ב-17 ביולי פרסמתי מכתב למערכת "הארץ", שם פניתי ישירות לנשיא המדינה יצחק הרצוג לאמץ את הדוגמא של הנשיא המנוח יצחק נבון, אשר קרא פומבית להקמת וועדת-חקירה ממלכתית לבדיקת הטבח שנעשה במחנות הפליטים סברה ושתילה ב-20 בספטמבר 1982 על-ידי הפלנגות הנוצריות.

במכתב ביקשתי מנשיא המדינה לצאת לתקשורת ולדרוש פומבית מראש הממשלה בנימין נתניהו להביא סוף סוף את תוכנית נתניהו-ביידן לשחרור החטופים לאישור מידי בממשלה. תוכנית זאת כללה נכונות ישראלית לסגת בשלב השני של המתווה מרצועת עזה ולסיים את המלחמה, בכפוף להסדר שלא ישאיר את חמאס כגורם שלטוני שם.

להפתעתי הרבה, למחרת, ה-18 ביולי, יצרו איתי קשר מלשכת נשיא המדינה, ובאותו ערב שוחחתי בטלפון כרבע שעה עם הנשיא. כבוד הנשיא הסביר לי שהוא מקיים קשר רצוף עם משפחות החטופים, ושהוא מחויב לסייע להביא לשחרורם. לדידו, המו"מ מתקדם, אם כי האחריות לתקיעת המו"מ רובצת על כתפיו של חמאס ולא על ראש הממשלה.

מאז חלפו כשבועיים, ונקבעה לי פגישה בבית-הנשיא ב-7 באוגוסט. לפגישה הגעתי עם ראשי פרקים כתובים שמסרתי לנשיא לגבי האפשרות של החלטת ממשלה אשר תאמץ את התוכנית הישראלית המקורית של ה-27 במאי, דברי הנשיא ביידן בבית-הלבן מה-31 במאי, ואת החלטת מועצת הביטחון 2735 מה-10 ביוני, הנותנת גושפנקא בינלאומית ותוקף מחייב מבחינת המשפט הבינלאומי לעסקה לשחרור החטופים וסיום המלחמה. בפגישה, הנשיא שוב הטיל את האחריות לכישלון המו"מ אז על כתפי מנהיג החמאס, יחיא סנוואר.

כבוד הנשיא הסביר לי שהוא מקיים קשר רצוף עם משפחות החטופים, ושהוא מחויב לסייע להביא לשחרורם. לדידו, המו"מ מתקדם, אם כי האחריות לתקיעת המו"מ רובצת על כתפיו של חמאס ולא על ראש הממשלה

מאז אותה פגישה בתחילת אוגוסט חלפו כמעט ארבעה חודשים ארוכים וקודרים. לדאבוננו החטופים, 101 במספר, מחציתם או יותר כבר אינם בחיים, כנראה. הם ממשיכים למות ולהירצח ברצועת עזה בשבי החמאס.

יחיא סנוואר נהרג בהיתקלות עם כוחות צה"ל ב-16 באוקטובר, כך שלא ניתן להאשים אותו עוד בהכשלת המו"מ לעסקת חטופים, היות והוא מת ואינו מנהיג עוד את החמאס. יתר על כן, ישנו ספק רב אם החטופים שנשארו בחיים יוכלו לשרוד את החורף ברצועת עזה.

בחודשיים האחרונים התבשרנו על חשיפת פרשיות ביטחוניות חמורות (לכאורה) הקשורות בלשכת ראש הממשלה, וריח מצחין של "ווטרגייט" עולה מהן. פיטוריו של שר הביטחון לשעבר גלנט הגדישו את הסאה. השר לשעבר ציין מפורשות שהיום אין עסקת חטופים, לא מסיבות אסטרטגיות, צבאיות, או מדיניות, אלא מתוך שיקולים פוליטיים אנוכיים וצרים של שרידות הממשלה והקואליציה.

הגיעו מים עד נפש. הנשיא הרצוג חייב לצאת עוד היום לציבור ולממש את הבטחתו לסייע למשפחות החטופים באופן יותר אקטיבי ומפורש.

לעומת משרתי ציבור אחרים, כגון ראשי מערכת הביטחון או היועצת המשפטית לממשלה, הנשיא חופשי להתבטא בצורה גלויה ומפורשת, כי אין עליו איום של "פיטורים" מצד הממשלה. הרי בסופו של עניין, נשיא המדינה מחויב אך ורק לנו, אזרחי המדינה, ולא לפוליטיקאי כזה או אחר, בהיותו "האזרח מספר אחד".

על הנשיא לקרוא לאלתר, שוב, וביתר שאת, בצורה ברורה, גלויה ומפורשת להגעה מיידית לעסקת חטופים ולסיום המלחמה ברצועת עזה, ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית בעקבותיה.

על הנשיא לקרוא לאלתר, שוב, וביתר שאת, בצורה ברורה, גלויה ומפורשת להגעה מיידית לעסקת חטופים ולסיום המלחמה בעזה, ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית בעקבותיה

בביקורו בארה"ב לפני כשלושה שבועות, הנשיא דיבר בפני הפדרציות היהודיות וגם בפגישה עם הנשיא ביידן בצורה נוקבת וישירה על הצורך העליון בהגעה לעסקה לשחרור החטופים על מנת לאחות את הקרעים ולרפא את הפצע העמוק שנפער בחברה הישראלית. את הדברים הללו עליו לחזור ולהדגיש בעברית, כאן ועכשיו בירושלים, במסיבת עיתונאים בפריים טיים, ולא רק בוושינגטון הבירה.

לעניות דעתי (אבל זאת רק דעתי), הנשיא הרצוג גם יכול לציין שראש הממשלה בנימין נתניהו פוגע היום ביודעין בביטחון מדינת ישראל. הוא יכול לצטט את מה שנכתב בדו"ח הביניים של ועדת החקירה בעניין הצוללות, מה-24 ביוני 2024, לפיו יש במעשיו ובמחדליו של בנימין נתניהו "יצירת סיכון לביטחון המדינה ופגיעה ביחסי החוץ ובאינטרסים הכלכליים של מדינת ישראל".

ראש הממשלה כבר לא כשיר, נורמטיבית, משפטית, ומוסרית, להנהיג את המדינה לאחר פיטורי השר לשעבר גלנט כשהמלחמה עוד נמשכת ברצועת עזה, עם חשיפת הפרשיות הביטחוניות בלשכתו. בימים אלה, בנימין נתניהו אף מהלך אימים מחדש על המערכת המשפטית, על צה"ל, והשב"כ, בשפה מתריסה, מטעה, מפלגת ועוינת.

הפסקת האש אשר נכנסה בתוקף עם חזבאללה בלבנון אף מוכיחה ביתר שאת שהמשך המלחמה בעזה נובעת רק מסיבות של פוליטיקה פנימית (הישרדות הקואליציה) ולא מסיבות ענייניות הקשורות בצורה כלשהי לביטחון ישראל.

היעדר התייצבותו של נשיא המדינה בעד עסקת חטופים וסיום המלחמה בימים אלה, בקול צלול ורועם יותר, יהווה מחדל אשר ההיסטוריה והעם בישראל לא יסלחו לו

ראש הממשלה נתניהו הפקיר וממשיך להפקיר את החטופים, ומתנגד לסיום המלחמה בעזה, אשר מיצתה את היעדים האסטרטגיים והמדיניים שנקבעו לה, בעוד שרשימת החיילים הנופלים במלחמת התשה בעזה מתארכת מדי יום ויומו. הציבור מצדו, כמו הצפרדע המיתולוגי בסיר, ממשיך להתבשל במיץ ייאושו.

העיניים מופנות היום לעבר הים, שמא הנשיא ביידן (עד ה-20 בינואר 2025) או הנשיא הנכנס טראמפ יושיעו אותנו ויביאו לקץ המלחמה בדרום, כפי שזה קרה עכשיו לגבי המלחמה בצפון. אבל עלינו ליטול יוזמה בעצמנו, כאן בישראל ועכשיו, ולא לחכות למשיח אמריקאי כזה או אחר.

היעדר התייצבותו של נשיא המדינה בעד עסקת חטופים וסיום המלחמה בעזה בימים אלה, בקול צלול ורועם יותר, יהווה מחדל אשר ההיסטוריה והעם בישראל לא יסלחו לו.

כבוד הנשיא הרצוג, עליך לנקוט צעד ולעשות מעשה, עכשיו! גורל מדינת ישראל מוטל על המאזניים. אתה יכול, וגם חייב, לעצור את הקטסטרופה ולתרום להגעה מידית לעסקה לשחרור החטופים, לסוף למלחמה ברצועת עזה, ולשיקומה של ישראל, גם פיזית וגם נפשית. רק בהחזרת החטופים תהיה לנו תקומה אמיתית.

החטופים לא יכולים לחכות עוד, והמדינה מתפרקת לנו מבפנים, באיום הרבה יותר גדול ומשמעותי מאשר הטילים של איראן. הנשיא הרצוג, ההחלטה נתונה בידיך, פעל עכשיו, וביתר שאת!

פרופ' אריה קצוביץ הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מאז פברואר 1993, חוקר יחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית, גלובליזציה, ובעיקר מחקרי שלום (רב הספרים שכתב או ערך הם על שלום והוא מלמד 20 שנה על הסכסוך הישראלי-ערבי במסגרת קורס של "תהליכי שלום במזרח התיכון").