זה לא הכסף, טמבל, זה הכבוד

תלמידים עם סלולרי בכיתה, אילוסטרציה (צילום: iStock / Halfpoint)
iStock / Halfpoint
תלמידים עם סלולרי בכיתה, אילוסטרציה

לאחרונה התבשרנו על כך שתלמידי ישראל ירדו בצורה דרמטית במדרג התוצאות הבינלאומי בתחומי מדעים ומתמטיקה, והידרדרו במדרג ה-OECD במיומנויות למידה כמעט עד התחתית. האמת שזה לא מפתיע.

מערכת החינוך מתדרדרת מדחי לדחי. מורים מוכשרים ואיכותיים עוזבים, ובמקרה הגרוע לא נכנסים מראש, והמורים בתוך המערכת נשחקים עד דק. מורים רבים ללא הכשרה מספקת במקצועות הלימוד נכנסים למערכת, חלקם בעלי אג'נדות אנטי-דמוקרטיות.

מערכת החינוך מתדרדרת. מורים מוכשרים ואיכותיים עוזבים, והמורים בתוך המערכת נשחקים עד דק. מורים רבים ללא הכשרה מספקת במקצועות הלימוד נכנסים למערכת, חלקם בעלי אג'נדות אנטי-דמוקרטיות

כתבי החינוך והפרשנים השונים, המומחים מטעם עצמם לחינוך, שלא היו אף פעם בתוך כיתה, ועוד כמה פוליטיקאים עלובים, מסבירים שהבעיה היא תנאי המורים והכסף, ולא מתייחסים באופן גורף לסיבה המרכזית שמורים עוזבים – תחושות תסכול, השפלה וחוסר אונים. כל זאת מול מכבש הלחצים לציונים גבוהים, לביטול המושג "כישלון" של תלמידים וכמובן, בעיית הבעיות – חוסר משמעת קיצוני של התלמידים (חלק קטן מאוד אך משמעותי ביותר) וזלזול מובנה בצוותי ההוראה הן מצד התלמידים, הן מצד ההורים והן מצד גופי הפיקוח השונים במשרד החינוך.

האיסור על מיון וסינון תלמידים במערכת, והשארת תלמידים בעלי התנהגות פרועה וקיצונית בתוך בתי ספר עיוניים, בשילוב מגמה ארוכת שנים של קיצוץ בתקציבי החינוך הטכנולוגי, הביאו את צוותי ההוראה להיות שק החבטות של תלמידי והורי ישראל.

בתי הספר היסודיים בישראל מזמן הפסיקו לחנך למשמעת, עבודה קשה והתמודדות עם כישלון. לצערי גם בבתי הספר התיכוניים החינוך לערכים הנ"ל הפסיק להתקיים, למעט הבודדים המסננים והממיינים, וגם בהם פשטה האש.

דוגמה לטיעון הנ"ל היא המחסור האדיר של מורים בכל התחומים, בעיקר במחוז תל אביב ומחוז מרכז. הסיבה היא מאוד פשוטה, במחוזות אלו נמצאים ההורים הכי חזקים בחברה הישראלית, קרי – ההורים הכי משתלחים, הכי כועסים, הכי משפילים והכי רוצים שהילד שלהם יהיה גאון, גם אם הוא רחוק מכך. וכך בשני מחוזות אלו המורים והמנהלים הם הכי מושפלים, הכי מושמצים והכי מונמכים מבחינה כלכלית ביחס למה שנדרש מהם.

הפרשנים והמומחים מטעם עצמם לחינוך, וכמה פוליטיקאים עלובים, מסבירים שהבעיה היא תנאי המורים והכסף, ולא מתייחסים לסיבה המרכזית שמורים עוזבים – תחושות תסכול, השפלה וחוסר אונים

ישנן בעיות נוספות במערכת החינוך שכדאי למנות אותן:

עקב ירידת חשיבותם של מדעי הרוח והערכים הליברליים והזלזול הגורף בהם (המקצועות "הרכים": תנ"ך, גאוגרפיה, ספרות, היסטוריה) מתרחשת כניסה מסיבית של עמותות דתיות עם מסרים ואידיאלים אנטי-דמוקרטיים, אנטי-חילוניים, אנטי-ליברליים ואנטי-ציוניים, הנוגדים את עקרונות מגילת העצמאות.

כניסת ה-AI לתוך המערכת וכתיבת עבודות ללא שום חשיבה, תוך אי הבנה מה כתוב מבחינת תחביר והגהה.

הקטנה מסיבית במתן שיעורי בית לתלמידים על מנת שההורים לא יכעסו.

כניסת הטלפונים הניידים לתוך הכיתות, ללא אמירה ברורה ואיסור גורף של שימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר, בכל הכיתות – מכיתה א' ועד כיתה יב', למעט במשימות ספציפיות בתוך השיעור.

"כל אחד עובר" הוא עיקרון הרסני למערכת חינוך, שאמורה לכוון להצלחה אמיתית ולא שקרית. כל ציון למעשה גבוה לפחות ב-20 נקודות ממה שהיה אמור להיות, במיוחד במנעד הציונים של 60-70. כך למעשה כמעט אין נכשלים בבחינות הבגרות וכולם שמחים, אך בפועל ישנה קריסה פנימית של מערכת החינוך הישראלית. קריסה זו מובילה לחשיבה מפונקת, אגואיסטית ומנותקת מהמציאות של תלמידי ישראל. תחושה זו הולכת איתם לצבא, ולאחר מכן הולכת לאקדמיה לתואר ראשון ושני.

עקב הזלזול במדעי הרוח ובערכים הליברליים מתרחשת כניסה מסיבית של עמותות דתיות עם מסרים ואידיאלים אנטי-דמוקרטיים, אנטי-חילוניים, אנטי-ליברליים ואנטי-ציוניים, הנוגדים את עקרונות מגילת העצמאות

הפתרונות למצב האקוטי שתיארתי יכולים להגיע אך ורק אם קודם כל יהיה שינוי עמוק בהרכב חברי הכנסת ובסדרי העדיפויות הלאומיים. אם אכן יהיה שינוי, אלו הפתרונות שלדעתי יכולים להציל את מערכת החינוך הישראלית ואת העתיד של החברה בישראל:

לפני הפתרונות הטקטיים יש לבצע שינוי כיוון אסטרטגי של ספינת החינוך בישראל, לעבר הקמת בתי ספר מקצועיים כפי שהיו עד שנות התשעים בהיקפים גדולים. בתי ספר עם כבוד, עם מקצועות בעלי ערך למאה ה-21, מקצועות שמראש כוללים התחייבות של המדינה למצוא לבוגרי בתי הספר עבודה ולעזור להם בתהליך המקצועי עד לאמצע שנות העשרים שלהם, וכך גם להפסיק לראות בהליכה לאקדמיה כיעד יחיד של כל תלמיד בישראל.

במקביל, בתי הספר העיוניים יחזרו להיות בתי ספר שממיינים על סמך הישגים והתנהגות, כפי שהיה נהוג במערכת החינוך הממלכתית עד שנות התשעים. אין כזה דבר מערכת שעובדת רק על גזרים. איפה המקלות לעזאזל?

הפתרונות המוצעים כאן מתכתבים עם פתרונות רבים לחוליי מערכות החינוך ברחבי העולם המערבי:

1

הפסקת שימוש בטלפונים ניידים לכל אורך שעות הלמידה בבית הספר – הקמת תאים ייעודיים על פי חוק, כל תלמידי בתי הספר בישראל מכיתה א' ועד יב' לא ייכנסו עם מכשירי טלפון ניידים לתוך שטח בית ספר. לכל כיתה יהיה תא קטן לכל הטלפונים. תלמיד שייתפס עם טלפון בשטח בית הספר ייענש בהחרמת הטלפון עד להגעת ההורים לאסוף את המכשיר לאחר כ-24 שעות. הטלפונים הם לא כלי עבודה שמקדמים למידה, ובוודאי לא למידה משמעותית.

לפני הפתרונות הטקטיים יש לבצע שינוי כיוון אסטרטגי של ספינת החינוך בישראל, לעבר הקמת בתי ספר מקצועיים, כפי שהיו עד שנות התשעים בהיקפים גדולים. בתי ספר עם כבוד, עם מקצועות בעלי ערך למאה ה-21

2

הפסקת ההוראה למיומנויות "מתקדמות" וחזרה להוראה בסיסית – במקום "חשיבה ביקורתית", "פתרון בעיות", "עבודת צוות" ושימוש יתר בטכנולוגיות – חזרה להוראה בסיסית של הבנת הנקרא, כתיבת תשובות בכתב יד, תיקון טעויות כתיב והורדת ציון על טעויות כתיב, הכתבות בכל כיתות היסודי, מבחנים בכיתה ולא עבודות בבית. במיוחד מחטיבת ביניים ותיכון, שם התלמידים משתמשים ב- AI ורבים מהם מגישים עבודות עילגות במקרה הטוב, וחסרות כל הגיון תחבירי במקרה הרע.

הוראה על פי שיטת ה-PBL (למידה מבוססת פרויקטים) רק לכיתות תיכון ברמה לימודית גבוהה וכיתות מחוננים ומצטיינים.

3

ציוני אמת – הפסקת העלאת הציונים הסיטונאית במערכת החינוך. כיום המערכת מפחדת להכשיל תלמידים על מנת לא לפגוע להם בביטחון העצמי ולא לעצבן את ההורים. התוצאה היא זלזול מובנה בכל צוותי ההוראה, והבנה בתת מודע של כל התלמידים שהם פשוט לא יכולים להיכשל. למעשה נוצר עולם מעוות ולא אמיתי, שלא מתכתב עם המציאות של החיים האמיתיים. תופעה זו מלווה את התלמידים גם לצבא, שם זה כבר הופך להיות מסוכן. לא כל התלמידים מצטיינים וחכמים.

4

הקלה על פיטורי מורים במערכת והוצאת תלמידים מבתי ספר – מורים לא מקבלים קביעות וחסינות מפני פיטורין, מורה יקבל התראה לקראת סוף השנה שהוא עומד לפני פיטורין, והוא יוכל להחליט אם לגשת להליך הפיטורין או להתפטר/ לפרוש/ לצאת לחל"ת.

מנהלים יקבלו הרבה יותר חופש להוציא תלמידים מבתי ספר על פי נורמות של התנהגות והישגים לימודיים. האחריות על מציאת מקום לתלמידים שהוצאו לא תהיה על בית הספר המוציא, אלא על הרשות המקומית/ מפקח האזור של משרד החינוך/ ההורים עצמם.

במקום "חשיבה ביקורתית", "פתרון בעיות", "עבודת צוות" ושימוש יתר בטכנולוגיות – חזרה להוראה בסיסית של הבנת הנקרא, כתיבת בכתב יד, תיקון שגיאות כתיב והורדת הכתבות ביסודי ומבחנים בכיתה

5

הפסקת מועדי ב' במתכונת הציון הגבוה לוקח – מי שניגש למועד ב' לוקח את הסיכון שייכשל, מה שבסופו של דבר יוביל לכך שרק מי שנכשל ייגש למועד ב'. ניתן יהיה לקיים מועד ב' אחד בלבד בשנות בית הספר. מי שירצה לשפר יוכל לשפר לאחר הצבא/ שירות לאומי/ שנתיים ממועד ב' האחרון שביצע במסגרת 12 שנות לימוד.

6

חזרה למבנה הבגרויות שהיה נהוג בשנות התשעים – ללא הקלות וללא חיתוכים של חומר, במיוחד במתמטיקה.

הפסקת מודל ה-30% עבודה וציון פנימי ו-70% בחינה חיצונית בכל המקצועות רבי המלל. 30% אלה יינתנו אך ורק לכיתות מחוננים/ מצטיינים.

*  *  *

מערכת החינוך בישראל נמצאת כרגע בפרשת דרכים. בנתיב האחד, הקמת עוד ועוד בתי ספר פרטיים ממיינים כמו שקיימים בארצות הברית, בתי ספר שיחזקו ויעמיקו עוד יותר את הפערים והשסעים בחברה הישראלית.

והנתיב השני והרצוי למדינה חפצת חיים, שינוי מהותי ועמוק בתוך המערכת שיביא את השינוי – הקמת בתי ספר מקצועיים מותאמים למאה ה-21 והפסקת המרוץ לבגרויות על חשבון כל אתיקה, אמירת אמת וכבוד למורים.

יונתן אורון הוא יליד 1977, גר בגליל, מורה להיסטוריה בדימוס, חושב שאין לנו מדינה אחרת ואין לנו ברירה אלא להילחם עליה ועל עקרונות מגילת העצמאות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,172 מילים
סגירה