אילון מאסק הוא האדם העשיר ביותר בעולם – ואחד מהעשירים ביותר בהיסטוריה. אך כוחו של מאסק אינו קשור עוד רק להונו העצום שמקורו בטסלה, רשת X או SpaceX.
הודות לקשריו ההדוקים עם הנשיא דונלד טראמפ, מאסק קיבל מנדט נרחב להשפיע על מדיניות הממשלה האמריקאית כולה, באמצעות משרד חדש שהוקם בשם DOGE – משרד לייעול הממשל (Department of Government Efficiency). חייו כיזם מספקים תובנות חשובות גם על תפקודו כשחקן פוליטי.
מאסק טוען לעיתים קרובות שפיזיקה עומדת במרכז תפיסת עולמו: הוא מדבר על חיפוש אחר עקרונות יסוד טבעיים כמניע לפעולותיו בעסקים ובחיים בכלל. "חשיבה על פי עקרונות יסוד" הפכה למעין מנטרה בעולם של מאסק. היא מעוררת תחושת קפדנות מדעית, אך מדובר בגישה ילדותית ותמימה לכל בעיה – מורכבת ככל שתהיה.
הרעיון הוא לפרק כל בעיה טכנולוגית – בין אם מדובר במכוניות או בטילים – ולבחון אותה מאפס. לאחר מכן יש לגזור את הפתרון מתוך אקסיומות בסיסיות בלבד. ובתהליך הזה, שום דבר שעשו אחרים לפניך, שום מסורת קיימת, לא נחשב. למעשה, ההנחה הבסיסית היא שכל הידע והפרקטיקות שנצברו הם מטען מיותר, מיושן, מאובק – וטוב יהיה אם ניפטר מהם ונמשיך הלאה.
יש יתרונות לגישה הזו, כפי שמוכיחים ההישגים של טסלה ו-SpaceX. אבל, כפי שיבחין מייד כל מבקר רכב מקצועי, יש גם חסרונות עצומים. לעיתים נראה שרכבי טסלה נבנו על ידי יצורים ממאדים – כאילו תעשיית הרכב לא צברה עשרות שנות ניסיון בעיצוב, אופטימיזציה וייצור יעיל של שלדות, מערכות היגוי ובלמים למכוניות מודרניות.
וכשזה מגיע לפוליטיקה, היתרונות של גישת "התחלה מאפס" הרבה פחות ברורים. מאסק וצוות DOGE שלו יישמו את דפוסי החשיבה האלה כדי למקם את עצמם בעמדת כוח לפרק משרדי ממשלה ולהתערב בעצם התשתית של הממשל בארצות הברית, למשל במערכת התשלומים של משרד האוצר.
יש יתרונות לגישה הזו, אבל יש גם חסרונות עצומים. לעיתים נראה שרכבי טסלה נבנו על ידי יצורים ממאדים – כאילו תעשיית הרכב לא צברה עשרות שנות ניסיון בעיצוב, אופטימיזציה וייצור יעיל
נכון, כמובן, שאפשר לשאוב השראה לפוליטיקה ואתיקה מתוך אנלוגיות לפיזיקה. חשבו, למשל, על השפעתו של אייזק ניוטון על החשיבה המדינית המודרנית: רעיונות כמו שיווי משקל בכלכלה, יציבות של מערכות – אלו מושגים שנגזרו מתוך מקבילות פיזיקליות, לרוב מכניות. דוגמה נוספת היא השפעת הקיברנטיקה בראשית עידן המחשבים.
הקשר אפילו הדוק יותר כאשר חושבים על הנדסה, ענף קרוב לפיזיקה. ולדימיר לנין הגדיר את הקומוניזם כ"שלטון סובייטי בתוספת חשמול רוסיה". גם תנועת הטכנוקרטיה האוטוריטרית של שנות ה-30 וה-40 שאבה השראה דומה מהנדסה. סבו מצד אימו של מאסק, שהיגר מקנדה לדרום אפריקה, היה מעורב בתנועה הזו.
ההשלכות של עמדות כאלה – השוואות בין פיזיקה לפוליטיקה – הן כפולות: ראשית, מדובר בדרך כלל בפיזיקה גרועה. ושנית, גם אם אפשר לגזור אידיאולוגיה מתוך אנלוגיות לפיזיקה, האם התוצאה היא באמת פוליטית?
אם פוליטיקה עוסקת בדיון, מחלוקת, משחק של רגשות ורעיונות אנושיים, הרי שגזירתה מתוך פיזיקה או הנדסה לא יכולה להתקבל כפשוטה. או שמדובר בפוליטיקה – ואז יש להכיר בכך שהפיזיקה והמכניקה הן בסך הכול מטאפורה – או שאין מדובר בפוליטיקה כלל, אלא בחזון טכנוקרטי סמכותני השואף למעשה לדכא את הפוליטי.
אם פוליטיקה עוסקת ברגשות ורעיונות אנושיים, הרי שגזירתה מתוך פיזיקה לא יכולה להתקבל כפשוטה. או שמדובר בפוליטיקה – ואז יש להכיר בכך שהפיזיקה היא מטאפורה – או שמדובר בחזון טכנוקרטי סמכותני
הגישה של מאסק למדיניות כטאבולה ראסה קדמה לא רק למעשיו בפועל אלא גם לאופן חסר התקדים שבו נכנס מלכתחילה לזירה הפוליטית האמריקאית.
היו דרכים רבות להרוויח סכומי עתק מהימור על ניצחון של טראמפ ב-2024. אך מאסק אינו רק הנהנה המרכזי ממהלך פיננסי חד-פעמי הקשור לטראמפ. באמצעות תרומותיו, דרך רשת X, ובאמצעות תמיכתו האישית – הוא סייע בפועל להבטיח את הניצחון. הוא מעורב עד צוואר בהצלחתו הפוליטית של טראמפ.
מה שלא ניתן לערער עליו הוא שמאסק הפיק תועלת אישית ברורה ממעורבותו הפוליטית. כיום, הונו האישי מוערך בטווח של 330 עד 350 מיליארד דולר – אך רק בקיץ 2024 הוערכו נכסיו בכ-170 מיליארד דולר, ובשפל של 2023 – בכ-130 מיליארד.
מה השתנה מאז? לא משהו יסודי בתחזית העסקית של טסלה, שהיא מקור עושרו המרכזי של מאסק. למעשה, טסלה מצויה בתקופה קשה, כאשר הצרכנים מתחילים לדחות את המותג בשל הקשר הפוליטי שנוצר בינה לבין טראמפ.
ההסבר המתבקש לכך שהונו האישי של מאסק יותר מהוכפל בשנה האחרונה הוא פשוט: טראמפ ניצח בבחירות לנשיאות, מאסק היה התורם הגדול ביותר שלו, וכיום הוא אולי האדם הקרוב אליו ביותר. השותפות שלו עם טראמפ מחברת בין האינטרסים האישיים שלו לאלה של המדינה כולה.
ההסבר המתבקש לכך שהונו האישי של מאסק יותר מהוכפל בשנה האחרונה הוא פשוט: טראמפ ניצח בבחירות לנשיאות, מאסק היה התורם הגדול ביותר שלו, וכיום הוא כנראה האדם הקרוב אליו ביותר
לא חייבת להיות כאן שום שחיתות. גם לא ניגוד עניינים מובהק. מה שטוב לטראמפ – טוב למאסק – וטוב לאמריקה: כך הם מדמיינים את המציאות, וכך הם גם פועלים. SpaceX, למשל, בזכות החדשנות וההשקעה המתמשכת שלה, כבר השיגה לעצמה מעמד בלב תוכנית החלל האמריקאית.
טראמפ, שייסד את כוח החלל של ארצות הברית במהלך כהונתו הראשונה, עשוי בקלות להרחיב את התוכנית הזו ואת מקומה של SpaceX בתוכה. ומאסק, לאורך כל הדרך, יחשוב על עצמו כמי שפועל בצד הנכון של ההיסטוריה. בשבילו, זו השקעה שולית. אבל דרכה הוא מממש את חזונו – ויוצר מציאות.
אפשר בהחלט לשאול מדוע אף אחד אחר לא נקט בדרך הזו לפניו. ברור שטראמפ רגיש במיוחד להשפעה אישית לא שגרתית כזו. הוא מעריץ הצלחה עסקית. וגם אם איש לא מחזיק במשאבים כמו מאסק, עדיין יש לא מעט מולטי-מיליארדרים. אז מדוע תרומותיהם לפוליטיקה, ניסיונותיהם להשפיע על המערכת, כל כך מהוססים?
כן, אפשר לראות פה ושם כמה מיליונים – אבל מאסק רכש את טוויטר והשקיע 277 מיליון דולר בטראמפ ובמועמדים רפובליקאים נוספים בבחירות 2024 – ותראו איזה תשואה הוא קיבל. זו השקעה מוצלחת באופן יוצא דופן.
התשואה שקיבל מאסק על השקעתו בטראמפ הייתה מוצלחת באופן יוצא דופן. אפשר לראות את ה"השקעה בפוליטיקה" הזו כניסיון יזום לעצב את הסביבה בהתאם לחזון שמניע גם את יוזמותיו העסקיות של מאסק
ההשוואה הברורה ביותר שעולה על הדעת היא לקשר בין ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ואוליגרכים הודים כמו משפחת אמבאני. הם ביצעו השקעה עצומה וארוכת טווח בדמות פוליטית ששינתה את כללי המשחק לטובתם – לא רק באופן ממוקד אלא באופן רחב הרבה יותר.
אפשר לראות את ה"השקעה בפוליטיקה" הזו כניסיון יזום לעצב את הסביבה בהתאם לחזון שמניע גם את יוזמותיו העסקיות של מאסק – כהכשרה לקראת נטילת סיכונים נוספים. ואפשר גם לראות בהתערבותו בפוליטיקה מהלך הגנתי יותר.
האם עדיף לשבת בצד, להיצמד לתחום שלך, ליהנות מהעושר שלך ולחכות שההיסטוריה תקרה לך? או שמא עדיף להמר ברצינות ולנסות, איכשהו, לנהל את הסכסוך? מאסק בחר בבירור באפשרות השנייה. האם יש בכך סיכונים וסתירות? כמובן. למשל, טסלה חשופה מאוד לשוק הסיני. זהו אחד השווקים הגדולים ביותר של החברה, וחלקו בייצור העולמי אף גדול עוד יותר.
האם יש ערובה לכך שזה לא יתנגש עם מדיניות הסחר של טראמפ או עם הגיאופוליטיקה של גורמים ניציים במעגלו? בהחלט לא. אבל האם יש סיכוי טוב יותר להשפיע על מהלך האירועים ולמצוא פתרונות פרגמטיים שעשויים להועיל לעסק שלך אם אתה בתוך הממשל? ברור שכן.
האם עדיף לשבת בצד, להיצמד לתחום שלך, ליהנות מהעושר שלך ולחכות שההיסטוריה תקרה לך? או שמא עדיף להמר ברצינות ולנסות, איכשהו, לנהל את הסכסוך? מאסק בחר בבירור באפשרות השנייה
אפל, שהצליחה להשיג פטורים ממכסים בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ, הוכיחה שזה אפשרי. מאסק מתכוון ללכת רחוק אף יותר. כמו מנכ"ל אפל טים קוק, גם למאסק יש קשרים נרחבים במעלה ובמורד ההיררכיה הסינית. אולי יוכל למצוא דרך לרבע את המעגל. מה שמאסק אינו רואה כאופציה הוא נסיגה לעמדת ניטרליות דמיונית.
דיונים רבים התקיימו כבר בשאלה האם הרקע של מאסק בדרום אפריקה מסביר את קרבתו לאידיאולוגיה הימנית הקיצונית. כעת מתבררת נכונות ממשל טראמפ להתעמר בממשלת דרום אפריקה הנוכחית בשל מדיניותה בנושאי חלוקת קרקעות ובעלות שחורה. בין אם מאסק מושך בחוטים ובין אם לאו, יש סביב טראמפ קבוצה רחבה יותר של דרום אפריקאים לבנים, כשמאסק הוא הדמות החזקה מכולם. קשה להניח שאין להם השפעה על עמדותיו בנושא.
ברובד עמוק יותר, כדאי לבחון כיצד העובדה שמאסק גדל בזירה הפוליטית הגמישה והמשתנה תדיר של דרום אפריקה בשנות ה-70 וה-80 עיצבה את גישתו הפוליטית עתירת הסיכון – ואת האופן בו הוא תופס את גמישותן של החוקה וההיסטוריה עצמן.
שנות ההתבגרות שלו עברו עליו בסביבה הנתונה לתהפוכות דרמטיות, כשמשטר האפרטהייד החל לקרוס ותסריטים אפוקליפטיים של מלחמת גזע (שעדיין נוכחים מאוד בדרום אפריקה כיום) העיבו על חיי הפוליטיקה. הכול היה פתוח. שום משטר פוליטי לא היה חסין.
כדאי לבחון כיצד העובדה שמאסק גדל בזירה הפוליטית הגמישה והמשתנה תדיר של דרום אפריקה בשנות ה-70 וה-80 עיצבה את גישתו הפוליטית עתירת הסיכון – ואת הבנתו את גמישותן של החוקה וההיסטוריה עצמן
לא הייתה זו סביבה שתעודד דמיון ליברלי. אביו של מאסק נחשב כביכול לליברל – אם כי בהקשר הדרום אפריקאי פירוש הדבר היה לדון ברעיון של פרלמנט רב-בתי שיאפשר ייצוג כלשהו לשחורים. מאסק עצמו, לדבריו, עזב את המדינה כדי להימנע משירות צבאי בצבא דרום אפריקה – שהיה אז עמוד תווך של משטר האפרטהייד.
למאסק, פיטר ת'יל ואחרים במעגל הסיליקון ואלי יש דבר משותף: הם אוהבים "לחשוב את הבלתי ניתן לחשיבה" בכל תחום. זה מתחבר להרגל לחשוב על פוליטיקה מתוך אקסיומות מדעיות. ובמצב כמו זה של דרום אפריקה בשלהי האפרטהייד – כשכל דבר נתון לערעור – מה עוד אפשר לעשות? חוזרים לעקרונות יסוד.
אבל ההרפתקאות של מאסק בזירה המדינית הימנית באירופה מרמזות שייתכן שמניעיו פחות שקופים ממה שהיה מוכן להודות. סביב המפעל שבנה מחוץ לברלין הוא נתקל שוב ושוב בהתנגדות פוליטית גרמנית לתוכניותיו העסקיות. לפי הדיווחים, יחסיו עם חלקים מסוימים בסצנת המסיבות ההיפסטרית של ברלין עוינים למדי.
בשלב הזה, ייתכן שמאסק כבר נהנה בעצמו מהרעש שהוא מחולל בגרמניה, כסוג של נקמה. וכשמחילים על המשוואה הרגשית הזו את עקרונות היסוד – קל להגיע למסקנה שהימין הקיצוני הגרמני ראוי לתמיכה נחרצת.
ההרפתקאות של מאסק בזירה המדינית הימנית באירופה מרמזות שייתכן שמניעיו פחות שקופים ממה שהיה מוכן להודות. בשלב הזה, ייתכן שהוא נהנה מהרעש שהוא מחולל בגרמניה כסוג של נקמה
כשצופים בו משוחח עם אליס ויידל, מנהיגה-שותפה של מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), מאסק משדר כמעט נאיביות. מבחינת מצע המפלגה, אף שהיא מוגדרת בדרך כלל כימנית קיצונית, ה-AfD אינה ימנית יותר מהמפלגה הרפובליקאית בארצות הברית. ההבדל היחיד הוא ההיסטוריה – ולכן מאסק הגיע למסקנה שהגרמנים צריכים לדאוג פחות לעבר הנאצי שלהם.
מה שמאסק לא מתכוון לעשות הוא ללכת בתלם – בניגוד לביל גייטס, למשל, שלקח את הונו האדיר ממייקרוסופט והשקיע אותו במטרות קונבנציונליות של טובת הכלל, כמו בריאות הציבור העולמית וחינוך.
גייטס הוא בייבי-בומר. יש לו טעם שמרני, והוא מחזיק באוסף מכובד של אומנות אמריקאית. מאסק, לעומתו, הוא ילד מחשבים פרוע, מעט לא מתורבת, שגדל בשנות ה-70 וה-80 – ובאמצעות אנרגיה לא שגרתית הפך לאדם העשיר בעולם. חשיבה מחוץ לקופסה היא פשוט הדרך היחידה שהוא מכיר.
ומה בנוגע למטרתו הסופית של מאסק במסגרת DOGE? לא ברור אם מישהו יודע – כולל מאסק עצמו.
מהלכים עוינים מסוג ביקורות פולשניות – בצורת חדירה לתשתיות ממשלתיות וכיבוש פיזי של מבני משרדים – אינם דבר זר להיסטוריה הפוליטית.
בשלבים המאוחרים של משבר היורו, למשל, נציגי ה"טרויקה" – הנציבות האירופית, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית – נכנסו למבני ממשלה ביוון, ניגשו למחשבים ולמסמכים שלטוניים, וקבעו על בסיסם כיצד תיראה מדיניות התקציב של המדינה בעתיד.
ייתכן שיש אסטרטגיה. נדמה שמאסק פשוט רוצה לשבור דברים. ייתכן שהוא סבור שערעור יסודות הממשל האמריקאי יאפשר יעילות חדשה, חסרת תקדים. אך אם יש תוכנית מסודרת שמיושמת – היא נראית מאולתרת
אבל התהליך ההוא נמשך שנים והתקיים לפי כללים ברורים. מה שראינו בשבועות הראשונים של ממשל טראמפ השני מזכיר הרבה יותר מתקפה בסגנון ההסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר 2021.
סוכנות הסיוע לפיתוח בינלאומי (USAID), שתקציבה עומד על 40 מיליארד דולר, היא חלק קטן מהמכונה הממשלתית האמריקאית – אך היא אחראית ליותר מ-20 אחוז מהסיוע הרשמי לפיתוח ברחבי העולם. חיסולה של הסוכנות הזו הוא אירוע חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית מבחינת השפעה על מבנה השלטון.
הצוותים שמובילים את השינויים מורכבים משילוב של מהנדסים צעירים, עובדים שהושאלו מחברותיו השונות, ועורכי דין בכירים. פיטורים נרחבים פקדו כמעט כל סוכנות פדרלית – ממשרד החינוך ועד הסוכנות לעסקים קטנים וללשכת ההגנה על הצרכן. אם יש תוכנית מסודרת שמיושמת – היא נראית מאולתרת.
ייתכן שיש אסטרטגיה, אך נדמה שמאסק פשוט רוצה לשבור דברים. ייתכן שהוא סבור שערעור יסודות הממשל האמריקאי יאפשר יעילות חדשה, חסרת תקדים. אולי הוא אף מדמיין החלפה של חלקים נרחבים מהממשלה בעסקים פרטיים – כפי ש-SpaceX למעשה עשתה לנאס"א.
"אני חושב שאנחנו צריכים למחוק סוכנויות שלמות, לא להשאיר חלקים מהן מאחור… זה קצת כמו להשאיר עשב שוטה. אם לא עוקרים את השורשים, קל מאוד שהעשב יצמח שוב"
לאחרונה תיאר מאסק את חזונו באמצעות מטפורה מכוערת מעולם הגינון: "אני חושב שאנחנו צריכים למחוק סוכנויות שלמות, לא להשאיר חלקים מהן מאחור… זה קצת כמו להשאיר עשב שוטה. אם לא עוקרים את השורשים, קל מאוד שהעשב יצמח שוב. אבל אם עוקרים את השורשים – זה לא מונע לגמרי מהעשבים לחזור, אבל זה מקשה עליהם".
אך גנן, כמובן, הוא אדם שרכש ידע מעשי שמאפשר לו להבחין בין עשבים שוטים לבין צמחים שראויים לטיפול וטיפוח – כלומר, לא אדם שפועל לפי "עקרונות יסוד" בלבד.
אדם טוז הוא כותב טור ב-Foreign Policy, פרופסור להיסטוריה ומנהל המכון האירופי באוניברסיטת קולומביה. הוא מחבר הניוזלטר Chartbook העוסק בכלכלה, גיאופוליטיקה והיסטוריה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
העובדה שזהו מאמר מאת פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קולומביה, רק ממחישה עד כמה הונאת ההמונים ממוסדת, מתוכננת וממומנת ע"י אותם הגורמים שעושים זאת גם באמצעות התקשורת המימסדית (MSM).
אילון מאסק הוא פרונטמן, ואף-אחת מחברות ה-X (סמל חשוב באגודות הסודיות) לא הוקמה על-ידו ולא מנוהלת על-ידו.
פעולתו היא במידה רבה המשך לתכניותיו של סבו (שמוזכר במאמר) משושלת הולדמן (בוב הולדמן = ווטרגייט), שהיה פרו-נאצי ותומך אפרטהייד – להביא לטכנוקרטיה גלובלית פאשיסטית (ראו את מועל היד בהופעתו לאחר נצחונו של טראמפ בבחירות) באמצעים דיגיטלים.
כפי ש-NASA הוא אירגון הונאה ענק שנוהל במידה רבה ע"י מדענים נאצים, ולמכון טביסטוק בלונדון היה חלק מרכזי בהקמתו (מה ל"מכון לפסיכואנליזה" ולפרוייקט "מדעי"-טכנולוגי?), כך גם SpaceX, שכאמור איננה באמת חברה של מאסק.
סיליקון וואלי הוא אופרציה של מערכות הביון והקומפלקס התעשייתי-צבאי האמריקאי, וכל הצוקרברגים למיניהם הם פרונטמנים.
הצגתו של ביל גייטס (מקורב לשושלת רוקפלר, שסבו היה מעורב בהונאת "השפעת הספרדית" ב-1918 כפי שהוא היה מעורב בהונאת ה"קורונה") כיזם פרטי טוב ומיטיב, היא אחד השיאים של המאמר הנלעג הזה.
חלק גדול מהפיזיקה התאורטית וההיסטוריה שלה ושל ה"מדענים" שמאחוריה, הוא סיפורי בדים ו-Sci-Fi.