"לנו אין נהרות אדירים וגשם בקיץ", כתבה נעמי שמר בשיר הנהדר "אין ויש", והוסיפה ומנתה עוד כמה דברים שאין לנו כאן, בישראל, כמו יערות אפלים ושלכת ענבר.
מנגד, במחלקת ה"יש", התגאתה שמר ב"עיינות ותהומות" – שעם כל הכבוד, אלה שלנו מחווירים לעומת מקביליהם בעולם – ובעיקר נפנפה ב"חלק בדוד, נחלה בבן ישי". אלה בכלל לקוחים ממחלקת המורשת וההיסטוריה, ועצם אזכורם מהווה הנפה של דגל לבן בתחרות נכסי הטבע הכי שווים.
מצבנו היה יכול להשתפר בהשוואה הזו אם שמר הייתה מזכירה את אתר הטבע הכי גדול וחשוב של ישראל: חופי הים. אולי כי כמו כולנו, היא לקחה אותם כמובן מאליו.
עם תחילת עונת הרחצה 2025 – שנחנכה רשמית שבוע לפני ליל הסדר – נראה שגם ממשלת ישראל שכחה את החופים ולא מבינה את הפוטנציאל והערך האדיר הטמון בהם
מיליוני ישראלים מבלים חודשים ארוכים בשנה על רצועת החוף הנדיבה והמוזהבת שתוחמת את המדינה ממערב, אבל אם יתבקשו לציין את אוצרות הטבע הבולטים בארץ מותר לשער שהים היחיד שרובם יזכירו יהיה ים המלח, בהחלט פלא טבע עולמי אבל מסיבות אחרות.
עם תחילת עונת הרחצה 2025 – שנחנכה רשמית שבוע לפני ליל הסדר – נראה שגם ממשלת ישראל שכחה את החופים ולא מבינה את הפוטנציאל והערך האדיר הטמון בהם. התחזוקה השוטפת והטיפול בחופים מבוצעים בשגרה על ידי הרשויות המקומיות, ורובן עושות עבודה טובה.
בשנים האחרונות רוב חופי הרחצה נקיים ומשודרגים לעומת העבר. רבים מהם נושאים בגאווה את תג הדגל הכחול המוענק על ידי הארגון העולמי לחופים שעומדים ברשימה ארוכה של קריטריונים. גם החופים הלא מוכרזים נקיים מבעבר, כפי שפורסם כאן לאחרונה, בזכות תוכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה והיישום של העיריות והמועצות האזוריות.
אבל מעבר לנקודות האור החשובות האלה, בכל מה שתלוי בממשלה שוררת סטגנציה. הקייצים אומנם מתחממים משנה לשנה, אבל התמונה הכללית היא של קיפאון.
במקום להרחיב את שירותי ההצלה, משרד הפנים – הרגולטור של חופי הרחצה – יוצא מדי שנה בקמפיין הסברה בו הוא קורא לציבור להימנע מרחצה בים כשאין מציל. במקום סרטונים, שידאגו לחופים ומצילים
זה מתחיל ממספר החופים המוכרזים. אוכלוסיית ישראל גדלה מדי שנה בכ־2%, העונה החמה ארוכה יותר וחמה יותר, וצריך יותר חוף. החופים המוכרזים, לפי נתוני משרד הפנים, משתרעים על פני 21 קילומטרים בלבד מתוך 306 קילומטר חוף שיש לישראל. איזו החמצה.
"פורום רשויות החוף", גוף שמאגד את העיריות והמועצות האזוריות ששוכנות על הים, פנה ערב פתיחת עונת הרחצה לממשלה בדרישה לממש תוכנית חומש, במסגרתה ייפתחו עוד 50 חופי רחצה מוכרזים בחמש השנים הקרובות.
בפועל, מקודמים כיום שלושה חופים מוכרזים חדשים בלבד – בנתניה, טבריה ומועצה אזורית חוף כרמל. התוצאה: ישראלים רבים נמלטים מהצפיפות אל חופים שאין בהם מציל. מדי שנה נרשמים כ־40 מקרי טביעה בים, 90% מתוכם בחופים לא מוכרזים.
במקום להרחיב את שירותי ההצלה, משרד הפנים – הרגולטור של חופי הרחצה – יוצא מדי שנה בקמפיין הסברה בו הוא קורא לציבור להימנע מרחצה בים כשאין מציל. במקום סרטונים, שידאגו לחופים ומצילים.
עיריות בודדות, כמו ראשון לציון, נקטו יוזמה עצמאית והאריכו את שעות ההצלה של המצילים בתקופת החופש הגדול ("מציל עד השקיעה"), אבל ברוב רצועת החוף השעות הכי נעימות בים הופכות גם לשעות הכי מסוכנות
הפקרת החופים והציבור הענק שמשתמש בהם מתבטאת גם בשעות ההצלה, שנגזרות מהסכמים נושנים בין משרד הפנים, השלטון המקומי והמצילים. הפארסה הזו, שבה בשיא הקיץ סוכת ההצלה נסגרת שעה ואפילו שעה וחצי לפני החשיכה, הייתה מצחיקה אלמלא הייתה עולה בחיי אדם.
עיריות בודדות, כמו ראשון לציון, נקטו יוזמה עצמאית והאריכו את שעות ההצלה של המצילים בתקופת החופש הגדול ("מציל עד השקיעה"), אבל ברוב רצועת החוף השעות הכי נעימות בים הופכות גם לשעות הכי מסוכנות. גם במקרה הזה הציבור מוזמן לצפות בסרטונים שמזהירים מפני חשיפה לשמש בשעות החמות, אבל כשהוא מגיע לים אחרי שהשמש ירדה הוא מגלה שאין מציל. אולי כדאי לפרסם סרטון שיסביר לאיזה מהסרטונים הציבור צריך להקשיב.
ממשלת ישראל רושמת נפקדות גם במאבק נגד זיהום הים בפלסטיק. ההודעה שעיריית תל אביב פרסמה השבוע לרגל פתיחת עונת הרחצה כללה את הפסקה המוזרה הבאה:
"גם השנה העירייה תיתן דגש מיוחד לפעולות לצמצום כלים חד־פעמיים בחוף, כולל הסברה לציבור הרחב ולמשתמשי החוף מתוקף תיקון לחוק העזר העירוני האוסר על הכנסת כלים ושקיות חד־פעמיות ופלסטיק לחופי הרחצה. בשלב זה העירייה תמשיך בהסברה ובאזהרות, ובהמשך תבוצע אכיפה".
ובתרגום לעולם המעשה: עיריית תל אביב לא חסה לפתע על כיסם של התושבים (כשמדובר במי שבוחר להתייחס אל החוף כאל פח אשפה גם אין סיבה לחוס עליו). היא פשוט עדיין לא קיבלה הסמכה מהממשלה להטיל קנסות על זיהום חד"פים בחופי הים, על אף שהעבירה כבר מזמן חוק עזר עירוני בעניין זה.
כמו תל אביב, יש שורה הולכת ומתארכת של עיריות ורשויות מקומיות (בראשן אילת) שיכולות רק להפציר במתרחצים להימנע מהכנסת כלים חד־פעמיים לחוף, אבל בלי הסמכה ממשלתית אין ביכולתן להטיל קנסות. הרשות המקומית היחידה שכבר קיבלה את הסמכות היא המועצה האזורית חוף כרמל.
הרשויות המקומיות מנהלות ביום־יום את חופי הים, אבל מאחר שמדובר במשאב הטבע הגדול והחשוב בישראל, נדרשת הסתכלות רחבה על ניהול החופים וגם עומק תקציבי, ובשביל אלה יש ממשלה. או לפחות אמורה להיות.
הממשלה אמורה גם לתקצב ולהוביל את הפרויקט הגדול של הגנות מפני סכנת ההתמוטטות של מצוקי החוף, אבל גם זה מתקדם בקצב צב ובינתיים דילגנו בחורף האחרון מנס לנס. נותר רק לקוות שהנס היחיד שיקרה בקיץ הוא חוף הים עצמו, שממשיך לספק מפלט רגוע מהמציאות הסוערת שמסביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם