למחנה הליברלי לא תהיה תקומה, לא חברתית, לא מוסרית ולא אלקטורלית, אם לא ישתף פעולה עם המפלגות הערביות ואם יתעקש להמשיך ולהתעלם מכ-20 אחוז מאזרחי המדינה השותפים למאבק על דמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם מול הימין הדורסני.

ראשי האופוזיציה נמנעים מכל תיוג או אפילו מראית עין של שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, שמודרות דרך קבע ממפגשי ראשי האופוזיציה הנערכים בהזדמנויות שונות. בדומה לחלקים נרחבים מהתקשורת הישראלית, גם באופוזיציה מקבלים ערבים – רק אם הם "ערבים טובים". היינו, כאלה המהדהדים את הנרטיב הישראלי-ימני, כמו יוסף חדאד, ולא ערבים שלצד אזרחותם הישראלית ורצונם להשתלב כאן, רואים בעצמם חלק מהלאום הפלסטיני.

ראשי האופוזיציה נמנעים מכל תיוג או אפילו מראית עין של שת"פ עם המפלגות הערביות, שמודרות דרך קבע ממפגשי ראשי האופוזיציה הנערכים בהזדמנויות שונות. גם שם מקבלים ערבים רק אם הם "ערבים טובים"

"אתמוך בהדחת איימן עודה. שלושה אנשים לא צריכים להיות בכנסת: עופר כסיף, איימן עודה ובן גביר", הצהיר יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד בעקבות ציוצו של עודה, שבו כתב כי הוא "שמח על שחרור החטופים והאסירים". כך, בזכות ציוץ אחד, שעל תבונתו ניתן ונכון לחלוק, הפך עודה למועמד להדחה על ידי יו"ר האופוזיציה, שעודה הוא אחד מחבריה.

בעיני ישראלים רבים, כל אסיר פלסטיני הוא מחבל, ללא קשר למהות העבירה בגינה הורשע או לחשדות שבעקבותיהם הושם במעצר מנהלי. בעיני ישראלים רבים אסור לערבי כמו עודה לשמוח בשמחת בני עמו על שחרור אסירים פלסטינים, למרות שהוא מתנגד נחרצות לטרור ואמר זאת בפומבי פעמים אין ספור. בעיני ישראלים רבים, כולל חברי כנסת מהגוש הליברלי, כל התבטאות של חבר כנסת ערבי שלא מתיישרת לגמרי עם הנרטיב היהודי-ציוני היא עילה לפסילה מוחלטת וגורפת.

כל זאת, כשבכנסת ישראל יושבים חברי כנסת שתמכו במפורש בפורעים וברוצחים. אין מדובר רק באיתמר בן גביר, שהורשע בכך ב-2007. יש בכנסת מי שתומך מפורשות בעמירם בן אוליאל, שהורשע בשריפתם למוות של סעד וריהאם דוואבשה ובנם בן השנה וחצי, עלי, וכן בפציעתו הקשה של בנם אחמד בן הארבע.

לא פחות מ-14 חברי כנסת מהקואליציה, מהליכוד, ש"ס, עוצמה יהודית והציונות הדתית אף פנו במכתב פומבי לראש השב"כ בדרישה להקל בתנאי כליאתו: "יש חשש גדול לבריאותו הנפשית והפיזית", כתבו. "צדיק קדוש", כינתה אותו חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

אך על אף שמדובר בתמיכה במחבל שהורשע כי הצית למוות משפחה שלמה כולל ילד בן שנה, לפיד אינו ממהר לקרוא להדחתם של אותם חברי כנסת. בעיני האופוזיציה, תמיכת נבחרי ציבור יהודים במחבל יהודי שהורשע ברצח משפחה פלסטינית נתפסת כאמירה בתחומי חופש הביטוי. אולם השוואה, לא ראויה אך חמורה הרבה פחות, בין הבעת שמחה על עסקת שחרור חטופות ואסירים פלסטינים מביאה מייד להבעת גינוי ותמיכה בהדחה מהכנסת.

בכנסת ישראל יושבים חברי כנסת שתמכו במפורש בפורעים וברוצחים. אין מדובר רק בבן גביר, שהורשע בכך ב-2007. יש בכנסת מי שתומך מפורשות בעמירם בן אוליאל, שהורשע בשריפת משפחה שלמה למוות

אין מדובר רק בצביעות ובסטנדרטים כפולים. זוהי גם איוולת פוליטית שהיא חלק מהפסילה הגמורה של המפלגות הערביות על ידי האופוזיציה. חברי יש עתיד והמחנה הממלכתי ממשיכים לפנות ימינה ולשתף פעולה עם רטוריקת הדה-לגיטימציה של האזרחים הערבים, מבלי להבין כי היא מכוונת בראש ובראשונה נגדם ונגד קיומו של גוש פוליטי שיוכל לעמוד נגד גוש הימין.

גורמי הימין המסיתים השכם והערב נגד חברי הכנסת הערבים, מטרתם היא לפסול אנשים ומפלגות מהציבור הערבי, שכן הם רואים בהדרת הציבור הערבי מהתהליך הדמוקרטי כלי חיוני להנצחת שלטונם. במקום למנוע זאת, מפלגות האופוזיציה שאמורות להילחם בכך, משתפות עמם פעולה.

נכון, כשהארץ פצועה וכואבת, קשה להתעלות וקשה לראות את המורכבות הגלומה במצב בכלל ובסיטואציה המיוחדת של החברה הערבית בישראל. קשה לראות שגם בצד השני יש כאב. קשה לראות כי יש כאב גם בקרב הציבור הערבי בישראל, שלרבים בתוכו יש קשרי לאום וקשרי משפחה עם הפלסטינים בעזה וביהודה ושומרון. וודאי שקשה לנסות ולהבין את הנרטיב של הצד השני.

זו מציאות עצובה, בה מרבית אזרחי ישראל אינם רוצים לראות את הסבל בעזה ואינם מתעניינים בהבדלים שבין רוצחים מתועבים מארגונים כמו חמאס והג'יהאד לבין אנשים שהורשעו בעבירות עמומות, כמו הסתה, או כאלו שכלל לא הורשעו.

להבנת המורכבות בה שרוי הציבור הערבי בישראל יש גם השלכות פוליטיות מעשיות. אם האופוזיציה חפצה להוות חלופה שלטונית, ולא רק לשמש ככלבים הנובחים בזמן שהשיירה עוברת, עליה להפנים כי לא ניתן לעשות זאת ללא החברה הערבית ונציגיה הנבחרים. ונציגיה הנבחרים של החברה הערבית הם בפשטות מי שהאזרחים הערבים בוחרים לייצגם ולא מי שהאופוזיציה הייתה רוצה למנות.

חברי האופוזיציה ממשיכים לפנות ימינה ולשתף פעולה עם רטוריקת הדה-לגיטימציה של האזרחים הערבים, מבלי להבין כי היא מכוונת בראש ובראשונה נגדם ונגד קיומו של גוש פוליטי שיוכל לעמוד נגד גוש הימין

במקום להשתתף בסופת השנאה והדה-לגיטימציה המכוונת נגד אזרחי ישראל הערבים, שמניעיה פוליטיים במובהק, על האופוזיציה לעמוד מולה, להגיב בצורה פרופורציונלית גם כשההתבטאויות אינם לרוח מנהיגיה. זאת מתוך מטרה חיונית, חברתית ופוליטית, לבנות חזרה את הגשר, בלעדיו לעולם לא תוכל לחזור ולהחזיק בהגה השלטון.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.