המדריך רן ברנשטיין מציע לנו לקחת דקת דממה ולהקשיב למדבר. "נספור עד שלוש ונהיה בשקט. אפשר לחשוב על מה שקורה – ואפשר לשכוח ממה שקורה".
כך עשינו, ומייד אפשר היה להרגיש: הנשימה מסתדרת, האוויר חוזר לריאות והמחשבות מתבהרות.
הכותרות על קטאר־גייט, החטופים וההרוגים בעזה מהדהדות ברקע, אבל המדבר נותר אדיש – ומחבר אותך למשהו על־זמני, שחורג מזוועות המלחמה.
"במהלך המלחמה היו כאן בסיור תושבים מבארי. אחרי הדקה של השקט, אפשר היה לראות שהם מחייכים. פתאום כל הלחץ יצא החוצה", מספר המדריך התמיר ודק הגזרה, במקור מניו יורק, שכבר כמה עשורים חי ביהל. "אני עצמי יוצא אחרת מכל דקה כזו". הוא היה אמור לפרוש לפני שנים, אבל משלים כמעט יובל שנים כמדריך בפארק תמנע. "אי אפשר לעזוב", הוא אומר – ואפשר להבין אותו.
"במהלך המלחמה היו כאן בסיור תושבים מבארי. אחרי הדקה של השקט, אפשר היה לראות שהם מחייכים. פתאום כל הלחץ יצא החוצה", מספר המדריך
מכרות, צוקים וכוכבים
כוח המשיכה של "ארץ אדום" ממגנט בכל שעה, ובמיוחד בדמדומים. השמש מתחילה לשקוע כאן מוקדם – כשעה לפני הזמן. היא נעלמת לאט מאחורי הרכסים המערביים של הערבה הדרומית, שמשנים את צבעם בהדרגה מצהוב לאדום. זו תפאורה מושלמת לסדרת מדע בדיוני כמו "דרימארס", שצולמה כאן, על מחנה אימונים לאסטרונאוטים המתכוננים למסע למאדים.
סביבנו פזורים אלפי מכרות עתיקים בני כ־4,500 שנה, ששגשגו כאן בתקופת המעבר מהאבן למתכת – ואחד מהם פעל אפילו בעשורים הראשונים של המדינה. זו הייתה תעשיית ענק, מהידועות בכל דרום הלבנט.
באתר נמצאו שרידים של ארגמן, שבעת המינים ואפילו דגים – עדות לכך שמישהו כאן היה חשוב מספיק כדי שיעשו למענו את המאמץ להביא סחורה מהים התיכון או מהים האדום הישר אל תוך המדבר.
החוקרים הרציניים הגיעו לתמנע כבר בתחילת המאה ה־20, ובין האתרים שזכו לפרסום ניתן למנות את הצוקים של עמודי שלמה (מכרות קדומים), מקדש האלה חתחור, ושחזור של אוהל מועד שנתרם על ידי אוונגליסטים מגרמניה.
הפסגות בפארק מתנשאות לגובה של קצת יותר מ־400 מטרים, ומשקיפות לעבר הערבה והרי אדום שבמזרח. הנוף חושף תצורות גיאולוגיות שונות – קשתות, פטרייה, הר בורג – וביניהן ערוצי נחלים פראיים ועצי שיטה
בכל כמה מטרים בשטח נתקלים בעיגולים שטוחים – סימן לפיר של מכרה קדום. לחלק מהם, שנותרו פתוחים, אפשר אף לזחול פנימה. המדריך מספר לילדים שבמכרות האלה, אם רק ממשיכים לרדת, אפשר להגיע עד סין.
בפארק אפשר לשכור אופניים, ללכת במסלולים השונים באופן עצמאי או בסיורים מודרכים – ואנשי הצוות דואגים גם להסעדה, שתייה ואפילו להופעה או מוזיקה מותאמת אישית לכל קבוצה. "רונן בר ומשפחתו היו פה. גם הנשיא ואשתו אכלו פה ארוחת ערב", הם מספרים בגאווה. לקבוצת כתבי התיירות, שאני נמניתי עמה, הם דאגו לקוקטיילים צוננים למרגלות אחד הצוקים – ולידו ניגנה צ'לנית.
במרחק של כמה מאות מטרים צפינו בסיורי העששיות משוטטים בשטח, ולצידם אחד הצוקים שעליו מוקרנות שקופיות ענק בדמות נמר, יען, ראם, צבוע וקרקל. לעיתים מקרינים גם את שיר המעלות – ולמרבה הצער, גם את שמות החטופים. זיהום האור באזור מינימלי, ואיכשהו הוא לא מפריע לשמיים לפרוש מעלינו מרבד זרוע כוכבים – בכל הדרם וצורותיהם.
הפסגות בפארק מתנשאות לגובה של קצת יותר מ־400 מטרים, ומשקיפות לעבר הערבה והרי אדום שבמזרח. הנוף חושף תצורות גיאולוגיות שונות – קשתות, פטרייה, הר בורג – וביניהן ערוצי נחלים פראיים ועצי שיטה, ששימשו בעבר חומר בערה למכרות הנחושת והארד.
לאחרונה נחנך בפארק מסלול חדש לאופני כביש באורך של 10 קילומטרים, נוסף על כ־70 קילומטרים של מסלולי אופני שטח. המקום נראה כמו גן עדן לרוכבים ולרצים
לאחרונה נחנך בפארק מסלול חדש לאופני כביש באורך של 10 קילומטרים, נוסף על כ־70 קילומטרים של מסלולי אופני שטח. המקום נראה כמו גן עדן לרוכבים ולרצים – בזכות האוויר היבש והנעים, שמתאים לפעילות גם בקיץ, אם רק יוצאים מוקדם בבוקר או מאוחר בערב. אפשר לשהות בשטח עד השעה 22:00. כביש הערבה נמצא במרחק של כמה קילומטרים, ואילת – רק נסיעה של כמה דקות.
אני ישנתי באחד הקרוואנים המאובזרים, שכל אחד מהם מתאים לזוג עם שני ילדים. יש גם חדרי אירוח, וכן אופציות זולות יותר של גלמפינג וקמפינג על שפת האגם המלאכותי – סמוך לחדר האוכל ולחנות הנוחות שפתוחה 24 שעות ביממה. טווח המחירים נע בין 70 ל־840 שקלים ללילה, כולל ארוחת בוקר. בסוף מאי צפויה כאן הופעה של יהודה פוליקר.
בעתיד צפוי לקום כאן מלון בוטיק עם 300 חדרים, שיחליף את התוכנית המקורית שנגנזה בעמק ססגון בעקבות מאבק סביבתי. כשקמתי בבוקר, יעלים נשנשו פירות מעצי השיטה – ואני נכנסתי לאכול בקפיטריה של מרכז המבקרים.
"בהתחלה לא היה פה כלום, רק קיוסק. בשנות ה־80 הוקם מרכז מבקרים ואגם עם תאורה ותשתיות. אנחנו משקיפים קדימה ורואים עוד מאות אלפי מטיילים מהארץ והעולם. הדגש בקיץ הוא על תיירות לילה – ולבנות טיילת עם מופעים אורקוליים על ההר עצמו", אומר מנהל הפארק, שגיא רז. צריך לקוות שקצב הפיתוח יהיה איטי וזהיר מספיק כדי לאפשר למדבר להיות מה שהוא.
"בהתחלה לא היה פה כלום, רק קיוסק. בשנות ה־80 הוקם מרכז מבקרים ואגם עם תאורה ותשתיות. אנחנו משקיפים קדימה ורואים עוד מאות אלפי מטיילים מהארץ והעולם"
מפלט בטוח בערבה
מאז הקורונה והמלחמה הערבה הפכה למקלט ולמפלט בטוח עבור ישראלים בזכות המרחבים הפתוחים ומיעוט האזעקות. פארק תמנע, השוכן בתחומי המועצה האזורית אילות שבערבה הדרומית, משקף היטב את מה שקרה באזור כולו.
"בתחילת המלחמה היו פה מפונים מניר עוז, שובה ועין הבשור. לא היו מיגוניות אבל מי יירה לפה?" תוהה מנהל הפארק, רז. "בהדרגה חזרנו לתיירות, אבל רוב האנשים בדרך לאילת לא יעצרו כאן, הם רוצים ים ובירה".
ליזט סבג ממחלקת התיירות של המועצה מספרת: "אתרי התיירות הפכו למארחים. 13 יישובי הערבה הדרומית מונים כ־5,000 תושבים, שהכפילו את מספרם עם קליטתם של כ־3,800 מפונים. הכיתות פעלו במשמרות – בוקר וצוהריים. טיפלנו באוכלוסייה מהגרת שמצאה כאן בית. האחרונים עזבו בקיץ, ויש גם משפחות שהחליטו להיקלט"
המודל של טירול
כעת חוזרים התושבים לעסוק בתיירות, ולמרות שהישראלים גילו את הערבה מחדש – רוב הנוסעים בכביש 90 עדיין ממשיכים היישר לאילת. התיירנים באזור מקווים להשאיר חלק מהם כאן, ליממה או יותר, ולהפוך את הערבה הדרומית למותג – לא עוד מקום שעוברים בו בדרך לאילת, אלא יעד שמגיעים אליו במיוחד כמו טוסקנה, פרובנס והדולומיטים.
הטריק השיווקי שעליו הם בונים הוא ה"סאמרקארד" – כרטיס קיץ אזורי שמקנה כניסה ל־19 אטרקציות במחיר של 155 שקלים לאדם, לתקופה של שלושה ימים
כדי לבסס את המיתוג הזה, הם ינסו למנף את האטרקציות החבויות באזור. הטריק השיווקי שעליו הם בונים הוא ה"סאמרקארד" – כרטיס קיץ אזורי שמקנה כניסה ל־19 אטרקציות במחיר של 155 שקלים לאדם, לתקופה של שלושה ימים.
הכרטיס אמור להשתלם, שכן הוא מאפשר ביקור בכמה אתרים שלחלקם כניסה בודדת עולה מעל מאה שקלים. הכרטיס הדיגיטלי יהיה בתוקף בין 4 במאי ל־18 בספטמבר – תקופה הנחשבת לקשה במיוחד מבחינה תיירותית. המבצע נועד לתת לכך מענה, עם דחיפה לעסקים קטנים וגדולים, ולהאריך את משך השהייה באזור – במחיר נגיש.
![קיר טיפוס במתחם "טופ 94" באילת. 3 באפריל 2025 (צילום: עומר שרביט)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/04/ipus.jpeg "קיר טיפוס במתחם "טופ 94" באילת. 3 באפריל 2025 (צילום: עומר שרביט)")
המודל הזה מקובל בעולם התיירות האירופי, וליטל שמואלי, מנהלת תיירות הערבה הדרומית, שאבה השראה מנסיעה לחבל טירול שבאוסטריה – אזור שבעבר שגשג בחורף אך היה שומם בקיץ. לפני כעשור הושק שם כרטיס קיץ, שהצליח למשוך תיירים גם בעונה בלי סקי.
החבילה של חבל אילות כוללת כניסה לאתרים והנחות במסעדות ברחבי הערבה הדרומית, וכן באילת עצמה – למשל בהשכרת סאפ או פעילויות שנירקול. את הכרטיס ניתן לקבל גם במתנה ברכישת לינה באקו־קמפוס לוטן, פארק תמנע או באירוח הכפרי של נאות סמדר.
החבילה של חבל אילות כוללת כניסה לאתרים והנחות במסעדות ברחבי הערבה הדרומית, וכן באילת עצמה – למשל בהשכרת סאפ או פעילויות שנירקול
במהלך יום וחצי של סיור דגמנו כמה מהאטרקציות באזור: בית האמנויות ומגדל הצינון, היקב, תצפית הכוכבים וסיור בעקבות עקבות בעלי חיים בנאות סמדר, הסילאנייה בקיבוץ סמר – וכמובן פארק תמנע, שבעיניי הוא ביקור חובה.
ביום השני המשכנו לשתי אטרקציות שילהיבו ילדים וגם מבוגרים חובבי ז'אנר האקסטרים: פארק המים "יו ספלאש" באילת ומתחם הטיפוס והמתקנים האתגריים "טופ 94". ניסיתי כמה מתקנים, התגברתי על פחד גבהים מבעית – ונשארתי בחיים.
לכל אחד מהשניים האלה מחיר כניסה של 110 שקלים, כך שברור שכדאי לרכוש את הכרטיס המשולב ב־155 שקלים אם מתכננים לבקר ביותר מאתר אחד.
כדאי לבקר גם בפארק הצפרות – עם הדרכה או בלעדיה – ואנשי הצוות מתחייבים להדריך גם קבוצה של שני אנשים בלבד. לאחרונה הצליחו אנשי הפארק לשנות תוכניות בינוי באזור בריכות המלח, כדי למנוע פגיעה בתחנת העצירה של הציפורים שעוגנות כאן בדרכן לאפריקה או לאירופה בעונות המעבר.
מנהל פארק הצפרות, נועם וייס, לכד עבורנו ציפורים בשקיות בד אטומות ואפשר לנו לשחרר אותן לחופשי. הוא הבהיר שהדבר אינו מזיק להן, אך לטעמי ניתן לוותר על הגימיק שמן הסתם פחות נעים לציפורים, ולהסתפק בצפייה בהן ממרחק. את הסיור סיימנו ביום חמישי בערב בשוק קהילתי ובמתחם הופעות שפועל בסופי שבוע באילות, ליד בית הקפה "תמרל'ה", המוכר תוצרת מקומית.
עקב האכילס של האזור כולו הוא, כמובן, התחבורה הציבורית. כך למשל, אין אוטובוס שנכנס מכביש הערבה אל מרכז המבקרים של פארק תמנע. תרמילאים מחו"ל ומטיילים שאין ברשותם רכב יתקשו להגיע לאתרים רבים
בעיית הרכב הפרטי
עקב האכילס של האזור כולו הוא, כמובן, התחבורה הציבורית. כך למשל, אין אוטובוס שנכנס מכביש הערבה אל מרכז המבקרים של פארק תמנע. תרמילאים מחו"ל ומטיילים מישראל שאין ברשותם רכב יתקשו להגיע לאתרים רבים באזור באופן עצמאי. נכון לעכשיו, האזור נשען כמעט לחלוטין על תיירות ברכב פרטי – וחבל. שאטל שיעבור בין היישובים והאטרקציות יכול היה לתת דחיפה לאזור.
רוב הישראלים ימשיכו להדרים לאילת מבלי להביט לאחור. ככל שזה נשמע מפתיע, הנתונים מראים שרק מיעוט מהמבקרים בעיר הדרומית נכנסים לים עצמו – ורובם נעים בין לובי המלון לקניון.
מחירי הלינה בערבה נעים בין 800 ל־1,800 שקלים ללילה. בערבה הדרומית מקווים שכרטיס הקיץ לאתרי האזור – עם או בלי לינה – יוציא את הישראלים מהשגרה הקבועה של ה"בטן גב" במלון הכול כלול.
זו יכולה להיות גיחה קצרה של כמה שעות – או חופשה של כמה ימים. מספיק לצאת מעט צפונה מאילת כדי לגלות מקומות נפלאים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם