לנוכח סיומו של שלב א' ב"עסקת" החטופים, הולכות ומתבהרות מספר תובנות: בנימין נתניהו נקלע למתח קשה, הולך וגובר. מצד אחד, הצורך להפסיק להעמיד פנים ולהעמיק בדיונים על שלב ב'. דחיפות בכיוון זה הוא סופג מהממשל האמריקאי (הנשיא דונלד טראמפ, מזכיר המדינה מרקו רוביו, והשליח המיוחד סטיב ויטקוף); ממשפחות החטופים ומהציבור הרחב; ואפילו מהנהגת חמאס (חליל אל-חיה וטאהר א-נונו) שהפתיעה והצהירה כי היא מוכנה לסיים את כל החזרת החטופים באבחה אחת.
מצד שני, ההכרח הפוליטי להימנע מכך ורצונו לחזור לאופציית הלחימה – כפי שהצהיר בהזדמנויות שונות – כדי לשמר את קואליציית העוועים שלו, ולהמשיך להתחמק משערי בית המשפט.
מול הלחץ שנתניהו סופג להעמקת דיוני שלב ב', עומד ההכרח הפוליטי להימנע מכך ורצונו לחזור לאופציית הלחימה – כפי שהצהיר לא פעם – כדי לשמר את קואליציית העוועים שלו, ולהמשיך להתחמק מבית המשפט
לא ברור לפי שעה לאיזה צד ייטו המאזניים. בהכירנו את האיש, הנטייה הטבעית תהיה להעריך, ששיקול "ההישרדות מעל הכל" יגבר על כל המחירים הנוראיים הכרוכים בכך – חיי חטופים שלמרות הכל שרדו, וחיי חיילים שיוטלו שוב למערכה. אך אין זה ודאי, נוכח שיקולי הנגד הנזכרים, וסביר שהקונפליקט אצלו כנראה עוד יתעצם נוכח השיבה הצפויה של ששת החטופים החיים בשבת הקרובה.
ויותר מכך – שלושת בני משפחת ביבס מניר עוז, שהפכו בארץ ובעולם כולו, לסמלה של המלחמה כולה, חזרו אתמול. להלווייתם הצפויה של אלה, שתהפוך כנראה (למרות מזג האוויר הקשה הצפוי) לאירוע ציבורי רב-ממדים ותהודה, יהיה משקל בעיצוב החלטת נתניהו. אך בסופו של דבר, "ההולך עד הסוף" כנראה יתגבר גם על מכשלה זו, וימצא את הנתיב להימנעות מכניסה לשדה המוקשים הצפוף, המסומן כ"שיחות שלב ב'".
שעון החול של ראש הממשלה אוזל. לפני שצה"ל פותח שוב את "שערי הגיהינום" של עזה, כלשון האיום, צריך שנתניהו, אשר מאז אוקטובר 2023 הפך למיסטר "רק תנו לי מלחמה" – יחליט האם באמת זה המהלך האופטימלי מבחינתו. האם מטאפורית אותם שערים, כעמודי היכל הפלשתים אותם הפיל שמשון, לא יפלו בסופו של דבר עליו עצמו ויביאו לסופו הפוליטי.
במלחצי שתי הזרועות המנוגדות הללו (שלב ב' מול חזרה ללחימה) עומדת אופציה שלישית: במקום להיכנס לדיונים ממושכים על שלב ב', לנצל את ההצלחה והמומנטום של שלב א', ומייד להמשיכו בסוג של שלב א'2.
במלחצי שתי הזרועות המנוגדות הללו (שלב ב' מול חזרה ללחימה) עומדת אופציה שלישית: במקום להיכנס לדיונים ממושכים על שלב ב', לנצל את ההצלחה והמומנטום של שלב א', ומייד להמשיכו בסוג של שלב א'2
זה ייעשה באחת משתי צורות:
- הראשונה, כפי שחמאס הציע, "הכל תמורת הכל" (החלפת שבויים באסירים ששחרורם סוכם, הפסקת אש ארוכת טווח, נסיגת צה"ל מכל הרצועה, הסדרת ממשל חלופי לחמאס וכו'). זאת, מיד בסיום שלב א', ובמשך לא יותר מעשרה ימים.
- השנייה, בשיטת "כרסום" הסלמי המדורג – "חבילת" הנושאים הפתוחים עדיין תונח על שלחן השיח, תעודכן ביחס למתווה המקורי על פי צרכי ודרישות הצדדים, ותפורק למספר מצומצם של שלבים/פעימות, שימוצו תוך פרק זמן אשר לא יעלה על שלושה-ארבעה שבועות.
מבחינת חמאס, ניתן להתרשם ששתי האופציות תהיינה פתוחות. מבחינת ישראל, לראש הממשלה יהיה נוח יותר משיקולי פנים (מול בצלאל סמוטריץ', קיצונים בליכוד, ואף איתמר בן גביר הפורש), להעדיף את האופציה השנייה – שהרי אין דינו של המשך שלב א' בשיטת ה"כרסום", כדין כניסה לדיונים על שלב ב' – סאגה שהוא עלול לאבד את ממשלתו בעטיה.
זה עשוי להיות פתרון טיפוסי "א-לה-ביבי", שיאפשר לו להמשיך להחזיק ברסן השלטון, לפחות עוד לזמן מה. כך או אחרת, לשמחת כל משפחות החטופים האומללות, שיקיריהם עדיין נותרו מאחור בעזה (ואפילו בהסכמת יו"ר "פורום תקווה"), אחת משתי האופציות האלה נותנת יותר מזיק של אופטימיות להשבת כל הבנים, חיים לשיקום ומתים לקבורה, במהרה בימינו הביתה.
ועוד נקודה שחייבים להיות ערניים לה: עצבי משפחות החטופים מרוטים עד מעבר לשיאם. פריסה מדורגת של יישום שלב א'2 בפעימות, תחייב בצדנו הסדרה של רשימת החטופים, על פי סדר שחרור מסוים. ברור כי השיקול בהעמדת עדיפויות סדר זה חייב להיות רפואי בלבד, באופן שיהיה ברור כי מוצו עד תום הנתונים העדכניים לגבי מצב בריאותם של החטופים. לא רק ממידע מודיעיני, אלא בעיקר מדיווחי השבים עד כה, שפגשו ושהו איתם במהלך 16 החודשים האחרונים.
לראש הממשלה יהיה נוח יותר משיקולי פנים להעדיף את האופציה השנייה – שהרי אין דינו של המשך שלב א' בשיטת ה"כרסום", כדין כניסה לדיונים על שלב ב' – סאגה שהוא עלול לאבד את ממשלתו בעטיה
במתח האדיר המלווה את משפחות החטופים, חלילה שישתרבב לקביעת סדר עדיפויות זה שיקול זר אחר כלשהו, מה שעלול להצית להבה מיותרת, באש הלוחכת את בגדי הכל ממילא.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם