פעם, דובר ראש הממשלה היה תפקיד ברור. אדם עם שם, פרצוף ואחריות – מישהו שעומד מול מצלמות, מתמודד עם שאלות קשות ומעביר מסרים לציבור.
היום? אם תנסו לשאול מי דובר ראש הממשלה, סביר להניח שתתקלו בשקט מתוח ובהיעדר תשובות ברורות. בדיוק כמו ששוליים רבים במערכת הדמוקרטית שלנו נעלמים, כך גם מוסד הדוברות הפך נעדר.
אם תנסו לשאול היום מי דובר ראש הממשלה, סביר להניח שתתקלו בשקט מתוח ובהיעדר תשובות ברורות. בדיוק כמו ששוליים רבים במערכת הדמוקרטית שלנו נעלמים, כך גם מוסד הדוברות הפך נעדר
בשעה שבה הציבור דורש שקיפות ואחריות, התפקיד הזה חיוני מאי פעם. דמות שיכולה לגשר על הפער בין ההנהגה לעם, להעביר מסרים בצורה ישירה ואמינה, וליצור תחושת קרבה ואמון.
אך המציאות היום שונה לחלוטין: ראש הממשלה בוחר להסתתר מאחורי מסכי טלפון וטקסטים מוקלטים, ומעדיף מערכת סגורה של יועצים ודוברים נסתרים (שאלוהים יודע מי משלם להם את המשכורת). כתוצאה מכך, הקשר הישיר עם הציבור נחלש, ואמון העם המעורער ממילא נגמר לחלוטין.
בצד האחר של העולם, בממשל האמריקאי, זה שבנימין נתניהו כל כך מעריץ, קיימת מערכת תקשורתית שמציגה מודל של שקיפות – התדרוך היומי בבית הלבן. שם, כמעט בכל יום עבודה, עומד דובר הבית הלבן מול העיתונאים בחדר התדרוכים ומעביר עדכונים, מסרים והסברים על החלטות מדיניות.
הפורום הזה, שהוא חלק בלתי נפרד ממערכת השלטון בדמוקרטיה האמריקאית, נועד לאפשר לציבור להיות מעודכן ולהבין את המהלכים הפנימיים של הממשלה. לעיתים אף הנשיא מצטרף ומעביר מסרים אישיים. מדובר במנגנון שמאפשר לא רק עדכון שוטף, אלא גם דיאלוג פתוח עם הציבור – מה שמוביל לשקיפות ואמון.
הדוברות שלנו כאן בישראל נסחפת בין הודעות כתובות (תחת השקר הגדול – "גורמים מדיניים") לבין הדלפות, והציבור נותר תוהה: מי מעדכן אותנו? מה באמת קורה בתוך הלב הפועם של השלטון?
הדוברות שלנו כאן בישראל נסחפת בין הודעות כתובות (תחת השקר הגדול – "גורמים מדיניים") לבין הדלפות, והציבור נותר תוהה: מי מעדכן אותנו? מה באמת קורה בתוך הלב הפועם של השלטון?
האמת היא שההיעלמות הזו היא לא רק כשל ניהולי, אלא גם סימן לפחד ולחוסר רצון להתמודד עם המציאות. כאשר אין מי שיעמוד מול העיתונאים, כאשר אין מי שייקח אחריות על מסרים ועל מידע, נוצר רווח של חוסר שקיפות – ובעקבותיו, אובדן אמון עמוק בקרב הציבור. כל מי שמחפש תמונה אמיתית של מה שקורה מאחורי הקלעים, מוצא עצמו מול מערכת שמבוססת על ספינים, הדלפות וחצאי אמיתות.
ההפסד הזה הוא ההפסד של כולנו. ראש הממשלה, שאמור להיות דמות מייצגת ומחברת, נותר בדמות ניכור וניתוק, והציבור – שכבר איבד את אמונו – נאלץ לחפש תשובות במקומות אחרים. אם יש רצון לשקם את הקשר עם הציבור, יש צורך אמיתי להחזיר את הדובר למרכז. לא כדמות טכנית שמפעילה הודעות מראש, אלא כאיש אמון שבאמת מקשיב, משדר ושומר על קשר ישיר עם העם.
וזה ידרוש ראש ממשלה אמיץ – כזה שיודע להכיר במחדלים, לצאת מהבועה ולפנות לעיניים הפונות אליו מהרחובות. רק כך נבנה מחדש גשר תקשורתי אמיתי, שלא יהיה מבוסס על ספינים והדלפות, אלא על דיאלוג כן ושקוף שמביא את האמת אל פני הציבור.
ועוד תהייה קטנה לסיום. במלחמה האחרונה, כשראש הממשלה ודוברו נעלמו, הופיע דובר צה"ל דניאל הגרי מול המצלמות ולקח על עצמו את תפקיד המסביר הלאומי. באומץ גדול, לפעמים תחת נזיפות משליטיו, הוא אמר לציבור בישראל את האמת.
היעלמות הדובר היא לא רק כשל ניהולי, אלא גם סימן לפחד ולחוסר רצון להתמודד עם המציאות. כשאין מי שיעמוד מול עיתונאים, או ייקח אחריות על מסרים ומידע, נוצר רווח של חוסר שקיפות ואובדן אמון ציבורי
רמטכ"ל חדש הגיע, דובר צה"ל חדש הגיע איתו, וגם המוסד הזה נגוז ונעלם. מעולם לא ראינו את פניו, את קולו לא שמענו עד לרגע זה. יכול להיות שהוא נדבק במחלת השתקת כשביקר במשרד ראש הממשלה? ימים יגידו.
יעל לוטן, ממובילות תחום יחסי הציבור בישראל, הקימה את משרד לוטן BPRD לפני 30 שנה - חברת בוטיק המתמחה ביח"ץ, מיתוג ודיגיטל. כיום בתה, נגה ספקטור פדר, ממנכ"לת את המשרד המשפחתי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם