לא מזמן, לאחר שבוע של מתיחות באמסטרדם, מועצת העיר קיבלה הצעת החלטה הקוראת לממשלת הולנד לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי ולהביע עמדה ברורה נגד האלימות בעזה.
ההצעה התייחסה ל"ג'נוסייד הממשי והמאיים" בעזה, בהתבסס על החלטת ביניים של בית המשפט הבינלאומי (ICJ). אישור ההצעה, באמצע התלקחות האירועים, אותת לקהילות השונות בעיר שלקול שלהן יש חשיבות ושהן מוגנות תחת החוק הבינלאומי. כיהודייה ישראלית יש לכך חשיבות גדולה לביטחוני האישי כאן, עכשיו ובעתיד.
אותו שבוע התחיל אחרת לגמרי. כשבאנו להפגין בכיכר הדאם נגד האיסור להפגין, כמות השוטרים בכיכר הייתה גדולה מכמות המפגינים. המפגינים היו מוקפים בטבעת של שוטרים. כדי להצטרף אל חבריי הייתי צריכה לבקש להיכנס לטבעת. השוטר ממנו ביקשתי סירב. אחרי כמה רגעים שוטר אחר הכניס אותי פנימה.
כשבאנו להפגין בכיכר דאם נגד האיסור להפגין, כמות השוטרים בכיכר הייתה גדולה מכמות המפגינים, שהוקפו בטבעת שוטרים. כדי להצטרף לחבריי נאלצתי לבקש להיכנס לטבעת. השוטר הראשון ממנו ביקשתי סירב
למעשה, מהרגע שהגענו לכיכר היינו עצורים. השוטרים החלו להוביל אותנו לכיוון מסוים. אחרי כמה רגעים הבנו שמובילים אותנו לאוטובוסים. החלו לעלות אותנו לאוטובוס תוך כדי חלוקת חבטות עם אלות, גם לאלו שלא התנגדו. האוטובוסים הביאו אותנו לניו ווסט – אזור מרוחק מאוד ממרכז העיר. שם פרקו אותנו ושחררו אותנו.
במשך שמונת החודשים האחרונים, מדי יום ראשון בשעה חמש, מתאספות ישראליות שחיות בהולנד בכיכר ספאו באמסטרדם לעצרת הקוראת להפסקת המלחמה.
בחמש עשרים וחמש מתחילה הצעדה השקטה; במשך עשרים וחמש דקות צועדות המשתתפות במעגל סביב הכיכר, אוחזות שלטים בעברית ובאנגלית עם מסרים נוקבים וברורים. במרכז תלוי שלט הקורא לעוברי אורח לבחור שלט ולהצטרף, ולוח שחור עליו מספר ההרוגים המעודכן.
זו כיכר סואנת, מוקפת בתי קפה, ברים וחנויות. טראם, מוניות, רוכבי אופניים והולכי רגל מתרוצצים מסביב. ובמרכז, קבוצה של אנשים צועדת בדממה. פעם בשבוע, בתוך שנה שכולה צרחה אחת ארוכה של כאב ופחד, מאוחדות בקריאה להפסקת המלחמה ומעגל האלימות, מרגישות קצת פחות לבד והרבה יותר בטוח.
אנשים עוצרים להתבונן במעגל הצועדות ובמסרים על השלטים. חלקם מצטרפים למעגל, חלקם עומדים או מתיישבים על אחד הספסלים ומתבוננים במשך זמן מה. כמעט בכל פעם יעברו בכיכר קבוצה או משפחה דוברת ערבית, הם זורקים מבט לכיווננו וממשיכים ללכת. אבל אז הם מאטים, חוזרים אחורה ומנסים להבין מה קורה כאן. הם יוצרים קשר עין, מהנהנים, מחייכים בזהירות. חלקם מצטרפים לצעידה, וחלקם מצלמים לסטורי, חלקם ישארו לדבר אתנו גם אח"כ, דואגים שהמסר המשותף שקורא להפסקת האלימות יעבור הלאה.
מדי ראשון מתאספות ישראליות שחיות בהולנד בכיכר ספאו באמסטרדם לעצרת הקוראת להפסקת המלחמה. בשנה שכולה צרחה ארוכה של כאב ופחד, מאוחדות בקריאה זו, מרגישות קצת פחות לבד ויותר בטוח
לעיתים עוברים תיירים ישראלים. תגובותיהם מעורבות: חלקם מבולבלים, חלקם מעודדים או מצטרפים, חלקם כועסים. אחת הצועדות תצא מהמעגל ותדבר איתם על למה אנחנו כאן ומה אנחנו והם מרגישים לגבי זה. גם המפגש הזה הזה ייגמר בהבנה עמוקה יותר.
בחודשים שעברו, המעגל שלנו התרחב. ליד הכיכר שוכנת כנסייה. הכומר הבחין בעצרת בשבועות הראשונים ומאז הוא מגיע כל שבוע יחד עם אנשים מקהילתו להשתתף במעגל. תושבים הולנדים – יהודים ולא יהודים – החלו להצטרף באופן קבוע, מברכים על היכולת להשמיע קול ביקורתי ובלתי מתלהם שמכיר במורכבות המצב.
אמסטרדם היא עיר שמקדשת סובלנות ושונות, לא רק לזהויות אישיות, אלא גם לעמדות פוליטיות. בשנה האחרונה היו באמסטרדם כ-3000 הפגנות, רבות מהן קשורות למצב בישראל-פלסטין. העירייה, כך נראה, עושה מאמץ להכיל את כל הקהילות והקולות בעיר. כשרוצים להתכנס ולמחות בעיר אין צורך באישור להפגנה. מספיק ליידע את המשטרה לגבי הכוונה להפגין. במקרה שיש איזשהו מכשול, המשטרה תיצור קשר ותנסה לעזור למצוא פתרון.
מאז אירועי התקופה האחרונה (סביב משחק הכדורגל מכבי-אייאקס) העירייה וכמוה מרקם החיים המשותפים פה, תחת מתקפה. בתגובה, אסרה העירייה על קיום כל הפגנה שהיא.
בימים שלפני המשחק של מכבי תל אביב, חלק מאוהדי הקבוצה, קבוצת כדורגל ישראלית, ראו לנכון להסתובב בעיר בעודם מתנהגים בגזענות, אדנות ואלימות, בפומבי ובקולי קולות. הם תלשו דגלי פלסטין שנתלו מחלונות הבתים בעיר על ידי אזרחים שעבורם הם ביטוי של הזדהות וזהות. הם שרו שירים המהללים את ההרס וההרג שצבא ישראל זורע בעזה ("בעזה אין מחר לימודים כי כבר הרגנו להם את כל הילדים"). הם תקפו באלימות נהג מונית ועובר אורח לבוש בכאפייה. האוהדים לא התנהגו כמי שבאו להתארח, אלא כמי שמרגישים בעלות, שבאו לספח ולאבטח עוד טריטוריה ולעשות בה כרצונם.
בהדרגה המעגל שלנו התרחב. כומר מכנסייה סמוכה הבחין בעצרת ומאז מגיע עם אנשים מקהילתו. תושבים הולנדים – יהודים ולא יהודים – הצטרפו ומברכים על הקול ביקורתי והלא מתלהם שמכיר במורכבות המצב
בימים שלפני המשחק ובמהלכו הורשו אוהדי מכבי להסתובב בעיר ולגרום נזק לרכוש ולאנשים, להתאסף בכיכר הדאם ובקבוצות גדולות לעלות לתחבורה ציבורית תוך כדי שירת שיר גזעני המהלל את פשעי המלחמה שמתרחשים בעזה (מה הקשר לכדורגל? לאייאקס?). המשטרה ליוותה אותם כל הזמן, אך לא התערבה. בעוד אוהדי מכבי מסתובבים כבעלי הבית, על המפגינים הפרו-פלסטינים (רובם תושבי המקום ואזרחים הולנדים) נאסר להפגין באזור האצטדיון.
המהומות שהתרחשו בעקבות התנהגות האוהדים מוסגרו מיד כאנטישמיות וכ"ציד יהודים", בעוד שמדובר בתגובה לקבוצה של ישראלים שייבאו את האלימות, הגזענות והעליונות הישראלית לעיר זרה בארץ זרה. הממשלה והתקשורת הישראלית מיהרו לתת לאירוע את הכותרת "פוגרום", והממשלה ההולנדית, בראשות חירט וילדרס, קפצה על ההזדמנות ומסגרה את האירוע כתקיפה של מוסלמים על יהודים.
לפי ארגוני זכויות אדם רבים, כבר מעל לשנה שממשלת ישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה. כדי להגן על מה שהיא מחוללת בעזה, ממשלת ישראל מוכנה להקריב את אזרחיה החטופים ולסכן את חייהם של אזרחיה הישראלים בתוך ומחוץ לגבולותיה. מה שאירע באמסטרדם שימש את הממשלה הזאת כדי להסיט את תשומת הלב מהסכנה שטמונה במעשיה הנפשעים.
מסגור האירועים כאנטישמיות הוא טשטוש מכוון של כל הבדל בין יהודים וישראלים והשתקת כל ביקורת על המלחמה תחת ההאשמה באנטישמיות. חמור מזאת, הטענות לאנטישמיות מזינות פחד שמוביל להתבדלות – אלו הם הדברים שמסכנים את היהודים ואת הישראלים באשר הם.
האוהדים "חולצו" מאמסטרדם במטוסים שנשלחו במיוחד שעות לאחר האירוע, אך המטען הרעיל שהביאו איתם לכאן רובץ כבד על העיר. נראה שהמרקם העדין שאפשר לקולות שונים להשמיע ביקורת ומחאה נמצא בסכנה ואולי אפילו ניזוק ללא תקנה. הפגנות אסורות כרגע והמשטרה אלימה יותר ויותר בפיזור התקהלויות. שנאה ופילוג מלובים בכל הזדמנות, והלהבות מתגברות והולכות.
באוטובוס בדרך למעצר התקבצנו לחבורה קטנה. פלסטינים, ישראלים ואיראנים. בשביל כל אחד מאתנו, מעצר אומר משהו אחר. לחלקנו אזרחות כפולה, חלקנו בלי ניירות ועכשיו גם בלי בית להיות מגורשים אליו, וחלקנו היינו מודאגים כי בגלל המעצר חששנו שלא נספיק לקנות תחפושת ג'דיי לילד. נפרדנו בחיבוק של שותפות. מאוחדים בדרישה לצדק, שוויון וביטחון לכולם. בכל מקום.
האוהדים "חולצו" אז מאמסטרדם במטוסים שנשלחו במיוחד שעות לאחר האירוע, אך המטען הרעיל שהביאו לכאן רובץ כבד על העיר. נראה שהמרקם העדין שאפשר לקולות שונים להשמיע ביקורת ומחאה נמצא בסכנה
ועכשיו, אחרי החלטת העיר, מתחייבת עיריית אמסטרדם להמשיך לאפשר קיום הפגנות בהן תושבי העיר יכולים לקיים את הזכות, יש יאמרו אף החובה, האזרחית להפגין ולהשמיע את קולם בפסיפס הגדול של הדמוקרטיה. הרב-תרבותיות של אמסטרדם עמדה בפרץ האלימות שטלטל את העיר ואנו תושבי העיר גאים בה.
מיכל גרינבאום. מתגוררת באמסטרדם משנת 2016. אדריכלית שעובדת בשיתופי פעולה עם דגש על מבני ציבור ובנייה בת-קיימא. בשנים האחרונות פעילה בקידום יוזמות חברתיות לדיור בר-השגה. חולמת יום אחד לחזור לגור במרחב שמושלים בו צדק, חופש וביטחון לכולם בין הנהר לים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
למה ההפגנות תמיד מופנות לישראל?
למה אף אחד לא מאשים את חמאס או את הערבים שבחרו אותו ב"מעגל האלימות" הזה?
כי יותר קל להאשים אותנו?
מספיק כבר עם ההאשמה העצמית הזאת, יש פה צד שהתחיל את כל זה ומסרב להפסיק לא משנה כמה גרועים החיים בעזה (שם אם לאזרחים היה רצון אמיתי וכולל לסיים את שלטון חמאס, זה כבר היה קורה מזמן) , תתחילו להפעיל לחץ בכיוון אחר כבר!!