את הסצנה הזאת אי אפשר לשכוח: חברת כנסת יושבת בשורה הראשונה של ספסלי הקהל באולם הגדול בבית המשפט העליון, ומפריעה ללא הרף לשופטים המבקשים לנהל דיון בעתירות שלפניהם.

היא מסרבת לזוז ממקומה גם לאחר שהשופטים מחליטים, באופן נדיר, לפנות את האולם מהקהל נוכח ההפרעות המרובות. בסופו של דבר אוחזות בה שתי מאבטחות משמר בתי המשפט ומובילות אותה בכוח החוצה, לקול זעקותיה ואיומיה ההולכים ומתרחקים.

הופעתה של ח"כ טלי גוטליב מהליכוד באולם בית המשפט העליון לפני כעשרה ימים, במסגרת הדיון בעתירות נגד החלטת הממשלה לפטר את ראש שב"כ רונן בר, אולי איננה מאורע יוצא דופן בראי התנהגותה הפרועה של גוטליב ברשות הרבים; אך היא מהווה נקודת קיצון בנוגע לאופן שבו חברי כנסת מרשים לעצמם לנהוג באולמות בתי המשפט.

הופעתה של  גוטליב בבית המשפט העליון אולי איננה מאורע יוצא דופן בראי התנהגותה הפרועה ברשות הרבים; אך היא מהווה נקודת קיצון בנוגע לאופן שבו ח"כים מרשים לעצמם לנהוג באולמות בתי המשפט

לפני הוצאתה בכוח של גוטליב מהאולם, התנהלו חילופי דברים בינה לבין נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, שישב בראש ההרכב.

"חברת הכנסת גוטליב, את נמצאת באולם בית המשפט, את לא נמצאת בכנסת, את לא צד לדיון ואת מתבקשת לא להפריע", אמר לה עמית, כאשר התפרצה לדיון דקות ספורות לאחר תחילתו. גוטליב כמובן לא חדלה, ועמית הזכיר לה את קיומו של סעיף 72 לחוק בתי המשפט, ואפילו התחיל לומר שסעיף זה חל גם על חברי כנסת, אך מילותיו נקטעו נוכח הפרעותיה של גוטליב.

בהמשך, עמית בכל זאת הצליח להשלים את ההסבר:

"אני רוצה להבהיר משהו למי שלא הבין: באולם בית המשפט, מי שאחראי על ניהול הדיון זה השופט. וזה לא משנה אם זה שופט השלום בקריית גת או שופט בית המשפט העליון. כל חסינות, מדומה או אמיתית, נעצרת בפתח אולם בית המשפט".

זו לא הייתה אמירה טריוויאלית מצידו של עמית: סעיף 72 לחוק בתי המשפט עוסק בסמכותו של שופט היושב לדין להרחיק מאולמו אנשים המפריעים לדיון, מתנהגים באלימות, משמיעים איומים או מקימים רעש, ובמקרים קיצוניים אף להכניסו למאסר של עד שלושה חודשים.

מה שעמית ניסה להסביר לגוטליב הוא שהסעיף הזה גובר על כל הוראה בחוק חסינות חברי הכנסת, שמקימה לדעת גוטליב זכות להימצא באולם בית המשפט על אפו וחמתו של השופט, ולנהוג ככל העולה על רוחה.

מה שעמית ניסה להסביר לגוטליב הוא שהסעיף הזה גובר על כל הוראה בחוק חסינות חברי הכנסת, שמקימה לדעת גוטליב זכות להימצא באולם בית המשפט על אפו וחמתו של השופט, ולנהוג ככל העולה על רוחה

ככל שניתן היה להבין מדבריה של גוטליב, טענתה היא שחוק חסינות חברי הכנסת מעניק לה זכות להימצא באולם המשפט ואוסר על הוצאתה. בחוק החסינות אין סעיף קונקרטי העוסק בזכותם של חברי כנסת להגיע לאולמות המשפט, אך יש להניח שגוטליב מבססת את עמדתה על סעיף 9(א) לחוק, שכותרתו "חופש התנועה בתחום המדינה":

"שום הוראה האוסרת או המגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של ביטחון המדינה או של סוד צבאי".

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית בדיון על פיטורי ראש שב"כ רונן בר. 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בקריאה פשוטה של החוק, עמדתה של גוטליב אינה מופרכת. לשון הסעיף בחוק החסינות עשויה לרמז כי הוא גובר על כל הוראה, לרבות הוראות בחוקים אחרים, כמו למשל חוק בתי המשפט.

ימים אחדים לאחר הדיון בבג"ץ שיגר היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, מכתב ליועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק. "למרבה הצער", כתב לייזר לאפיק, "בחודשים האחרונים הולכת וגוברת תופעה שבה חברי כנסת מתייצבים באולם בית המשפט ומפריעים באופן חוזר ונשנה למהלך הדיונים התקין".

"למרבה הצער", כתב לייזר לאפיק, "בחודשים האחרונים הולכת וגוברת תופעה שבה חברי כנסת מתייצבים באולם בית המשפט ומפריעים באופן חוזר ונשנה למהלך הדיונים התקין"

לייזר הבהיר את עמדת הנהלת בתי המשפט, שלפיה אין בחוק החסינות כדי למנוע משופט להרחיק כל אדם המפריע במהלך דיון משפטי, לרבות חברי כנסת. להוכחת טענתו הביא דוגמה דווקא מסדרי ההתנהלות של הכנסת עצמה:

חברי כנסת מורחקים, כעניין שבשגרה, מדיוני מליאת הכנסת והוועדות, וזאת מכוח סמכות המעוגנת לא בחוק, אלא בתקנון הכנסת. איש אינו רואה בפרקטיקה הזו פגיעה בחסינות הח"כים ובזכות הגישה שלהם לכל מקום ציבורי בישראל, ולכן "מקל וחומר אין מקום להרהר אחר סמכות בית המשפט לפעול בהתאם לחוק בתי המשפט".

ואכן, הגישה הפרשנית שננקטה בפסיקתו של בית המשפט העליון ביחס לחופש התנועה של חברי כנסת, קובעת כי מאחר שהסעיף מנוסח באופן רחב וכוללני, המשמעות היא שיש לאזן את הזכות הקבועה בו בכל מקרה ומקרה, עם אינטרסים רלוונטיים נוגדים.

השופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבג"ץ בדיון על העתירות נגד הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אי לכך, סמכותו של בית משפט להשליט סדר באולם המשפט באמצעות מימוש הסמכות הקבועה בסעיף 72 לחוק בתי המשפט, גוברת על ההוראה הכללית שבחוק החסינות.

"אין בחוק החסינות, או בכל חוק אחר, הוראה הפוטרת את חבר הכנסת מן החובה לציית לצווים המוצאים על ידי ערכאות שיפוטיות. פירוש הדבר הוא שחבר כנסת חייב לציית לצו שיפוטי שהוצא נגדו"

הדבר עולה גם מהנחיות היועצים המשפטיים לממשלה, שקבעו כבר לפני למעלה מ-40 שנה כי "אין בחוק החסינות, או בכל חוק אחר, הוראה הפוטרת את חבר הכנסת מן החובה לציית לצווים המוצאים על ידי ערכאות שיפוטיות. פירוש הדבר הוא שחבר כנסת חייב לציית לצו שיפוטי שהוצא נגדו".

בהנחיה קודמת של היועץ המשפטי לממשלה הובהר כך:

"מקום אליו רשאי חלק מהציבור להגיע, יכול גם [חבר הכנסת] להגיע. אולם אין הסעיף בא להקנות זכויות כניסה למקום אליו שום חלק מן הציבור אינו זכאי להיכנס".

דברים אלה זכו לאישור בפסיקת בית המשפט העליון. השופט נעם סולברג קבע, בפסק דין אחר, כי האיסור על חבר כנסת להיכנס למתקן מאסר או מעצר פירושו הוא שמקום זה מהווה "רשות היחיד" ולא "רשות הרבים". לפיכך, אין צורך להוכיח שקיים סעיף חוק אחר הגובר על הוראת חוק החסינות, אלא שהוא כלל אינו חל בנסיבות העניין.

באותו אופן ניתן להבין גם את פעולתם של שופטי העליון עמית, סולברג ודפנה ברק-ארז, שהורו להוציא את ח"כ גוטליב מאולם בית המשפט העליון. בהחלטתם להוציא את הקהל מהאולם ולהותיר בתוכו רק את הצדדים, עורכי דינם ואת העיתונאים במקום – הם הפכו את האולם מרשות הרבים לרשות היחיד, וזאת בהתאם לסמכותם לפי חוק בתי המשפט.

חברת הכנסת טלי גוטליב בדיון בבג"ץ בהדחת רונן בר. 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עמית גם הבהיר שאין בדברים אלה כדי להפוך את הדיון בעתירות לדיון בדלתיים סגורות, שהרי מלבד נוכחותם של כתבים באולם, השידור הישיר של הדיון נמשך כל העת.

טרם הוצאתה מהאולם, הישיר עמית מבטו אל עבר ח"כ גוטליב. "יש כאן משהו די שערורייתי", אמר, "שהרשות המחוקקת לא מאפשרת לרשות השופטת לעשות את עבודתה".

טרם הוצאתה מהאולם, הישיר עמית מבטו אל עבר ח"כ גוטליב. "יש כאן משהו די שערורייתי", אמר, "שהרשות המחוקקת לא מאפשרת לרשות השופטת לעשות את עבודתה"