יש הרבה סוגי מנהיגים, אבל אחד המעניינים שבהם הוא זה שלא אכפת לו להישמע כמו אידיוט. אבטיפוס זה, בין אם הוא עומד בראש מדינה, חברה או כנופיה – מתענג על אמירת דברים שנשמעים אבסורדיים לקהלו.

כוחו אינו נובע מהקוהרנטיות של הצהרותיו אלא מהתגובה: איש לא מעז לאתגר אותו. במקום זאת הם מהנהנים ומתנהגים באילו שהכל כשורה. דונלד טראמפ הוא בדיוק הסוג הזה.

כוחו של אבטיפוס זה של מנהיג אינו נובע מהקוהרנטיות של הצהרותיו, אלא מהתגובה: איש לא מעז לאתגר אותו. במקום זאת הם מהנהנים ומתנהגים באילו שהכל כשורה. טראמפ הוא בדיוק הסוג הזה

הרעיונות המגוחכים של טראמפ מתחלקים בדרך כלל לשתי קטגוריות:

1. אלו שהוא מנסה ממש ליישם, מבלי שיהיה לו אכפת מהנזק שזה גורם לעולם, לארצו או אפילו (ובמיוחד) לבוחריו. קבוצה זו כוללת את הפרישות מארגון הבריאות העולמי והסכם האקלים מפריז (וגם כמובן מההסכם עם איראן, מהלך שהביא אותה לסף פצצה גרעינית), ביטול רוב סעיפי סיוע החוץ, פיטורים סיטונאיים בשירות הציבורי ע"י האיש העשיר (ואולי ההזוי) בעולם, ועוד.
2. הסוג השני של רעיונות הם שטויות שהוא פשוט פולט, כאילו היה קומיקאי או השיכור השכונתי שיושב על הבר. כאן נמצא את סיפוח קנדה, את תקיפת דנמרק כדי לכבוש את גרינלנד, את ההשתלטות על תעלת פנמה, את שידול מקסיקו לשלם עבור חומה שתבנה ארה"ב, ועוד היד נטויה.

השאלה היא לאיזו קטגוריה נכנס הסיפור של הגליית תושבי עזה כדי שארה"ב תיקח "בעלות" על הרצועה ותבנה שם איזור קיט מפואר עבור "כל האנושות". לדעתי, כמעט בטוח שהסוג השני. לא תהיה יציאה המונית מעזה, למרות שעזתים רבים – במיוחד לאחר הרס המלחמה – בוודאי יעזבו אם יורשו. ולא תהיה שום ריביירה.

בישראל, כמובן, מתייחסים לקשקוש ברצינות. לא רק בממשלתנו הנפשעת, אלא גם בתקשורת. זה לא מפתיע, כי העסק נוגע בעצב חשוף ולא מאוד אסתטי בפסיכולוגיה של ישראלים – וגם של פלסטינים.

בישראל, כמובן, מתייחסים לקשקוש ברצינות. לא רק בממשלתנו הנפשעת, אלא גם בתקשורת. זה לא מפתיע, כי העסק נוגע בעצב חשוף ולא מאוד אסתטי בפסיכולוגיה של ישראלים – וגם של פלסטינים

מתחילת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, היו יהודים אשר רצו שהערבים פשוט לא יהיו שם – ולהיפך. לא היית צריך להיות רדיקל כדי להאמין שהארץ קטנה מדי עבור שני עמים לאומניים ועקשנים. אבל רק הקיצוניים ביותר באמת דגלו בגירוש המוני.

שתי החלופות האמיתיות היו תמיד חלוקה (שתי מדינות) או צורה כלשהי של הסדר דו-לאומי, בין אם זה כולל שוויון זכויות ובין אם לאו. לתוך ההיסטוריה המסובכת והכואבת הזו בא טראמפ הפשטני.

אם ניקח ברצינות את דבריו, יש שאלות:

1. טראמפ רוצה שהסכם הפסקת האש ימשיך כך שחטופים ישוחררו. אבל זה גם אומר שחמאס נשאר במקומו אחר נסיגת הכוחות הישראליים. האם זה אור ירוק לישראל לחדש את המערכה הצבאית שלה לאחר מכן?
2. האם הוא רואה בעיני רוחו נחתים אמריקאים נלחמים בחמאס במרכזים העירוניים הצפופים של עזה? תחילה הוא רמז שכן, דוברים אומרים שלא. אולי מיליציות פרטיות?
3. האם פלסטינים יוכרחו לעזוב? האם יותר להם לחזור? לא כולם אומרים אותו דבר.
4. האם הוא מצפה שהעולם הערבי – שדוחה בתוקף את רעיון ההגליה – יתערב וישכנע את חמאס פשוט להיעלם?

מה שבטוח זה, שלציבור האמריקאי אין תיאבון למעורבות ישירה בעוד ביצה מזרח תיכונית.

החלופות האמיתיות היו תמיד חלוקה (שתי מדינות) או הסדר דו-לאומי – עם שוויון זכויות או בלעדיו. להיסטוריה המסובכת והכואבת הזו בא טראמפ הפשטני. אם ניקח ברצינות את דבריו, עולות כמה שאלות

עם זאת, ייתכן שיש אסטרטגיה כלשהי – או לפחות תהיינה השלכות.

1

ראשית, התוכנית הזו מסייעת לבנימין נתניהו. טראמפ העניק לחברי קואליציית הימין הקיצוני של נתניהו את משאלת הלב העצומה שלהם – לפחות יש דיון בדרגים הכי גבוהים על סוג של טרנספר. כעת נתניהו, אולי הפוליטיקאי בר המזל של זמננו, עשוי בהחלט לשרוד בתפקיד עד 2026. מבחינתו, זה כנראה כל העניין.

2

שנית, ומסקרן יותר, הרעיון המוזר של טראמפ עשוי לשרת מטרה רחבה יותר על ידי שינוי דיסקט אצל מדינות ערב. תחת איום של נכבה שניה, יש סיכוי שהעולם הערבי יירתם למיגור חמאס – וזה לא מאוד קשה, כי כמעט כל מנהיגי ערב בעצם מתעבים את הארגון. עד עתה הם היו פחדנים.

מה יש לעשות? להתנות את הסיוע לשיקום לאחר המלחמה – עשרות מיליארדים ממש, לא בהבטחות – אלא בכך שחמאס יזוז הצידה. המסר חייב להיות ברור: עזה יכולה להמשיך לסבול תחת חמאס, שאין לו באמת שום מנדט, או שהיא יכולה להיבנות מחדש ולשגשג בלעדיו. דעת הקהל הפלסטינית עשויה להיות נוקשה, אבל בהינתן התמריצים הנכונים, היא יכולה להשתנות. זה יהיה פתח לשינוי משחק.

הערבים יכולים לעזור להקים ממשלה אזרחית בעזה – ממשל טכנוקרטי בעל קשרים עם הרשות הפלסטינית, אך מספיק מנותק מהרשות כדי לשדר משהו רענן ולא מושחת. על הממשלה הזו לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם מצרים ומדינות המפרץ, בתמיכה מערבית, כדי לבנות מחדש ולנהל את הרצועה.

מדינות ערב ואולי מדינות מערביות חייבות להסכים לפרוס כוחות ביטחון בעזה, לעזור לאלה שהיא תקבל מהרשות הפלסטינית. צריך להציע ללוחמי חמאס גלות — זו העברת האוכלוסין היחידה שהגיונית.

*  *  *

המצב מזכיר את הסכמי אברהם מ-2020, אז הוכח שמנהיגים ערבים יכולים להיות גמישים כשלוחצים עליהם: איחוד האמירויות ובחריין, שפעם התעקשו על מדינה פלסטינית כתנאי מוקדם לשלום עם ישראל, הסתפקו בהתחייבות ישראלית שלא לספח שטחים בגדה המערבית.

המצב מזכיר את הסכמי אברהם, אז הוכח שמנהיגים ערבים יכולים להיות גמישים כשלוחצים עליהם: איחוד האמירויות ובחריין, הסירו את התעקשותם על מדינה פלסטינית כתנאי מוקדם לשלום עם ישראל

אולי כעת, הזעזוע מהרעיון העזתי של טראמפ יגרום לסעודים ואחרים לעשות את מה שבאמת צריך, לעשות שלום עם ישראל תמורת ביטולו – ולהסיר פומבית כל מיליגרם של לגיטימיות מחמאס. אם זה יקרה, יהיה קשה לטעון שטראמפ אידיוט. גם אם הוא נשמע כזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com