לפני כמה שנים, בכנס שהוקדש למצב הים והחופים באגן הים התיכון, נרשם רגע מעט מביך מנקודת מבט ישראלית. "הנציג הלבנוני הראה עטיפה של במבה שמצאו בחוף בביירות", מספר ד"ר דרור צוראל מהמשרד להגנת הסביבה, "והסביר שזה מה שמגיע אליהם מישראל עם הזרם.

"כיוון הזרם הוא באמת מדרום לצפון, אבל הרוח בדרך כלל צפונית – וכך בחופים שלנו אפשר למצוא פריטי פלסטיק שעפים ברוח מאתרי פסולת שיושבים על החוף בלבנון. הכול כאן מאוד הדדי".

האנקדוטה הזו מתכתבת עם ממצאי מחקר שמתפרסם בימים אלה בכתב העת המדעי Marine Policy. המחקר, שמסכם ערב פתיחת עונת הרחצה את 18 שנותיו הראשונות של פרויקט "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה, הוא פרי עבודתם של שלושה: ד"ר צוראל, המרַכז המדעי של היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, פרד ארזואן, מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, וד"ר זהר ברנט־יצחקי, ראש מרכז המחקר לקיימות סביבתית וחברתית מהמרכז האקדמי רופין.

אחד מממצאי המחקר הוא שהחופים סמוכי הגבול – בצפון ובעיקר בדרום – מלוכלכים משמעותית יותר מהחופים במרכז, ושאחת הסיבות לכך היא פסולת שמגיעה מהשכנות

אחד מממצאי המחקר הוא שהחופים סמוכי הגבול של ישראל – בצפון ובעיקר בדרום – מלוכלכים משמעותית יותר מהחופים במרכז, ושאחת הסיבות לכך היא פסולת שמגיעה מהשכנות.

לפי מחקר שערכה לפני מספר שנים ד"ר גליה פסטרנק, בעצמה יוצאת המשרד להגנת הסביבה, 16% מהפסולת בחופי ישראל מגיעים מהים, ובחופים הדרומיים הסמוכים לרצועת עזה – 45%. הינה משהו שמשותף לנו וללבנונים: כולם מתלוננים על השכנים.

פסולת על החוף בקריית חיים (צילום: יעל שי, המשרד להגנת הסביבה)

פרויקט "חוף נקי" והמדד הנושא שם זה יצאו לדרך ב־2005, כחלק מהחתימה של ישראל על אמנת ברצלונה המחייבת את מדינות הים התיכון להגן על הים וחופיו, משימה שבינתיים לא עולה יפה. לפי מחקר שנערך ב־2020 משייטים ברחבי הים התיכון כ־1.2 מיליון טון פלסטיק שלא עומדים להיעלם בקרוב.

טרם השקת המדד הבחינו במשרד להגנת הסביבה שיש פער עצום ברמת הניקיון בין החופים המוכרזים – אלה שיש בהם סוכת מציל וכל השירותים הנלווים – לבין החופים שאינם מיועדים לרחצה. הרשויות המקומיות השקיעו בתחזוקה ובניקיון של החופים המוכרזים שהיוו מעין חלון ראווה, והפקירו את כל השאר.

פעמיים בחודש סופרים את מספר פריטי הפסולת ביחידת שטח קבועה. "בהתחלה היו סופרים רק פריטי פלסטיק עד קוטר של 2.5 ס"מ. אבל אז הבנו שמפספסים את פריט הפסולת הנפוץ ביותר בחוף – בדלי סיגריות"

מאחר שהחופים המוכרזים משתרעים רק על 14 קילומטרים מתוך 157 הקילומטרים הפתוחים לציבור (לא כולל חופים שסגורים בגלל צבא או תשתיות), יצא שהרוב המכריע מוזנח.

הפער היה גדול במיוחד בחופים של המועצות האזוריות, שחלקן חולשות על עשרות קילומטרים של רצועת חוף פתוחה. המועצה האזורית חוף כרמל, למשל, אחראית על חוף שמשתרע על פני כמעט 35 קילומטרים, ועם מספר תושבים וארנונה שמקבילים לשני רחובות בתל אביב קצת קשה לתחזק משאב כזה.

השילוב בין היעדר הניקיון והתחזוקה לחיבה של הישראלים לטינוף המרחב הציבורי, הפך את רוב רצועת החוף הישראלית למזבלה.

ד"ר דרור צוראל (צילום: שלומי אמסלם, לע"מ)

פרויקט "חוף נקי" כלל תקצוב ממשלתי שהועבר לרשויות המקומיות לטובת ניקיון החופים הלא מוכרזים, והשקת מדד. המדד – ציון בין אחד (נקי מאוד) לחמש (מלוכלך מאוד) שניתן לכל חוף, מבוסס על ספירת פריטי פסולת בשיטה שלדברי אנשי המשרד הומצאה בארץ ושכיום מחקים אותה במדינות אחרות.

פעמיים בחודש מגיעים פקחי הזיהום של המשרד להגנת הסביבה לכל חוף וסופרים את מספר פריטי הפסולת ביחידת שטח קבועה. "בהתחלה היו סופרים רק פריטי פלסטיק עד קוטר של 2.5 סנטימטרים (פקק של בקבוק פלסטיק, א"ל)", אומר ד"ר צוראל, "אבל אז הבנו שככה מפספסים את פריט הפסולת הנפוץ ביותר בחוף – בדלי סיגריות. מאז סופרים גם אותם". השאלה המתבקשת היא, אם ב־2025 לא הגיע הזמן להמיר את הספירה הידנית המפרכת בצילומי רחפן.

כשהמדד יצא לדרך הוצבה מטרה להגיע למצב שבו 70% מהחופים מקבלים ציון "נקי" (או "נקי מאוד") ב־70% מהזמן. המטרה הזו הושגה ב-2021, ואז הוצבה מטרה חדשה – 80% חופים נקיים ב־80% מהזמן

לפני כשנה וחצי פנה ד"ר ברנט־יצחקי, שמתמחה בניתוח דאטה, לאנשי המשרד להגנת הסביבה והציע להם לערוך ניתוח משותף של נתונים באחד מתחומי עיסוקם. "הבנו שיש לנו הצטברות נתונים של 18 שנה (היום כבר 20, א"ל), פעמיים בחודש, של מצב הניקיון בחופים", אומר ד"ר צוראל, "העברנו הכול לזהר והוא התחיל לעבוד על זה".

הממצא העיקרי והחשוב ביותר שעולה מהנתונים הוא שמצב הניקיון בחופים הלא מוכרזים בישראל השתפר משמעותית בשני העשורים האחרונים. כשהמדד יצא לדרך הוצבה מטרה להגיע למצב שבו 70% מהחופים מקבלים ציון "נקי" (או "נקי מאוד") ב־70% מהזמן. המטרה הזו הושגה ב-2021, ואז הוצבה מטרה חדשה – 80% חופים נקיים ב־80% מהזמן, שגם היא כבר קרובה להשגה.

פסולת על החוף בחצרות יסף (צילום: יעל שי, המשרד להגנת הסביבה)

"זה מדד טיפה בעייתי כי בדל סיגריה וספה שניהם נספרים כפריט אחד", אומר ד"ר ברנט־יצחקי, "אבל בסוף זה נותן אינדיקציה לא רעה למצב החופים, ובהחלט מצאנו שרובם נמצאים בגרף שיפור על ציר הזמן".

בגלל תקלה נתוני המדד מהחודשים האחרונים לא עלו לאתר המשרד להגנת הסביבה, אבל מעיון בעדכון האחרון מחודש אוקטובר עולה שכמעט כל החופים קיבלו את הדירוג "נקי" או "נקי מאוד". רק חוף קריית ים קיבל את הציון הלא מחמיא "בינוני", ואילו החופים הצפוניים והדרומיים לא נבדקו משום שהיו חשופים לירי מאסיבי של טילים.

"לא מצאנו קשר בין המצב הסוציואקונומי של הרשויות לניקיון החוף. אחת הסיבות היא כנראה שאנשים באים לחופים מכל הארץ. לפעמים לחוף של עירייה חזקה באים אנשים מכל האזור לעשות על האש"

מניתוח הנתונים עולה שנקודת מפנה משמעותית נרשמה ב־2015. במשרד להגנת הסביבה משייכים את זה לשינוי שיטת התקצוב: "ב־2015 עשינו רוויזיה לתוכנית 'חוף נקי'", אומר ד"ר צוראל, "עד אז השיטה הייתה מקל וגזר – רשות שהחופים שלה קיבלו ציונים לא טובים הפסיקה לקבל מימון. זה היה אמור לתת תמריץ שיהיה נקי, אבל ברגע שהמימון הופסק הם לא הצליחו להקים את מערך הניקיון שמבוסס על חוזים עם קבלנים חיצוניים והפסיקו לגמרי לנקות.

"במקום להפסיק לגמרי הורדנו את המימון לרשויות שנכשלו ב־50%, כך שהם יכלו להמשיך לנקות וידעו שאם הם יעשו עבודה טובה יותר הם יחזרו לקבל את המימון המלא. הרבה רשויות השתפרו משמעותית מאז 2015". וכן, זה כנראה גם קשור להגדלה משמעותית של תקציב הפרויקט מ־2.3 מיליון שקל לשנה ל־14 מיליון בשנה. כשמשקיעים יותר, מקבלים יותר תוצאות.

פסולת על החוף בבוסתן הגליל (צילום: יעל שי, המשרד להגנת הסביבה)

לצד השיפור הכללי, ניתוח הנתונים שביצע ד"ר ברנט־יצחקי מצביע גם על נקודות התורפה בקו החוף הישראלי:  אזורי השפך של 16 הנחלים שזורמים לים בין ראש הנקרה לגדר של רצועת עזה. "כל החופים שנמצאים ליד שפך של נחל הרבה יותר מלוכלכים", אומר ברנט־יצחקי. "אחרי סערות וגשמים אין נחל שלא משחרר פסולת", אומר ד"ר צוראל.

סוגה אחרת של חופים שמצב הניקיון בה לא משתפר הם אלה שצמודים לגדר של תשתיות לאומיות, למשל החוף שממוקם צפונית לנמל אשדוד. "החוף הזה, שנמצא באחריות של חברת נמלי ישראל, הוא אולי היחיד שממש הושפע לרעה מהתוכנית", אומר ד"ר צוראל.

"בסוף תוכנית 'חוף נקי' היא פתרון קצה אבל זה לא סותר את העובדה שצריך הרבה יותר מניעה והפחתה של יצירת הפסולת במקור. 'חוף נקי' נותן לך את הפלסטר על הפצע, אבל צריך למנוע את הפצע"

"מאז שהרשויות יותר מקפידות, כל מיני פעילויות כמו מסיבות או הקמת אוהלים למשך חודשים שבעבר אנשים היו עושים בחופים לא מוכרזים, נדחקות לחוף כזה שבכלל אמור להיות סגור לציבור. נמלי ישראל מנסים כל פעם לחסום אותו עם גדרות ואז מגיע חג ואנשים מורידים את הגדרות, נכנסים עם רכב ועושים בלגן".

מצאתם פער בין רשויות עשירות לעניות?
ד"ר ברנט־יצחקי: "לא מצאנו קשר בין המצב הסוציואקונומי של הרשויות לניקיון החוף. אחת הסיבות היא כנראה שאנשים באים לחופים מכל הארץ. לפעמים לחוף של עירייה חזקה באים אנשים מכל האזור לעשות על האש. הייתה שנה שכולנו הופתענו שג'סר א־זרקא פרצה. התחילו לנקות שם את החוף וראו כי טוב כי פתאום החוף שלהם נהיה מזמין".

פסולת על החוף בעכו (צילום: יעל שי, המשרד להגנת הסביבה)

המדד מתייחס בעיקר להשקעה של הרשויות בניקיון. אבל מה באשר להרגלי הטינוף של הישראלים? השתפרנו במשהו ב־20 השנה האחרונות?
ד"ר צוראל: "מדד 'חוף נקי' סופר פריטים אבל לא מפרט איזה. במקביל יש ניטור לאומי של פסולת ימית שבמסגרתו אנשים הולכים על החוף וממיינים את הפסולת לסוגים. בשנים האחרונות, מאז שיצא חוק השקיות, רואים ירידה מאוד גדולה בשקיות פלסטיק בחופים.

"במעט זמן שהיה מס על חד"פים ראו ירידה בחד"פים, לא רק כי אנשים לא צרכו אלא כי זה יצר מודעות ופתאום אנשים הבינו שזה בעייתי להשאיר אותם בחוף. בסוף תוכנית 'חוף נקי' היא פתרון קצה אבל זה לא סותר את העובדה שצריך הרבה יותר מניעה והפחתה של יצירת הפסולת במקור. 'חוף נקי' נותן לך את הפלסטר על הפצע, אבל צריך למנוע את הפצע".