ח"כ מיקי לוי: "האם משולם מס רווחי יתר על הפוספטים?"
שלומי פיליפ, מנהל תחום עלויות חקיקה ברשות המיסים: "לא".
כך, ברגע של פשטות וגילוי לב, הודה נציג רשות המיסים באמת הפשוטה: החברה שכורה מיליוני טונות של פוספט בנגב המזרחי ומרוויחה ממנו מאות מיליוני דולרים בשנה, אינה משלמת מס על הרווח העודף מאוצרות הטבע שהם נחלת הכלל.
רשות המיסים מפרסמת חדשות לבקרים הודעות על בעלי עסקים קטנים שנתפסו מעלימים הכנסות של מיליוני שקלים – אם זה הירקן ממחנה יהודה, מסגרייה באילת, סופרמרקט בירושלים, מכון עיסוי בכרמיאל, מתקין מזגנים ואפילו שחקן פוקר מקצועי. אבל כשמדובר בפעילות הפוספטים של "כיל רותם", אין בעיה של רישום או היעדר קבלות – וגם אין צורך בפשיטות פתע על בית העסק.
מאזני החברה גלויים במלואם לאנשי רשות המיסים. ועדיין, איכשהו המס שלשמו הוקמו ועדה וקרן מיוחדת, שנועדו לרכז את כל העושר הזה, פשוט לא נגבה
מאזני החברה גלויים במלואם לאנשי רשות המיסים, וחלק מהנתונים מדווחים לציבור דרך אתר הבורסה. ועדיין, איכשהו המס שלשמו הוקמו ועדה וקרן מיוחדת, שנועדו לרכז את כל העושר הזה, פשוט לא נגבה.
באותה ישיבת ועדת ביקורת המדינה, שבה הודה בכך נציג רשות המיסים, הוא גם דחה את התהיות בנוגע ל"מיליארדים" שעליהם לא משולם מס.
התמלוגים הנעלמים
ההסבר הלא רשמי לפער בין הרווחים העצומים מהפעילות הזו לבין היעדר המס על הרווח העודף (שאמור לנוע בין 20% ל־47%) הוא פשוט: כיל רותם כורה את הפוספט במצב שאינו רווחי, מעבירה אותו לחברה אחרת במחיר נמוך יחסית, החברה השנייה משביחה אותו – ומשם מגיע הרווח האדיר ממוצרי ההמשך, אלא שהם כבר לא חייבים במס רווחי יתר.
קצת כמו לכרות אבנים גולמיות מהחצר האחורית, למכור אותן בזול – ואז ללטש אותן ליהלומים. מבחינה חשבונאית זה אולי מתקבל על הדעת, אבל באופן מהותי ברור שמדובר בפרצה שלא נסגרה כראוי בוועדת ששינסקי 2 למיסוי משאבי טבע.
אלא שגם את המס הישיר על הכנסות החברה – "דמי זכות" או "תמלוגים" – המדינה אינה ממצה. במקום שיעור של 5%, התמלוגים מסתכמים בפחות מ־1% מההכנסות.
כך למשל, בשנת 2023, מגזר הפוספט של קבוצת איי.סי.אל ("כיל" לשעבר), החברה האם של "כיל רותם", רשם הכנסות של 2.48 מיליארד דולר – סכום עתק, הכולל גם חלק מהכנסות הקבוצה מפעילות פוספט בסין.
לפי הערכות, החלק המקומי של הפוספט מהווה לפחות 50% מהפעילות, אם לא יותר. אילו נגבו 5% תמלוגים, המדינה הייתה אמורה לקבל עשרות מיליוני דולרים – אך בפועל הסכום נמוך בהרבה
משום מה, החברה – שנסחרת הן בתל אביב והן בוול סטריט, ומדווחת בהתאם לכללים המקובלים שם – מעדיפה להשאיר עמומה את החלוקה בין פעילותה בסין לבין פעילותה בישראל.
לפי הערכות, החלק המקומי של הפוספט מהווה לפחות 50% מהפעילות, אם לא יותר. אילו נגבו 5% תמלוגים, המדינה הייתה אמורה לקבל עשרות מיליוני דולרים – אך בפועל הסכום נמוך בהרבה.
ככל הנראה, גם במקרה זה הסיבה טמונה בנדיבות של משרד האנרגיה, שאחראי על הגבייה, בהכרה בהוצאות החברה כניכויים מותרים, מה שמקטין את סכום התמלוגים שהיא מחויבת לשלם.
לפחות במקרה של התמלוגים, מתפרסם דוח רשמי שמפרט את החלוקה בהכנסות המדינה ממאגרי תמר, לווייתן וכריש, וכן משלושת שדות הפוספט שבהם פעילה כיל רותם.
לעומת זאת, במקרה של קרן העושר, אין פירוט להכנסות מכל משאב בנפרד. עם זאת, ברור כי כמעט כל הכסף שנצבר בה מאז הקמתה לפני שנתיים וחצי – 7.5 מיליארד שקלים – הגיע מחברות הגז.
גם סכום זה רחוק מלשקף את הפוטנציאל: במקום עשרות מיליארדים שהיו אמורים להצטבר בקרן בשלב הזה, הסכום בפועל נותר זניח.
במקרה של קרן העושר, אין פירוט להכנסות מכל משאב בנפרד. עם זאת, ברור כי כמעט כל הכסף שנצבר מאז הקמתה לפני שנתיים וחצי – 7.5 מיליארד שקל – הגיע מחברות הגז
גם במקרה של חברות הגז, התברר לאחרונה כי ההכנסות לקרן העושר נחתכו בחצי בשנה החולפת, לאחר שרשות המיסים הכירה בהוצאותיהן על תשתיות לייצוא. זאת על אף שמתחוור כי בפועל בעוד שני עשורים, ישראל תיאלץ לייבא גז בעצמה, בעקבות אישור המכירה לשווקים בחו"ל. במילים אחרות, המיסוי על הגז לא ממוצה – וגם הביטחון האנרגטי של המדינה נמצא בסכנה.
מכרז של מתמודדת אחת
בחזרה לכיל רותם: בחודש מאי צפויה להתברר עתירה שהגישו לובי 99 וד"ר עינת סולניק נגד הארכת הזיכיון של החברה ב־20 שנים נוספות. ההחלטה על הארכת הזיכיון, שהתקבלה בחודש שעבר, חלפה מתחת לרדאר ולא זכתה לתשומת לב תקשורתית, אף שמדובר בחוזה ארוך טווח בעל משמעות כלכלית אדירה.
ברקע מרחף הדד־ליין לקביעת זיכיון חדש בים המלח בשנת 2030, שבו פועלת החברה האם, איי.סי.אל, שבשליטת עידן עופר. החברה מפיקה שם אשלג, ברום ומינרלים נוספים.
העתירה נגד הארכת הזיכיון של כיל רותם טוענת כי המפקח על המכרות היה מחויב להתייעץ עם ועדת הריכוזיות וכי לא התקיים הליך תחרותי אמיתי.
הזיכיון המקורי הסתיים בסוף 2021, לאחר 20 שנה, והמפקח ביקש להאריך אותו בתשע שנים נוספות. אולם, ועדת הריכוזיות המליצה על הארכה מצומצמת בלבד – לשלוש שנים, עד סוף 2024.
הקול קורא העלה "חשש כבד כי נתפר למידותיה של החברה". "רותם" זכתה ברישיון, ניתנה לה "תעודת תגלית" והקצאה חדשה ל־20 שנה בלי להתייעץ עם ועדת הריכוזיות
בקיץ 2023 פורסם קול קורא לרישיון חיפוש, אשר עורר, לפי לשון העתירה, "חשש כבד כי נתפר למידותיה של החברה".
כצפוי, כיל רותם זכתה ברישיון, ובנובמבר האחרון קיבלה גם "תעודת תגלית" עבור פוספטים. בעקבות זאת, המפקח על המכרות העניק לה הקצאה חדשה ל־20 שנה – מבלי שהתייעץ שוב עם ועדת הריכוזיות.
התגלית לא חדשה
לטענת העותרים, התגלית היא מלאכותית, שכן היא מתייחסת לאותם שדות שבהם פועלת החברה כיום. זאת, אף שהחברה עצמה טענה במשך שנים כי מצבורי הפוספטים באתרים אלו הולכים ואוזלים – טענה ששימשה בין היתר להצדקת הבקשה לכרות גם בשדה בריר שליד ערד, על אף המחיר הסביבתי הכבד שעלול להיות לכך באזור.
בפנייה מהימים האחרונים לוועדה המחוזית דרום, ציינה כיל רותם כי בין השנים 2016 ל־2020 היא הפסידה יותר מ־350 מיליון דולר. אלא שבאותה נשימה, תאגיד איי.סי.אל משדר למשקיעים מסר הפוך לחלוטין – כי אין כל חשש לעתיד מגזר הפוספט בקבוצה.
איי.סי.אל מדברת בשני קולות. את הפער בין הדיווח על הפסדים לוועדת התכנון לבין התחזיות האופטימיות בבורסה, ניתן להסביר גם באמצעות מחירי ההעברות של הפוספט
במילים אחרות, איי.סי.אל מדברת בשני קולות. את הפער בין הדיווח על הפסדים לוועדת התכנון לבין התחזיות האופטימיות בבורסה, ניתן להסביר גם באמצעות מחירי ההעברות של הפוספט בתוך הקבוצה.
המחיר הסביבתי
כל זה אולי לא היה מעורר עניין אלמלא המחיר הסביבתי הכבד שפעילות הקבוצה גובה מהנגב המזרחי. איי.סי.אל אומנם היא המעסיק הגדול ביותר באזור, עם אלפי עובדים ותרומות מיוחצנות לקהילה, אך המדינה, מצידה, נהנית מהכנסות מתמלוגים, מס רווחים רגיל – וגם ממס רווחי היתר, שאינו ממוצה במלואו.
אלא שבמקביל, מפעלי ים המלח הם גורם משמעותי בנסיגת מפלס ים המלח, בהיווצרות בולענים ובמפגעים סביבתיים נוספים באזור. אסון הזיהום בנחל אשלים בשנת 2017 היה תזכורת מהדהדת להשלכות הסביבתיות של פעילות כיל רותם.
בעקבות אותו אירוע, שבו קרסה דופן של בריכת שיקוע גבס, הוחלט כי כיל רותם תקים בריכה חדשה, נוסף על הפיצוי שתשלם למדינה. כעת, בוועדה המחוזית לתכנון, טוענת כיל רותם כי בהיעדר עתודות פוספט ואישור כרייה בשדה בריר, מצבה הכספי יאפשר לה רק לשפץ את שתי הבריכות הקיימות – אך לא להקים אחת חדשה.
מפעלי ים המלח הם גורם משמעותי בנסיגת מפלס ים המלח, בהיווצרות בולענים ובמפגעים סביבתיים נוספים באזור. אסון הזיהום בנחל אשלים בשנת 2017 היה תזכורת מהדהדת להשלכות הסביבתיות של פעילות כיל רותם
ארגוני הסביבה זועמים על מצגי החברה, שמתארת שנים קשות לכאורה שעברו עליה. הארגונים פנו בבקשה להיפגש עם הממונה על התחרות מיכל כהן כדי להציג בפניה את "האסון הסביבתי המתרחש בנגב המזרחי ובערבה הצפונית", והזהירו כי הארכת הזיכיון מעניקה לכיל רותם תמריץ של מיליארדים לפגיעה אנושה במדבר ובמערכות החיים בו.
בקשתם לא נענתה.
במשרד האנרגיה לא רואים בעיה
בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה, ח"כ מיקי לוי העלה שורת שאלות קשות ונראה נחוש לברר אותן לעומק. הוא הזכיר כי כבר לפני עשור חשף מבקר המדינה "מחדלים חמורים" בפיקוח על משאבי הטבע, וכעת מתברר כי הביקורת עדיין רלוונטית.
"כיל רותם הכניסה מיליארדים מכריית פוספטים וטענה כי המשאב נוצל כמעט במלואו, וכעת זכתה בזיכיון חדש ל־20 שנה ללא מכרז, לאחר 'גילוי' מרבצים נוספים", אמר.
מנהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה: "התהליך היה הכי שקוף, שיטתי ונכון לנו, ככה עובדים מדורי דורות. ככה עבדו תהליכי החיפוש של נפט וגז וככה עובדים גם פה"
באותו דיון הודה נציג רשות המיסים כי המדינה אינה מצליחה לגבות את חלקה ממשאבי הטבע – בניגוד לתחום הגז, שבו המודל פועל באופן תקין. מנהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה, חן בר יוסף, השיב לטענות על הארכת הזיכיון וטען: "ההבדל בין קול קורא (לרישיון החיפוש) לבין מכרז הוא אפס".
לדבריו, יותר מחברה אחת הביעה עניין בחיפוש הפוספט, וההליך היה פתוח לכל גורם רלוונטי.
עוד טען כי כיל רותם הצליחה להוכיח כדאיות כלכלית, ולכן יש להעניק לה זיכיון ל־20 שנים נוספות ללא עיכובים. זאת, לדבריו, גם בהתחשב בתרומתה לתעסוקה, הן ישירות והן דרך חברות נוספות כמו חיפה כימיקלים. "התהליך היה הכי שקוף, שיטתי ונכון לנו גנרית. ככה עובדים מדורי דורות. ככה עבדו תהליכי החיפוש של נפט וגז, וככה עובדים גם פה", אמר.
"נדמה כי אין שנייה בארץ לחברת רותם בזיהום"
נציג המשרד להגנת הסביבה, רני עמיר, היה סטטיסט בדיון בכנסת, והמשרד לא הציב התניות גם בהארכת הזיכיון – וחבל שכך. מהזווית הכלכלית, המדינה כבר הפסידה בעבר הכנסות מהקבוצה, ורק בזכות נחישותו של החשב הכללי באוצר לשעבר ירון זליכה, התקבל לבסוף פיצוי של מאות מיליוני דולרים.
מול התעסוקה, המיסים והתמלוגים, קיים גם היבט סביבתי מטריד. הציבור הרחב נותר בעמדת נחיתות, עם מחסור בנתונים ובמשאבים, בעוד פקידי הממשלה, אם לשפוט לפי הדיון בכנסת, נשמעים כמי שמספקים רוח גבית לתאגיד הענק ומחזיקים בגישה אוהדת מדי כלפיו.
ארגוני הסביבה מנסים לעמוד בפרץ מול ניסיונה של "כיל רותם" להתחמק מהקמת בריכת השפכים החדשה – מהלך שעלול להוביל להגברת זיהום מי התהום
ארגוני הסביבה מזהירים מזה שנים מפני ניסיונותיה של הקבוצה לכרות בבקעת ערד על חשבון בריאות התושבים. הם נאבקים להציל את עין צין המזוהם, וניהלו מאבק מאסף לתביעה ייצוגית, בעקבות אסון הזיהום בנחל אשלים, שבו מיליוני ליטרים של חומצה זרמו אל הנחל.
כעת, כאמור, ארגוני הסביבה מנסים לעמוד בפרץ מול ניסיונה של כיל רותם להתחמק מהקמת בריכת השפכים החדשה – מהלך שעלול להוביל להגברת זיהום מי התהום, שמוערך ב־175 מיליון מטרים מעוקבים. "נדמה כי אין שנייה בארץ לחברת [כיל] רותם בזיהום האוויר, הקרקע והמים", ציינו הארגונים בפנייתם לממונה על התחרות, בדרישה לעצור את הארכת הזיכיון לחברה.
לעומת זאת, באיי.סי.אל ימשיכו לטעון כי אין להם אפשרות כלכלית לעמוד בדרישה להקמת בריכת שפכים חדשה, בשל חוסר ודאות בעתודות הפוספט – וגם לאיים בסגירת מפעלי רותם אם לא תקבל אישור לכרייה בבקעת ערד. אלא שהקשיים וחוסר הוודאות לא מנעו מהמנכ"ל הקודם, רביב צולר, לקבל חבילת שכר של יותר מ־13 מיליון שקל בשנתו האחרונה בתפקיד.
הניסיון מלמד כי דווקא ארגוני הסביבה הם אלו שכדאי להקשיב להם – ואת אזהרותיהם כלפי כיל יש לקחת ברצינות, בכיל ורעדה.
מכיל רותם לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם