החדשות שמטלטלות כרגע את אמריקה הדרומית כולה, הן חדשות שכולם כאן ציפו שלא לחזור ולשמוע לעולם. בבוליביה הנשיא הנבחר מורלס אולץ להתפטר בשל הפגנות אלימות של האופוזיציה, אליהן הצטרפו כוחות הבטחון שקראו לו להתפטר "על מנת להשיב את השקט למדינה".

ברגעים אלה  מתנהל מצוד אחרי נשיא בוליביה המודח, אשר הוזמן על ידי מקסיקו לקבל מקלט פוליטי, אך כרגע נראה שלא יצליח לחמוק מהמדינה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ברגעים אלה (יום ראשון בלילה שעון דרום אמריקה) מתנהל מצוד אחרי הנשיא המודח, אשר הוזמן על ידי מקסיקו לקבל מקלט פוליטי, אך כרגע נראה שלא יצליח לחמוק מהמדינה.

הסיוט של הפיכות צבאיות, לחם חוקן של רוב מדינות דרום אמריקה בשנות השבעים, סיוט שנדמה היה שנעלם, חוזר לאזור הנפיץ, לאחר שבשנות השמונים רוב מדינות היבשת עברו לשלטון דמוקרטי, שנשמר במידה כזו או אחרת של הצלחה.

המצב בבוליביה התדרדר במהירות לאחר הבחירות לנשיאות בעשרים לאוקטובר השנה.

הנשיא מורלס ניצח בבחירות עם כ-47% מהקולות, בעוד מועמד האופוזיציה השתרך מאחוריו עם 37%. על פי חוקת המדינה, במצב בו אף מועמד אינו מגיע ל-50%, מספיק לזכות ב 40% ומעלה, עם יתרון של 10% על פני המועמד השני על מנת להבחר לנשיא ללא סיבוב נוסף.

סיוט ההפיכות צבאיות, לחם חוקן של רוב מדינות דרום אמריקה בשנות ה-70, שנדמה כי נעלם, חוזר לאזור הנפיץ, לאחר שבשנות ה-80 רוב מדינות היבשת עברו לשלטון דמוקרטי, שנשמר במידה כזו או אחרת

ההבדל בין מורלס למועמד האופוזיציה היה בדיוק 10% וכל קול היה חשוב להכרעה בדבר הצורך בסיבוב שני. בתהליך ספירה מחדש של הקולות, שהגינותו עומדת בספק גדול, "הצליח" מורלס לעבור בקולות בודדים את 10% שהבטיחו לו נשיאות ללא סיבוב מכריע.

מורלס, הנשיא הראשון של בוליביה בן לשבטים המקוריים של הארץ האנדינית (אמרינדיאנים קוראים כאן למה שמכנים בארה"ב Native Americans) היה סמל אזורי לממשל שמאל סוציאליסטי מתון, פחות פופוליסטי מהשגעון של צ'אבז ומדורו בוונצואלה, פחות מרקסיסטי משושלת קסטרו בקובה. מתון בסגנונו ובהליכותיו, הוא הביא תיקון היסטורי לשיעבוד ולניצול של השבטים המקוריים בידי בעלי ההון ובעלי האדמות הלבנים.

השלטון של מורלס לא היה חף משגיאות, התעקשותו על כהונה שלישית, בניגוד לחוקי הבחירות בבוליביה הועמדה למשאל עם, בו הפסיד בתוצאה של 51%-49%, אך למרות ההפסד, הוא הביא לביטול חוק הבחירות בעזרת בית המשפט אשר הכריז עליו כמנוגד לחוקה, והגיש את מועמדותו לבחירות בפעם נוספת.

למרות ההפסד במשאל העם, מורלס הביא לביטול חוק הבחירות, בעזרת בית המשפט אשר הכריז עליו כמנוגד לחוקה, והגיש את מועמדותו לבחירות בפעם נוספת

גם חוקיותן של הבחירות האחרונות מוטלת בספק רב. לא מדובר כאן בזיוף בחירות קולוסאלי בדומה לוונצואלה, אבל אי סדרים היו גם היו. לאחר שבועות של הפגנות סוערות, נכנע מורלס והזמין וועדה מטעם ארגון מדינות אמריקה לבדיקת התוצאות. הוועדה מטעם הארגון שנשלט על ידי ארה"ב, מצאה כצפוי אי סדרים והמליצה על בחירות חוזרות.

מורלס עם גבו אל הקיר, הודיע שיערוך בחירות חוזרות, אבל זה היה מעט מידי ומאוחר מידי.

ההפגנות האלימות של מפלגות הימין, שכללהו רדיפה וניסיונות התנקשות במנהיגים חברתיים ומנהיגי עובדים רק הלכו והחריפו, וכוחות הבטחון שהבינו לאן נושבת הרוח נקטו היום (יום ראשון) עמדה ברורה בתמיכה בקריאה להתפטרות הנשיא.

דרום אמריקה עוברת כרגע שורה של זעזועים וההפיכה בבוליביה מפחידה רבים כאן.

בברזיל יושב כפיל של טראמפ שכבר הודיע שמה שקרה בבוליביה זו לא הפיכה צבאית. לדבריו "כשהשמאל מפסיד בבחירות, הוא תמיד מתלונן על הפיכה"

ההתקוממות בצ'ילה כנגד שלטון הימין מדוכאת ביד ברזל, אבל עדיין בגבולות חוקי המשחק הדמוקרטיים, באקוודור המצב קשה יותר, בארגנטינה חזר השמאל הפופוליסטי לשלטון, אחרי ארבע שנים של ניסיון כושל של ממשלת מרכז-ימין, ובברזיל יושב כפיל של טראמפ שכבר הודיע שמה שקרה בבוליביה זו לא הפיכה צבאית. לדבריו "כשהשמאל מפסיד בבחירות, הם תמיד מתלוננים על הפיכה".

מוקדי הכח עוברים מיד ליד, אבל אף אחד לא ציפה שהדברים יגיעו לכדי הפיכה צבאית של ממש, והשמאל כהרגלו מאשים את ארה"ב, אם לא בצדק מוחלט, אז לפחות בהתבסס על הזכרון ההיסטורי משנות השבעים.

שלטונו של מורלס בהחלט לא היה אהוד בארה"ב, שראתה בו חלק מהציר של קובה וונצואלה, אף אחד שם לא יזיל דמעה על לכתו. בארגנטינה לעומת זאת, למורלס יש מקום חם בלב של כל פרוניסט ואיש שמאל.

נשיא ברזיל לשעבר לולה דה סילבה, ששחרורו מהכלא אתמול, היה החדשה המרעישה של סוף השבוע עד ההפיכה בבוליביה, הוא עדיין מנהיג שזוכה לתמיכה והערכה עצומה, גם בברזיל וגם ביבשת, והודעת הגינוי שלו להפיכה לא איחרה לבוא.

לולה, כמו הנשיא הנבחר בארגנטינה חברים בארגון מנהיגי השמאל הנקרא קבוצת פואבלה, שמתכנסת בימים אלה במקסיקו, תחת כנפיו של הנשיא אוברדור שגם הוא מצוי במצב פוליטי לא פשוט, ומאוחדת בתמיכתה במורלס, ומולה עומדות ברזיל, צ'ילה וכמובן השכנה השנואה והחזקה מצפון.

מהצד עומדים גם מדורו מוונצואלה והשלטון בקובה, שכמובן תומכים במורלס, אבל לא כל החברים בקבוצת פואבלה מתמוגגים מהתמיכה הזו, אף אחד לא רוצה להכנס ל"ציר הרשע" החדש של אמריקה של טראמפ.

בבוליביה הבעיות של דרום אמריקה פשוט מוקצנות וברורות יותר מאשר בשאר המדינות. מנהיגי האופוזיציה שם הם ריאקציונרים שמסמלים את הסדר הישן במדינה הכי מקוטבת והכי גזענית ביבשת. שלושת המנהיגים העיקריים שלה באים ממדינת סנטה קרוז ומפוטוסי, שהם אזורים עשירים שמאז ומתמיד חותרים להפרד משאר בוליביה ומתושביה האמרינדיאנים.

כמה סמלי שאחרי 500 שנה, מגרשים נשיא מקומי מכס השלטון בשם הנצרות, אותה דת שהיוותה את נשק הדיכוי העיקרי לצד הכח הצבאי, בקולוניזאציה של היבשת על ידי האירופאים

כאשר פרץ לואיס פרננדו קמאצ'ו אחד מהשלישיה, לבית הנשיא עם מכתב התפטרות ביד ימין על מנת להחתים את מורלס על כתב כניעה, ביד שמאל הוא לא נשא נשק אלא את הברית החדשה. לדבריו זה היה סמל של שלום ופשרה ברוח הנצרות. כמה סמלי שאחרי 500 שנה, מגרשים נשיא מקומי מכס השלטון בשם הנצרות, אותה דת שהיוותה את נשק הדיכוי העיקרי לצד הכח הצבאי, בקולוניזאציה של היבשת על ידי האירופאים.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.