מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007, הרצועה הפכה לזירת סכסוך מתמשך ולאזור שבו אידיאולוגיה של שנאה וקיצוניות דתית מעצבת את חייהם של מיליוני אנשים.
דור שלם גדל למציאות שבה ישראל והיהודים מוצגים כאויב קיומי, והאלימות נתפסת כדרך חיים. שלב ראשון בדרך לשבירת המעגל ההרסני הזה, מחייב תהליך של דה-חמאסיזציה עמוק ורב-ממדי, המבוסס בתחילה על עיצוב מחדש של מערכת החינוך, שיקום כלכלי והובלת שינוי חברתי.
דור שלם גדל למציאות בה ישראל והיהודים מוצגים כאויב קיומי, והאלימות נתפסת כדרך חיים. שבירת המעגל ההרסני מחייבת תהליך דה-חמאסיזציה עמוק – עיצוב מערכת החינוך מחדש, שיקום כלכלי ושינוי חברתי
דור שמעולם לא ידע מציאות אחרת
כ-47% מאוכלוסיית עזה הם צעירים מתחת לגיל 18, שנולדו וגדלו תחת שלטון חמאס. מערכת החינוך, התקשורת והתרבות בעזה הפכו לכלים פוליטיים להנצחת שנאה ולעידוד אלימות. ילדי עזה נחשפים מגיל צעיר לתהליכי אינדוקטרינציה המבוססת על עיוותים היסטוריים ודמוניזציה של ישראל והיהודים. בעולמם, ג'יהאד ומות קדושים ("שהאדה") נתפסים כערכים עליונים.
חמאס מבין את כוחה של מערכת החינוך ככלי לא רק להעברת ידע, אלא גם לעיצוב תודעה. אך במקום לעודד ערכים אוניברסליים כמו סובלנות ודו-קיום, המערכת נועדה לקידום הקצנה ושנאה דתית שיבטיחו את המשך שליטתו האידיאולוגית לעוד דורות.
לקחים מההיסטוריה: חינוך כמנוע לשינוי
ההיסטוריה מוכיחה כי תהליכי דה-רדיקליזציה ועיצוב מחדש של מערכת החינוך יכולים לשנות חברה מקצה לקצה. דוגמה מרכזית היא גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, שעברה תהליך דה-נאציפיקציה שבמסגרתו שונתה מערכת החינוך לקידום ערכים של דמוקרטיה וזכויות אדם. מדינה שהייתה סמל לשנאה וקיצוניות, הפכה לאחת המובילות בעולם בערכים של שלום, סובלנות ושיתוף פעולה בינ"ל.
גם מדינות שהתמודדו עם תפיסות אסלאמיות רדיקליות ופעולות טרור קיצונית, כמו עיראק וסוריה, מיישמות תכניות חינוך מחדש ושיקום פסיכולוגי לנפגעי דאעש. תהליכים אלו מדגישים את חשיבותו של חינוך המשלב ערכים אוניברסליים עם תמיכה חברתית וכלכלית, כדי לנתק אוכלוסיות מהשפעתן של אידיאולוגיות קיצוניות. ישנן עדויות רבות להצלחתם של תהליכי דה-רדיקליזציה בנפגעי אסלאם רדיקלי.
תהליכי דה-רדיקליזציה מדגישים חינוך המשלב ערכים אוניברסליים עם תמיכה חברתית וכלכלית, כדי לנתק אוכלוסיות מהשפעת אידיאולוגיות קיצוניות. יש עדויות רבות להצלחתם בנפגעי אסלאם רדיקלי
צעדים חיוניים לתהליך הדה-חמאסיזציה
- שיקום מערכת החינוך:יש להסיר תכנים המעודדים שנאה ואלימות, ולהחליפם בערכים של סובלנות, זכויות אדם ודו-קיום. תכניות לימוד חדשות צריכות לכלול נושאים כמו חשיבה ביקורתית, מדע וטכנולוגיה, תוך הכשרת מורים ניטרליים בפיקוח בינלאומי.
- טיפול פסיכולוגי וחברתי:ילדים ונוער שעברו אינדוקטרינציה עמוקה זקוקים לטיפול פסיכולוגי מותאם ולתוכניות חינוך בלתי פורמליות כמו סדנאות מנהיגות ופעילויות קהילתיות לעידוד חשיבה ביקורתית מכילה המעודדת ריבוי דעות וקבלת האחר.
- שיקום כלכלי:השקעה בתשתיות כלכליות, יצירת מקומות עבודה ופיתוח תוכניות הכשרה מקצועיות יאפשרו לצעירים עתיד עצמאי חיובי. השיקום הכלכלי חייב להיות מלווה בתמיכה בינלאומית ובמעורבות של גופים ניטרליים.
- מעורבות בינלאומית:ארגונים בינלאומיים, כמו האו"ם והאיחוד האירופי, חייבים לפקח על התהליך ולספק את המשאבים הנדרשים, תוך הבטחת יישום אפקטיבי ושוויוני.
- שינוי הנהגה:יש לעודד צמיחה של הנהגה מקומית מתונה שתתמקד בטובת התושבים ולא באידיאולוגיות קיצוניות.
המכשול המרכזי: הנהגה החותרת לאלימות
כדי להניע תהליך כזה, נדרשת מנהיגות אמיצה משני הצדדים, המוכנה להסתכל קדימה ולהציע חזון לטווח הארוך. כל עוד חמאס שולט ברצועה ומטפח תרבות של טרור ושנאת ישראל, לא ניתן יהיה להתקדם לקראת חינוך מחדש ופיוס. שינוי אמיתי יחייב יצירת מידה מסוימת של הסכמה בין הצדדים, לצד עידוד הדור הצעיר לבנות עתיד אחר.
עתיד של תקווה
ההיסטוריה מלמדת שחינוך הוא המפתח לשינוי. דה-חמאסיזציה המבוססת על חינוך ושיקום חברתי-כלכלי היא לא רק אפשרית, אלא הכרחית. זו הדרך היחידה לשבור את מעגל השנאה ולהניח תשתית לעתיד שבו יהודים ופלסטינים יוכלו לחיות זה לצד זה, מתוך כבוד הדדי ושאיפה משותפת לשלום.
עם זאת, התקדמות מחייבת הצבת אלטרנטיבה שלטונית ברצועת עזה – הנהגה מתונה שתהיה מקובלת הן על מקבלי ההחלטות במדינת ישראל והן על תושבי הרצועה. במקביל, יש לקדם הסדרי נורמליזציה שישמשו בסיס לתהליכי שלום, מתוך ההבנה שפיוס ונורמליזציה נעשים תמיד עם אויבים ולא עם ידידים.
התקדמות מחייבת אלטרנטיבה שלטונית ברצועה – הנהגה מתונה שתהיה מקובלת על מקבלי ההחלטות בישראל ועל תושבי הרצועה. במקביל, יש לקדם הסדרי נורמליזציה כבסיס לתהליכי שלום
שינוי כזה אינו פשוט ודורש זמן, משאבים ומחויבות עמוקה מכל הצדדים. אך הוא מהווה צעד הכרחי להבטחת עתיד יציב, בטוח ומשגשג לשני העמים – עתיד שבו השנאה והאלימות יפנו את מקומן לחינוך, שיתוף פעולה ותקווה משותפת.
נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מוסכם כי חינוך לסבלנות וערכים אוניברסלים יוביל לאפשרות של חיים משותפים. המלכוד נעוץ בסוף הדברים שכתבת, וזה שהתקדמות מחייבת הצבה של שלטון מתון שיהיה מקובל על שני הצדדים. שלטון כזה יכול להיות מקובל רק לאחר חינוך מחדש של האוכלוסייה כפי שתארתה. האלטרנטיבה והיא חינוך מחדש בכוח, אומנם מיושמת בעולם, אבל לא יהיה מקובל.
בגרמניה הנאציזם הוא כתם. ואצל האויב הערבי מודל לחיקוי. אין שום הבדל בין חמאס לאחרים בנושא הזה. לו יכלו היו משמידים אותנו. אלא שאין להם את הכח וגם לא את המח. אשרינו שאלה אויבינו. תודה לאל.
ברור,
הם יתבוננו יחד איתנו, בכנות וחמלה,
בהרג ובהרס הנרחבים,
ומיד יכריזו שהאתוס החילוני הדמוקרטי החדש
מחייב ללמוד על אפס אלימות, תקווה ודו קיום של שיוויון הזדמנויות וצדק.
כמעט כמו ביהודה שמחנכת לרדיפת שלום
ורואה את מנהיגיה מיישמים הסדרה וערבות הדדית וחמלה ונורמליזציה (וגם טוהר מידות ויושרה בדמוקרטיה).
וברצינות, אם יום אחד יהיו הנהגות של הסדרה וחיים נורמליים ויציבות, אז יהיה צריך ללמוד יחד על העוולות שבאלימות ופונדמנטליזם ופשיזם והנהגות רקב.