איך לענות לילד בגיל הגן או בית ספר יסודי, האומר שהוא מפחד שגם בו יפגעו?
כאשר ילד בגיל הגן או בית הספר היסודי אומר שהוא מפחד שיחטפו אותו או יפגעו בו, תגובתנו כהורים צריכה להיות רגישה ומותאמת לצרכיו הרגשיים. חשוב להבין שתחושות הפחד שלו אמיתיות ומבוססות על מידע שהוא שמע או חווה בסביבה שלו. התפקיד שלנו הוא להעניק לו תחושת ביטחון מבלי לבטל את רגשותיו.
איך להגיב?
ראשית, להכיר בפחד ולהיות אמפתיים – במקום לומר "אין לך מה לפחד" או "אל תדאג, זה לא יקרה", עדיף לשקף את רגשותיו ולתת לו תחושה שהוא מובן. למשל: "אני רואה שאתה מאוד מודאג מזה, וזה טבעי להרגיש ככה כששומעים על משהו מפחיד", או "זה באמת סיפור קשה ומפחיד, ואני מבין/ה למה זה גורם לך לדאוג", או "אנחנו פה איתך ונתמודד עם זה יחד".
חשוב להבין שתחושות הפחד של הילד אמיתיות ומבוססות על מידע שהוא שמע או חווה בסביבתו. תפקידנו להעניק לו תחושת ביטחון מבלי לבטל את רגשותיו. איך? ראשית, להכיר בפחד ולהיות אמפתיים
לספק מידע מותאם גיל – ילדים צעירים נוטים לפרש מידע באופן מוחשי ולעיתים מפתחים חרדות סביב אירועים נדירים. כדאי להסביר להם שהמקרה הזה חריג ונדיר, תוך שימוש בשפה פשוטה: "זה מקרה מאד חריג שקרה, ויש הרבה מאוד אנשים שמגנים עלינו ושומרים שהדברים האלה לא יקרו", או "יש חיילים, שוטרים ואנשים נוספים שעובדים כל הזמן כדי לוודא שאנחנו בטוחים".
לחזק תחושת ביטחון אישית – "אבא, אמא ו(כאן ניתן לומר שמות של מבוגרים משמעותיים לילד) תמיד דואגים לך ושומרים עליך".
אם אתה מרגיש מפוחד, אתה תמיד יכול לבוא לחבק אותנו".
"אם אתה דואג, אנחנו יכולים לצייר יחד, לקרוא סיפור מרגיע או לשמוע שיר שאתה אוהב".
לשלוט בחשיפה למידע מלחיץ – אם הפחד של הילד מגיע מחשיפה לחדשות או שיחות של מבוגרים, חשוב לווסת את כמות המידע שהוא מקבל ולוודא שהוא נחשף לתכנים מותאמים לגילו.
לסיכום: הפחד של הילד אמיתי, ולכן חשוב לא להקטין אותו או להמעיט בערכו. במקום זאת, יש להקשיב, לשקף את רגשותיו, לספק לו מידע מרגיע ולהדגיש את תחושת הביטחון שאנו כהורים מעניקים לו.
* * *
איך עוזרים לילד בגיל בית הספר היסודי או חטיבת ביניים שנחשף לסרטון עם מראות קשים או תמונות מבהילות ברשת ומאז יש לו סיוטים והוא פוחד?
כאשר ילד בגיל בית הספר היסודי או חטיבת הביניים נחשף לסרטון מטריד ברשת ומאז יש לו סיוטים או פחדים, חשוב להגיב באופן שמכיר ברגשותיו, מספק לו תמיכה רגשית ומעניק לו כלים להתמודד עם חוויות דומות בעתיד.
כשילד בגיל ביה"ס היסודי או חטיבת הביניים נחשף לסרטון מטריד ברשת ומאז יש לו סיוטים או פחדים, חשוב להגיב באופן שמכיר ברגשותיו, מספק לו תמיכה רגשית ומעניק לו כלים להתמודד עם חוויות דומות בעתיד
ילדים ובני נוער חשופים לכמות עצומה של מידע, ולעיתים הם מתקשים לסנן את מה שמתאים להם לצפות בו. כהורים, תפקידנו לא רק להרגיע אותם ברגעי מצוקה אלא גם להקנות להם מיומנויות של שליטה בצריכת המידע, כדי שהמידע לא ישלוט בהם.
איך להגיב?
להקשיב ולשקף את החוויה – בראש ובראשונה, חשוב לא לשפוט או לכעוס על הילד על כך שצפה בסרטון מטריד. במקום זאת, יש להראות הבנה ולשקף את רגשותיו:
"אני רואה שהסרטון הזה מאוד הטריד אותך, וזה טבעי לחלוטין".
"לפעמים אנחנו נחשפים לדברים שאנחנו לא מוכנים אליהם, וזה יכול להיות מאוד מפחיד".
"אני שמח/ה שסיפרת לי, זה מראה שאתה יודע שכשקשה לך – אפשר לפנות אלינו".
להסביר לילד שיש לו שליטה על מה שהוא רואה – ילדים ובני נוער מרגישים לפעמים שהם חייבים לצפות בכל תוכן שמגיע אליהם, במיוחד אם חברים שלחו להם אותו. חשוב להעביר להם את המסר שהם לא חייבים לפתוח כל סרטון או הודעה:
"יש לך זכות להחליט לא לפתוח סרטון שלא נראה לך מתאים".
"לפעמים אנשים שולחים דברים בלי לחשוב כמה זה יכול להשפיע, אבל אתה יכול לבחור לא להיחשף לזה".
"אפשר גם לשאול: האם אני באמת רוצה לראות את זה? איך זה ישפיע עליי?"
ללמד את הילד לשלוט במידע במקום שהמידע ישלוט בו – ללמד את הילד להיות צרכן מודע של תוכן דיגיטלי ולא להיגרר אחרי לחץ חברתי או סקרנות רגעית: "בעידן של היום, אנחנו כל הזמן נחשפים להמון מידע, אבל אנחנו יכולים לבחור מה להכניס לראש וללב שלנו".
"אם משהו מרגיש לך מטריד או לא נעים – זו נורה אדומה שכדאי לעצור".
"ממש כמו שאנחנו בוחרים מה לאכול כדי לשמור על הבריאות, אנחנו צריכים לבחור איזה מידע להזין את המוח שלנו".
לספק אסטרטגיות להרגעה ולשינה טובה יותר – אם הסרטון ממשיך להטריד את הילד בלילה, אפשר לעזור לו עם כלים מעשיים:
להציע לו לחשוב על משהו חיובי לפני השינה, כמו חוויה נעימה או דמות אהובה.
לתרגל נשימות עמוקות או דמיון מודרך. למשל, "דמיין שאתה במקום בטוח עם אנשים שאתה אוהב".
להשאיר אור קטן אם זה עוזר לו להרגיש בטוח יותר.
להוות דוגמה אישית – ילדים ובני נוער לומדים הרבה מההתנהגות של הוריהם, ולכן חשוב שגם אנחנו ננהל נכון את צריכת המידע שלנו:
להימנע מצפייה בתכנים קשים ליד הילדים ולשוחח איתם על כך – "אני בוחר/ת לא לראות את הסרטון הזה כי אני יודע/ת שזה עלול להפריע לי".
לשתף את הילדים בהחלטות שלנו לגבי צריכת חדשות ותכנים – "אני רואה שמדברים הרבה על האירוע הזה, אבל אני מחליט/ה להימנע מלהיחשף לכל הפרטים כדי לשמור על עצמי".
לסיכום: תגובה נכונה למקרה כזה כוללת תמיכה רגשית, הקניית תחושת שליטה בצריכת המידע והדגשת זכותו של הילד לבחור למה להיחשף. במקביל, אנחנו כהורים יכולים להוות דוגמה אישית ולחזק את היכולת של הילדים להתמודד עם מידע באופן בריא ומאוזן.
ילדים ונוער חשופים לכמות עצומה של מידע, ולעיתים מתקשים לסנן את מה שמתאים להם לצפות בו. כהורים, תפקידנו לא רק להרגיע אותם ברגעי מצוקה אלא גם להקנות להם מיומנויות של שליטה בצריכת המידע
* * *
כיצד לפעול כשילד מתבגר בחטיבה או בתיכון מתנהג כאילו כל המצב אינו נוגע אליו ועסוק רק במשחקי מחשב?
כאשר ילד מתבגר בחטיבת הביניים או בתיכון נראה מנותק מהמציאות, שקוע במשחקי מחשב או מסיח את דעתו בדרכים אחרות, חשוב לזכור שכל אחד מגיב למצב בדרכו. הסטת תשומת הלב היא מנגנון התמודדות טבעי, ולעיתים זוהי דרכו של הילד לווסת את המצוקה ולשמור על תחושת שליטה. כהורים, עלינו לגשת לנושא ברגישות, מתוך הבנה ולא מתוך שיפוטיות, ולאפשר לו לבחור כיצד ומתי לשתף.
איך לפנות אליו בצורה רגישה?
להכיר בכך שכל אחד מתמודד אחרת – במקום לומר "למה אתה מתעלם ממה שקורה?" או "אתה לא שם לב למצב?", ניתן לומר:
"אני רואה שאתה בוחר לשחק במחשב וזה חשוב לך כרגע".
"היום היה יום לא קל. זה בסדר אם אתה לא רוצה לדבר על זה עכשיו, כל אחד מתמודד אחרת".
"אני כאן אם תרצה לשתף אותי או לדבר".
לפתוח שיח בעדינות, בלי לכפות – אפשר להציע לו להשתתף בשיחה משפחתית או לשתף אותו במידע בדרך לא מאיימת:
"אנחנו מדברים לפעמים על המחשבות והרגשות שלנו על מה שקורה, אם תרצה להצטרף – אתה מוזמן".
לשאול על ההרגשה שלו מבלי ללחוץ – אפשר לשלב את השאלה בתוך התעניינות כללית:
"איך הולך לך במשחק? נראה שאתה ממש נהנה ממנו".
"מה חדש אצל החברים? איך הם מתמודדים עם המצב?"
"מה עוזר לך בימים האלה?"
לשתף ברגשות שלנו כדי לפתוח פתח לשיחה – כשאנחנו כהורים משתפים ברגשות שלנו, זה מאפשר לילד להבין שגם אנחנו מתמודדים, ושזה בסדר להרגיש דברים שונים:
"גם אני לפעמים מרגיש/ה מוצף/ת ומנסה להסיח את דעתי עם סדרה או מוזיקה".
"יש ימים שאני מרגיש/ה כבדות, אבל לפעמים עוזר לי פשוט לדבר על זה קצת".
"אני משתדל/ת לשמור על שגרה וזה עוזר לי, איך אתה מרגיש עם זה?"
להציע דרכים נוספות להתמודדות – אפשר להציע לו להצטרף לפעילות מרגיעה מבלי להכריח:
"בא לך לצאת איתי להליכה? זה יכול לעזור לשחרר קצת לחץ".
"אם מתחשק לך לראות משהו ביחד או לעשות משהו אחר, אני כאן".
כאשר ילד מתבגר בחטיבת הביניים או בתיכון נראה מנותק מהמציאות, שקוע במשחקי מחשב או מסיח את דעתו בדרכים אחרות, יש לזכור שכל אחד מגיב למצב בדרכו. הסטת תשומת הלב היא מנגנון התמודדות טבעי
לסיכום:
גם אם נראה שהילד מתעלם מהמצב, זה לא בהכרח אומר שהוא לא מרגיש או מתמודד. ייתכן שהוא פשוט זקוק למרחק מסוים כדי לא להיות מוצף. כהורים, חשוב שנהיה שם עבורו, נפתח פתח לשיחה באופן לא מחייב ונשתף גם ברגשות שלנו, כדי שירגיש בנוח לשתף כשיהיה מוכן.
ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן וראשת התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה למנהל. מחברת הספרים "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" ו"כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי" בהוצאת מטר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם