שבויים באלגוריתם - כך הוא משתלט על המוח שלנו

דיכאון מהמדיה החברתית, אילוסטרציה (צילום: iStock / Dima Berlin)
iStock / Dima Berlin
דיכאון מהמדיה החברתית, אילוסטרציה

כמה פעמים אמרתם לעצמכם "רק עוד דקה אחת" – ואז מצאתם את עצמכם אחרי שעה גוללים בלי הפסקה בין פוסטים, לייקים והודעות? זה לא מקרי. זו לא רק התמכרות אישית, אלא מערכת שתוכננה בקפידה כדי לשמר את תשומת הלב שלנו.

האלגוריתמים שמפעילים את המדיה החברתית אינם רק שורת קוד, הם כלים שמעצבים רגשות, מחשבות ודימוי עצמי. וזה משפיע על כולם. עלינו, על החברים שלנו, על הילדים שלנו. אבל עבור בני הנוער, ההשפעה היא החמורה ביותר.

האלגוריתמים שמפעילים את המדיה החברתית אינם רק שורת קוד, הם כלים שמעצבים רגשות, מחשבות ודימוי עצמי. וזה משפיע על כולם. עלינו, על חברינו ועל ילדינו. אך ההשפעה החמורה ביותר היא על הנוער

אנו חיים בעידן שבו הילדות עצמה עוברת חיווט מחדש. כך שבמקום אינטראקציות חברתיות אמיתיות, חוויות בלתי אמצעיות והתמודדות טבעית עם קשיים, ילדים גדלים בתוך עולם דיגיטלי שבו האלגוריתמים מכתיבים את תפיסת המציאות שלהם. בספרו החדש The Anxious Generation מצביע יהונתן היידט על כך שבני נוער לא רק צורכים מדיה חברתית, הם מעוצבים על ידה.

האלגוריתמים אינם ניטרליים, הם בנויים כדי לעודד חיזוקים מהירים ולייצר תלות רגשית. החוויות שהם מספקים מעצבות מחדש את מערכת התגמול במוח, כך שהצורך הבלתי נגמר באישור חברתי, לייקים ותגובות מחליף את מנגנוני הוויסות הטבעיים של הרגש.

אצל ילדים רבים, התהליך הזה מתחיל מוקדם מדי. סיווי מורטון הייתה רק בת 10 כשפתחה חשבון אינסטגרם. היא רצתה להתעדכן במה שחדש ולעקוב אחרי חברים, אך במהרה הפיד שלה הפך לזירה של השוואות בלתי נגמרות. אידיאל יופי בלתי מושג מילא את המסך – עור חלק, גוף מחוטב, חיוכים מושלמים. עם הזמן, החלה מורטון לבחון את עצמה מול המראה, מחפשת פגמים. "הלוואי שהמדיה החברתית לא הייתה קיימת", היא אומרת.

התחושות האלו אינן ייחודיות רק לה – בשנת 2021 הודלף דו"ח של מטא אשר חשף כי אינסטגרם מחמירה בעיות דימוי עצמי בקרב נערות מתבגרות, ושהאלגוריתם בנוי להעצים תחושות של חוסר ביטחון כדי לשמר את המעורבות.

האלגוריתמים אינם ניטרליים, הם בנויים לעודד חיזוקים מהירים ותלות רגשית. החוויות שהם מספקים מעצבות מחדש את מערכת התגמול במוח, כך שהצורך הבלתי נגמר באישור חברתי, מחליף את מנגנוני הוויסות הרגשי הטבעיים

אבל זו לא רק תיאוריה. מאחורי הנתונים הסטטיסטיים עומדים סיפורים אמיתיים, טרגיים וקורעי לב. מולי ראסל, נערה בת 14 מבריטניה, נחשפה במשך חודשים לתכנים המעודדים דיכאון ופגיעה עצמית באינסטגרם, והאלגוריתם המשיך לדחוף לה עוד ועוד תוכן כזה. מבלי שהמבוגרים הקרובים אליה הבחינו בכך, היא שקעה עמוק יותר לתוך עולם של ייאוש. בסופו של דבר, מולי שמה קץ לחייה.

מותה של מולי לא היה רק טרגדיה אישית, הוא היה עדות חיה לאופן שבו האלגוריתמים לא רק מתעדים רגשות, אלא גם מעצימים אותם. אינסטגרם לא רק הציגה לה תוכן, אלא ניווטה אותה עמוק יותר לתוך החשכה. כל צפייה שלה בפוסט שעסק בדיכאון ובפגיעה עצמית הפעילה מחדש את מנגנון החיזוק האלגוריתמי, שסיפק לה עוד ועוד מאותם תכנים, עד הסוף המר שבו שהייאוש הכריע.

האלגוריתם לא תוכנן להגן עלינו, בטח שלא על ילדינו. הוא תוכנן להחזיק אותנו מחוברים ובכל מחיר. וזה בדיוק העניין, מי באמת שולט כאן? אנחנו, או השורות הדיגיטליות של הקוד שמהנדסות את הרגשות שלנו?

ומולי אינה לבד. האלגוריתמים אינם רק זרם מידע, הם הכוח השולט ברגשות שלנו. הם יוצרים בועה שבה כל משתמש רואה רק את מה שמתאים לפרופיל הרגשי שלו, וכך נוצרת מציאות מקוטעת, אישית ומנותקת מהאמת הרחבה.

התאבדותה של מולי לא הייתה רק טרגדיה אישית, אלא עדות חיה לאופן בו האלגוריתמים לא רק מתעדים רגשות, אלא גם מעצימים אותם. אינסטגרם לא רק הציגה לה תוכן, אלא ניווטה אותה עמוק לתוך החשכה

בעבר, מגדל בבל סימל בלבול ופירוד, אנשים דיברו בשפות שונות ואיבדו את היכולת להבין זה את זה. בעולם הדיגיטלי של היום, אנחנו מטפסים על "מגדל בבל" מודרני, אך כאן האלגוריתמים הם אלו שמנתקים אותנו זה מזה.

במקום ליצור קהילה מגוונת, הם כולאים אותנו בתוך בועות תוכן מותאמות אישית, שמגבירות חרדה, קיטוב ותלות. כל אחד מאתנו רואה רק את מה שהאלגוריתם רוצה שנראה ולא את התמונה המלאה של המציאות.

מדוע המדיה החברתית כל כך ממכרת? אחת הסיבות המרכזיות היא מנגנון הדופמין. בכל פעם שמשתמש מקבל לייק או תגובה, המוח משחרר דופמין, מוליך עצבי המקושר לתחושת גמול והנאה.

האלגוריתמים אינם תמימים כלל – הם מתוכננים לנצל את המנגנון הזה ולשמר את תשומת הלב שלנו. חיזוקים בלתי צפויים, כמו קבלת לייקים בצורה אקראית, מגבירים את הפרשת הדופמין, בדומה להשפעת מכונות המזל.

האם זה באמת העתיד שאנחנו מוכנים לקבל? דור שלם שנכלא בלולאת האלגוריתם, נשלט על ידי השוואות בלתי נגמרות וצורך כפייתי לבדוק שוב ושוב מה השתנה בחמש הדקות האחרונות? זהו מאבק על הבריאות הנפשית של כולנו, על הדרך שבה אנחנו חיים בתוך עולם דיגיטלי שהפך לחלק בלתי נפרד מהזהות שלנו.

עלינו לדרוש שינוי. אין לנו את הפריווילגיה להישאר אדישים בזמן שהאלגוריתמים ממשיכים לעצב את התודעה שלנו. יש לכפות רגולציה שתחייב את חברות המדיה החברתית לחשוף כיצד האלגוריתמים שלהן פועלים ולצמצם טכניקות ממכרות כמו פידים מותאמים אישית, חיזוקים פסיכולוגיים והתראות בלתי פוסקות. לצד זאת, יש לקדם חינוך דיגיטלי מגיל צעיר, שיאפשר לדור הצעיר לזהות מניפולציות אלגוריתמיות ולפתח מערכת יחסים בריאה עם הטכנולוגיה.

האם זה באמת העתיד שאנחנו מוכנים לקבל? דור שלם שנכלא בלולאת האלגוריתם, נשלט על ידי השוואות בלתי נגמרות וצורך כפייתי לבדוק מה השתנה בחמש הדקות האחרונות? זהו מאבק על בריאותנו הנפשית

אבל האחריות אינה רק של הפלטפורמות, היא גם שלנו. הורים, מחנכים ומובילי דעה חייבים ליצור שיח פתוח עם בני הנוער ולעזור להם לראות מעבר למסך, ולבסס ביטחון עצמי על ערכים אמיתיים ולא על מספר לייקים.

אם לא נתעורר עכשיו, נמשיך להיות שבויים במערכת שלא נועדה לשרת אותנו, אלא לשלוט בנו. הגיע הזמן לפעול, לפני שיהיה מאוחר מדי. בני הנוער של היום לא צריכים להיות הניסוי החברתי של ענקיות הטכנולוגיה. הגיעה העת לשבור את הלולאה.

לילי שירה יעקב לומדת תקשורת ומנהל עסקים ברייכמן. אחות וטרינרית ומסייעת לנוער במצוקה ברשתות החברתיות כבר 12 שנה. הצילה ילדים שהיו ממש רגע מהתאבדות אחרי כמה ניסיונות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
מדויק, השבתתי את החשבון של הרשתות ההחברתיות שלי לפני חצי שנה והייתי בתהליך של "החלמה מהתמכרות" ורצון להכנס שוב בצורה חיובית יותר והכתבה הזאת גרמה לי לרצות להוריד שוב את הרשתות החברתיות ... המשך קריאה

מדויק, השבתתי את החשבון של הרשתות ההחברתיות שלי לפני חצי שנה והייתי בתהליך של "החלמה מהתמכרות" ורצון להכנס שוב בצורה חיובית יותר והכתבה הזאת גרמה לי לרצות להוריד שוב את הרשתות החברתיות שלי רק כדי למחוק את המשתמש שלי לגמרי.

עוד 875 מילים ו-3 תגובות
סגירה