עינב (שם בדוי), בת 38, נישאה לפני תשע שנים בחתונה רבנית אורתודוקסית, ולזוג נולדו שלושה ילדים. "גיליתי מהר שאני נשואה לגבר נרקיסיסט ואלים", היא מספרת. "הוא הכה והשפיל אותי כל הזמן.
"הוא סחט ממני יחסי מין בלחץ, ביזה והעליב, איים והטיל אימה – עשה הכול כדי לשלוט ולהחליט על הכול בעצמו. את הילדים גידלתי לבד, בלי שום עזרה שלו, בזמן שגם עבדתי. זו הייתה זוגיות בעייתית מהתחלה. ראיתי מהתחלה שיש בעיה, אבל חשבתי שהכוונות שלו טובות, שאוכל לעזור לו להתגבר".
עינב נפרדה מהאיש ועברה להתגורר אצל אחיה. היא פתחה תיק גירושים בבית הדין הרבני וביקשה להשתחרר מהנישואים. מאז חלפו שלוש שנים, אך היא עדיין נשואה בניגוד לרצונה. לדבריה: "הדיינים בבית הדין הרבני זימנו אותנו לעשרה דיונים, ובין כל דיון לדיון עברו שלושה חודשי המתנה".
"לפעמים אני מרגישה כאילו זה איזה מופע בידור בשבילם, פורנוגרפיה. הוא הביא תמונות שלי, שכביכול הראו שאני מופקרת, והם שאלו בקריצה, 'אז למה אתה לא מתגרש ממנה?'"
"בכל דיון, הדיינים דרשו ממני לספר שוב ושוב את אותם סיפורים. בכל דיון אני צריכה לספר ושוב להיזכר בכל הזוועה – והוא מכחיש הכול, ואומר שוב ושוב שהוא רוצה שלום בית ולא רוצה להתגרש, והדיינים מחליטים לא להחליט ואומרים שנבוא בעוד שלושה חודשים. הדיינים אומרים, 'אנחנו כאן לעזור לבנות ישראל', אבל משתפים פעולה עם כל התרגילים שלו ומשאירים אותי בתוך הסיוט.
"לפעמים אני מרגישה כאילו זה איזה מופע בידור בשבילם, פורנוגרפיה. הוא הביא תמונות שלי, שכביכול הראו שאני מופקרת, והם שאלו בקריצה, בחיוך, 'אז למה אתה לא מתגרש ממנה?' זאת אומרת, הבינו טוב מאוד שהוא משקר".
אם אתם כבר לא חיים ביחד, למה את רוצה גט?
"כדי להיות חופשייה. כרגע היחסים שלנו לא מוסדרים. אין הסדרים לחלוקת כסף ורכוש ולפגישות שלו עם הילדים. יש דברים שקשורים לילדים שבהם נמשיך להיות תלויים זה בזאת גם אחרי שנתגרש. טיפול רפואי לילדים, למשל, מצריך אישור משנינו. אבל זה יהיה מוסדר.
"כרגע המצב פרוץ וזה פתח לסחטנות ובלגן. ואני רוצה להוציא את השם שלו משם המשפחה שלי. רוצה להוציא את האיש הזה מהחיים שלי".
"בעלי מספיק חכם כדי לא להכות אותי בצורה שמשאירה סימנים. הוא נתן סטירות, דחף, חנק, דברים שעושים צלקת בנפש, לא בגוף. אז אין הוכחה לאלימות"
התלוננת על האלימות במשטרה? נעשתה חקירה, שיכולה להוכיח לדיינים שהוא מסכן אותך?
"בעלי מספיק חכם כדי לא להכות אותי בצורה שמשאירה סימנים. הוא נתן סטירות, דחף, חנק, דברים שעושים צלקת בנפש, לא בגוף. אז אין הוכחה לאלימות. מאז שנפרדנו והלכתי לרבנות הוא לא מתקרב אליי. ואחד הדברים הכי מפחידים זה ללכת למשטרה ולהגיש תלונה שעלולה להיסגר, כי אז הוא עלול באמת לגמור אותי. חוץ מזה, הדיינים אומרים שאלימות היא לא עילה לגירושים".
הדברים שלטענת עינב הדיינים אמרו סותרים לכאורה את ההלכה, או חלק ממנה. הרב משה איסרליש, פוסק חשוב מהמאה ה־16, כתב בפירוש ל"שולחן ערוך": "המכה אשתו עבירה היא […] ואם רגיל הוא בכך, יש על בית הדין להחרימו ולהלקותו ולהשביעו שלא יעשה. אם אינו מציית – כופין אותו להוציא (להתגרש)". רבנים כיום רואים בכך אישור שאלימות כן מהווה עילה לגירושים.
לדברי תמי גרוס, סמנכ"לית ארגון "מבוי סתום" המסייע לעגונות ומסורבות גט: "יש הרכבים של דיינים שמכירים באלימות כעילה לגירושים, וכאלה שלא. זה ממש עניין של מזל, על איזה הרכב נפלת.
"הרבה דיינים מעכבים דיונים כמו במקרה של עינב, אם בגלל שהם חושבים שעדיף 'שלום בית' גם אם האישה סובלת, ואם בגלל שהם לא מתייחסים אליה ברצינות, מתוך גישה שגויה שנשים 'דעתן קלה' והן פסולות, כביכול, מלתת עדות.
"לדיינים אין שום הכשרה בתשאול אנשים ונשים שחוו טראומות, בניגוד לשופטים. אז הדיינים שואלים נשים שאלות פוגעניות שמעצימות את הסבל שלהן"
"לדיינים אין שום הכשרה בתשאול אנשים ונשים שחוו טראומות, שלא כמו שופטים שעוברים כיום הכשרה לכך. אז הדיינים שואלים נשים שאלות פוגעניות שמעצימות את הסבל שלהן".
מאות תביעות נמשכות שנים, אלפים מתנהלות חודשים
הדיונים בבתי הדין הרבניים מתמשכים זמן רב, מה שמעכב את הליכי הגירושים וגורם סבל, קושי וצרות לנשים המבקשות להתגרש – ולעיתים גם לגברים. זמני ההמתנה הארוכים נחשפו בתשובה שהגישה הנהלת בתי הדין הרבניים לפני כשבועיים, לבקשת חופש מידע שהגישה התנועה לחופש המידע עבור "מבוי סתום".
לפי הנתונים שנמסרו בתשובת בתי הדין, בכל אחת מהשנים 2021 עד 2023 נרשמו יותר מ־1,200 תביעות גירושים שבהן נמשכו הדיונים למעלה מתשעה חודשים. מדובר בכ־9% מכלל תיקי הגירושים שהתנהלו באותה תקופה.
עוד עולה מהתשובה כי בסוף אפריל 2024 נותרו פתוחים 934 תיקים שנפתחו לפני יולי 2023 – כלומר, הטיפול בהם נמשך יותר מתשעה חודשים. כ־25% מהתיקים האלה היו פתוחים במשך יותר משנתיים. כמו כן, כאלף תיקים נוספים שנפתחו בין 2020 לאפריל 2024 נסגרו מבלי שהסתיימו בגירושים.
הנהלת בתי הדין לא סיפקה הסבר לעילות העיכובים בדיונים ולסגירת התיקים. מהנתונים שנמסרו עולה כי רק ב־1.7% מהתיקים שנותרו פתוחים יותר מתשעה חודשים הוטלו הגבלות כלשהן על סרבן או סרבנית גט
בסך הכול, מ־2020 עד אפריל 2024 נפתחו בבתי הדין הרבניים 5,369 תיקי גירושים שהדיון בהם ארך יותר מתשעה חודשים. רק ב־1,428 מהתיקים הללו ניתן פסק דין.
הנהלת בתי הדין לא סיפקה הסבר לעילות העיכובים בדיונים ולסגירת התיקים. בתנועה לחופש המידע אומרים: "להערכתנו, חלק ניכר מהתיקים מתעכבים בשל סרבנות גט". מהנתונים שנמסרו לתנועה עולה כי רק ב־1.7% מהתיקים שנותרו פתוחים יותר מתשעה חודשים הוטלו הגבלות כלשהן על סרבן או סרבנית גט.
לדברי סיגל רצין, מנכ"לית "מבוי סתום": "בתי הדין מתנהלים בצורה לא שקופה ולא משתפים מידע, ולכן אנחנו לא יודעים מה עומד מאחורי אלפי התיקים שנסגרים בלי גירושים, ושנסגרו עם גירושים אחרי גישור, ללא פסק דין, ובכמה מהם הייתה הסכמה הדדית אמיתית.
"אין לנו שום ספק שיש תופעה עמוקה ורחבה של עיכובים מכוונים בהליך הגירושים, שבהם הבעל מחזיק את האישה עגונה בפועל במשך חודשים ארוכים ואף שנים. לעתים קרובות זה נעשה בשיתוף פעולה ברמה כזאת או אחרת של הדיינים. לאנשים אין מושג כמה התופעה הזאת נפוצה".
כאשר האישה מבקשת גט והדיינים מאשרים את הבקשה, אך הבעל מסרב, מוסמך בית הדין להטיל עליו סנקציות – ובהן מאסר של עד 10 שנים, עיכוב יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה, סגירת חשבון בנק ועוד
לפי דוחות בתי הדין הרבניים, בינואר השנה היו בישראל 67 סרבני גט – 44 גברים ו־23 נשים. לפי נתוני אגף עגונות בבתי הדין, האגף מטפל בממוצע בכ־220 סרבני גט בשנה באמצעות רגולציה וענישה.
החוק הישראלי, המבוסס על ההלכה, מתיר גירושים בין יהודים רק אם הבעל מקיים טקס דתי שבו הוא "מגרש" את האישה.
כאשר האישה מבקשת גט והדיינים מאשרים את הבקשה, אך הבעל מסרב, מוסמך בית הדין להטיל עליו סנקציות – ובהן מאסר של עד 10 שנים, עיכוב יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה, סגירת חשבון בנק ואיסור לכהן במשרה ציבורית. זהו מצבם של סרבני הגט שמוזכרים בדוחות בתי הדין.
הבעיה היא שגירושים ביוזמת האישה מחייבים את אישור בית הדין – אישור שלא תמיד ניתן, ולעיתים מתקבל רק לאחר עיכובים רבים. לדברי רצין: "גברים שמצליחים לעכב דיונים תקופות ארוכות הם סרבני גט בפועל, שמצליחים להיות כאלה בלי להגיע למעמד רשמי של 'סרבנים' ולהיענש".
לפי הניתוח של "מבוי סתום", מספר ה"סרבנים בפועל" גדול לאין ערוך ממספר הסרבנים הרשמיים.
בסקר שערך לאחרונה "מבוי סתום" באמצעות חברת Ipanel, בקרב כ־2,000 נשים שביקשו להתגרש, דיווחו 12% מהן כי ההליך התעכב בחצי שנה לפחות עקב דרישות שהציב הבעל כתנאי להסכמתו לגט – לעיתים, דרישות כספיות.
10% דיווחו שהתפשרו בתהליך על זכויות שחשבו שמגיעות להן כדי לקבל את הגט. 22% דיווחו שנפגעו במישרין או בעקיפין מסחטנות גט, אם בשל סחטנות גלויה מצד הבעל, ואם מפני שידעו שהוא עלול לסחוט אותן
7% דיווח כי הגירושים התעכבו חצי שנה לפחות כיוון שהבעל דרש "שלום בית" בבית הדין. 6% ממשתתפות הסקר דיווחו כי הבעל נעדר משלושה דיונים לפחות בבית הדין (וכך עיכב את הדיון למשך חודשים).
10% דיווחו שהתפשרו בתהליך על זכויות שחשבו שמגיעות להן כדי לקבל את הגט. 22% דיווחו שנפגעו במישרין או בעקיפין מסחטנות גט, אם בשל סחטנות גלויה מצד הבעל, ואם מפני שידעו שהוא עלול לסחוט אותן.
בסך הכול, כ־20% ממשתתפות הסקר דיווחו כי סבלו מעיכובים מכוונים מצד הבעל – תופעה שב"מבוי סתום" מכנים "תופעות הליבה של עגינות". הסקר יצא לתקשורת, ופורסם תחת כותרות לא לגמרי מדויקות כמו: "אחת מכל חמש נשים כבולה בנישואיה" ו"סקר: אחת מכל חמש נשים בגירושין עגונה". בהנהלת בתי הדין הרבניים תקפו וכינו את הסקר "פייק ניוז".
לדברי רצין: "בתי הדין סופרים כ'עגינות' או 'סרבנות' רק את המקרים שבהם יש החלטה סגורה והבעל מסרב לה ישירות, ומתעלמים מכל מקרי העיכובים המכוונים והסחטנות. כל המערכת מוטה לטובת הגבר, וגברים מסוימים, לא מעטים, מנצלים את זה לסחיטה.
"לפעמים הבעל דורש בתמורה לגט את הבית שהיא ירשה מהוריה, הפנסיה שלה, פטור ממזונות, משמורת בלעדית על הילדים. ויש נשים שמוותרות על הכול כדי לקבל גט"
"לפעמים הבעל דורש בתמורה לגט את הבית שהיא ירשה מהוריה, הפנסיה שלה, פטור ממזונות, משמורת בלעדית על הילדים. ויש נשים שמוותרות על הכול, על פת לחם, כדי לקבל גט".
בתי הדין נותנים לגיטימציה להתנהגות עבריינית כזאת?
"לא, אבל הם משתפים איתה פעולה. הבעל מגיע לבית הדין, ושם הוא פוצי־מוצי, מבטיח שלום בית ואהבה, ובתי הדין מקבלים את זה ונותנים לו ארכה ועוד ארכה. הדיינים יודעים שהאישה תלויה בו לקבל גט ובכל זאת נותנים לו למשוך זמן ולפעמים מושכים אותו בשבילו. הייתה אישה שסייענו לה שאמרה, 'זה לא רק בעלי מעגן אותי – בין הדין מעגן אותי".
למה האישה צריכה את הגט? ולמה הגבר פחות זקוק לו?
"לאישה שנחשבת נשואה, גם אם זה בגלל שבעלה מסרב לתת לה גט ישירות או באמצעות סחבת, יש בעיה ללדת ילדים מגבר אחר. הם ייחשבו ל'ממזרים' לפי ההלכה, ולנשים רבים זה מפריע, כי הילדים לא יוכלו להתחתן ברבנות, מהחשש לחרם חברתי או מסיבות אמוניות ורגשיות.
"לאישה שנחשבת נשואה אסור לפי ההלכה להתחתן מחדש. אם היא דתיה היא פשוט לא יכולה להתחתן עד הגט. אם היא חילונית – היא לא תוכל להירשם כנשואה. בנוסף, לעגינות יש משמעות כלכלית ורגשית. היא תלויה בגבר לפתיחת וניהול עסק, קניית דירה, החלטות בנוגע לילדים.
"גבר נשוי יכול להוליד ילדים מחוץ לנישואים שלא ייחשבו 'ממזרים'. הוא יכול להתחתן מחדש בעודו רשום כנשוי, למרות שלשם כך הוא צריך להחתים 100 רבנים על הסכמה"
"אם הוא שקוע בחובות, זה מסבך גם אותה. כל נושאי המזונות, חלוקת הרכוש והמשמורת על הילדים פרוצים ולא מוסדרים, וזה מתכון לבלגן ולמריבות. זה מן לא לשם ולא לכאן, אין לה זכויות של נשואה ולא של גרושה, הוא לא איתה אבל תקוע בחייה".
המגבלות הללו לא חלות על גבר נשוי שאשתו מסרבת להתגרש?
"הגבר הוא זה שנותן גט, אז לאישה יש יכולת מוגבלת לסרב. היא יכולה לעכב, בתרגילים חוקיים ולא חוקיים שונים, אבל פחות. גבר נשוי יכול להוליד ילדים מחוץ לנישואים שלא ייחשבו 'ממזרים'. הוא יכול להתחתן מחדש בעודו רשום כנשוי, למרות שלשם כך הוא צריך להחתים 100 רבנים על הסכמה. כמובן שהמחנק הכלכלי והרגשי פוגע גם בגבר מסורב או מעוכב גט".
אז ההמלצה שלך לזוגות שאינם דתיים היא להתחתן בנישואים אזרחיים, או לא להתחתן בכלל ולהיות "ידועים בציבור"?
"נישואים אזרחיים לא ימנעו את הבעיה. ברגע שיש בקשה לגירושים, גם אם התחתנתם אזרחי – זוג יהודי יכול להתגרש רק ברבנות. אבל אין שום בעיה לא להירשם כנשואים. אפשר להתחתן בחתונה יהודית, דתית, גם אורתודוקסית, או אזרחית – ופשוט לא להירשם במוסדות המדינה. כל עוד הרבנות מתנהלת כמו שהיא – זאת ההמלצה שלי".
לזוגות שבכל זאת מעוניינים להירשם כנשואים, ממליצים ב"מבוי סתום" לחתום מראש על מסמך שבו שני הצדדים מתחייבים להימנע מסרבנות, סחטנות או סחבת במקרה של גירושים. המסמך נקרא "הסכם לכבוד הדדי". לדברי רצין: "במקרה הצורך זה עוזר. מי שאוהבים את בני ובנות זוגם, ראוי שיבטיחו להם את החופש שלהם".
"למי שנרשמו כנשואים ונאלצים להתגרש ברבנות יש יתרון בפתיחת הליכי חלוקת הרכוש, קביעת המזונות והמשמורת בבית המשפט לענייני משפחה"
גרוס מוסיפה המלצה נוספת: "למי שנרשמו כנשואים ונאלצים להתגרש ברבנות יש יתרון בפתיחת הליכי חלוקת הרכוש, קביעת המזונות והמשמורת בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית הדין הרבני. הזוג עדיין יהיה תלוי בבית הדין לעצם סיום הנישואים, אבל הסוגיות המהותיות ביותר ייפתרו במסגרת הוגנת יותר".
המלצתה של גרוס יכולה לסייע גם לגברים: בתי המשפט לענייני משפחה מאשרים תשלום מזונות של האישה לגבר במקרה שמצדיק זאת, ובתי הדין הרבניים לא.
המלחמה מגבירה את הסיכון לעגינות
לפי ההלכה והחוק בישראל, אישה יהודייה לא יכולה להתגרש אם בן זוגה סובל ממחלה או פציעה שאינה מאפשרת לו לתת גט, כמו תרדמת, דמנציה, פגיעה נפשית או פגיעת ראש, וכן אם הוא נעדר. לא מעט נשים עגונות מסיבות כאלה, ונזקקות לדיונים מפרכים ומכאיבים בבתי הדין הרבניים כדי לקבל היתר להתגרש.
לדברי רצין: "תמיד יש מקרים כאלה, בעיקר בגלל תאונות, ובזמן מלחמה יש יותר, כי חיילים נפצעים ועלולים, חלילה, גם להפוך לנעדרים".
רבנים מצאו לכך פתרון: ההלכה מתירה לבן הזוג לכתוב "שטר ביטחון" למתן גט בשמו, מעין ייפוי כוח שהוא נותן לבית הדין כדי שזה יתיר את אשתו מהנישואים אם לא יוכל לעשות זאת בעצמו. רבנים כמו יצחק הרצוג ושלמה גורן עודדו בעבר חיילים נשואים לחתום על מסמך כזה, והוא מוכר בבתי הדין הרבניים.
"זוגות החותמים על 'שטר ביטחון' מרגישים הקלה נפשית. במיוחד דווקא הגבר, שיודע שהוא לא משאיר את אשתו כבולה. לא צריך לכבול את מי שאוהבים"
לפני כחצי שנה הצהירו ברבנות הצבאית כי הם שוקלים להחתים חיילים קרביים נשואים על מסמך כזה, אך בינתיים היוזמה לא יצאה לפועל. בינתיים, "מבוי סתום" מעודד בני זוג לחתום על "שטר ביטחון" מיוזמתם. רצין: "ראוי שאישה תוכל לקבל גט בכל מצב, גם במצבים הטרגיים הללו".
מדובר במצבים קשים שמעוררים דילמות וייסורים, ולא כל בני ובנות הזוג שעוברים אותם בוחרים להתגרש.
"נכון, אבל אנחנו דואגים שמי שבוחרת כן להתגרש תוכל לממש את זכותה. שנית, הידיעה שהזכות קיימת עוזרת בפני עצמה. זוגות החותמים על 'שטר ביטחון' מרגישים הקלה נפשית. במיוחד דווקא הגבר, שיודע שהוא לא משאיר את אשתו כבולה. לא צריך לכבול את מי שאוהבים".
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר בתגובה: "מדובר בפייק ניוז. הסקר (של 'מבוי סתום', ת"ג) פנה לנשים מתוך 'הנחת המבוקש' כדי להציג גרסה חד־צדדית, מבלי לבדוק ולאמת את סטטוס התיקים ואת טענות הצד השני כפי שמתבקש בסכסוך משפטי בין שני צדדים.
"'מבוי סתום' מערפל ומטשטש את הנתונים והקריטריונים. לא כל זוג שמנהל הליך משפטי של סכסוך, במסגרתו יש פירוק שיתוף, חלוקת רכוש קביעת משמורת וכו' מסיים את התיק תוך שבוע. לפי דוח שפרסם מרכז רקמן, כ־80% מסך התיקים בבתי הדין הרבניים מסתיימים תוך שנה ו־14% נוספים תוך שנתיים – כלומר, אחוז התיקים המתמשכים עומד על פחות מ־6%.
"לפי דוח שפרסם מרכז רקמן, כ־80% מסך התיקים בבתי הדין הרבניים מסתיימים תוך שנה ו־14% נוספים תוך שנתיים"
"לגבי ספירת הנתונים – אגף העגונות מטפל גם במקרי סרבנות גט ולא בעגינות בלבד, כאשר הוא מצליח להביא גט לכ־200 מקרים מדי שנה. חבל שעורכי הסקר לא בדקו זאת טרם פרסום ההשמצות המופרכות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שטויות!!! כתבה שכולה גיבובי קשקושים, שמא מחמת בורות שמא מחמת שנאה חסרת בסיס. בתי הדין לחלוטין לטובת האישה ולא יאמר זאת לזכותם. נראה לכתוב אין שמץ של מושג על מה הוא מדבר. זמן רב לא קראתי כל כך הרבה דמיונות
התחתנת אצל עובדי האלילים מגודלי הזקן? גם תתגרשי אצלם. בעיה שלך.
הבעיה שלנו היא, שגם אנחנו חשבנו לקבל איזו לגיטימציה מהם בבניית המדינה היהודית, והופ…גם אנחנו תקועים איתם כמו עצם רקובה בגרון.