לא פסע ולא נעליים

שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר (צילום: פלאש90)
פלאש90
שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר

כמי ששותפה למאבק לחפותו של זדורוב בארבע השנים האחרונות וזועקת את חפותו בכל דרך אפשרית, אני ניצבת מול בעיה קשה כשאני קוראת את הראיון של יורם דנציגר בכתבת השער של 7 ימים ב"ידיעות אחרונות".

מחד, דנציגר הוא השופט היחיד, שבשבתו כראש ההרכב בעליון בערעורו של רומן זדורוב, השכיל לזכות אותו. הכותרת בעיתון מבשרת כי הוא היה מאשר משפט חוזר. לכאורה, אנו, שוחרי חירותו וחפותו, אמורים לשמוח ולהתעודד מכתבה מעין זו.

הכותרת בעיתון מבשרת כי הוא היה מאשר משפט חוזר. לכאורה, אנו, שוחרי חירותו וחפותו, אמורים לשמוח ולהתעודד מכתבה מעין זו. מאידך, התייחסויות ואמירות שונות שלו לאורך הראיון הופכות לי את הקרביים

מאידך, התייחסויות ואמירות שונות שלו לאורך הראיון הופכות לי את הקרביים.

לא פסע ולא נעליים

גם בפסק דינו וגם בשלל ראיונות לאחר פרישתו, השופט בדימוס דנציגר שב ומדגיש שהזיכוי שלו היה "כפסע מהרשעה". לדידי, זו אמירה של פוליטיקאי ולא של שופט.

כן, על שופט לשקול את שיקוליו ולבחון את הראיות של צד ההגנה וצד התביעה. לעתים ההתלבטות קשה ולעיתים יש ראיות שנראות חזקות בשני הצדדים, הוא מחוייב (ואכן עשה זאת) לנמק את שיקוליו במסגרת פסק הדין.

אבל, ופה יש אבל גדול… מרגע ששופט הכריע את הכרעתו – הוא צריך לעמוד מאחורי הכרעתו ובלב שלם.

אמת יש אחת – זדורוב כן או לא רצח את תאיר ראדה ז"ל. הוא לא חצי רוצח, הוא לא כפסע מרוצח. אין דבר כזה. לא קיים! חובה על מערכת המשפט לשאוף להתקרב לאמת העובדתית, למציאות שהיתה בשטח ולהכריע מה קרה באמת. בעיקר בדיני נפשות זו חובה מוסרית של מערכת המשפט.

אבל, ופה יש אבל גדול. מרגע ששופט הכריע את הכרעתו – עליו לעמוד מאחוריה בלב שלם. אמת יש אחת – זדורוב כן או לא רצח את תאיר ראדה ז"ל. הוא לא חצי רוצח, הוא לא כפסע מרוצח. אין דבר כזה. לא קיים

ולכן, כל עוד כתב האישום והראיות שהוגשו סיפרו סיפור של רוצח יחיד, ולמן הרגע ששופט הכריע לזכות, עליו לעמוד מאחורי הכרעתו שמשמעותה היא אחת – זדורוב אינו הרוצח.

אין הכוונה שהשופט נדרש לחזור בו משיקוליו הענייניים שהובילו אותו להכריע מדוע ראיה כזו או אחרת כן היתה בעלת משמעות בעיניו, אך עליו להבין, לכל הפחות, שראיות שנחזו כבעלות משמעות עבורו – משקלן מתבטל לחלוטין למן הרגע שהחליט לזכות.

במילים אחרות, גם אם לאותו שופט עצמו אין את מלוא המידע להכריע מדוע הוגשה ראיה שנחזית כמשמעותית, בעוד שהיא איננה כזו – הוא חייב להשלים עם העובדה שבתיק הזה היא בסופו של יום היתה חסרת משמעות.

כל עוד כתב האישום והראיות שהוגשו סיפרו סיפור של רוצח יחיד, ולמן הרגע ששופט הכריע לזכות, עליו לעמוד מאחורי הכרעתו שמשמעותה היא אחת – זדורוב אינו הרוצח

כך למשל, ההודאה של זדורוב יכולה להיראות בעלת משקל כלשהו לשופט דנציגר בגלל שיקולים כאלו ואחרים, אך למן הרגע שזיכה את זדורוב עליו להשלים עם הכרעתו ולבטא חיצונית ותקשורתית אך ורק את מה שמגבה את החלטתו הסופית.

גם אם אין הוא יודע מדוע ההודאה של זדורוב היא הודאת שווא, וגם אם בעיניו היא נדמתה כאותנטית כששקל את הכרעתו, עליו להפנים ולקחת בחשבון, שגם אם לא נחשף למלוא הסיבות והנסיבות לכך שההודאה היא הודאת שווא – קביעתו שזדורוב זכאי משמעותה חייבת להיות כי הוא לא הרוצח ולפיכך, הודאתו איננה הודאה אותנטית.

שופט שסיים את הכרעתו חייב להמנע מאמירות חוזרות ונשנות על ההתלבטויות שלו. אלו עוגנו כבר בפסק דינו.

ספק סביר – לא בדיני נפשות

למן הרגע שפרש, נראה שדנציגר עסוק בקידום חוק שהוצע בזמנו ע"י חברת הכנסת רויטל סוויד, לפיו בעבירה שדינה מאסר עולם, דעת מיעוט (כמו דעתו שלו במשפט זדורוב) היא ספק סביר ויש לזכות את הנאשם. חוק כזה הוא מבחינתי רעה חולה, למרות שכינונו של חוק כזה עשוי היה לגרום לזיכוי זדורוב מחמת הספק לו היה קיים.

למן הרגע שפרש, נראה שדנציגר עסוק בקידום חוק שהוצע בזמנו ע"י חברת הכנסת רויטל סוויד, לפיו בעבירה שדינה מאסר עולם, דעת מיעוט (כמו דעתו שלו במשפט זדורוב) היא ספק סביר ויש לזכות את הנאשם

המערכת בנויה על העקרון המשפטי, לפיו בכל ערכאה דעת הרוב היא שקובעת. אין זה נכון לשנות את התשתית היסודית הדמוקרטית עליו מושתת עקרון זה. לעומת זאת, כן עומדת לאדם הזכות להמשיך לערער לערכאה נוספת (ועדיף שונה לחלוטין מבחינת הרכב השופטים), להציג ראיות חדשות ולזעוק את חפותו – וזו המשמעות האמיתית של ערעור וערכאות מתקדמות כמו בקשה למשפט חוזר.

לא בגלל הספק – בגלל הראיות

מקריאת הראיון עם דנציגר נראה, כי לא קרא את הבקשה למשפט חוזר שהוגשה על ידי עורך דין ירום הלוי (וממתינה לתגובת הפרקליטות והכרעת העליון). אם היה קורא אותה לא היה יכול להמנע מלהתייחס לראיות החדשות הרבות והעוצמתיות שלא רק מחייבות אישור משפט חוזר, אלא אף את זיכויו המיידי של זדורוב.

מקריאת הראיון עם דנציגר נראה, כי לא קרא את הבקשה למשפט חוזר של עו"ד ירום הלוי. לו קרא אותה, לא יכול היה להתעלם מהראיות החדשות הרבות והעוצמתיות, שלא רק מחייבות משפט חוזר, אלא אף את זיכויו המיידי של זדורוב

לא מדובר רק באותה שערה של א"ח, שנדמה שדנציגר עשה פליפלופים דמגוגיים כדי לא להתייחס למשמעותה המזכה, אלא גם בראייה שמחזקת את פסיקתו, אליה נדמה שלא נחשף.

על פי חוות הדעת של המומחה מספר 1 בעולם לכתמי דם בזירה, תום בוול, שלוש העקבות הזרות במסלול היציאה מן התא בו נמצאה המנוחה, הן בוודאות של הרוצח/ת, וזאת על סמך קביעתו כי נזילת דמה של המנוחה על גבי אחת העקבות נוצרה במהלך השעה הראשונה אחרי הרצח.

אחת הראיות שבידי משטרת ישראל: עקבה שנמצאה על האסלה בתא שבו נרצחה תאיר ראדה
אחת הראיות שבידי משטרת ישראל: עקבה שנמצאה על האסלה בתא שבו נרצחה תאיר ראדה

ראייה זו שוללת לחלוטין את ההסברים המאולצים שניסתה התביעה לכונן כאילו היתה מהומה בזירה וייתכן שהיה מדובר ב"מחלץ אלמוני" כלשהו שטיפס והטביע את הטביעות המגואלות בדם וכן את הסבריו של השופט שהרשיע, יצחק עמית.

לפי חוו"ד המומחה מספר 1 בעולם לכתמי דם בזירה, תום בוול, 3 העקבות הזרות במסלול היציאה מן התא בו נמצאה המנוחה, הן בוודאות של הרוצח/ת, וזאת על סמך קביעתו כי נזילת דמה על גבי אחת העקבות נוצרה במהלך השעה הראשונה אחרי הרצח

דנציגר נתן משקל גבוה לטביעות זרות אלו בהחלטתו לזכות, גם בלי לדעת עובדה חדשה זו, וככל הנראה זו הסיבה שהוא בוחר להתייחס אליהן כאל "שאלה שמעוררת ספק" ולא כאל ראייה מכרעת שמציבה מישהו (מישהי!) אחרת בזירה.

יתרה מכך, עורכי הכתבה בידיעות בחרו בחירה תמוהה להוסיף לכתבה דווקא תמונה של "טביעת נעל" על הג'ינס של תאיר.

טביעה  שאף אחד מהשופטים בעליון לא הצליח לקבוע שמדובר בטביעת הנעל של זדורוב, גם לא אלו שהרשיעו אותו. טביעה שמומחה ההגנה וויליאם בודז'יאק טען שכלל לא בטוח שמדובר בטביעת נעל. טביעה שלא מתאימה בגודל ולא במיקום לאיזור שבו יכולה להיות טביעת נעל.

ניתן לצפות משופט שמונה לראש הוועדה לתיקון ולמניעת הרשעות שווא, שימהר לבחון בדקדקנות את הבקשה למשפט חוזר בתיק שהוא עצמו טוען שהוא כה מתעניין בו עדיין

היה זה אף הולם יותר לשים תמונה של טביעת הנעל המזכה והמדממת על האסלה, שיחד עם טביעות נוספות מציירות את מסלול יציאתו של הרוצח (או רוצחת).

ברצח אין עסקאות טיעון

לא רק הדיון בספק העלה את חמתי. במהלך הראיון העלה דנציגר את האופציה לפיה, אם יאושר משפט חוזר לרומן זדורוב, ניתן יהיה לעשות עמו עסקת טיעון. הסדרי טיעון הם קטסטרופליים ויש להמנע מהם בכל המחיר בכל הקשור לדיני נפשות.

רק השבוע ראינו כיצד הסדר טיעון שערכה המדינה עם הרוצח של תהילה נגר ז"ל, הוביל להרשעתו בהריגה בלבד ולגזר דין של 19 שנים בלבד. הסדר טיעון שכזה עם רוצח הוא שערורייתי בכל קנה מידה ויש להמנע ממנו במדינה מתוקנת.

הסדרי טיעון הם קטסטרופליים ויש להמנע מהם בכל מחיר, כשמדובר בדיני נפשות. רק השבוע ראינו כיצד הסדר טיעון שערכה המדינה עם הרוצח של תהילה נגר ז"ל, הוביל להרשעתו בהריגה ולגזר דין של 19 שנים בלבד

התוצאות של התנהלות כזו של מערכת המשפט רומסות את הצדק, מפחיתות את האמון במערכת המשפט והרסניות עבור משפחות הקורבנות. לכן, על בית המשפט לראות רצח כרצח ולאלץ את המשטרה והפרקליטות לעשות ככל יכולתן עבור חקר האמת.

דנציגר רואה את אילנה ראדה כאשה חמה ומרשימה, אך לא נראה שהוא לוקח בחשבון שרצונה הוא להגיע לחקר האמת, ואת המשמעות המזעזעת של השארת ספק בתיק. חד משמעית, כל עסקת טיעון או זיכוי מחמת ספק – תשאיר אותה מוגבלת באפשרויות שלה להגיע למה שהיא נאבקת שנים עבורו – האמת.

ומה באשר לזדורוב? עסקת טיעון או זיכוי מחמת הספק אולי יאפשרו לזדורוב את החופש הפיזי המיוחל, אך ישאירו אותו בכלא נפשי. אלו ירחיקו אותו מלקבל את המגיע לו, שהוא – להפטר סוף סוף לגמרי מעננת ה"רוצח" שכפה עליו בית המשפט.

ומה באשר לזדורוב? עסקת טיעון או זיכוי מחמת הספק אולי יאפשרו לו את החופש הפיזי המיוחל, אך ישאירו אותו בכלא נפשי, וירחיקו אותו מקבלת המגיע לו, להפטר לגמרי מעננת ה"רוצח" שכפה עליו בית המשפט

הוא לא יקבל, או יתקשה לקבל, את הפיצויים המגיעים לו על שנותיו בכלא, ויותר מזה, מי שקרוב לודאי על פשעה הוא ישב שנים ארוכות לעולם לא תבוא על עונשה.

שירלי בן יהונתן (M.Sc) יועצת אסטרטגית. בעלת תואר ראשון בתקשורת ופסיכולוגיה ותואר שני בהתנהגות ארגונית. עורכת ספרה של אולגה זדורוב "האיש שלא היה שם", מנהלת קבוצת "דורשים משפט צדק בפרשת רצח תאיר ראדה ז"ל".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,335 מילים
סגירה