שתי תובנות נפרדות וכביכול סותרות צברו תנופה אדירה במהלך כהונת הממשלה הנוכחית. תובנה אחת הופנמה ברבים עם ההכרזה על ההפיכה המשטרית בינואר 2023, והיא שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת בסכנה. לא "סתם" סכנה של פגיעה נקודתית בזכויות אדם, מדרון חלקלק או איום כזה או אחר בטווח הארוך. סכנה קיומית, מיידית וחד משמעית.
מהצד השני, תובנה שעלתה בקרב רבים, לא בפעם הראשונה אבל ביתר שאת בעקבות השבעה באוקטובר, היא שאנחנו חייבים למצוא דרך לחיות כאן ביחד, אחרת לא נהיה כאן בכלל. גם כשלא מסכימים, אפילו על דברים מהותיים – חייבים לדבר אחד עם השני ולפתור מחלוקות באופן מכבד, ולא להילחם אחד בשני.
דוקטורנט לפיזיקה במכון ויצמן, מאז 2023 פעיל בבואונדבר דמוקרטיה ובארגונים נוספים של מחאה או של הידברות. מחפש אמיתות עמוקות ופתרונות שלמים לבעיות גדולות. לפני כן פעיל בתנועת האקלים "לבחור ירוק" ומתנדב בחינוך מתמטי ומדעי במסגרות שונות. מייצג את עצמי.
מבצע "עם כלביא" (שם מלא פאתוס) ייזכר כאחד מרגעי השיא של חיל האוויר, המודיעין והמוסד, אך גם כרגע שפל של התקשורת הישראלית, שעם פרוץ המבצע נאלמה דום או גרוע מכך – החלה לתפקד כלהקת מעודדות.
איני מצפה מפרשנים ועיתונאים להתנגד לתקיפה בעומק השטח האיראני, שנראה כי הייתה הכרחית כדי למנוע ממדינה השואפת להשמיד את ישראל להגיע ליכולת גרעינית. מותר ורצוי לברך על המתקפה האמריקאית נגד אתרי הגרעין המרכזיים באיראן. עם זאת, בהחלט מצופה מעיתונאים ופרשנים להציף שאלות קשות, לתבוע תשובות ממי שאמורים לספק אותן, ולשים זרקור על שורת מחדלים וכשלים הנגלים לעינינו.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
המלחמה הנוכחית בין איראן לישראל מעוררת שוב את הסוגיה הגרעינית, לא רק בהקשר של איום ביטחוני, אלא גם כשאלה עקרונית: מהי בעצם אנרגיה גרעינית? כיצד נוצרת פצצת אטום? והאם מדינה כמו איראן מסוגלת לבנות אחת?
מהי אנרגיה, ומה מייחד את האנרגיה הגרעינית?
אנרגיה היא אחד הדברים הקשים להגדרה. נסתפק כאן בזה שהיא נשמרת ומתארת את היכולת לבצע פעולה – להזיז, לחמם, להאיר או ליצור שינוי. היא יכולה להגיע בצורות רבות: מכנית, תרמית, חשמלית, כימית, ואפילו בצורת אור. האנרגיה הגרעינית היא מהחזקות ביותר בטבע, והיא נובעת מהכוחות הפועלים בתוך גרעין האטום עצמו – הכוחות שמחזיקים את הפרוטונים והניוטרונים יחד.
פרופ׳ מוחמד עכאשה הוא ראש חטיבת פיזיקה בפקולטה להנדסה, המכללה האקדמית כנרת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הפרופסור הנכבד כתב ש"האנרגיה הגרעינית היא אחת המתנות הגדולות שהמדע העניק לאנושות – היכולת להפיק כמויות עצומות של אנרגיה ללא פליטת גזי חממה". משום מה הוא שכח (או אולי בחר לשכוח) את תוצרי הוואי, את האתגר הבלתי אפשרי של הטיפול בפסולת הגרעינית. או שאולי הוא חושב שהטמנתה מתחת לשטיח והטמנת הראש בחול הם פתרונות ראויים.
בשנת 1948 ברחוב ביאליק בתל אביב, הכריז ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל כבית לאומי ובטוח ליהודי העולם, שוויון זכויות וכבוד לכל החיים בה. כעבור קצת יותר מיובל שנים מאז הכרזת המדינה, בנימין נתניהו, ראש הממשלה משנת 1996, עסוק מראשית דרכו בלסכסך, להסית ולהרוס את הרקמה החברתית בישראל, תוך הפיכת המדינה כולה מסוכנת לאזרחיה הנמלטים מבתיהם המופגזים כדי לשרוד.
מתחילת העשור הראשון של האלף הנוכחית נכנסו בהדרגה יישובי הדרום למעגל הטרור והאש המוכר בשם: "צבע אדום" – גוש קטיף דאז, קיבוצי ומושבי עוטף עזה, שדרות, אשקלון, באר שבע, אשדוד, גדרה, קריית גת ועוד. פעולות טרור נקודתיות, עפיפוני תבערה, בלוני נפץ, הפגזות יומיומיות ומנהרות טרור אשר חדרו כמעט עד לב הישובים. תושבים וילדים נהרגו ונפצעו, החיים בדרום הפכו לרולטה רוסית.
גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.
עיר מקלט
זרם תודעה של ברווז במטווח אחרי לילות של השכמות בהולות וגלי טילים
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
משפט המפתח התבוסתני של מר בריטשטיין הוא "לפעמים נצטרך להכריע לכאן או לכאן". אתמול, הכריע אחד, רונן בר, וההכרעה שלו שווה יותר מכל דבריך המכילים והמתונים. המאמר הנחמד הזה היה מתאים מאוד לאווירה לפני חמש שנים. עד ליום פתיחת משפטו של ראש ארגון המחבלים הדיקטטור, הצורר, הבוגד (פרשות הצוללות וקטאר) ורוצח החטופים ביבים שקרניהו. מרגע שנשא השטן שקרניהו את הנאום במסדרון בית המשפט המחוזי בירושלים, ומאחוריו כל בכירי ארגון המחבלים שלו, דאז, היה ברור לאן הדברים הולכים. אבל בזכות שופטי בג"ץ בחרפת ה-11:0 הגענו עד הלום. רובי ריבלין שהיה אז נשיא המדינה אמר אז לעתונאים בשיחות סגורות שביבים שקרניהו ישרוף את המועדון על יושביו. וזה בדיוק מה שהוא עשה ועושה. ומוסדות הדמוקרטיה הישראלית שיודעים להתגונן היטב נגד טרור חיצוני (דוקטרינת הדיקטטורה המתגוננת) רועדים מפחד מפני ארגון המחבלים של הדיקטטור ביבים שקרניהו. הגיע הזמן שבג"ץ יתעשת.