זירת הבלוגים

שמאל ימין שמאל, מצעד הצביעות בדרום אמריקה

דרום אמריקה גועשת ורועשת, ונדמה שאין שום הגיון בשגעון

25/11/2019 12:29
Chile Protests (צילום: AP Photo/Rodrigo Abd)

דרום אמריקה גועשת ורועשת, ונדמה שאין שום הגיון בשגעון. אם בשנות השבעים היבשת הדרומית נטתה באופן ברור לשמאל, נטיה שהביאה לשורה של הפיכות צבאיות בתמיכתה הנלהבת של ארצות הברית, הרי שהיום המצב סבוך הרבה יותר.

בצ׳ילה יקירת המערב, הנס הכלכלי של המודל הנאו-ליברלי, מתחוללת מזה למעלה מחודש התקוממות עממית של ממש, הכוללת הפגנות, שביתות, והתפרעויות אלימות

בצ׳ילה, יקירת המערב, הנס הכלכלי של המודל הנאו-ליברלי, מתחוללת מזה למעלה מחודש התקוממות עממית של ממש, הכוללת הפגנות, שביתות והתפרעויות אלימות. אזרחים מאסו בכלכלה הצומחת שאת פירותיה זוכים לקטוף אחוזים בודדים מהאוכלוסיה, ובדמוקרטיה הפגומה של המדינה שגוררת איתה חוקה מימי הדיקטטור פינושה.

בבוליביה, מצד שני, שהיא נס כלכלי לא קטן בפני עצמו, נאלץ הנשיא מורלס להמלט על נפשו לאחר שהצבא ״המליץ״ לו להתפטר תוך כדי הפגנות אלימות. האזרחים קצו במדיניות הכלכלית הסוציאליסטית, למרות הישגיה הברורים, וגם בנטיותיו האוטוריטריות של הנשיא האמרינדיאני הראשון, שסירב לפנות את כסאו וחזר והציג את מועמדותו לנשיאות בניגוד לחוק, ואף הואשם בזיוף תוצאות הבחירות.

התבערה ברחובות צ׳ילה ובוליביה מצטרפת לקטסטרופה המתמשכת בוונצואלה, שם מספר הפליטים שנטש את המדינה ההרוסה מתקרב לחמישה מיליון, ומצב תת התזונה שם דומה לזה שבסומליה אשר באפריקה. אקוודור וניקראגואה אף הן על סף תהום, ואילו ארגנטינה בעיצומה של אחת מההתמוטטויות הכלכליות האקסטרבגנטיות שלה, שוב גולשת לעבר 40% מאוכלוסיתה מתחת לקו העוני, אבל באופן מפתיע, מצליחה לבצע חילופי שלטון מסודרים יחסית.

התבערה ברחובות צ׳ילה ובוליביה מצטרפת לקטסטרופה המתמשכת בוונצואלה, עם כ-5 מיליון פליטים ותת-התזונה דומה למצב בסומליה שבאפריקה. אקוודור וניקראגואה על סף תהום, וארגנטינה בהתמוטטות כלכלית אקסטרובגנטית

לפני כעשרה ימים, כשבארץ נפלו 150 טילים, נקלעתי לריב לוהט עם ידיד ישראלי על כתבה שפירסמתי כאן על המהומות בבוליביה. הוא נזף בי קשות שכן לטענתו אני לא יודע על מה אני מדבר. הנשיא מורלס הוא דיקטטור אכזר, והוא יודע זאת מכיוון שהוא ביקר שם עשרות פעמים, ולאשתו משפחה בבוליביה.

הדעה של ידידי לא חריגה כמובן, עיתוני המערב הדגישו את הצדדים הפחות סימפאטיים בשלטונו של מורלס, את התעלמותו מתוצאות משאל העם שהוא עצמו יזם ואת נסיונו להצמד לנצח לכס הנשיאות, תוך כדי ביצוע אי סדרים בתהליך הבחירות בהן לא היה אמור להתמודד כלל.

עיתוני השמאל, בארגנטינה ובשאר מדינות דרום אמריקה, בחרו מצידם להדגיש את צמצום הפערים הכלכליים, את שילובם של השבטים האמרינדיאנים במוסדות השלטון, לאחר שבמשך מאות שנים נחשבו לאבק אדם בעיני המעמד הלבן השולט, ואת גילויי הגזענות הבוטה והאלימה אצל המתנגדים לשלטונו שזכו לתמיכת הצבא.

אז היתה זו הפיכה צבאית בבוליביה, כן או לא?
אפילו על השאלה הזו אין הסכמה בין הימין לשמאל בדרום אמריקה. לכאורה, מצב בו הצבא מודיע שהוא לא מוכן להגן על הנשיא ומזמין אותו להתפטר לא משאיר ספקות, אבל דוברי הימין מתפתלים ונתלים בהגדרות המילוניות של הפיכה צבאית על מנת שלא לגנות בפה מלא את האופוזיציה בבוליביה.

אז היתה הפיכה צבאית בבוליביה? אפילו על השאלה הזו אין הסכמה בין הימין לשמאל בדרום אמריקה. הצבא הודיע שאינו מוכן להגן על הנשיא והזמינו להתפטר, אך דוברי הימין מתפתלים ונתלים בהגדרות כדי לא לגנות את האופוזיציה בבוליביה

אבל הצביעות היא לא נחלת הימין בלבד.
קשה מאד לחלץ מהשמאל הדרום האמריקאי מילת גינוי חריפה לניקולאס מדורו, שלא לדבר על הכרה בכך ששלטונו בוונצואלה הוא טוטאליטרי ומושתת על רמיסת זכויות אדם. על פי ההערכות, אלפי בני אדם הוצאו שם להורג על ידי הצבא, ואלפים נמצאים במעצר ללא משפט.

אבל וונצואלה זה סיפור חדש יחסית, אין כמו ההערצה וההתבטלות של השמאל הבינלאומי בפני המהפכנים מקובה, כדי ללמד אותנו שהצביעות לא רשומה בטאבו על שם צד אחד של המפה הפוליטית.

האחים קסטרו זכו מאז ומתמיד לסלחנות מופלגת על כל ההפרות הבוטות של זכויות האדם, אשר ביצעו באין מפריע באי המבודד שלהם, והאשמה תמיד היתה על אימפריית הרשע האמריקאית.

האחים קסטרו זכו מאז ומתמיד לסלחנות מופלגת על כל ההפרות הבוטות של זכויות האדם אשר ביצעו באין מפריע באי המבודד שלהם, והאשמה תמיד היתה על אימפריית הרשע האמריקאית

אין חדש תחת השמש, בעיני הימין המהומות בצ׳ילה הן של חתרנים קומוניסטים ממומנים על ידי וונצואלה וקובה, ובבוליביה מדובר בהתקוממות עממית אותנטית נגד שלטון טיראני, אבל בעיני השמאל ההתקוממות העממית האותנטית היא דווקא בצ׳ילה ואילו בבוליביה מדובר בחתרנים ממומנים על ידי ה-CIA.

בעידן הפייק ניוז, אף אחד לא מאמין לכלום, ואי אפשר לסמוך על אף אחד. הרי גם אצלנו חצי מדינה בטוחה שביבי הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה לישראל מאז ומעולם והחצי השני בטוח שהוא מוביל אותנו לאבדון. ובינתיים שני ישראלים שגרים בארגנטינה רבים על מה שקורה בבוליביה.