ערב העברת התקציב, פרסמה שרת התחבורה מירי רגב הודעה חגיגית על שבירת שיא כל הזמנים במספר הנסיעות בתחבורה הציבורית. עם אישור התקציב, היא בישרה על "מהפכה חסרת תקדים בקידום התחבורה הציבורית" והצבתה "בראש סדר העדיפויות הלאומי".
בשנה החולפת אכן נרשמו 904 מיליון נסיעות בתחבורה הציבורית, אך הקרדיט ששרת התחבורה מייחסת לעצמה מופרז – ומתעלם מהעיקר: התחבורה הציבורית נתקעה ברמה שלפני שבע שנים, ואף נסוגה בתקופת כהונתה, לצד החמרה בעומסי התנועה ושיאים שליליים במספר התאונות הקטלניות.
השימוש באוטובוסים ירד בתקופת הקורונה וחזר בהדרגה לרמות קודמות, בין היתר בזכות "שורה של שיפורים שהוביל משרד התחבורה, ובהם פתיחת הקו הראשון של הרכבת הקלה בגוש דן, הוספת קווים והגברת התדירות ברשת האוטובוסים, שיפורים ברכבת ועוד" – לשון הודעת המשרד. הדברים נכונים, אך התרחשו בתקופת כהונתה של השרה הקודמת, מרב מיכאלי.
בהמשך נטען כי המלחמה שפרצה לפני כשנה וחצי צמצמה את הפעילות, ושהודות לפעולות שנקט המשרד "לחיזוק מערך התחבורה", הציבור חזר לנסוע באוטובוסים. אלא שלפי נתונים שנמסרו לנו מהמשרד עצמו, מספר הנסיעות באוטובוסים – המהווים את עיקר התחבורה הציבורית – עדיין לא חזר לרמה שנרשמה בשנים 2018 ו־2019.
הסיבה לכך, כפי שנכתב כאן בעבר, היא שבשנה החולפת המשרד לא דאג לתוספת שירות לאוטובוסים – לא בתדירותם ולא במספרם הכולל. על רקע הגידול הטבעי באוכלוסייה, המשמעות היא ירידה ברמת השירות. התוספות של הרכבת הקלה והרכבלית בחיפה רחוקות מלפצות על הפער.
עוד עולה מנתוני המשרד כי במהלך כהונתה הנוכחית של רגב נרשמה ירידה דרמטית של 32% בהיקף מוניות השירות.
התייקרות בלי שיפור
רגב טענה כי תוספת השירות לא ניתנה בשנה שעברה משום שמשרד האוצר התנה את התקציב בהסכמתה להחלת אגרות הגודש. באוצר, מנגד, טוענים כי התקציב הועמד לרשותה – אך היא בחרה לנצל אותו לרפורמת ההנחות הסקטוריאלית, "צדק תחבורתי", שמימשו אותה פחות מ־10% מהזכאים, ואשר נועדה בעיקר לרצות את הציבור החרדי.
ההחלטה הזו הובילה לבזבוז תקציבי, שבסופו של דבר אילץ את המשרד להעלות את מחיר הנסיעה ביולי האחרון מ־5.5 לשישה שקלים, וכעת צפויה התייקרות נוספת – לשמונה שקלים בסוף אפריל הקרוב: עלייה חריגה של 45% בפחות משנה.
הבזבוז על תוכנית ההנחות שמעטים מימשו הביא לכך שבסופו של דבר המשרד נאלץ להעלות את המחיר פעמיים בתוך פחות משנה לשמונה שקלים – התייקרות חריגה של 45%
עם זאת, במשרד התחבורה הבהירו שתושבים משכונות המדורגות ברמה סוציו־אקונומית נמוכה יקבלו הנחה של 50%, ובני 67 ומעלה יהיו פטורים מתשלום. מדובר במהלך מבורך, אך הבעיה העיקרית נותרה בעינה – איכות השירות. מאחר שהביקוש לתחבורה הציבורית הוא קשיח, לא צפויה בעקבות השינויים עלייה משמעותית במספר המשתמשים – ולא הקלה בעומסי התנועה.
"אין מי שיעבוד על זה"
כאמור, כעת מתהדרת השרה בכך שהושגה סוף־סוף הסכמה על חידוש תוספת השירות לתחבורה הציבורית, בהיקף של רבע מיליארד שקל, להוספת קווים והגברת תדירויות. אלא שבניגוד לדבריה, לא מדובר בתוספת "חסרת תקדים", אלא בתקציב מעט נמוך מזה שניתן כבר בשנים קודמות – ושכאמור לא נוצל כלל אשתקד.
כעת, המבחן יהיה ביישום התוספות, אך גורם במשרד האוצר אומר לזמן ישראל כי משרד התחבורה טרם הגיש בקשה למימושן. ספק אם הדבר יקרה, שכן בשנה וחצי האחרונות סובל המשרד מריקון של השדרה המקצועית וממחסור חמור באנשי מקצוע שיגבשו תוכנית להקצאה יעילה יותר של הנסיעות ולשיפור התדירות.
"אין מי שיעבוד על זה ויש חשש שגם השנה לא נראה מזה כלום", אומר בכיר לשעבר במשרד התחבורה. אחד הפרויקטים שרגב כן מקדמת הוא הקמת חניוני ענק נוספים מחוץ לתל אביב, שיחוברו לשאטלים שיסיעו את הנוסעים לעיר. מדובר בתוכנית שנויה במחלוקת, שלפי מבקריה לא תביא להקלת העומס בכבישים – כך לפחות חושב ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי.
השרה הסכימה לאיחוד רשויות מטרופוליניות אבל הרפורמה נתקעה בכנסת ולא תקודם במושב הנוכחי. בלעדיה אין אפשרות לשפר את התחב"צ לא משנה כמה כסף יוקצה לכך
הפרויקט היחיד שיש עליו הסכמה רוחבית, ושגם זכה לאישורה של השרה, הוא איחוד הרשויות המטרופוליניות בתחום התחבורה. אלא שהרפורמה הזו נתקעה לבסוף בוועדות הכנסת, וככל הנראה לא תקודם במושב הנוכחי – בלחץ הרשויות המקומיות. בלעדיה, לא ניתן יהיה לשפר את שירות האוטובוסים, גם אם יוקצו לכך תקציבים משמעותיים.
שיא של עשור בהרוגים
במקביל, תאריך היעד להקמת המסילה הרביעית באיילון נדחה לשנת 2027, וגם עבודות החשמול מתנהלות בקצב צב – תוך הפסקות מעוררות תסכול של השירות בימי חול, במקום לנצל את ימי השבת לקידום העבודות.
מנהלי רכבת ישראל להוטים לעסוק במכירת נדל"ן סביב תחנות הרכבת ולפתח את תחומי המסחר והתעסוקה בשטחיהן – מהלך חיובי כשלעצמו. עם זאת, בכל הנוגע לשיפור השירות, אין להם בשלב זה הרבה מה להציע: היקף הפעילות ברכבת אף נסוג מתחת לרמה שנרשמה בשנת 2018.
התוצאה הכואבת ביותר של מצב התחבורה בישראל מתבטאת בתאונות הקטלניות: השנה נפתחת בשיא של עשור במספר ההרוגים – 110 – בהמשך לשיא של 17 שנים שנרשם בשנת הקודמת.
התוצאה הכאובה של האסון התחבורתי מתבטאת בתאונות קטלניות – והשנה נפתחה בשיא של עשור במספר ההרוגים, בהמשך לשיא של 17 שנים במספר ההרוגים אשתקד
השרה טוענת שהתקציב הנוכחי כולל השקעה בתשתיות ובמוקדי סיכון לשדרוג כבישים וטיפול בכבישים אדומים. אלא שגם כאן אין באמת בשורה ובקצב של הרבעון החולף הדימום בכבישים ימשיך לשבור שיאים שליליים.
התקציב ירד, מספר ההרוגים עלה
התקציב הזה הוא "המשך של מדיניות ההזנחה והמחדל בטיפול בבטיחות בדרכים", אומר יניב יעקב, מנכ"ל "אור ירוק". לדבריו, אפשר לראות שהירידה בהשקעה בבטיחות ובכבישים מסוכנים לאורך השנים הייתה בהתאמה לזינוק המחודש במספר ההרוגים. הוא מוסיף כי גם התקציבים הקיימים במשרד לביטחון פנים לא מגיעים לאגף התנועה.
"שנה אחרי שנה ממשיכים לקצץ בתקציבים של הבטיחות, בראש ובראשונה הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) שהוא גוף של ומטעם משרד התחבורה. זה קיצוץ מתמשך שלא התחיל עכשיו והדבר הכי פשוט זה לראות את הירידה בתקציב והעלייה בהרוגים – כיום הרלב"ד מתוקצבת ב־60 מיליון שקל לעומת יותר מחצי מיליארד שקל בעבר – והיו לזה תוצאות. חד־משמעית.
"לאורך השנים תקציב משרד התחבורה עולה, אך ההשקעה בבטיחות בדרכים – בטיפול במוקדי סיכון ובחינוך – דווקא נמצאת בירידה. הרלב"ד אמורה לממן חינוך תעבורתי, אבל קיצצו וחתכו את זה אחרי שאשתקד הסתיימה עם 68 נהגים צעירים הרוגים, והשנה הנוכחית נפתחה בעלייה של עוד 18% בהרוגים.
"ב־2024 נלחמנו על התקציב לכבישים האדומים, שהיה באפס והחזירו ל־180 מיליון שקל – והשנה אותו דבר, וזה הרבה פחות ממה שצריך. אבל במשרד התחבורה מעדיפים לפתוח כבישים חדשים מאשר לטפל בבטיחות הקיימים.
"אומנם תקציב המשרד לביטחון לאומי גדל אבל באגף התנועה חסרות מאות ניידות, שוטרים ומאות מצלמות. יש מספיק פתרונות. אין כוח אדם וקשה לגייס? תציבו מצלמות, היו לזה החלטות ממשלה לפני 15 שנה. הן מנטרות הכול – מהירות, חצייה באור אדם, טלפון נייד. זה מייצר הרתעה. צריך להגיד איפה הן מוצבות. לייצר הרתעה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם