני של התנהלות, שיקום ואמון במוסדות המדינה.

אי הקמת ועדת חקירה ממלכתית מחמירה את מצב הביטחון ביישובי העוטף, בצפון ובכל הזירות בהן פועלים צה"ל, שב"כ והמוסד. גופי הביטחון עובדים גם מול ממשלה, שמסרבת להכיר באחריותה ולהפיק לקחים

הנזק והמחיר של אי הקמת הוועדה, עלולים להיות בלתי הפיכים. ככל שחולף הזמן ניסיונות החבלה באמת גוברים, וככל שהאמת תימחק לא ניתן יהיה למנוע את הקטסטרופה הבאה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
לפחות הייתם מאזנים כתבה זו עם דעות נוספות. אין כל התייחסות לכשלון העצום של כל מערכות הכיטחון שידעו, חזרו לישון ולא עשו שום דבר להתגונן. הפיקוד הבכיר היה צריך לעוף ביוזמתו כבר בבתאריך 8... המשך קריאה

לפחות הייתם מאזנים כתבה זו עם דעות נוספות.
אין כל התייחסות לכשלון העצום של כל מערכות הכיטחון שידעו, חזרו לישון ולא עשו שום דבר להתגונן. הפיקוד הבכיר היה צריך לעוף ביוזמתו כבר בבתאריך 8.10.2023. בשביל זה לא צריך וועדות חקירה. הם לא שינו את הפרדיגמה שהביעה לאסון וממציאים שיטות לחימה שמאפשרת לאויבים לשוב ולהתארגן מחדש שוב ושוב. הם גם ממשיכים במינויים כדאשתקד.

כמה שקרים, חצאי אמיתות ועובדות לא מבוססות. אין שום בעיה עם ועדת חקירה, יש בעיה לחקור תחת אש ויש בעיה עם זהות אנשי הועדה (שמאל רדיקלי במקרה של ועדה ממלכתית, או ימין ריאלי במקרה של ועדה ... המשך קריאה

כמה שקרים, חצאי אמיתות ועובדות לא מבוססות.
אין שום בעיה עם ועדת חקירה, יש בעיה לחקור תחת אש ויש בעיה עם זהות אנשי הועדה (שמאל רדיקלי במקרה של ועדה ממלכתית, או ימין ריאלי במקרה של ועדה ממשלתית). אגב, להבדיל מהמשתמע משמות הועדות, בראשונה לא יושבים מלכים ובשניה לא יושבת הממשלה. כל הויכוח הוא על מי ימנה את אנשי הועדה, שמאל רדיקלי שמהווה מיעוט בעם ורוב בעליון, או ימין שפוי שמהווה רוב בעם.

אכן כן, ולא רק. וועדת חקירה ממלכתית תקח לפחות שנה של עבודה מאומצת לאיסוף עדויות, ריכוזן, והפקת לקחים בידי חברי הוועדה. כלומר שנה של המשך המצב הנוכחי, ויישום ההמלצות, שתמיד יהיה חלקי בי... המשך קריאה

אכן כן, ולא רק. וועדת חקירה ממלכתית תקח לפחות שנה של עבודה מאומצת לאיסוף עדויות, ריכוזן, והפקת לקחים בידי חברי הוועדה.
כלומר שנה של המשך המצב הנוכחי, ויישום ההמלצות, שתמיד יהיה חלקי ביותר כי מרבית התוצאות ימוסמסו, יקח חודשים רבים עד שנים. בינתיים המערכת הנוכחית תמשיך בכשליה.

בלי זריקת הנאשם מכל המדרגות, פיזור הכנסת והליכה לבחירות בתוך ארבעה חודשים לכל היותר, מדינת ישראל נמצאת על מסלול התרסקות בהאצה, כך שאי החלפת השלטון במיידי מובילה לחורבן וודאי. גם אם יישארו שברי מדינה מבחינה גיאוגרפית, דמוגרפית ושלטונית, זו כבר לא תהיה מדינה מתפקדת (כבר כיום התפקוד לא משהו), ויתכן מאד שיתקיים מצב של מאבק קיום יום יומי של אותם שברי מדינה בפני התקפות מחוץ ואולי אף מפנים.

עוד 1,357 מילים ו-4 תגובות
סגירה