זירת הבלוגים

איך נגרש את החושך, בעוד חושך?

לא ניצחנו. הפסדנו. להדיח את ביבי זה לא נצחון, ולא הדחנו אותו

20/11/2019 18:19
נתניהו וגנץ בישיבה לציון 24 שנה לרצח רבין, היום. גנץ הצהיר שלא ישב בממשלה עם נתניהו תחת כתב אישום (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

הפיד שלי התמלא ביומיים-שלושה האחרונים בבקשות, תחנונים, המלצות וחגיגות: גנץ, תעשה לנו ילד ממשלת מיעוט, עם אמא חורגת משותפת שיכולה להסתכל רק מבחוץ.

למה מבחוץ? איזה מין ליברליזם זה שהם רק בחוץ? מה הם נגועים? מצורעים? או ש או ש. בלי צביעות. אם המשותפת בפנים שתהיה בפנים. למנהיג שלהם קוראים איימן עודה, לא מוסא רבנו. מותר לו לדרוך בארץ המובטחת.

הפיד שלי התמלא ביומיים-שלושה האחרונים בבקשות, תחנונים, המלצות וחגיגות: גנץ, תעשה לנו ילד ממשלת מיעוט, עם אמא חורגת משותפת שיכולה להסתכל רק מבחוץ

נדמה לי שהפיד שלי מלא בעיקר באנשים שבחרו בגוש השמאל, במנדטים זה פחות מעשירית מהאוכלוסיה. מעט אנשים שיודעים לעשות רעש ויושבים במקומות שמייצרים הרבה רעש. הדרישה שלהם מגנץ מטרידה. לא קראתי עדיין סקר שמפלח כמה בוחרי גנץ תומכים בממשלה כזו. לא הייתי מהמר על אחוז גדול.

הבוחרים של כחולבן הם בוחרי נמאס לי: נמאס לי מביבי, נמאס לי מהדתיים, נמאס לי מנתניהו, נמאס לי משרה ויאיר, נמאס לי מהערבים ותהליך השלום. תנו להם דחיפה קלה ונמאס להם מהחיים. אני לא רואה שם פוטנציאל לתמיכה בממשלת מיעוט. אני מכיר את האנשים האלו. אלו אוהבים את הערבים. כשהם שם. בחדר השני.

הבוחרים של כחולבן הם בוחרי נמאס לי: נמאס לי מביבי, נמאס לי מהדתיים, נמאס לי מנתניהו, נמאס לי משרה ויאיר, נמאס לי מהערבים ותהליך השלום. תנו להם דחיפה קלה ונמאס להם מהחיים

האיחול לממשלת מיעוט, עם ערבים בחוץ, אבל ליברמן בפנים, הוא שידור של נואשות. שבירת ערכים של השמאל הישראלי. הרצון לסלק את נתניהו עיוות את המוסר השמאלני עד לנקודה שבה הוא מוכן לשבת עם אחד האנשים היותר גזענים שיש לפוליטיקה הישראלית להציע. מי ששוכח עכשיו אמירות עבר של ליברמן, יתעורר יום אחד למציאות ליברמנית.

לא שזה יקרה. בדיוק כמו עם כחולבן, אבל בצורה הרבה יותר קיצונית, לליברמן אין שום מנדט מהבוחרים שלו לשבת עם ערבים או לקבל תמיכה מהם. גם לא עם דתיים.

יוצא שליברמן והמפלגה שלו הוא התמונה המדוייקת ביותר של הרוב הפוליטי בישראל: מרכז ימינה, מסורתיים אבל לא מתנגדים לאיזה סטייק לבן בפיתה ותחבורה ציבורית בשבת, ודי לא סובלים את כל מי שהוא לא אנחנו.

יוצא שליברמן והמפלגה שלו הוא התמונה המדוייקת ביותר של הרוב הפוליטי בישראל: מרכז ימינה, מסורתיים אבל לא מתנגדים לאיזה סטייק לבן בפיתה ותחבורה ציבורית בשבת, ודי לא סובלים את מי שהוא לא אנחנו

השמאל הישראל, שוב, מלבד הערבים מדובר בעשרה אחוז, צריך לאסוף את שבריו. כחול לבן היא לא מפלגת שמאל ואני לא בדיוק רואה איך היא נושאת אי אילו דגלונים מעולם השמאל. חונטה צבאית שהריצה קמפיין בחירות עם קרקפות פלשתינאים מעזה על החגורות שלהם, ביחד עם לווין תל אביבי היא שמאל? היא מייצגת ערכים של השמאל?

הבחירות האחרונות הן קריאה לחשבון נפש. בעד מי אנחנו? אנחנו רק נגד? איך נגרש את החושך, בעוד חושך? לא ניצחנו. הפסדנו. להדיח את ביבי זה לא נצחון, ולא הדחנו אותו. חשבון נפש ערכי. חשבון נפש על שלום פרקטי, על שלום פנימי, על הפסקת הפטרונות כלפי הערבים ותקווה שיתחילו לקחת אחריות על חייהם.

הבחירות האחרונות הן קריאה לחשבון נפש. בעד מי אנחנו? אנחנו רק נגד? איך נגרש את החושך, בעוד חושך? לא ניצחנו. הפסדנו. להדיח את ביבי זה לא נצחון, ולא הדחנו אותו

להפסיק לסתום פיות גם על מה שלא נוח לדבר, לדבר בעיקר עם האחר, השונה, על איך בונים פה איחוד אמיתי, לא ליברמני מזוייף, מושל ומפריד, אלא איחוד שבו דתיים וערבים ממגנטים אחד את השנים, לא דוחים.