רועי ברנד (צילום: איל יצהר)
איל יצהר
מצב הרוח
שיחה עם האוצר ד"ר רועי ברנד

"מבחינתי, גם אומנות היא שיחה"

"האומנות היא ההיסטוריה המתועדת הארוכה ביותר. אני רוצה לפתות יותר ויותר אנשים לדבר הזה שהוא אוצר משותף לכל האנושות" ● ד"ר רועי ברנד, שמעלה החודש את התערוכה השנייה של הביאנלה לאומנות אוטונומית בגימנסיה הרצליה, מספר לתמר מור סלע איך זה לעבוד ללא תמיכה ממוסדות המדינה, ועם עשרות אומנים ואנשי מקצוע שעובדים כמעט בהתנדבות: "כולנו נמצאים כאן מתוך אהבת היופי"

האוֹצֵר רועי ברנד – בן 53, ד"ר לפילוסופיה, מרצה באוניברסיטת תל אביב ובבצלאל – עסוק מאוד בימים אלה. השבוע תיפתח זו הפעם השנייה הביאנלה לאומנות אוטונומית בגימנסיה העברית הרצליה, שפועלת ללא תמיכה כספית ממוסדות המדינה "כדי לשמור על אוטונומיה אוצרותית וחופש אומנותי".

הביאנלה, שזכתה לשם "לצד אותו הים", תציג ברחבי בית הספר שלל עבודות שעיקרן נוגע בשאלה, איך עושים שלום עם אומנות ואיך מפגישים בין אומנות לפדגוגיה, בזמן שבו המרחב הציבורי בארץ ובעולם עובר שינוי רדיקלי?

מה שלומך?
"כמו כולם, מסתובב עם עור חשוף ופחות אסוף. יחד עם זה, אני שומר על הקשבה ועל שיחה פתוחה עם אנשים שאני פוגש ומבחינתי, גם אומנות היא שיחה".

שיחה בימינו, היא משאת נפש יותר מאשר מציאות. במקום שבו אנחנו חיים, הכול נשמע צועק מאוד.
"זה נכון. לפעמים מרוב רעש אתה משתתק, נעשה משותק. אלימות מייצרת גם אילמות ולפעמים האילמות עצמה היא צורה של אלימות. כשאין שיחה, יש אלימות. אני חושב שיותר ויותר אנשים פוחדים לדבר. אולי שכחו איך מנהלים שיחה אמיתית. בשבילי זאת כמיהת נפש עמוקה".

"לפעמים מרוב רעש אתה משתתק. נעשה משותק. אלימות מייצרת גם אילמות ולפעמים האילמות עצמה היא צורה של אלימות. כשאין שיחה, יש אלימות"

אתה מצליח להגשים אותה?
"אני מנסה לעשות את זה בקונטקסט של האומנות, גם ביחס לביאנלה האוטונומית שעליה אנחנו עובדים כבר שנה וחצי ולמעשה, מאז הביאנלה הראשונה ב-2023.

יצירתו של מיכה אולמן, "אוזן", 2025 – פסל מיציקת ברונזה אשר יוצג בביאנלה האוטונומית גימנסיה הרצליה (צילום: באדיבות רועי ברנד)
יצירתו של מיכה אולמן, "אוזן", 2025 – פסל מיציקת ברונזה אשר יוצג בביאנלה האוטונומית גימנסיה הרצליה (צילום: באדיבות רועי ברנד)

"תערוכת אומנות מאפשרת לנו להיות בקשר עם עצמנו. את הולכת לגלריה שהיא מרחב פתוח ואת יכולה לשמוע את המחשבות שלך, ואז השיחה שמתקיימת בך יכולה לזלוג החוצה ולפגוש מחשבות שזלגו מאנשים אחרים".

"תערוכת אומנות מאפשרת לנו להיות בקשר עם עצמנו. את הולכת לגלריה שהיא מרחב פתוח ואת יכולה לשמוע את המחשבות שלך, ואז השיחה שמתקיימת בך יכולה לזלוג החוצה ולפגוש מחשבות שזלגו מאנשים אחרים"

אתה בא מן הפילוסופיה. איך הגעת אל האומנות?
"חייתי בניו יורק מ-1996 עד 2010. למדתי שם לתואר שני והמשכתי לדוקטורט בפילוסופיה. ניו יורק מלאה באומנות כל הזמן. יכולתי להיכנס לתערוכה בדרך מהבית למכולת אפילו לכמה דקות, ותמיד היה טקסט מצורף ליד העבודה עם פרטים על האומן, האומנית, העבודות.

"במקביל, כסטודנט לפילוסופיה, עסקתי הרבה באסתטיקה. כלומר, בשאלות על היפה והנשגב. ישבתי בסמינרים, קראתי מאמרים וכתבתי עבודות, ואת האומנות – למדתי דרך הרגליים. האומנות הייתה המעבדה שבה יכולתי לבחון את המושגים שעליהם קראתי בספרים".

מה זה נתן לך?
עמנואל קאנט יש משפט שאומר, אומנות היא צורה של סדר ללא סדר. אומנות עושה את זה. היא יוצרת קוסמוס שבו הדברים מאורגנים, גם אם הארגון לא לגמרי ברור. כמו ילד שמארגן אוסף של צדפים, לא על פי גודלם. עושה לעצמו תערוכה בשפה שהוא מבין.

"אני זוכר שראיתי תערוכה של האומנית הצרפתייה סופי קאל, שעושה אומנות ניסיונית. היא קובעת לעצמה חוקים ואילוצים באופן כמעט שרירותי ומשחקת איתם. למשל, מכינה תפריט לפי צבעים. ביום ראשון – מאכלים ירוקים. ביום שני – מאכלים אדומים, וכן הלאה.

רוג'ר באלן, "נדנדה", יצירה מ-2024, אשר תוצג בביאנלה האוטונומית בגימנסיה הרצליה (צילום: באדיבות רועי ברנד)
רוג'ר באלן, "נדנדה", יצירה מ-2024, אשר תוצג בביאנלה האוטונומית בגימנסיה הרצליה (צילום: באדיבות רועי ברנד)

"היו לה פרויקטים כמו הפרויקט שבו היא צילמה פורטרטים של עיוורים מלידה וביקשה מהם לתאר משהו יפה, והם תיארו מבלי שאי פעם ראו אותו. ליד כל פורטרט היא כתבה את התיאור והוסיפה צילום של האובייקט המתואר. אז הבנתי מה זאת אומנות".

איך עלה הרעיון להרים ביאנלה בגימנסיה הרצליה?
"זאב דגני, מנהל גימנסיה הרצליה, פנה לאומן ציבי גבע. הוא רצה לרתום את המרחב של בית הספר לטובת האומנות. עלו רעיונות כמו לעשות תערוכה של תלמידי המגמה לאומנות בשיתוף תלמידי המגמה לאדריכלות, או רזידנסי לאומנים ולתלמידים וכו'. ציבי הציע שאבוא כאוֹצֵר. כבר בפגישה הראשונה אמרתי להם, בואו נעשה ביאנלה אחת לשנתיים, ונשלב אומנים מהארץ ומהעולם.

"חשבתי שזאת הזדמנות להמציא משהו שיש בו חופש מלא. חשבתי שישראל 2023 יכולה להכניס את האומנות אל מרחבים נוספים כמו בית ספר, וזאת אחת הסיבות שבגללה הביאנלה הראשונה נקראה 'התנסויות בלמידה'".

"האומן חנא קובטי שמלמד בבית ספר במזרח ירושלים, העביר כיתה ממזרח ירושלים, כפי שהיא, לגימנסיה. כולל הלוח. כולל מה שכתבו עליו בערבית. המפה שהייתה תלויה על הקיר שלהם נראית קצת אחרת"

ספר לי על כמה עבודות בולטות מהביאנלה הקודמת.
"האומן חנא קובטי שמלמד בבית ספר במזרח ירושלים, העביר כיתה ממזרח ירושלים, כפי שהיא, לגימנסיה. כולל הלוח. כולל מה שכתבו עליו בערבית. המפה שהייתה תלויה על הקיר שלהם נראית קצת אחרת. אצלנו, ישראל תמיד מונחת במרכז המפה האזורית ואצלם – מצרים במרכז וישראל למעלה בקטן. לא מחקו אותנו, לא שיחקו עם הגבולות, אבל אלה ניואנסים משמעותיים. בספר ללימוד אנגלית, הם לומדים על הכרזת המדינה.

יצירה של חנא קובטי בביאנלה האוטונומית בגימנסיה הרצליה ב-2023 (צילום: ג'יין שפירו)
יצירה של חנא קובטי בביאנלה האוטונומית בגימנסיה הרצליה ב-2023 (צילום: ג'יין שפירו)

"הייתה עבודה של האומן הגרמני ממוצא בריטי הודי טינו סגל, מהאומנים העכשוויים המצליחים בעולם. ההסכמה שלו לבוא הייתה הישג שיצר לנו מוניטין, כי אומנים תהו מי אנחנו בכלל ולמה לבוא להציג אומנות בבית ספר ישראלי.

"סגל יצר פרפורמנס שבו עומדת אישה בנקודה מסוימת בחצר הגימנסיה וכשאת מתקרבת אליה, היא שרה לך שיר שהיא ממציאה באותו רגע במיוחד לך. כלומר, בית ספר יכול להיות גם מרחב שמחלק מתנות לא חומריות. להיות מקום נחמד.

"סגל יצר פרפורמנס שבו עומדת אישה בנקודה מסוימת בחצר הגימנסיה וכשאת מתקרבת אליה, היא שרה לך שיר שהיא ממציאה באותו רגע במיוחד לך. כלומר, בית ספר יכול להיות גם מרחב שמחלק מתנות לא חומריות"

"אל חדר המורים של הגימנסיה, הזמנו 70 מורים. מורים במובן של אנשים מתחומים שונים כמו סופרים, משוררות, ארכאולוגים, אקטיביסטים, מישהו שבמשך כמה שנים היה נזיר זן. כל מי שנכנס לחדר המורים קיבל 15 דקות של שיחה אינטימית עם אחד המורים בחדר".

זאת הרחבה של המושג אומנות.
"נכון. הייתה לי מוטיבציה כזאת. זה לא רק 'הלכתי למוזאון אז עכשיו יש לי חוויה אומנותית', אלא משהו שנמצא בתוך החיים.

"האומנות היא ההיסטוריה המתועדת הארוכה ביותר. הפירמידות. ציורי המערות. אני רוצה לפתות יותר ויותר אנשים לדבר הזה שהוא אוצר משותף לכל האנושות. אני לא יודע מי האומן שצייר את ציורי המערות, אבל אני רואה אותם ומתפעם ויודע שיש שרשרת ארוכה של אנשים שהתרגשו מהם כמוני בהפרש של שלושים אלף שנה".

"פרטר", החלל לפרויקטים ולאומנות של רועי ברנד ברחוב פרישמן בתל אביב. אפריל 2025 (צילום: תמר מור סלע)
"פרטר", החלל לפרויקטים ולאומנות של רועי ברנד ברחוב פרישמן בתל אביב. אפריל 2025 (צילום: תמר מור סלע)

ההחלטה לקיים ביאנלה אוטונומית, חופשית מתמיכה מוסדית, משחררת אתכם מצנזורה. זאת פעולה כמעט מחתרתית.
"אני עובד בתוך מערכות גדולות. כשאתה נכנס למערכות גדולות, אתה מאבד את הקול הייחודי שלך. אמנם יש תערוכות בתוך מוסדות שמנוהלים בצורה נהדרת, אבל קשה לשמור על אינטגריטי של הוויז'ן שיש לך מבלי שהוא כל הזמן יתעמעם. קשה לעבוד במנותק ממערכת, אבל זה גם מכריח אותך לחשוב כל הזמן מי אתה ומה אתה רוצה".

לביאנלה השנה קוראים "לצד אותו הים".
"השם מדבר את עצמו. אנשים עסוקים בלהילחם אחד בשני, אבל אנחנו חיים כאן יחד. 'לצד אותו הים' – בשונה מ'מהים עד הנהר'. כלומר, או אנחנו או הם.

"אומנות תמיד הציעה את המרחב המשותף שבו גם אם אנחנו לא אותו הדבר, אנחנו שווים. את יכולה לקבוע עבור עצמך מה יפה ומה לא יפה. הפוליטיקה השחיתה גם את עולם האומנות. הפוליטיקה, כלומר חבורת אנשים שרבים מי יותר חזק מי שולט מי קובע. ככה פוליטיקה מבינה את העולם.

"אבל אפשר להסתכל על העולם גם בדרכים שאינן פוליטיות. למשל, אהבה שאיננה מצפה לתמורה, או החוויה של היופי. אפשר להכניס פוליטיקה לכל מקום, אבל מי קבע שדווקא העץ הזה יפה?"

"אפשר להסתכל על העולם גם בדרכים שאינן פוליטיות. למשל, אהבה שאיננה מצפה לתמורה, או החוויה של היופי. אפשר להכניס פוליטיקה לכל מקום, אבל מי קבע שדווקא העץ הזה יפה?"

איזה חזון אומנותי הנחה אותך בבחירת האומנים והעבודות?
"במילה אחת? אמפתיה. אחרי שבעה באוקטובר הרגשתי שאני רוצה לעשות דברים שיכולים לעזור לנו לפתוח את הלב. יש כל כך הרבה סבל וצער לכל כיוון שנסתכל. יש משבר אמפתיה עולמי. הסבל מוביל אותנו להיסגר, מה שמוביל לעוד סבל.

המשרד של רועי ברנד ב"פרטר", החלל לפרויקטים ולאומנות של ברנד ברחוב פרישמן בתל אביב. אפריל 2025 (צילום: תמר מור סלעד)
המשרד של רועי ברנד ב"פרטר", החלל לפרויקטים ולאומנות של ברנד ברחוב פרישמן בתל אביב. אפריל 2025 (צילום: תמר מור סלעד)

"באותם ימים קראתי הרבה. זאת הייתה הנחמה שלי והדרך לצאת מהמסכים ומהחדשות. דרך הקריאה גיליתי מחדש את היכולת לטייל בחיים של אחרים ולראות את העולם מבעד לעיניים שלהם.

"אני חושב שזה מה שאמנות טובה עושה, לכן גם השנה יהיה מודל אומנותי שיש בו שיחות ונוצרת אינטימיות. חדר המורים יהפוך לסלון עם שולחן משותף ופעילויות יזומות והקהל יהיה חלק מהזירה המרכזית.

"אני חושב שזה מה שאמנות טובה עושה, לכן גם השנה יהיה מודל אומנותי שיש בו שיחות ונוצרת אינטימיות. חדר המורים יהפוך לסלון עם שולחן משותף ופעילויות יזומות והקהל יהיה חלק מהזירה המרכזית"

"33 אומנים ואומניות מציגים בביאנלה הנוכחית. בנוסף, יציגו גם קולקטיבים כמו המדרשה בבית ברל שתציג באולם הספורט של הגימנסיה מיצג של ארבע סירות הצלה. סירות מילוט. על הסיפון ייתלו עבודות ואפשר יהיה לשבת שם ולצפות בעבודות וידאו. המציגים יהיו בוגרים ומורים של המדרשה כמו גיא בן נר – שעבודות רבות שלו עוסקות ברעיון המילוט או באזור האוטונומי – ורועי רוזן.

"יש תערוכה של תלמידים בוגרי מגמות אומנות, גם מבתי ספר מהעוטף ומהצפון שרחוקים מהמרכז התרבותי, ואנחנו עובדים גם עם הרזידנסי של המרכז המשותף לאומנות ליהודים וערבים בגבעת חביבה. אגב, כשליש מהמציגים בביאנלה השנה, הם אומנים מהחברה הערבית".

זה היה מכוון? אפליה מתקנת?
"לא. השיקול היה אומנותי גרידא. מצד שני, מכיוון שכולנו רואים באומנות מרחב לשיחה – המגוון חשוב.

אוצרי הביאנלה האוטונומית בגמנסיה הרצליה: סנדרה וייל, רולא ח'ורי ורועי ברנד, 10 במרץ 2025 (צילום: מלאני מרגלית)
אוצרי הביאנלה האוטונומית בגמנסיה הרצליה: סנדרה וייל, רולא ח'ורי ורועי ברנד, 10 במרץ 2025 (צילום: מלאני מרגלית)

"התערוכה נאצרה על ידי יחד עם רולא ח'ורי, אוצרת, מבקרת והיסטוריונית של האמנות, תושבת חיפה, שמעוּרה בתרבות ובאומנות של החברה הפלסטינית. ועם האוצרת האקטיביסטית סנדרה וייל, שעובדת עם אוכלוסיות של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה וגם עם אומנים בדואים. יהיה גם קולקטיב של נשים רוקמות מרואנדה שהתחילו לעבוד אחרי הטבח שהתחולל שם".

כלומר, גם האוצרוּת היא פלורליסטית.
"נכון. בתהליך העבודה שמרנו על אוטונומיה אוצרותית. לא אגיד לרולא מה כן ומה לא. אנחנו מדברים על הדברים אבל כל אחד מחליט בעצמו. זה שיתוף פעולה שיש בו שיחה, אבל אין בו היררכיה או הגרעה".

"בתהליך העבודה שמרנו על אוטונומיה אוצרותית. לא אגיד לרולא מה כן ומה לא. אנחנו מדברים על הדברים אבל כל אחד מחליט בעצמו. זה שיתוף פעולה שיש בו שיחה, אבל אין בו היררכיה או הגרעה".

מה עוד יהיה בביאנלה הקרובה?
"פרופ' נירה פרג, אומנית וידיאו ומיצג וראש תכנית האומנות בשנקר, מציגה עבודת וידיאו שהיא יצרה על המנקה של כנסיית הקבר בירושלים. הנוצרים מאמינים שזה המקום שבו ישו נקבר ועלה לשמיים. הכול שקט. ללא דיבור. דרך העבודה הזאת אפשר לראות את הבירוקרטיה של הקודש. הסיזיפיות. העבודה תוקרן בכיתת המחשבים על כל מסכי המחשב בכיתה.

"ויהיו עבודות של מיכה אולמן, דני קרוון וציבי גבע. אומנים שההשפעה שלהם על עולם האומנות הישראלי רבה וגם הציגו הרבה בעולם".

כל השותפים בביאנלה, כולל אותך, עושים את עבודתם כמעט בהתנדבות. איך אתה מרגיש ביחס לזה?
"אני מקווה שזה ישתנה בעתיד. יש כמה עשרות תורמים שתרמו סכומים שונים ואין להם השפעה על התוכן. כאן אני רוצה להזכיר את נעמי פורטיס, מנכ"לית הביאנלה שניהלה את להקת המחול בת שבע ואת פסטיבל 'מתחת להר' ואת פסטיבל 'מקודשת'.

נעמי פורטיס (צילום: US State Department)
נעמי פורטיס (צילום: US State Department)

"התביישנו להזמין את נעמי לעבוד איתנו בגלל דלות התקציב, אבל היא באה – לא בגלל הכסף, אלא בגלל אהבה. אנחנו צוות של שלושים אנשים: אוֹצְרוּת, מדיה, הפקה ויחסי ציבור. לכל אחד מאיתנו יש דיי ג'וב ועיסוקים אחרים וכולנו נמצאים כאן מתוך אהבת היופי".

"התביישנו להזמין את נעמי לעבוד איתנו בגלל דלות התקציב, אבל היא באה – לא בגלל הכסף, אלא בגלל אהבה. אנחנו צוות של שלושים אנשים. לכל אחד מאיתנו יש עיסוקים אחרים, וכולנו נמצאים פה מתוך אהבת היופי"

הביאנלה האוטונומית תתקיים בגימנסיה הרצליה בתל אביב בתאריכים 8-19 באפריל מ- 10:00 עד 18:00 וב-11, 12, 18 אפריל מ-10:00 עד 16:00. הכניסה חופשית.

עוד 1,671 מילים
סגירה