מעונות היום - מי מגן על הילדים שלנו?

גן ילדים, אילוסטרציה (צילום: iStock / Quique Olivar Gomez)
iStock / Quique Olivar Gomez
גן ילדים, אילוסטרציה

היקף התופעה החוזרת של התעללויות במעונות יום מטריד במיוחד. כולנו נחשפים לסרטונים ולהקלטות שעולים לכותרות וגורמים לבטן שלנו להתכווץ. הכתבות שפורסמו לאחרונה מחדדות שוב את השאלה הקשה: האם אנחנו באמת יודעים מה קורה בין כותלי המעונות?

הורים מגלים אומץ רב, מקליטים וחושפים את ההתעללויות במסגרות. לולא הערנות שלהם הגנים היו ממשיכים לפעול כרגיל, וילדים נוספים היו עלולים להיפגע. החשיפה הזאת היא תוצאה של תחושת אחריות עמוקה מצד ההורים, שלמרות הכאב והפחד, נלחמים עבור הילדים של כולנו על מנת שיגדלו במסגרות מכבדות, דבר בסיסי מאין כמוהו.

האומץ והגילוי הם משמעותיים, לאור העובדה שהגיל הרך הוא תקופה קריטית להתפתחות הילד – רגשית, חברתית וקוגניטיבית. בסביבה חינוכית מיטבית, בה המטפלת רגישה ואמפתית, ילד מרגיש מוגן, נאהב, מוערך ומתפתח כראוי.

הורים מגלים אומץ רב, מקליטים וחושפים את ההתעללויות במסגרות. לולא ערנותם הגנים היו ממשיכים לפעול כרגיל, וילדים נוספים היו עלולים להיפגע. החשיפה הזאת היא תוצאת תחושת אחריות עמוקה מצד ההורים

אך בימים אלו אנו למדים שהמציאות היא אחרת, לצד מטפלות אוהבות, עוטפות ורגישות, ישנן מטפלות שפועלות בחוסר רגישות כלפי הפעוטות, ובמקרה גרוע יותר אף באלימות פיזית ונפשית קשה. כל מקרה של התעללות מזכיר לנו את הצורך בהמשך פיתוח מנגנוני מניעה וגילוי יעילים, שיאפשרו למערכת החינוך להתמודד עם התופעה באופן יסודי.

חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, תשע"ט 2018, והתיקונים שנעשו בו עד שנת 2024, מחייבים כל מסגרת המטפלת ביותר משבעה פעוטות לפעול תחת רישיון. מוסדות אלו יפעלו תחת פיקוח משרד החינוך, וכחלק מתנאי הרישיון, עליהם לעמוד בדרישות שונות כגון התקנת מצלמות במעגל סגור, הכשרה מקצועית לצוות המטפלות, הדרכת עזרה ראשונה, העסקת צוות ללא הרשעה או כתב אישום ועוד.

אך האם זה מספיק? האם ישנם גנים שפועלים ללא רישיון ואנחנו לא יודעים לגביהם? מדוע נדרשות הקלטות של הורים כדי לחשוף מקרים אלו? האם הגנים שבהם יש פיקוח – הפיקוח מספיק הדוק? ומה לגבי מסגרות המטפלות בפחות משבעה פעוטות, האם לפעוטות אלה לא מגיע חוק שיגן עליהם? ולשאלה הגדולה מכל- הייתכן שמדובר בתופעה רחבה יותר מכפי שנראה לעין?

אז מה עכשיו ואיך נפעל? הבחירה בידינו. מספיק לתהות "איך זה קורה שוב ושוב?". הגיע הזמן לחולל שינוי. אם נסתפק בתגובה מאוחרת של חשיפה, לא נעצור את התפשטות התופעה.

זה הרגע שבו עלינו, כחברה, לקחת צעד אמיץ קדימה ולהיות מעורבים יותר. בעודנו הולכים לרשום את ילדנו למעון כדאי לבקש לראות רישיון, לוודא ששמם של אנשי הצוות מופיע ברישיון, במידה ואין רישיון ניתן לדווח על כך למשרד החינוך, לשאול האם המצלמות תקינות, לתמוך בדרכי פעולה חדשות של הפיקוח, לא להתפשר על יחס הולם לילדינו.

האם ישנם גנים שפועלים ללא רישיון ללא ידיעתנו? מדוע נדרשות הקלטות של הורים כדי לחשוף מקרים אלו? האם הגנים שבהם יש פיקוח – הוא מספיק הדוק? ומה לגבי מסגרות המטפלות בפחות משבעה פעוטות?

במקביל, על מערכת החינוך להוביל רפורמה מקיפה ומעמיקה יותר הכוללת הרחבת חוק הפיקוח על מעונות יום למעונות עם פחות משבעה פעוטות, הוספת תקנים של פיקוח, פיקוח הדוק יותר הכולל הרחבת סמכויות אשר יהוו בסיס בהבטחת מוגנות ילדינו. צעדים אלו, מצד ההורים ומצד מערכת החינוך, נועדו להבטיח שסביבת המעון תהיה מקום בטוח ומיטיב עבור כל הפעוטות.

לעיתים נראה כאילו המשימה לחולל שינוי אמיתי במערכת החינוך לגיל הרך היא משימה בלתי אפשרית. אך כפי שנלסון מנדלה אמר: "זה תמיד נראה בלתי אפשרי עד שזה נעשה". עלינו לפעול באומץ ובנחישות, מתוך הבנה שכל צעד שאנו עושים יבטיח עתיד טוב יותר לילדינו.

חן שרון בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני במדיניות החינוך. היא דוקטורנטית במחלקה לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית, וחוקרת את איכות הטיפול במעונות יום.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 515 מילים
סגירה