אי-אמון בכנסת

דוד ביטן, שלמה קרעי, ניסים ואטורי, טלי גוטליב, אופיר כץ ואחרים מהליכוד במליאת הכנסת, 30 באוקטובר 2024 (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)
דני שם טוב, דוברות הכנסת
דוד ביטן, שלמה קרעי, ניסים ואטורי, טלי גוטליב, אופיר כץ ואחרים מהליכוד במליאת הכנסת, 30 באוקטובר 2024

המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מקיים באופן קבוע מחקרי דעת קהל בישראל. לאורך השנים ובכל המחקרים, בודק המכון את מידת האמון להם זוכים מוסדות השלטון בקרב הציבור בישראל.

בכל המחקרים שערך המכון לחירות ואחריות, ללא יוצא מן הכלל, מבין כל מוסדות השלטון – "זוכה" הכנסת לתפוס את המקום האחרון באמון הציבור. לא ששאר המוסדות זוכים לאמון גבוה במיוחד, אבל הכנסת תמיד משתרכת מאחור ובפער ניכר מאלה שמעליה.

בכל מחקרי המכון לחירות ואחריות, מבין כל מוסדות השלטון "זוכה" הכנסת במקום האחרון באמון הציבור. לא ששאר המוסדות זוכים לאמון גבוה במיוחד, אך הכנסת תמיד משתרכת מאחור ובפער ניכר

מסקר חודש נובמבר עלה כי רק 12 אחוזים, רק אחד מכל שמונה ישראלים, הביעו אמון בכנסת. בבית המשפט העליון, לשם השוואה, הביעו אמון כמעט פי ארבעה, 42 אחוזים, ובממשלה הביעו אמון חמישית מן המשיבים. הכנסת מעולם לא עברה את 20 האחוזים מקרב הציבור שנתנו בה אמון, וברוב הסקרים אפילו לא את 15 האחוזים. נראה שחברי הכנסת, ובעיקר חברי הכנסת מן הקואליציה הנוכחית, עושים ככל יכולתם כדי להמאיס את הכנסת על הציבור.

לפני הבחירות לכנסת בנובמבר 2022, כשהקואליציה הנוכחית הוותה את האופוזיציה, עשו חבריה כל שהיה ביכולתם כדי לחבל בעבודת הכנסת. כך למשל, הם לא השתתפו בוועדות הכנסת, בהן נעשית עיקר העבודה של בית המחוקקים, ואפילו מנעו הקמת שתי ועדות חשובות.

על-פי תקנון הכנסת, בראש הוועדה לביקורת המדינה עומד או עומדת חבר או חברת כנסת מן האופוזיציה. כאשר רצה יושב-ראש הכנסת דאז ח"כ מיקי לוי, להקים את הוועדה לביקורת המדינה, אף לא חבר כנסת אחד מן האופוזיציה של אותם ימים (הקואליציה של היום) הסכים לעמוד בראש הוועדה. וזו אכן לא קמה ולא תפקדה.

כך גם לגבי ועדת האתיקה של הכנסת, זו שתפקידה לפקח על התנהלות חברי הכנסת. התקנון קובע כי הוועדה הזו, ועדת האתיקה, תורכב משני חברי כנסת מן הקואליציה ושניים מן האופוזיציה. איש מחברי הכנסת מהסיעות שהיו אז באופוזיציה לא הסכים להיות חבר בוועדה, וזו לא הוקמה.

כך יכול היה, למשל, חבר הכנסת, דוד אמסלם, להשתלח ביושב ראש הכנסת בלשון ביבים, ולא היה מי שיקרא אותו לסדר ויטיל עליו סנקציות, שהרי זו סמכותה הבלבדית של ועדת האתיקה, וזו כאמור, לא קמה.

הכנסת מעולם לא עברה את סף ה-20% מקרב הציבור שנתנו בה אמון, וברוב הסקרים אפילו לא את ה-15%. נראה שחברי הכנסת, בעיקר אלה מהקואליציה הנוכחית, עושים ככל יכולתם כדי להמאיס את הכנסת על הציבור

מאז הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, ובעיצומה של המלחמה, כשהצבא נלחם בשתי חזיתות, כשהמילואימניקים עושים מאות ימים של שירות בשנה, כשחיילים נהרגים, כשהשב"כ וזרועות הביטחון האחרות עושים ימים כלילות והם מתוחים עד קצה גבול היכולת – יצאה לה הכנסת לשתי פגרות ארוכות, ועוד הפחיתה יום דיונים אחד מתוך שלושת ימי הדיונים השבועיים.

בכלל, נראה שחברי הכנסת מן הקואליציה עסוקים כמעט רק בדבר אחד, בתחרות מי מהם או מהן ישתלח ביתר גסות במפקדי צה"ל ובראשי מערכת הביטחון. רק בשבוע שעבר כינה חבר הכנסת בועז ביסמוט את מפקדי צה"ל "חונטה צבאית", וחברת הכנסת טלי גוטליב האשימה את צה"ל בניסיון הפיכה צבאית. ובנוסף, חברי כנסת ויושבי ראש ועדות מתייחסים בבוז ובגסות רוח למשפחות החטופים.

בין פגרה לפגרה, כשהם לא עוסקים בתיאוריות קונספירציה (מי אמר ח"כ ניסים ואטורי?), בהעלבת משפחות חטופים, או בהשתלחויות בכוחות הביטחון, הם עסוקים בעצמם, בהרחבה מטורפת של החסינות שלהם, כך שחברי הכנסת יעמדו מעל החוק. "נושא שאין חשוב ממנו" כדברי שר המשפטים מעל דוכן הכנסת בשבוע בו עדיין 100 חטופות וחטופים שבויים בידי החמאס כבר ארבעה-עשר חודשים.

ומצד שני, אין באמת אופוזיציה אפקטיבית שתציל את כבוד הכנסת. לא פלא שרוב עצום בציבור (כמעט 90 אחוזים) אינו נותן אמון בכנסת. וכאילו בכך לא די, ישנו גם יושב ראש הכנסת, אמיר אוחנה.

עדיין טבועה בנו התמונה מעוררת הפלצות מפתיחת משפטו של בנימין נתניהו במאי 2020, לפני למעלה מארבע שנים, בה עומדים סביבו חברי כנסת של הליכוד עטויי מסיכות, כשהם מנסים להלך אימים על בית המשפט. לימינו של נתניהו באותו מופע אימים, עמד לא אחר מאשר יושב ראש הכנסת של היום, אמיר אוחנה. ועל-כן, אין זה מפתיע שכאשר המנהיג קורא, שוב מפציע לו ח"כ אוחנה לשרת את צרכי אדונו ולנסות לתקוע מקלות בגלגלי מרכבת המשפט, שגם כך מתנהלת לה בעצלתיים.

בעיצומה של המלחמה, כשהמילואימניקים עושים מאות ימי שירות בשנה, זרועות הביטחון מתוחות עד קצה גבול היכולת – יצאה הכנסת לשתי פגרות ארוכות, והפחיתה יום דיונים מתוך שלושה ימי דיון בשבוע

אוחנה מתלונן שבית המשפט לא תיאם אתו את מועדי העדות של נתניהו במשפט. ובכן, בית המשפט אינו חייב דבר ליושב ראש הכנסת ואינו חייב לתאם אתו את מתן עדותו של חבר כנסת כאשר הוא נאשם בפלילים. כדאי להזכיר ליושב ראש הכנסת שהרשות השופטת היא רשות עצמאית במדינה דמוקרטית ואינה כפופה לרשויות האחרות.

גם הכנסת, הרשות המחוקקת, אמורה הייתה להיות עצמאית, אבל יושב ראש הכנסת הזה כבר ויתר לגמרי על עצמאותו של הבית והכפיף אותו לחלוטין לממשלה, ולמעשה לאינטרסים של ראש הממשלה.

אבל, אם יושב ראש הכנסת מצא לנכון לדרוש מבית המשפט לתאם אתו את סדרי עדותו של נאשם בפלילים, מוזר שלא שמענו את אמיר אוחנה פונה לבית המשפט ודורש ממנו לנצל את הפגרות הארוכות של הכנסת כדי לקדם את משפטו של נתניהו. בהתנהלות כזו של חברי הכנסת ושל יושב ראש הכנסת, לא פלא שהציבור מביע בה אי-אמון.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 797 מילים ו-1 תגובות
סגירה