הגרעין האיראני, ארה"ב והישות הפלסטינית

המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, מבקר בתערוכת הישגים צבאיים של התעשייה הצבאית בטהרן, 12 בפברואר 2025 (צילום: Office of the Iranian Supreme Leader via AP)
Office of the Iranian Supreme Leader via AP
המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, מבקר בתערוכת הישגים צבאיים של התעשייה הצבאית בטהרן, 12 בפברואר 2025

ההתייחסות הרשמית של ישראל להודעתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בימים אלה על קיום שיחות ישירות עם איראן בנושא הגרעין הייתה – "לא ברורה כוונתו".  בדרך כלל, משמעותה של תגובה כזו היא חוסר אמון, או מעין הצהרה ש"זה לא נראה לנו רציני".

מצד שני, אילו טראמפ היה מודיע כי ארה"ב עומדת לתקוף את מרכזי הגרעין האיראניים תוך חודש, התגובה הייתה – זה ברור. כלומר במקרה כזה הודעתו הייתה נהנית מאמון והתייחסות חיובית מצד ישראל.

רק לצורך הדיון, ננתח את האפשרות שהאמריקאים יתקפו את איראן. נניח גם שכל התקיפות יוכתרו בהצלחה על ידי האמריקאים, והישראלים ימחאו כפיים. ועכשיו מה? האיראנים יודיעו שהם משקמים את היכולות שלהם מחדש ויבקשו את תמיכתן של רוסיה וסין, שכמובן ייענו לבקשה הזאת, וכך תוך מספר חודשים, אולי שנתיים, איראן תחזור ליכולת שהיתה לה לפני שהותקפה.

נניח שהאמריקאים יתקפו את איראן ושכל התקיפות יוכתרו בהצלחה על ידי האמריקאים והישראלים. עכשיו מה? האיראנים יודיעו שהם משקמים את יכולותיהם בתמיכת רוסיה וסין, ואיראן תחזור ליכולותיה

ישראל אמורה לדחוף את האמריקאים לתקוף שוב? לא נראה הגיוני. מה שהגיוני הוא – שישראל ואיראן ימצאו את עצמן במאזן אימה דו צדדי, במידה שהמשטר הקיים יישאר על כנו.

אז מה עשינו בזה?

כלום. ובנוסף, לך תדע מה נחטוף. הרי  לא נוכל להעלים את האיראנים. גם לא את איראן.. נוכל אולי לעכב במעט את האיום הגרעיני אבל התמונה האסטרטגית לא תשתנה מהותית. לדעתי זאת המסקנה שהגיע אליה האנליסטים והיועצים האמריקאים שהביאו את טראמפ להחלטה – נקיים שיחות ישירות עם איראן מתוך כוונה להגיע להסכם ולא להיפך – כלומר, מתוך כוונה שהשיחות ייכשלו ואז נתקוף, החלום הוורוד של הממשל הישראלי.

לצורך כך, ננתח את האינטרסים של שלושת השחקנים העיקריים על המגרש הזה – ארה"ב, איראן וישראל. נבחן את הפערים ביניהם וננסה להעריך לאיזה סוג של הסדר ניתן להגיע, אם בכלל ניתן להגיע להסדר כלשהו.

האינטרס העיקרי של ארה"ב – שאיפה ליציבות אזורית שתמנע חדירת יכולות סיניות ורוסיות לאזור. כמו כן, ארה"ב מעוניינת באפשרות הפקת גז בצינור אל גרמניה – שיאפשר תחרות עם הגז הרוסי, המחמם את גרמניה כיום. לשם כך ארה"ב נזקקת להסדר שיבסס יחסי נורמליזציה בין סעודיה וישראל. כלומר – האמריקאים יחייבו את ישראל להכנס לתהליך עם הפלסטינים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצידה. זה מה שמחכה לבנימין נתניהו – אם הוא עדיין זה שיכהן כראש ממשלה. נתניהו יודע זאת, והוא יעשה הכל כדי לעכב את התהליך הזה, לטשטש אותו ולגרום לכך שלא יקרה, כי גם זמנו של טראמפ אמור להסתיים מתי שהוא.

מה הם האינטרסים של שלושת השחקנים העיקריים על המגרש הזה – ארה"ב, איראן וישראל? נבחן את הפערים ביניהם וננסה להעריך לאיזה סוג של הסדר ניתן להגיע, אם בכלל ניתן להגיע להסדר כלשהו

איראן – שואפת להיות מוכרת על ידי המעצמות והעולם כולו כמדינה בעלת יכולת גרעינית, שיצר המשטר השיעי. יכולת שמאפשרת לה ולמשטר באיראן יציבות והרתעת אויביה מכל כיוון, לדעת המנהיגות האיראנית, כולל יציבות של משמרות המהפכה.

ישראל – שואפת לניטרול ארוך טווח של האיום האיראני – הגרעיני וגם הקונוונציונלי – ומניעת איום של הפרוקסיז כנגדה. בכך, למעשה, ישראל תגיע אל חוף המבטחים הביטחוני-הפיזי שהיא חולמת עליו כבר מעל לשבעים שנה.

*  *  *

איך יוצרים הסדר שמספק את שלושת בעלי העניין הנ"ל? איך מצמצמים את הפערים באופן שיאפשר הסכמה?

התרגיל האמריקאי מאוד שקוף – כצעד ראשון, סוגרים הסדר בין האמריקאים  והאיראנים. זה לא קשה. אין ביניהן פערים בלתי נסבלים בנושאים האלה. האיראנים יסכימו להרגיע (כמו בהסכם השלום שיצר הנרי קיסינג'ר בדרום וייטנאם – הסכם שהיה כולו כניעה, אשר הצפון וייטנאמים הסכימו לו), ובתמורה האמריקאים יורידו את הלחץ הכלכלי שיושב על גרונה של איראן.

רק אז, אחרי שיהיה ברור שתהיה הסדרה, ישראל תזכה להכיר את הדרישות שתפיק אותה הסדרה. כלומר – ישראל תתקל בדרישות אמריקאיות כמו לא לתקוף את איראן, ולהיות ילדים טובים. בתמורה, תינתן הבטחה אמריקאית שהאיראנים לא יאיימו על ישראל, גם לא על ידי הפרוקסיז – הבטחה דומה לזו שקיבלה דרום וייטנאם – קש וגבבה.

רק אחרי הסדרה בין איראן לארה"ב, ישראל תתקל בדרישות אמריקאיות כמו אי תקיפת איראן, בתמורה להבטחה שאיראן ושלוחיה לא יאיימו על ישראל – הבטחה דומה לזו שקיבלה דרום וייטנאם – קש וגבבה

ותמורת עוד כמה מליוני דולרים ישראל תסכים להתחיל תהליך מול סעודיה וגם מול הפלסטינים. בעוד שנה או שנתיים מהיום טראמפ יקבל פרס נובל לשלום, גם יורש העצר הסעודי אולי, וישראל תיאלץ בלית ברירה להימצא במאזן אימה גרעיני מול איראן.

כל מאזן אימה גרעיני יוצר מרוץ חימוש התקפי והגנתי, וישראל תהיה זקוקה לאמריקאים עוד יותר מהיום. מחכים לישראל הרבה השפלה וכאב בדרך, אבל אולי המחיר דוקא נסבל יחסית למלחמת גוג ומגוג אזורית.

כך תוכל להיסגר העסקה האמריקאית-איראנית, וברקע – מתחת לשולחן, כנגזרת שנייה – סגירה גם עם ישראל במחירים שהוצגו – מדינה פלסטינית ומירוץ חימוש ואימה מול איראן.

ישראל תהיה חייבת, בהתאמה, להיכנס למסלול של מאזן אימה גרעיני מול איראן, כי היא הרי לא תוכל לסמוך על כך שלא תיתקף לעולם, לפחות כל עוד המשטר הנוכחי באיראן שולט בה. איראן, לעומת זאת, תבקש להיות מוכרת כבעלת יכולת גרעינית וכמדינה שלא ניתן לאיים עליה ולא על המשטר שלה. זה החלום האיראני. בהינתן שישיגו את מימוש החלום הזה – לא ברור מה הוא החלום הבא אחריו.

ישראל בכל מקרה אינה במצב אסטרטגי אופטימלי, משום שיש העדפה וקשב לצרכים האיראניים, בעוד שישראל נתפשת על ידי העולם המוסלמי והאירופי כמדינה תוקפנית שקיומה או אופן קיומה (עם מדינה פלסטינית לצידה או בלי מדינה פלסטינית לצידה, מאוימת גרעינית או לא מאוימת גרעינית וכן הלאה) אינו פרמטר שנלקח בחשבון כלשהו.

למי איכפת?

לסיכום, התכנית האמריקאית מול איראן תחייב את ישראל במהלכים שהמשטר הנוכחי בישראל יתנגד להם בכל תוקף, ויעשה הכל כדי לשבש ולהכשיל אותם. המשטר הנוכחי עלול להביא על ידי כך למלחמה אזורית עקובה מדם, שתוצאתה האסטרטגית לא ברורה.

התכנית האמריקאית מול איראן תחייב את ישראל במהלכים שממשלתה הנוכחית תתנגד להם בתוקף ותעשה הכל להכשלתם, גם במחיר מלחמה אזורית עקובה מדם, שתוצאתה האסטרטגית לא ברורה

החלפת המשטר הנוכחי במשטר המובל על ידי מרכז השפוי במפה הפוליטית – עשוי להביא לכך שמלחמת גוג ומגוג לא תתקיים, ושישראל תהווה מרכיב אקוטי בתהליך ההסדרה עם הפלסטינים.

לצערנו הרב – גם משטר שיובל על ידי נפתלי בנט עלול לא יתרום לכך,  והמטאוריות הפוליטית שלו אמורה להדאיג אותנו – הישראלים, שרוצים לחיות במדינתם על חוף מבטחים.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 954 מילים
סגירה