איך נזהה ילדים חרדתיים?

ילד חרדתי, אילוסטרציה (צילום: Olga Evtushkova / iStock)
Olga Evtushkova / iStock
ילד חרדתי, אילוסטרציה

המציאות הביטחונית בישראל תמיד הייתה מורכבת. איום המלחמה ותרגילי חירום היו תמיד חלק משגרת הילדים. כמובן שמאז טבח ה-7.10, התרגילים הפכו למציאות, והמציאות? היא עלתה על כל דמיון. אזעקות, ירי טילים ויירוטים וכמובן חטופים, הפכו לשגרת יומם של ילדים בכל רחבי הארץ.

כבר למעלה משנה ירי טילים לא מאפיין רק את תושבי עוטף עזה. גם ילדים שלא היו חרדתיים קודם למלחמה, מתקשים להתמודד עם המציאות. עם המציאות המורכבת הזו מתמודדים גם ההורים, חלקם חרדתיים בעצמם. הם מתקשים לווסת את עצמם, ועוד יותר מתקשים לסייע לילדיהם להירגע.

גם ילדים שלא היו חרדתיים לפני המלחמה, מתקשים להתמודד עם המציאות המורכבת. גם ההורים, חלקם חרדתיים בעצמם, מתמודדים איתה, מתקשים לווסת את עצמם ולסייע לילדיהם להירגע

הורים רבים, אשר פונים לבקש סיוע עבור הילדים שלהם סביב חרדות – גם אם הם בעצמם מצליחים להישאר רגועים ומווסתים, לא מצליחים להרגיע את הילדים ולסייע להם. ואנחנו, העובדות והעובדים הסוציאליים רואים עלייה חריפה באחוז הילדים המופנים לטיפול במסגרות השונות, וצורך גובר בהדרכות הורים.

איך נדע שהילד מתמודד עם התקף חרדה?

ישנם מספר סוגי תסמינים שחשוב שנכיר כהורים. התסמינים הללו באים לידי ביטוי בהתנהגויות. פעמים רבות הורים מגיבים להתנהגות מבלי לקחת בחשבון שמקור הקשיים ההתנהגותיים הוא קושי רגשי או נפשי, ולכן, במקרים הללו, הצבת גבולות ותוכניות התנהגות פשוט אינן יעילות.

  1. עוררות יתר – קושי לשבת לזמן ממושך, עירנות ודריכות לכל מה שקורה בסביבה, בכי. כל דלת נטרקת, מטוס בשמיים או רעש פתאומי מקפיץ את הילד והוא מחפש לראות מאיפה הרעש הגיע, גם כאשר לא הייתה אזעקה.
  2. קושי לעמוד בתפקודים לימודיים וחברתיים בהתאם לגיל – הדאגות מסיחות את הדעת של הילד והוא אינו פנוי ללמידה. הוא ירבה לקום, להתפרץ, לאתגר ואף לפרוץ גבולות. מבחינה חברתית יכול לצמצם מפגשים חברתיים עד הפסקה מוחלטת.
  3. חלומות רעים – התעוררות מחלומות רעים הקשורים במלחמה או בתכנים של פגיעה במשפחה ו/או אנשים קרובים.
  4. תופעות כמו כאבי בטן, כאבי ראש ומיחושים שונים.
  5. התרחבות של החרדות לתחומים נוספים והימנעות מפעילויות שבעבר הילד נהנה לעשות.

הורים לא תמיד מצליחים להרגיע את הילדים ולסייע להם. ואנו, העובדות והעובדים הסוציאליים רואים עלייה חריפה באחוז הילדים המופנים לטיפול במסגרות השונות, וצורך גובר בהדרכות הורים

חשוב שנזכור – פחד הוא רגש חשוב מאוד. פחד מסמן לנו שאנחנו צריכים להגן על עצמנו, למצוא מחסה או להילחם חזרה. אדם שלא חש בפחד נמצא בסיכון מוגבר להיפגע. לכן, לא צריכה להיות לנו ציפייה שהילדים לא יפחדו. להיפך. אנחנו צריכים להסביר להם את החשיבות של הפחד ואיך הפחד שומר עלינו. פחד הופך לחרדה כאשר העוצמה גבוהה והיא ללא קשר לאירוע חיצוני.

אם הילד מביע סימני מצוקה, מבקש להיות בתוך או בסמוך למרחב מוגן ואתם שמים לב שהוא מצמצם את עולמו כפי שהכרתם קודם, ומופיעים סימפטום אחד או יותר מהסימפטומים שהוזכרו, זה הזמן לפנות לאיש מקצוע ולקבל טיפול והדרכה.

כמו כל טיפול אחר, ככל שנקדים לזהות את הבעיה ולהציע טיפול, כך המענה יכול להיות מהיר ויעיל יותר. יש היום שיטות טיפול מגוונות ויעילות מאוד לטיפול בחרדה, וגם ילדים שמגיעים לטיפול עם התקפי חרדה קשים, יכולים תוך זמן קצר לחוש הטבה משמעותית ולחזור לתפקוד חיים נורמטיבי ותקין.

בין שיטות הטיפול המוכרות ישנן טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפולי גוף נפש כדוגמת SE ו-EMDR, טיפול בתנועה, טיפול באומנות ועוד.

מאז פרוץ המלחמה ישנם גופים רבים אשר מסייעים במימון והנגשת טיפולים רגשיים לילדים, ולפני שפונים למגזר הפרטי, שווה לבדוק את האפשרויות השונות לקבל טיפול.

לא צריכה להיות לנו ציפייה שהילדים לא יפחדו. להיפך. אנחנו צריכים להסביר להם את החשיבות של הפחד ואיך הפחד שומר עלינו. פחד הופך לחרדה כאשר העוצמה גבוהה והיא ללא קשר לאירוע חיצוני

חלק מהגורמים המטפלים הם מרכזי חוסן, נט"ל, ביטוח לאומי, קופות החולים, מחלקות לשירותים חברתיים ברשויות ועוד. לעיתים ניתן לקבל החזרים גם מחברות הביטוח.

אל תישארו לבד עם החרדה. בואו לטיפול.

שרון כהן קרפ היא עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מומחית מטעם משרד הרווחה לטיפול בילד ונוער. מטפלת במרכז חוסן שדרות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
שרון אבובה ומיוחדת, כל מילה בפוסט מאוד חשובה ומאירת עיניים. אין ספק לקושי של הילדים וההורים והרים ש"הולכים לאיבוד" בשל חוסר האונים בתחושת ההתמודדות העצמית ובעזרה לילדיהם. מקווה שהורים ... המשך קריאה

שרון אבובה ומיוחדת,
כל מילה בפוסט מאוד חשובה ומאירת עיניים. אין ספק לקושי של הילדים וההורים והרים ש"הולכים לאיבוד" בשל חוסר האונים בתחושת ההתמודדות העצמית ובעזרה לילדיהם. מקווה שהורים ואנשי מקצוע יקראו את מאמרייך והם יאירו את עולמם ודרכם.

עוד 571 מילים ו-1 תגובות
סגירה