זירת הבלוגים

"אחרי דאע"ש" – על ספרו החדש של הכתב והעורך סת' פרנצמן

על עלייתו ונפילתו של הארגון הרצחני, תיאור חי וציורי של שרשרת האירועים הדרמטיים שזעזעו את העולם

21/11/2019 05:54
ניצולי דאע"ש, צילום מסך מתוך: Iraq’s Post-ISIS Campaign of Revenge | The Backstory | The New Yorker

שנת 2019 הולכת ומתקרבת לסיומה, וכבר עכשיו ניתן לומר שהיא הייתה שונה בתכלית מקודמותיה. השלום לא פרץ במזרח התיכון, והמשברים הכלכליים הרבים עדיין מאיימים למוטט את המשטרים הקיימים באזור.

התקוממות שפרצה כמעט בו-זמנית בלבנון, עיראק ואיראן מאיימת על הסדר החדש שנוצר באזור לאחר קריסתה של עיראק של צדאם חוסיין, גם אלג'יריה וסודן הצטרפו למעגל של "האביב הערבי 2:0".

הכורדים גורשו מערים וכפרים בצפון-מזרח סוריה אחרי שננטשו על ידי ארה"ב, המתיחות בעזה ובגדה הולכת וגוברת, וסוריה לאט-לאט חוזרת לחיים, רק כדי לגלות שאין מי שישלם על שיקום הערים והתשתיות שנהרסו כליל

הכורדים גורשו מערים וכפרים בצפון-מזרח סוריה אחרי שננטשו על ידי ארה"ב, המתיחות בעזה ובגדה הולכת וגוברת, וסוריה לאט-לאט חוזרת לחיים רק כדי לגלות שאין מי שישלם על שיקום הערים והתשתיות שנהרסו כליל בעת המלחמה הנוראית. כך נראית תקופת פוסט-דאע"ש במזרח התיכון – עדיין לא מקום שמח במיוחד, ובכל זאת הולך ומשתקם.

after isis

after isis

"אחרי דאע"ש" – ספרו של סת' פרנצמן, כתב ועורך מוכשר, על עלייתו ונפילתו של הארגון הרצחני, שוטח בפני הקורא הסקרן את הסיבות להופעתו ומתאר בלשון חיה וציורית את שרשרת האירועים הדרמטיים שזעזעו את כל העולם. התקופה עליה כותב פרנצמן היא 2013-2019. במהלך השנים הללו הוא עצמו ביקר בעיראק, טורקיה, מצרים ואבו-דאבי, שוחח עם הניצולים היזידים אותם אנשי דאע"ש ניסו להשמיד בלי להשאיר זכר, עם הלוחמים הכורדיים ועם מקבלי ההחלטות בארה"ב.

התיאורים של הסבל האינסופי שנפל בחלקם של רבים מתושבי סוריה ועיראק, הרשמים מקרבות עזים, כשלונות וניצחונות צבאיים, ניתוח מעמיק של התהליכים שהביאו להופעת דאע"ש ולדחיקתו מרקה ומוסול לאחר מספר שנים – כל המרכיבים הללו הופכים את ספרו של פרנצמן לחוויה אינטלקטואלית ממדרגה ראשונה, מתנה אמיתית לכל מי שמתעניין במזרח התיכון ובתהליכים שמעצבים את האזור הזה.

האם מי שלא קיבל במחצית הראשונה של המאה ה-20 מדינה משל עצמו – כמו העם הכורדי – יישאר לעד חסר בית וריבונות במולדתו ההיסטורית? מדוע לא חזו את תופעת דאע"ש, וכשלו בהגנה על העם היזידי מרצח עם?

"אחרי דאע"ש" מעלה שאלות רבות ומורכבות בתחום האתיקה, יחסים בינלאומיים, הגירה ולימודי איסלאם. האם גם במאה 21 מזרח התיכון עדיין ממשיך לקיים את מסגרת של הסכמי סייקס-פיקו שחילקו את האזור בין מספר מעצמות אירופיות לפי שיקול דעתן?

האם מי שלא קיבל אז, במחצית הראשונה של המאה ה-20, מדינה משל עצמו – לדוגמא העם הכורדי – יישאר לעד חסר בית וריבונות במולדתו ההיסטורית? מדוע נכשלו במזרח ובמערב לחזות את התופעה ששמה דאע"ש וכיצד קרה שכל המערכת הבינלאומית על שלל חוקיה לא הצליחה להגן על בני העם היזידי מפני רצח עם?

פרנצמן, שכותב ופועל רבות למען היזידים, במיוחד מתעכב בנקודה הזאת. "לא ניתן לדמיין ולתאר איך זה לצפות ברצח עם פנים מול פנים" כותב פרנצמן ומתאר את הזוועה מתוך שדות הקטל בהר סינג'ר – עצמות אדם מבצבצות מתוך קבר ההמונים, גולגלת אדם עם כדור בראש זרוקה על הרצפה, שערותיה של אישה תקועות בין האבנים, בגדים ומסכות עיניים.

"לא ניתן לדמיין ולתאר איך זה לצפות ברצח-עם פנים מול פנים" כותב פרנצמן ומתאר את זוועת שדות הקטל בהר סינג'ר – עצמות אדם מבצבצות מתוך קבר ההמונים, גולגלת אדם עם כדור בראש זרוקה על הרצפה, שערות אישה תקועות בין האבנים

"בפעם הראשונה שראיתי את הפשעים של דאע"ש, חשבתי שזה פייק, שמדובר בסרט אימה. אחרים הסבירו לי שזה אמיתי, ובקרוב הופיעו גם סרטוני הוידאו. זה היה ביוני 2014.

כיצד המעצמות המערביות, עם כל המל"טים והטכנולוגיות שלהן, עם הפרלמנט האירופי, מועצות לזכויות אדם ובתי הדין הפליליים הבינלאומיים לא עשו כלום", שואל פרנצמן.

בפרק שעוסק בדין הבינלאומי וצעדי ענישה אפשריים כנגד אנשי דאע"ש שביצעו פשעי מזעזעים נגד האנושות, הוא מספר את סיפורה של זוכת פרס נובל לשלום נאדיה מוראד, הניצולה היזידית שהצליחה להימלט משבי דאע"ש. מוראד קיוותה שבית משפט בינלאומי יעשה צדק ויעניש את הפושעים, ושמדינות רבות בעולם יכירו ברצח העם היזידי, אך הדבר הזה טרם קרה.

אך בצד האימה והפחד יש גם חיים, ותקווה. המחבר משוכנע שלא תהיה עוד תופעה כמו דאע"ש בעתיד, שמדובר באירוע חד-פעמי, בשיא של הפונדמנטליזם האיסלאמי.

פרנצמן כותב שההפגנות בסודן ובאלג'יריה בסתיו של 2019 הם הדגמה לכך שדור שלם של אנשים במזרח התיכון דורש פתרון למצוקותיהם, בעוד שהמשטרים האוטוריטריים אינם מסוגלים לספק מענה למצוקות אלה.

אחד הלקחים החשובים של המלחמה נגד דאע"ש, כותב פרנצמן, זה מה שקורה באזורים המשוחררים לאחר הלחימה. אם אין שיקום, אם הם חוזרים לידי משטרים רצחניים – אז הניצחון בקרב נגד הרוע הוא חלקי בלבד

מבחינתם, המודל התוניסאי, שסולל דרך לחברה פתוחה יותר שאינה מאפשרת לקיצונים להרוויח מהשינוי – הוא המודל המנצח. אחד מהלקחים החשובים של המלחמה נגד דאע"ש, כותב פרנצמן, זה מה שבעצם קורה באזורים המשוחררים לאחר הלחימה. אם אין שם שיקום, אם האזורים האלה חוזרים לידי משטרים רצחניים – אז הניצחון בקרב נגד הרוע הוא חלקי בלבד.

כל מי שרוצה להבין, כיצד נוצרו התנאים להופעת דאע"ש, מדוע לקח כל כך הרבה שנים להילחם בו וכיצד השתנה מזרח התיכון בעקבות השנים הנוראיות הללו אני ממליצה לקרוא ולעניין בספרו המרתק של פרנצמן.