מתנגדי העסקה בממשלה ובחלקים בעם מציגים את התנגדותם משל הייתה זו דילמת הקרונית הידועה. תזכורת קטנה לדילמה: קרונית רכבת שועטת לנגד עיניך לעבר קבוצה של חמישה אנשים העובדים על המסילה. לא תוכל לעצור את הקרונית, שבוודאות גמורה תדרוס את החמישה, אך תוכל להסיט אותה למסילה אחרת, אשר בה בוודאות יידרס אדם אחד העובד על המסילה השנייה. הידית בידיך, מה תעשה? השיח על העסקה הנוכחית ועל הבאות אחריה, ילווה אותנו עוד רבות, יסעיר את כולנו, וכנראה יעמיק את הקרע בעם יותר ויותר.
בשני הצדדים ישנו מחנה בעל שכנוע עמוק, אך גם קבוצות הנמלכות בדעתן. עבורן, מתחייב דיון מעמיק בשורש הדילמה. המתנגדים לעסקה, אלה המבקשים להקריב אזרחים, חיילים, נשים ותינוקות בידי חמאס, מסבירים את עמדתם כאילו ניצבת בפנינו דילמת קרונית ברורה ופשוטה, אך חשוב לכוון זרקור על הכשל הלוגי בעמדתם.
אלה המבקשים להקריב אזרחים, חיילים, נשים ותינוקות בידי חמאס, מסבירים את עמדתם כאילו ניצבת בפנינו דילמת קרונית ברורה ופשוטה, אך חשוב לכוון זרקור על הכשל הלוגי בעמדתם
על כל במה, השרים המתנגדים ובראשם איתמר בן-גביר, בעצם טוענים שהסטת הידית של הקרונית השועטת לעבר החטופים במנהרות החמאס – תשנה את כיוונה של הקרונית לעבר אלפי אזרחים אחרים ותרמוס אותם.
אילו זה היה המצב, קרונית השועטת לרמוס 98 אזרחים, כשהעסקה הנוכחית מסיטה את הקרונית לעבר אזרחים אחרים, ואפילו מאות או אלפים מהם – בלב כבד איש מאתנו לא היה מסיט את הרכבת. כנראה שגם אנחנו היינו מקריבים את 98 האומללים במנהרות.
אך האמת היא שהדילמה וההיפותזה הפילוסופית היא שונה במצבנו. נכון יותר להציגה כמערכת קרוניות מסועפת של טרור, שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו למולה. ההיפותזה המייצגת נאמנה את המציאות היא של רשת רכבות וקרוניות, הקמות חדשות לבקרים, מערכת המגייסת עוד ועוד קרוניות, שכל מטרתן היא דריסת אזרחים נוספים בפעולות טרור נוספות.
נכון, הסטת הקרונית השועטת לעבר החטופים תוסיף לרשת קרוניות הטרור עוד מסילות וקרוניות. אך רשת זו גדלה וקטנה לפרקים, בהתאם ליכולת הגיוס שלה, ובהתאם להצלחתנו בחיסול קרוניות טרור.
מערכת הביטחון על כל זרועותיה נאבקת ממילא בכל מערכת קרוניות הטרור הזו, זהו סיפור חיינו. לא בכדי כלל ראשי מערכת הביטחון בעד העסקה. נכון, חלק מהמשוחררים יחזרו לעסוק בטרור, וכחלק מהמאבק הכולל בטרור גם הם יהיו על הכוונת.
נכון, העסקה תגביר את תוחלת הטרור כלפינו, ותעמיד אזרחים נוספים בסכנה, אך הסכנה קיימת ממילא. המלחמה בטרור תמשיך ותגבר ממילא. אין המדובר בקרונית המחליפה באופן ישיר 98 נדרסים ומוסטת לעבר מסילה שעליה נקשרו מאות או אלפים אזרחים קונקרטיים אחרים. כלל לא.
מערכת הביטחון על כל זרועותיה נאבקת ממילא בכל מערכת קרוניות הטרור הזו, זהו סיפור חיינו. לא בכדי כלל ראשי מערכת הביטחון בעד העסקה, גם אם חלק מהמשוחררים יחזרו לעסוק בטרור
יתרה מכך, גם כאשר משוחרר עסקת שליט נקט בטרור, וגם כאשר המשוחררים הנוכחיים ינקטו בטרור (וברור שהם יעשו כן), האם מישהו יוכל לתקוע כף בידנו ולאשר שאלמלא הם, לא הייתה יוצאת לפועל אותה פעולת טרור שהם יעשו? האם בלעדי המשוחררים הללו, המחבלים הפעילים והמגויסים החדשים לא היו מוציאים לפועל את אותה פעולת טרור נוספת? הם היו גם היו.
אם תרצו, אנו מתמודדים מול בלון שחור של טרור. הבלון השחור הזה מתנפח ומתכווץ לפרקים, והעסקה תוסיף לו עוד נשיפה וניפוח מסוימים, נכון. נצטרך להתמודד עם הבלון השחור הזה, שימשיך להתנפח ולהתכווץ מדי פעם. בטח ובטח כשאנחנו לא פועלים כדי לייצר כאן סיכוי למציאות חדשה.
אך אותם מתנגדים לעסקה, לא מבקשים רק להפקיר את 98 החטופים במנהרות. מבלי לתת את דעתם על כך, הם מבקשים גם להפקיר ערך שהוא לא רק מוסרי, אלא גם בעל חשיבות אסטרטגית להתמודדות עם טרור: ערך הערבות ההדדית שלנו. גם כדי להגן על נפגעי טרור עתידיים, שלצערנו עוד יהיו, חשוב לשחרר מהמנהרות גם את הערבות ההדדית שממשלת האסון השאירה שם עד היום.
לגבי המתנגדים לעסקה בממשלה, כולנו יודעים את הדבר המזעזע הבא: אילו החטופים היו תלמידי ישיבת חברון ובנות אולפנה, אלה היו מסירים את התנגדותם והעסקה הייתה יוצאת לדרך מזמן. כולנו יודעים זאת, וכולנו צריכים לקחת דקה, לנשום, ולהפנים את התובנה הנוראה הזאת.
לסיום, מאחר שבכשלים לוגיים עסקינן, יש להציף כאן אחד נוסף, לפחות לדעתי: רבים מהתומכים בעסקה ובצדק, עושים שימוש בטיעון ההפקרה שהביאה עלינו את טבח שמחת תורה 2023.
נכון, "הפקרתם, תשלמו". אך בטיעון הזה יש חור קטן. נניח מצב אחר בו לא הייתה הפקרה, נניח שלא היו מועברים כוחות כה רבים דווקא להתנחלויות, ולשמירה על סוכת השנאה בחווארה, זו של מפלגת טיקטוק יהודי, או חולשה יהודית; נניח שכל המערכות היו במיטבן, ובכל זאת אסון כזה או אחר היה מתרחש והיו לנו גם כן חטופים; האם אז היו יכולים בהנהגה לומר לנו: סליחה, עשינו ככל יכולתנו, פעלנו לפי הספר, ולכן אל תבקשו את שחרור החטופים? ברור שלא.
ההפקרה התרחשה, החלשת המדינה בנסיונות להפיכה משפטית אנטי-דמוקרטית הייתה ועודנה, ההסתה והפילוג של מכונת הרעל היו ועודם כאן. אך לא מכאן נובעת החובה להחזיר את החטופים. היא נובעת מהמקום המוסרי, הישראלי והאנושי.
אילו החטופים היו תלמידי ישיבת חברון ובנות אולפנה, אלה היו מסירים את התנגדותם והעסקה הייתה יוצאת לדרך מזמן. כולנו יודעים זאת, וכולנו צריכים לקחת דקה, לנשום, ולהפנים את התובנה הנוראה הזאת
יש לשאול, כיצד התדרדרנו כל כך שנדרש לנו מנהיג בלתי צפוי, בעל בלורית כתומה מתנופפת ומגדלים במנהטן, שיכריח את ראש הממשלה שלנו לשים את טובתו האישית ואת האינטרסים הפוליטיים שלו בצד, ולממש את החובה המוסרית הזאת
שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רשימה מעולה ומשכנעת. אך אם יותר לי להוסיף, הפחד אותו מבטאים מתנגדי ההסכם הקיים, כולל שיחרור רוצחים עם דם על ידיהם, שההיסטוריה תחזור על עצמה בכך שאותם אסירים משוחררים כתמורה לשחרור החטופים יחזרו לבצע טבח בדומה לטבח השביעי באוקטובר שתוכנן הונהג והוצא לפועל ע"י משוחררי עסקת שליט, מתעלמים לנוחיותם מכך שהמשוחררים ההם קבלו את היכולות והאמצעים לבצע את הטבח ההוא בעזרתן האדיבה של ממשלות ישראל שבראש כולן עמד אותו ראש ממשלה שלא רק שיחרר את סינואר, אלא אף יותר מכך גם אפשר לחמאס בראשותו להתעצם בעזרת מיליוני דולרים שאותם הרשה לקטרים להעביר בשטרות כסף לחמאס, ללא שום מנגנון פיקוח על השימוש בהם, וכל זאת בשם אסטרטגית "ניהול הסכסוך" שהיא היא הקונצפציה שמרחמה הרעיל נולד הטבח הארור. מתנגדי שחרור אסירי חמאס הנוכחי ברובם תמכו במדיניות זאת מתוך אמונה ותקווה שהיא אולי תביא בבוא היום למחיקה המוחלטת של הסכמי אוסלו ובעקבותיה תאפשר בבוא היום גם למחוק את הישות הפלסטינאית ולהביא לדחיקת האוכלוסיה הפלסטינאית אל מחוץ למולדתה. לכן הסטת מסלול הקטר למסילה חילופית אולי צפוי להרוג עובד מסילה אחד או יותר, אלא אם כן נשנה את המסילה החילופית ע"י שינוי דרך החשיבה ואופן ראיית המציאות.
אשמח לחוות דעה בקשר לכמה נקודות שהפריעו לי בכתבה…
1. ההיסטוריה הוכיחה שהמחבלים ששוחררו בעסקאות באחוזים גבוהים חזרו לטרור, אם בפיגועים בפועל, ואם בהובלת המערכה הפוליטית של ארגוני הטרור השונים. אין עוררין על כך ששחרור של מחבלים מביא לפיגועים נוספים. אני מתנגדת לטענה שמאחר שהמדינה כבר מתמודדת עם הטרור, לא יהיה הבדל משמעותי אם יהיו מחבלים נוספים משוחררים או לא, בדיוק כמו שלא נשחרר גנבים ואנסים כי גם ככה המדינה רגילה לאיומים כאלו. שחרור המחבלים יוסיף על הקושי שקיים במדינה להגן על אזרחיה, שכן יהיו כמות גדולה בהרבה של מחבלים שצריך להשגיח על פעולותיהם, דבר שידרוש כח אדם גדול שלצערי אין לנו.
2.טיעון משמעותי שהיה חסר בכתבה הוא שעסקאות מסוג זה מעודדות את המחבלים ימח שמם לחזור על פעולות הטרור שלהם ולחטוף אנשים נוספים. הנאומים של פוליטיקאים ברחבי העולם ניתן לשמוע שהם רואים בעסקה ניצחון על מדינת ישראל, וכניעה שלנו לארגון הטרור. הרגשת ניצחון זו תגרום למחבלים להרגיש שיש רווח בחטיפת ישראלים, שיוביל לעסקאות בהן ישראל נכנעת באופן קבוע. ניתן לראות שזוהי מחשבתם של המחבלים וארגוני הטרור, שכן לאחר עסקת שליט בה שוחררו מחבלים רבים, הם ניסו שוב, וכך אירעו האירועים הקשים של ה7. בעסקה שבה המחבלים מרגישים מנצחים, אנו מעודדים אותם לחטיפות נוספות.
3. אני לחלוטין מתנגדת לקביעה שאם החטופים היו בני ישיבות ואולפנות המתנגדים לעסקה היו מסירים את התנגדותם. בטענה שקרית זו יש הוצאת דיבה על ציבור שלם, שהם פועלים מתוך אינטרסים אישיים ולא מתוך דאגה לגורל העם. ניתן לראות שטענה זו שקרית לחלוטין בביקור קצר במאהל הגבורה, בו תוכל לשמוע הורים שילדיהם חטופים בעזה, המתנגדים לעסקה, ולא מוכנים לפגיעה החמורה שהעסקה תעשה לבטחון המדינה, למרות שהמחיר הכואב הוא שילדיהם עצמם ישארו בגיהנום שבעזה. הורים אלו אוהבים את ילדיהם, ולא מעוניינים לאבד אותם, אך מאמינים שהפגיעה בביטחון המדינה זה מחיר שאי אפשר לשלם, ושלא ראוי מצדם לדרוש שילדיהם יחזרו אם זה יהיה המחיר.
4. הטענה שאירועי ה7 באוקטובר היו בגלל הפניית כוחות לאיזור יהודה ושומרון מכעיסה ומקוממת. אחזור זה הוא חלק ממדינת ישראל, וגברים בו יהודים רבים שלחלוטין זכאים להגנת המדינה עליהם, בדיוק כמו אזרחי תל אביב, הדרום והצפון. בנוסף על כך, אזרחי המדינה הגרים באיזורים אלו מתגייסים לצבא באחוזים גבוהים, ומשרתים ברובם המוחלט בשירות קרבי משמעותי. מוזמן לבדוק את אחוזי הנופלים במלחמה מאזורים אלו ביחס לאחוז שלהם באוכלוסייה. תושבי יהודה ושומרון מגנים בגופם על המדינה, ומונעים את התפשטות הערים הערביות הטרור לכיוון ערים במרכז המדינה, וזכאים בהגנה על חייהם, כך שאין מקום לטענה שבגלל הבאת חיילים להגנה עליהם, הייתה פגיעה באזורים אחרים במדינה.
אני אסכם בכך שכמובן שגם מתנגדי העסקה מעוניינים לראות את החטופים חוזרים הביתה בשלום, כואבים את כאבם המתפללים לשלומם. ההתנגדות לא נובעת מרוע לב או מאטימות, אלא מכאב גדול מההשלכות של העסקה, ומתפללים שהתוצאות הצפויות לא יתממשו.
על סמך אתה כותב את ההאשמה המכוערת הזו כאילו אם החטופים היו בחורי ישיבה או אולפנה המתנגדים לעסקה היו משנים את דעתם?!
בושה וחרפה. אפשר לדון ולהתווכח אבל למה להמציא דברים כאלה מכוערים רק כדי להשחיר את הצד השני