לא היה מאושר ממושיקו, שכני הטוב, כששמע שבנק דיסקונט יחד עם בנק הפועלים ובנק לאומי – וגם שודדי האוויר הנקראים "אל על" – יגיעו לרווחים של קרוב לעשרה מיליארד שקל ברבעון או בשנה האחרונה – ממש לא משנה.
וכל זה במדינה במלחמת קיום, שראש הממשלה שלה מכנה את המלחמה הזאת "מלחמת תקומה", מלחמה בת יותר משנה, כשמאות אלפים פושטים את הרגל או סוגרים את עסקיהם שבנו בטיפות האנרגיה האחרונות שלהם.
חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב
שנת המלחמה הייתה שנה קשה מכל הבחינות. נדמה שאנחנו ביום אחד ארוך שלא נגמר. סיוט מתמשך. אבל נושא אחד זועק יותר מכל ומסמל את השבר הנוראי שהגענו אליו.
במהלך השנה האחרונה החברה הישראלית עברה שינוי, ונדמה שהקונצנזוס שהיה ונעלם לגבי חשיבות החזרת החטופים – מסמל זאת יותר מכל. יחד איתו נעלמו ערכים שהיוו בסיס לקיומנו כאן. הערבות ההדדית, פדיון שבויים, אחריות המדינה לאזרחיה. לקיחת אחריות אישית.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
בשנות השבעים הייתי הכי קרוב מאי-פעם בימי חיי להיות בעלים, או לפחות היורש, של נכסים ומזומן בשווי מוערך של 60 מיליון מארק גרמני – באותם ימים עדיין לא הומצא היורו, והמארק המערב-גרמני היה מטבע רציני וחזק ובשימוש בינלאומי, כמעט כמו הדולר.
הייתי באותם ימים בחור צעיר ורווק, שלמד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב והתפרנס מעבודתו כמרכז שבט צופים. בעבודתי זאת, שאותה אהבתי מאוד, נהגתי להוציא את החניכים מהשבט לטיולים רבים בסופי שבוע.
מבצע "כנפי דרור" יצא לדרך מרגשת. חטופות ראשונות חזרו הביתה. ועדיין לא ברור האם הפסקת האש הזמנית תוליך להפסקת המלחמה. האם בנימין נתניהו יוסיף להיאחז בנוסחה המטורללת של "מלחמה עד לניצחון המוחלט".
וגם אני חוששת מהשלכות צפויות של מלחמה שאין רואים את סופה, "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
ברוכים הבאים לעידן טראמפ 2.0
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה רבה חיים. נושא ראוי מאוד. עם זאת רווחי הבנקים הם רק אינדיקציה. בעלי המניות העיקריים בבנקים הם משקיעים מוסדיים, קרנות פנסיה, וחברות ביטוח, כאשר המניות הנותרות מוחזקות על ידי הציבור הרחב, דרך הבורסה לניירות ערך בתל אביב. לגבי אל על המצב שונה כאשר 46 אחוזים מהחברה נמצאים בידיים של אלי רוזנברג והשאר בידי הציבור הרחב ישירות ובעקיפין. מכאן שלא ניתן לטפל בבעייה של הפערים בהכנסות הציבור באופן נקודתי. הפערים החברתיים אמורים להיות מטופלים על ידי הממשלה על ידי טיפול ביוקר המחייה, בפשיעה, במשרד הרווחה, דיור בשכירות מסובסדת, תחרות בין יבואנים, הסרת פיקוח על יבוא חיוני כמו מזון, הורדת מיסים על דיור ותחבורה, זמינות תחבורה צבורית, וכן הלאה. בעקיפין זה יוריד את רווחי הבנקים ממשכנתאות וממשיכות יתר של אזרחים שנמצאים במינוס כרוני ומשלמים ריביות גבוהות בגלל רכישת מוצרים חיוניים. גם המע"מ תורם לחוסר השוויון והנה הממשלה מעלה אותו.