שלום אמיר!

אנחנו מכירים כבר תשע שנים. הכרנו לראשונה בדצמבר 2015 כשנכנסת לראשונה לכנסת כח"כ חדש באמצע הקדנציה, במקומו של השר סילבן שלום שפרש.

בנאום הבכורה שלך בכנסת אמרת:

"אני יהודי, ישראלי, מזרחי, הומו, ליכודניק, ביטחוניסט, ליברל ואיש הכלכלה החופשית".

במהלך הקריירה הפוליטית שלך היית כבר שר המשפטים והשר לביטחון פנים ומזה כשנתיים וחצי אתה מכהן כיו"ר הכנסת. לא פעם שיבחתי את פעילותך כשר וכח"כ, כמו למשל ערב הפריימריז בליכוד ב-2019 ציינתי במאמר שפרסמתי ב"ישראל היום" את הצלחתך כיו"ר הוועדה המיוחדת שהכינה את חוק הלאום, וכמי שלא פעם נקרע בין תמיכתו בקהילה הלהט"בית לבין עמדת סיעת הליכוד.

לא פעם שיבחתי את פעילותך כשר וכח"כ. ערב הפריימריז בליכוד ב-2019, למשל, ציינתי במאמר את הצלחתך כיו"ר הוועדה להכנת חוק הלאום, וכמי שלא פעם נקרע בין תמיכתו בקהילה הלהט"בית לבין עמדת הליכוד

כשנבחרת ליו"ר הכנסת בירכתי אותך בחום. כתבתי לך:

"מהיכרותי אתך מאז נבחרת לכנסת התרשמתי מכישוריך ומהתנהלותך ואין לי ספק שאתה יכול למלא היטב את התפקיד הזה. זה לא יהיה קל בכנסת מקוטבת ומשוסעת כל כך. בהצלחה רבה".

אני משוכנע שאתה יודע היטב שהחוק קובע שיו"ר הכנסת הוא לא רק יו"ר הרשות המחוקקת אלא גם ממלא מקומו של נשיא המדינה. בהיררכיה של ראשי המדינה אתה נמצא במקום השלישי אחרי הנשיא וראש הממשלה. המעמד הזה מקנה לך זכויות אבל גם חובות.

בין הזכויות אתה זכאי לקבל עדכונים מודיעיניים שוטפים מראש הממשלה ומראשי מערכת הביטחון, אתה מוזמן עם בן זוגך אלון לכל האירועים והטקסים הממלכתיים ורשאי לנאום בהם, אתה מקבל משלחות וראשי מדינות שמגיעים לבקר בישראל ומוזמן להשתתף בכנסים בינלאומיים.

עפ"י הנוהג אתה מוזמן מדי שנה לפתוח את טקס הדלקת המשואות בהר הרצל ערב פתיחת חגיגות יום העצמאות ולשאת את הנאום המרכזי בטקס. אתה גם זכאי לשלושה עוזרים פרלמנטריים בנוסף לראש לשכה ומזכירות, וכמובן רכב שרד ונהג צמוד ושירותי אבטחה ודירה על חשבון המדינה בירושלים, אם אינך תושב הבירה. בבוא יומך תהיה זכאי גם (אני מאחל לך בשיבה טובה) להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים.

אבל למי שנושא בתפקיד הנכבד הזה יש גם חובות. אחד החובות החשובים הוא להסיר מעליך בתקופה זו את מקטורן הפוליטיקאי ולהתייחס לכל 119 נבחרי הציבור מכל המפלגות, מהקואליציה ומהאופוזיציה, בצורה שווה, להימנע משיקולים פוליטיים בקבלת החלטות ולהיות הוגן ואובייקטיבי.

החוק קובע שיו"ר הכנסת הוא לא רק יו"ר הרשות המחוקקת אלא גם ממלא מקום נשיא המדינה. בהיררכיית ראשי המדינה אתה במקום השלישי אחרי הנשיא וראש הממשלה. המעמד הזה מקנה לך זכויות אך גם חובות

אבל למרבה הצער אינך נוהג כך. אתה מתנהג ומתנהל כעסקן של הליכוד שעושה כל מאמץ לשבח, להלל ולרצות את ראש הממשלה בנימין נתניהו, כדי לשאת חן בעיניו ולהוכיח שאתה נאמן לו.

אני עוקב מדי פעם אחרי דיוני מליאת הכנסת ומבחין בחוסר האובייקטיביות בה אתה מנהל את ישיבות המליאה. אבל, מה שהכעיס אותי במיוחד מאז החלה המלחמה הקשה והכואבת הזו, הוא שאינך תובע מעובדי הכנסת הכפופים לך, ובעיקר מיושבי ראש הוועדות – לנהוג בכבוד, בהערכה ובהוקרה לבני משפחותיהם של החטופים. אלה שמגיעים לכנסת מדי שבוע כשהם טרופים מדאגה וחרדה לגורל יקיריהם, אשר כבר 15 חודשים (שנה ושלושה חודשים) מוחזקים בתת תנאים במנהרות של עזה, כמעט ללא אוכל, חיים בפחד מתמיד של מכות ועינויים, ואינני רוצה לדבר על מה שעובר על התצפיתניות והחטופות הצעירות האחרות ועל החיילים והקשישים.

אבל במקום שראשי הוועדות יתייחסו לבני משפחות החטופים באורך רוח ובסבלנות אין קץ, יאפשרו להם להשמיע את קולם ללא הפרעה, יסייעו להם במאבק המתיש והמתסכל להאיץ את שחרור יקיריהם – כמה מהם מתנהגים אליהם בגסות רוח, בתוקפנות ובזלזול מצמרר.

יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ דוד ביטן אמר בזלזול לשרי גת מקיבוץ בארי שאחייניתה כרמל גת נחטפה ונרצחה בשבי "תקצרי תקצרי" והיא השיבה לו "שנה הם שם, אי אפשר לקצר, אתם לא מבינים?"

בהזדמנות אחרת, כשחנה כהן דודתה של ענבר היימן שנחטפה ב-7 באוקטובר וגופתה נמצאה בעזה, דיברה על הסיוט שעובר על החטופים במנהרות, העיר לה ביטן שהיא חוזרת על עצמה וכשהמשיכה לדבר הורה להוציא אותה מהדיון.

במקום שראשי הוועדות יתייחסו למשפחות החטופים בסבלנות אין קץ, יאפשרו להם להשמיע את קולם ללא הפרעה, ויסייעו להם במאבקם המתיש – חלקם מתנהגים אליהם בגסות רוח, בתוקפנות ובזלזול מצמרר

יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, הוכיח כמה פעמים את יחסו העוין כלפי בני משפחות החטופים. בחודש יוני 2024 הורה לסדרנים להוציא מהאולם את איילה מצגר (כלתו של יורם מצגר שנרצח בשבי חמאס) בגלל שהעירה לאחד הדוברים.

חודש לאחר מכן הורה רוטמן לסדרנים להוציא בכוח מהדיון את דני אלגרט (אחיו של החטוף יצחק אלגרט) משום שמתח עליו ביקורת, והסדרנים תפסו אותו בידיו וברגליו וגררו אותו החוצה.

לפני כשבוע נטש רוטמן בהפגנתיות את הדיון בוועדה לאחר שבני משפחות החטופים קראו להקים ועדת חקירה ממלכתית ולא הסכימו לסיים את דבריהם במשך חמש הדקות שהוקצו לכל אחד מהם. רפי בן שטרית, שבנו אלרואי נפל בקרב במוצב נחל עוז, השיב לרוטמן שהאיץ בו לסיים את דבריו:

"לבן שלי לא היו חמש דקות, אפילו לא 10 שניות להתארגן".

השפל החמור ביותר בהתנהגות המחפירה של הכנסת כלפי בני משפחות החטופים היה בשבוע שעבר, כשקצין הכנסת החליט למנוע את כניסתה לכנסת של עינב צנגאוקר (אמו של מתן הנמצא בשבי חמאס), מהפעילות המרכזיות במטה להחזרת החטופים, בנימוק:

"צנגאוקר הפרה באופן שיטתי את הסדר במשכן ושיבשה את פעילותן התקינה של ועדות הכנסת".

מי שמכיר כמוני את התנהלות הכנסת ואת דרך קבלת ההחלטות בה, יודע בבירור שקצין הכנסת לא קיבל החלטה בנושא רגיש זה ללא התייעצות אתך וללא קבלת אישורך. יתרה מזו, ייתכן שאתה יזמת את המהלך הזה.

ההתנהלות הזו שלך מאכזבת אותי מאוד. מצער לראות שאינך מצליח להתעלות מעל לשיקולים פוליטיים בתפקידך הממלכתי כיו"ר הכנסת. בזמנך הפנוי אני ממליץ לך לעיין בפרוטוקולים של הכנסת במהלך עשרות השנים מאז הכנסת הראשונה וללמוד כיצד מילאו בעבר מרבית יושבי ראש הכנסת את תפקידם.

מי שמכיר את התנהלות הכנסת ודרך קבלת ההחלטות בה, יודע שקצין הכנסת לא קיבל החלטה בנושא רגיש כמניעת כניסת עינב צנגאוקר לכנסת – ללא קבלת אישורך. יתרה מזו, ייתכן שאתה יזמת את המהלך

אתה יכול ללמוד מקדיש לוז, יצחק שמיר, יצחק ברמן, מנחם סבידור, שלמה הלל, דן תיכון , ראובן ריבלין, יולי אדלשטיין ואחרים שנהגו בתפקידם בממלכתיות,. בשיקול דעת עצמאי ולא כעסקנים פוליטיים.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.