הרב פרץ מאיר הוא מגדולי המחזירים בתשובה באזור הצפון. הוא פועל בחיפה ובנשר כבר 25 שנה, ובשני העשורים האחרונים הקים בה את המוסדות של "שבילי אור", שיחד עם שלל עמותות נוספות שנמצאות תחת חסותו, חולשים על מערך מסועף של מוסדות חינוך, כולל, מקווי טהרה, בית כנסת ועוד.
מאיר נחשב לאדם כריזמטי שקשה לעמוד בפניו, ומכריו מתארים אותו כמי שאחראי למעשי חסד מופלאים. הוא מקושר לחברי הכנסת של יהדות התורה, הפוקדים אירועים שונים שהוא עורך.
בליבת פעילותו של מאיר ניצב המרכז התורני זיו התורה, הממוקם בשכונת נוה שאנן בחיפה בה הוא עצמו מתגורר, וכולל את כל פעילות הקהילה, החל מגן ילדים, עבור במדרשייה לבנות, דרך תנועת נוער וכלה בבית כנסת שוקק.
אחד הנכסים של מאיר הוא מלונית אירוח שהקים לפני כמה שנים בשכונת בת גלים ברחוב העלייה השנייה, קרוב מאוד לכניסה לבית החולים רמב"ם.
המלונית נועדה לשרת אנשים דתיים שמגיעים לסעוד את קרוביהם המאושפזים בבית החולים, ורוצים להתארח במקום שבו שומרים שבת וכשרות.
מספר הטלפון של המלונית מתנוסס על פליירים הפזורים במחלקות רמב"ם. בשיחה טלפונית באחד מימי חמישי האחרונים, נמסר מהמלונית כי כרגע התפוסה מלאה, והאירוח במקום הוא על בסיס מקום פנוי ובתרומה מומלצת, או בחינם.
המלונית, "אשל אברהם שבילי אורחים", פועלת בקומה הראשונה מתוך שתיים של בניין טמפלרי לשימור בן כ-130 שנה. במהלך השנים ביקרו בה גם ראש עיריית חיפה לשעבר יונה יהב, ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה ואנשי סגל של בית החולים.
הבניין מיועד למגורים בלבד, כך שהמלונית חסרה תשתית הכרחית למוסדות מסוג זה, כגון מקומות חניה. כמו כן, הבניין כולו עשוי מחומרי בנייה רכים יחסית, של אבן גיר קירטון נארי, ואין לו יסודות, כך שהוא לא יציב כמו מבנים מודרניים. זהו בדיוק סוג המבנים שמצריכים חיזוק ושימור.
לפני כשנה וחצי החליטו אנשי המלונית שלא להסתפק במבנה הקיים, והחלו לחפור באדמת קומת הקרקע בור בעומק של 5 מטר, שאמור לשמש מקווה טהרה לגברים. לשם כך, הם פרצו קיר חיצוני שישמש כניסה למקווה, הניחו יציקה למבנה שלו וחפרו לעומק ללא תמיכה לבניין.
זה אומר שבנוסף למלונית, צפויים לפקוד את המקום גברים שיבקשו לטבול שם לאורך כל שעות היממה במקווה. החפירה והשימוש בכלים כבדים הרעידה את השלד והקירות, ולאחר תחילת העבודות נוצרו סדקים בקירות הבניין ועל הגג, כפי שאפשר להתרשם מביקור במקום. אם זה לא מספיק, אנשי המלונית עלו גם לגג ובנו שם ברכת אגירה למי גשם, שככל הנראה אמורה לשמש את המקווה.
בכניסה למלונית מתנוסס בגאון שלט שמפאר את התורמים האמריקאים, הנרי ואסתר סוויקה-טובלי, שהונם מוערך בקרוב ל-2 מיליארד דולר.
עם זאת, בניית המקווה המדובר לא הושלמה, ובימים אלה מופץ בקרב תושבי השכונה ובקהילה החרדית בעיר, קול קורא ולינק לעמוד אינטרנט שמרכז את התרומות שיסייעו להשלמת עבודת הבנייה.
"בחסדי שמיים עברנו כברת דרך ומתקרבים לסיום בניית המקווה, קחו חלק בזכות הנפלאה ויחד נגמור את המשימה, המתחיל במצווה אומרים לו גמור!" – כך לשון ההודעה.
בשיחה טלפונית למנהלי מבצע ההתרמה, מגיעים דווקא לבית חב"ד הסמוך למלונית, ושם נאמר כי הם אלה שמממנים את הפרויקט וצריכים עוד 150 אלף שקל מתוך סכום כולל של כמיליון שקלים שמושקע בו.
אלא שכפי שיפורט בהמשך, נראה שכל העבודות האלה נעשו ללא היתרי בנייה והתכניות הנדרשות בהתאם לחוק התכנון. ממסמך רשמי שעיריית חיפה שלחה למלונית, ושהגיע לידי זמן ישראל, עולה שנכון להיום, המלונית גם חייבת כמה אלפי שקלים של ארנונה עבור השנה החולפת. המלונית, אגב, רשומה על שם חברה בע"מ בשם פאונדיישן חסד, ולא על שם אחת העמותות שמתנוססות על השלטים בכניסה.
עבור מאיר עצמו, מדובר כנראה בזוטות, שכן בסרטון שהעלה לרשת, הוא מסביר לתורמת אסתר טובלי-סוויקה, איך פתר את בעיית התפוסה המלאה במלונית:
"לפני שנה זה נהיה מלא, ואמרתי צריך לבנות עוד קומה, אני מביא את האדריכל, ואומרים לי מה פתאום אי אפשר לבנות עוד קומה אין יסודות. התחלתי בחלום לבכות ולצעוק משוגעים, כל כך הרבה כסף, אני מתעורר, התקשרתי לארץ ואמרתי לשנות את כל התכניות ולעשות גם את כל הקומה השנייה חדרים, וזה בגלל החלום, יש עוד קומה למעלה עם חמישה חדרים, והכל מלא".
כלומר, בעקבות החלום הרב החליט לאייש גם את הקומה השנייה.
צו ההריסה בוטל
בסרט תעלת בלואמילך, אדם שיצא מבית משוגעים מתחיל לקדוח בלב כיכר מוגרבי באלנבי שבתל אביב, סתם כי ככה בא לו. השוטר שמגיע אליו, לא רק שלא שואל לפשר מעשיו, אלא גם מנסה לסייע לו ולהשליט סדר במקום כך שימשיך לחפור באין מפריע.
נראה שגם בעיריית חיפה קורה כיום משהו דומה מול הרב מאיר, הבור וברכת האגירה שאנשיו חפרו באדמה והקימו על גג הבניין הטמפלרי הרעוע. אמנם לעבודות האלה כבר יצא צו הפסקת עבודות וצו הריסה מנהלי לפני כשנה וחצי. ואולם אנשי הרב לא הפסיקו את העבודות והמבנה עדיין לא נהרס.
לפי מסמך רשמי של העירייה מיוני האחרון שהגיע לידינו, כבר באפריל 2018 הוכן דוח גילוי עבירה, שאמור להוות תשתית לקנס לאנשי הרב. כמו כן, המסמך מציין שכרגע צו ההריסה בוטל ולא נשקפת סכנה לבניין.
נכון לעכשיו יש בחצר עשרות שקי ענק של חצץ, זיפזיף ובלוקים שמחכים להשלמת העבודות ומעלים חשש שקרוב לוודאי הולכת להתבצע במקום חריגת בנייה נוספת.
בעיריית חיפה מסרו תגובה כללית שאומרת כך:"העירייה ממשיכה לפעול לאכיפת החוק ולהריסת הבנייה הבלתי חוקית. בביקורת שנערכה על ידי הפיקוח על הבנייה לא נמצאה ברכת אגירה. כמו כן, לא נמצאה סכנה למבנה. עם זאת, זכותו של כל בעל נכס הטוען כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מבנייה כלשהי, לפעול נגד הבונה בהליך אזרחי".
בעירייה לא רואים סכנה ולא מגיבים באופן קונקרטי לעניין צו ההריסה שבוטל, אך משיחה עם האחראית על השימור במחוז צפון, נעמה נאמן מזרחי, עולה כי ממש בימים האחרונים נמסר לה מהפיקוח על הבנייה בעירייה, שהמקווה אכן נבנה ללא היתר בנייה, ואף יצאו לו צווי הפסקת עבודה והריסה.
לדבריה, במועצה לשימור רואים בחומרה את בניית המקווה, ומצפים מהעירייה להרוס את הבנייה הבלתי חוקית, שלהערכתם מסכנת את יושבי הבניין כולו, אפילו בלי קשר להיותו מבנה לשימור.
המסמך של העירייה מהקיץ מדבר על ביטול צו ההריסה, ואילו השיחה של הפיקוח עם אחראית השימור מדברת על כך שצו ההריסה בתוקף. נותרת השאלה, איך בוטל צו ההריסה ואם הוא תקף, מתי ייאכף?
מה שכן ברור, הוא שהאדם שעומד כיום בראש ועדת המשנה לתכנון ובנייה, וכן בראש ועדת השימור בעיריית חיפה, הוא ממלא מקום וסגן ראש העיר, הרב מיכאל אלפר, שהוא גם מקורבו של הרב מאיר. מתוקף תפקידו, אלפר הוא זה שיכול לפעול להסדרת חריגות הבנייה.
שניהם נחשבים ליריבים של ראש העיר הקודם יונה יהב, ובבחירות האחרונות שנערכו לפני שנה, פעלו בגלוי לשכנע את אנשיהם להצביע לטובת ראש העיר הנוכחית, עינת קליש-רותם.
אלפר לא הגיב לשאלה האם היה מעורב בהסדרת הבנייה במלונית.
דווקא מקליש-רותם, שמסכמת בימים אלה את השנה הראשונה לכהונתה, מצופה להבין דבר או שניים בשימור מבנים היסטוריים ובהקפדה על חוקי בנייה.
אחרי הכל היא אדריכלית במקצועה ואמונה במיוחד על נושא השימור. קליש-רותם זכתה בעבר בפרסים על שימור מגדלי מים ו"מרקמים קיימים והסביבה הבנויה". זו ההתמחות שלה ועל בסיס זה היא נבחרה לראשות העיר.
כל הסיפור הלכאורה שולי הזה, על רב חרדי שחופר מקווה בלי לשאול איש, אולי היה עובר מתחת לרדאר ונשכח, אלמלא, מעשה שטן, בעלת הבית בדירה בקומה השנייה של הבניין בבת גלים היא לא אחרת מאשר ענת הופמן – מהסמלים הבולטים של המאבק ביהדות האורתודוקסית והכפייה הדתית בישראל.
"הבניין נגמר ברצפה, אתה רוצה לחפור עוד? אתה חייב להביא מהנדס, אישור של המועצה לשימור, להגיש תכנית לעירייה. אבל כל זה לא נעשה. הרב הביא כלים כבדים, זעזע את הבניין, ופינה עשר מכולות עפר מבור באדמה"
בשני העשורים האחרונים עומדת הופמן בראש המרכז הרפורמי לדת ומדינה, ושמה מוכר בציבור בדרך כלל בהקשר של נשות הכותל: כבר 30 שנה שהיא גם יו"ר הארגון הזה, שמנסה לשבור את המונופול הגברי על קריאה בתורה, התעטפות בטלית והנחת תפילין ברחבת המקום הקדוש ליהודים.
הופמן למודת מאבקים מול החרדים ומול הממסד שמגבה אותם. הסאגה של המקווה שחפרו לה בקומת הקרקע של הבניין, היא הדבר האחרון שקיוותה להיתקל בו בחיפה.
הופמן, אשה נמרצת ולבבית בת 65, עדיין גרה בירושלים. הדירה בבת גלים, שאותה רכשה בתחילת העשור, הייתה אמורה להיות המקום הפסטורלי שאליו קיוותה לצאת לפנסיה ולמצוא מרגוע מהעימותים הסיזיפיים מול החרדים. היא מגיעה לשם מדי כמה ימים, ובדרך קבע מתגורר שם כיום בן הזוג שלה.
"חשבתי, אני אעזוב את ירושלים, אני אהיה ליד הים, אני אהיה רחוקה מירושלים עם כל המאבקים עם החרדים, איזה כיף יהיה לי בחיפה. ואז פתאום הגיע המקווה הזה, זה פשוט לא להאמין שזה קרה לי", היא אומרת בחיוך אירוני-מריר.
על השולחן בסלון הבית השכור שלה בירושלים, מונח דווקא ספרו של מאיר כהנא. הופמן מסבירה כי עיינה בו לאחרונה, שכן המרכז שבראשו היא עומדת הוא אחד משני הגופים שהגישו את העתירה לפסילת מיכאל בן ארי וברוך מרזל מהתמודדות בבחירות לכנסת. במלים אחרת, גם בגזרת הכהניסטים היא פעילה.
לדבריה, גם בריכת האגירה נבנתה על חלק הגג ששייך לה, תוך הטיית המרזב כך שמי הגשמים יגיעו ישר למקווה. "אולי עבירת הבנייה הבאה תהיה אצלי בתוך הבית", היא מוסיפה באותה נימה מחויכת שטבולה בשטף דיבורה, נוכח צחוק הגורל שהכניס דווקא אותה לסיפור הקפקאי הזה.
נוסף על המאבקים מול החרדים, הופמן גם היתה חברת מועצת עיריית ירושלים במשך 14 שנה מטעם מרצ, וכנראה יודעת דבר או שניים על חריגות בנייה, כך שהיא מתקשה להבין את ההתנהלות הסלחנית של העירייה במקרה הזה.
"אני מכירה היטב את חוקי התכנון והבנייה, המעטפת של הבניין, כולל מה שמעל הגג ומתחת לקרקע כפופה לחוקי התכנון, אדם לא יכול לבנות על הגג וזה נכון גם למטה. הבניין נגמר ברצפה, אתה רוצה לחפור עוד? אתה חייב להביא מהנדס, להביא אישור של המועצה לשימור, להגיש תכנית לעירייה. אבל כל זה לא נעשה.
"הרב הביא כלים כבדים, זיעזע את כל הבניין, והוציא ופינה עשר מכולות עפר מהבור הגדול באדמה. הרב חשב שאם יחפור מתחת לרצפה הוא במסגרת המותרת, כי זה מתחת לבית שלו. אבל בעצם זה כמו להיות באוניה ולהגיד 'אני חופר מתחת לכסא שלי', דוך מתחת לבית 5 מטר עומק (שוב צוחקת, ע.ש.), מדובר בעבירה הכי חצופה שיש".
המלונית נמצאת קרוב לחוף בת גלים, ולטענתה, חלק מהאנשים שבאים אליה לא מגיעים לרמב"ם "אלא לנופש בחינם והם מוטבים של הרב מאיר. ראש העירייה התעלם מנושא החניה ועוד דברים שקשורים לנגישות, כי הוא חשב שזה יהיה פתוח לכל מי שזקוק לבקר ברמב"ם, הוא לא ידע שמגיע מיניבוס עם שבעה ילדים ומשחקים מתנפחים שכולם הולכים ישר לים".
באפריל השנה פנתה הופמן למהנדס העיר בעניין והוא השיב לה שלאחר ביקורת במקום הגיע למסקנה שלא נשקפת סכנה לבניין. "מהנדס העיר שאל אותי כמה חדרים יש במלונית. הוא אומר שעשה ביקורת, אבל לא נכנס אלי הביתה ולא ראה את הסדקים, אולי הוא הסתובב סביב הבית, אם בכלל הגיע אליו". כאמור, גם צו ההריסה המנהלי לעבירת הבנייה הזו כנראה בוטל.
הופמן ביקשה חוות דעת מחברה פרטית בשם סגמנט הנדסה, ובה נקבע שלא בוצעו חיזוקים ונוכח היעדר היסודות והסדיקה שניבעה בבניין הישן שבנוי מאבן רכה ורגישה לזעזועים, אכן נשקפת סכנה להיחלשות המבנה וקיים חשש לנזק מפני חדירת מים ורטיבות שעלולים להתרחש מעבודות האיטום של הבור.
כעת, כאשר מונחים עשרות שקים של חומרי בניין "בחצר של עבריין בנייה מועד, זה אומר שהולכת להיות עוד עבירת בנייה, כך אני מנבאת", היא מוסיפה.
הסיפור הזה הוא כאמור לא רק על רב שבונה ללא היתר, אלא על מי שמתואר בעיתונות החרדית ועל ידי מכריו כאחד מפגועי יונה יהב, לצד מיכאל אלפר. באחת הכתבות, מתאר הרב יצחק גרוסמן כיצד פגש את פרץ מאיר בבורו פארק בניו יורק, והאחרון בכה בעקבות צו סגירה לאחד מבתי הספר שלו, שכנראה פעל ללא אישורים מתאימים. בפרסומים אחרים נאמר שהוא סובל מהתנכלות "חסרת תקדים" של ראש העיר היוצא (יונה יהב) וכיום שקוע בחובות.
בשיחה עם "זמן ישראל", הרב פרץ מאיר אומר כי הוא כן הגיש תכניות לבנייה בבת-גלים. "יש שם בעיה, שהמבנה הוא מלפני קום המדינה ויש בעיות של מדידות ולכן זה לוקח יותר זמן. את עיקר העבודה היינו צריכים לעשות בכל מקרה כי המבנה הוא רעוע והיינו צריכים לעשות חיזוקים. שפכנו כמויות של בטון לחזק את כל היסודות. את המלונית נותנים ללא תמורה, הרבה חסד נעשה במקום הזה. הרחבנו אותו, וכיום יש שם כמעט עשרה חדרים, שנשתמש בזה רק ללידות בעזרת השם. המלונית שייכת לעמותת פאונדיישן חסד, שרכשה אותה ואני המפעיל של המקום".
האם זה נכון שתמכת בבחירתה של עינת קליש לראשות העיר, כפי שמעיד אדם שעבד במטה שלך?
"אני לא מתערב בפוליטיקה. לא חתמתי על שום מכתב ואני משתדל לא להיכנס לפוליטיקה. המטרה שלנו לעשות טוב לעיר".
איזה קשר יש לך למיכאל אלפר? בתפקידו הוא יכול לסייע לכם.
"אנחנו גרים באותה שכונה, בנוה שאנן, לא דיברתי איתו על הנושאים האלה".
סוכה ומגדל
מאיר ואלפר מקושרים לזרם הליטאי של דגל התורה, שבראשו עומד ח"כ משה גפני. משיחות עם חיפאים ומקורבי הרב מאיר עולה התמונה הבאה: יהב הרגיש שהם למעשה משתלטים על נוה שאנן, ואילו הם הרגישו שמדובר בהתנכלות. מאיר והלפר הימרו על הסוס הנכון בבחירות שנערכו לפני שנה, אז התחלף יהב בקליש, וכך הם צברו עצמה לא מבוטלת במוסדות השלטון. כאמור, כיום מחזיק אלפר בעמדות מפתח הקשורות לבנייה בעירייה, אף שהוא עצמו בעל עניין בתחום הזה, כיזם ובעלים של נכסי נדל"ן.
חריגת הבנייה בבת גלים היא רק סימפטום לתופעה סדרתית שהתרחשה בחיפה בשנים האחרונות, כפי שאומרת סגנית ראש העיר לשעבר, חדוה אלמוג.
"יש שלטון של החרדים בעיר, וכנראה שמישהו נותן הנחה. בתקופתי לא הסכמתי לוותר והנחתי את הפיקוח להוציא צו הריסה (למקוה בבת גלים, ע.ש). פעלתי בנחרצות, אבל כשמישהו בא כמו גנב בלילה וחופר מתחת לבניין, כנראה שמישהו נותן אור ירוק מהצד".
מדבריה ניתן להבין, שהסלחנות כלפי התופעה הזו החלה לאחר שהיא ויהב ירדו מהבמה. "אחד המפעלים של הרב הזה הוא ברחוב הגליל בנוה שאנן", הוא אומרת. "לקחו בניין של בנק והפכו אותו למרכז של חוזרים בתשובה. הם השתלטו עליו ומפעם לפעם בנו בו כל מני חלקים. היו תלונות קשות של התושבים מסביב.
"ערכתי שם סיור ואמרתי להם שאם הם רוצים לשפר את המקום, שיגישו תכניות ונראה מה אפשר לעשות, כך שחלק מהמבנים הם יצטרכו להרוס ועל חלק מהם הם יוכלו לקבל אישור.
"הם נפגשו איתנו וזה התקדם שני צעדים קדימה ושני צעדים אחורה. הוצאנו כמה פעמים צווי הפסקות עבודה והריסה, והם פנו לבתי משפט, זה סיפור ארוך.
"פרץ מאיר אמר שאני נגד החרדים ואני אמרתי שאני נגד אנשים שבונים בלי היתר, שזה לא תקין ושלכן היו לנו איתם הרבה מאוד מאבקים לא פשוטים. אתה לא רוצה להרוס סתם, אבל אתה מבקש ודורש שזה יהיה לפי החוק, החוק לא מעליהם".
מקרה אחד ספציפי שמתארת אלמוג, משעשע לא פחות מהמקווה החפור בבת גלים. "הנה דוגמה שבה התפוצצתי עליהם. בסוכות בנו סוכה מחוץ לקו הבניין על המדרכה. אמרתי להם שאי אפשר לבנות בצורה כזו. שאמנם אנחנו מכבדים את החגים והמועדים ולא רוצים לרדוף, אבל סיכמנו איתם שכשייגמר החג, הם יורידו את הסוכה.
"יום אחד, מכיוון שאני עצמי תושבת נוה שאנן, עברתי שם באזור וראיתי שבעצם יש שם חומה ומגדל, ושהתחילו לבנות שם ממש אחרי החג. הם השאירו את החלק של הסוכה, אבל בפנים הם בונים קירות. נעמדתי עם האוטו בצד השני, הוצאתי את הראש דרך החלון וצילמתי.
"באו אלי כמה אנשים משם, חרדים, ואמרו לי 'את חדוה אלמוג נכון? את שונאת אותנו?', עניתי 'אני לא שונאת אתכם, אבל סיכמנו שתקבלו אישור לעשות סוכה, ועכשיו מהסוכה יוצא בניין. חוץ מלתקוף אותי (פיזית, ע.ש.), המלים היו לא נעימות אבל אני לא מפחדת, אני תת אלוף במילואים".
אלמוג אומרת ששלחה עוד ועוד צווים והם הגיבו בפנייה לבית המשפט "וקיוו שאו שהפריץ ימות או שהסוס ימות. עברתי שם שלשום וראיתי שהכל עומד על תלו, כבר אין מדרכה כמעט".
בתגובה לכך, הרב מאיר אומר את הדברים הבאים: "הגשנו שם תכניות כבר מזמן לכל המבנה, שזה כולל את ההרחבה הזו, ישבתי אישית עם ראש העירייה ומהנדס העיר, וזה באמצע תמ"א 38. לשמחתי יש המון ילדים וזה גרם לסכנה שהילדים יסתובבו ברחובות. דברים לוקחים זמן, הייתה החלפה של הראשות (עירייה, ע.ש.), באמצע".
לשנות את כללי המשחק
אלמוג היא כיום חברת מועצת העיר. בעבר הייתה שייכת למועצה כחלק מסיעתו של ראש העיר הקודם, שאת המאבק בינו לבין חרדים היא צובעת בצבעים עכורים למדי, שהחלו בחריגות בנייה וגלשו לפסים פוליטיים ואישיים, כך שברור למה הם העבירו את תמיכתם לראש העיר החדשה:
"ליהב היה מאבק לא פשוט עם ההתנהגות של מיכי אלפר, כי בחיפה כל השנים מערכת הקשרים בין החרדים לחילוניים הייתה ברמה טובה מאוד והיה כבוד הדדי. כשבא אלפר כנציג של דגל התורה, הוא ניסה לשנות את כללי המשחק והם היו כאלה שלא רצינו לקבל. כמובן שמיד זה הפך למלחמה פוליטית, כל אחד עם הצד שלו, גפני וכל החברים. המאבקים הפכו להיות קשים יותר וזה הלך לרמה האישית ולהשמצות".
אלא שלמרות הרושם שנוצר, כאילו ניתן להחריג עבירות בנייה באמצעות גיבוי פוליטי, אלמוג מתעקשת שהדברים צריכים להתנהל בצורה אחרת. "תכנון ובנייה לא יכול להיות קשור לסיווג פוליטי וככה נהגתי בכל השנים האלה, בהתנהלות ישרה והוגנת.
"אני חושבת שההתנהלות כעת בלשון המעטה אינה תקינה. לא יכול להיות שמכיוון שאנשים מרגישים שיש להם גיבוי פוליטי הם יכולים לצפצף על החוק ולבנות ללא אישורים. זה שהם עדיין חושבים על עוד בנייה בלי שהגישו אפילו בקשה לכן, נראה לי לא תקין, וכנראה מישהו עומד מאחורי זה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם