הקיץ של 1931 סימן את הרגע שבו הכול התהפך. גרמניה, שעדיין ליקקה את פצעי התבוסה המשפילה במלחמת העולם הראשונה, נכנסה לסחרור פיננסי שכמעט בן לילה שינה את מסלולה ההיסטורי.
המשבר הכלכלי, שתחילתו בקריסת הבנק האוסטרי "בודן־קרדיט־אנשטלט", זלג במהרה לגרמניה והטיל את כלכלת רפובליקת ויימאר השברירית ממילא לתוך סחרחורת מסוכנת.
בתוך הסערה הזו קרס גם אחד הבנקים הגדולים במדינה, בנק דאנאט – מהלך דרמטי שהעניק דחיפה משמעותית לטענות הנאצים בדבר קונספירציה יהודית.
רפובליקת ויימאר, השפל הגדול ועליית הקיצונים
כדי להבין איך הכול התחיל, צריך לחזור מעט אחורה. הסכם ורסאי משנת 1919 הטיל על גרמניה פיצויים עצומים, שיצרו משבר כלכלי עמוק ואינפלציה משתוללת. בעיני הציבור הגרמני, ההסכם הפך לסמל להשפלה לאומית.
בתוך הכאוס הכלכלי והתחושות הלאומיות הקשות, מצאו קבוצות קיצוניות קרקע פורייה לאנטישמיות. אחת מהן הייתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר
בתוך הכאוס הכלכלי והתחושות הלאומיות הקשות, מצאו קבוצות קיצוניות קרקע פורייה לאנטישמיות. אחת מהן הייתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר, שהציעה פתרונות רדיקליים וקליטים למצוקה הכלכלית־חברתית.
המשבר הכלכלי העולמי של 1929 החמיר את המצב: עסקים קרסו, האבטלה זינקה, והייאוש ברחובות הלך וגבר. יותר ויותר גרמנים חיפשו אשמים – ורבים מהם קיוו למצוא אותם בקרב היהודים. ואז, כמו מתנה משמיים עבור התעמולה הנאצית, הגיע הקיץ של 1931.
נפילתו של הבנק השני בגודלו בגרמניה
בעיצומו של הכאוס הפיננסי ההולך ומעמיק, נחשפה ביוני 1931 פרשת הונאה בחברת נורדוולה – יצרנית גדולה של צמר וחוטים, שהייתה גם אחת הלקוחות המרכזיות של בנק דאנאט, הבנק השני בגודלו בגרמניה. עד 1930 החזיק הבנק בפיקדונות בהיקף של 2.4 מיליארד רייכסמארק, ויציבותו נחשבה קריטית לשמירה על היציבות של כלל מגזר הבנקאות הגרמני ושל הכלכלה כולה.
בדיעבד התברר כי נורדוולה נטלה מהבנק הלוואות בהיקף גדול, ללא ביטחונות מספקים. האשראי הלא מבוטח יצר "חור" משמעותי במאזני הבנק, וחשף התנהלות פיננסית רשלנית שפגעה באמון הציבור. העיתוי של חשיפת הפרשה – בעיצומו של המשבר הפיננסי האירופי – האיץ את ההתדרדרות של דאנאט, והפך אותה לאירוע בעל השלכות הרסניות.
קריסתו של הבנק הייתה עלולה להירשם בהיסטוריה כעוד משבר כלכלי חריף מבין רבים שפקדו את גרמניה בשנות רפובליקת ויימאר, אילולא העובדה שבראש הבנק עמד יהודי
קריסתו של הבנק הייתה עלולה להירשם בהיסטוריה כעוד משבר כלכלי חריף מבין רבים שפקדו את גרמניה בשנות רפובליקת ויימאר, אילולא העובדה שבראש הבנק עמד בנקאי יהודי. יעקב גולדשמידט, מי שנחשב לדמות מיתולוגית בעולם הבנקאות הגרמני, תואר לא אחת כ"התגלמות הכוח והקסם של מודל הבנקאות המעורבת הגרמני".
השפעתו בהנהלת הבנק הייתה כה גדולה, עד שלא היסס להדיח מהדירקטוריון את היילמאר שאכט – מי שלימים כיהן כנשיא הבנק המרכזי של גרמניה ושר הכלכלה במשטר הנאצי. מעמדו הציבורי של גולדשמידט הפך את קריסת דאנאט מאירוע מוניטרי גרידא לאירוע לאומני, ולמרכיב מרכזי באסטרטגיית התעמולה של המפלגה הנאצית.
מאסון כלכלי לכלי תעמולה
ב־13 ביולי 1931 הודיע בנק דאנאט על חדלות פירעון – הכרזה שעוררה פאניקה מיידית בקרב ציבור גרמני מבוהל ממילא. לקוחות רבים הסתערו על סניפי הבנק בניסיון למשוך את חסכונותיהם, ובתוך יומיים בלבד נמשכו מהבנק סכום עתק של 130 מיליון רייכסמארק. בתגובה, הכריזה הממשלה על "חופשת בנקים" בת יומיים, שבמסגרתה נסגרו כ־5,700 סניפים ברחבי גרמניה.
כישלונו של דאנאט גרם לאובדן אמון נרחב בכלל מערכת הבנקאות, והוביל למשבר מערכתי. ההשפעה הייתה הרסנית: התפוקה התעשייתית צנחה, המוני עובדים פוטרו, וחברות רבות לא הצליחו לקבל אשראי חיוני להמשך פעילותן.
הימין הקיצוני זיהה מייד את הפוטנציאל הפוליטי הטמון בקריסה. העיתון האנטישמי "דר שטירמר" פרסם קריקטורות של "הבנקאי היהודי הגרגרן", וייחס לגולדשמידט את האחריות לאסון
הימין הקיצוני זיהה מייד את הפוטנציאל הפוליטי הטמון בקריסה. העיתון האנטישמי "דר שטירמר" פרסם קריקטורות של "הבנקאי היהודי הגרגרן", וייחס לגולדשמידט את האחריות לאסון, תוך הצגתו כסמל ל"קליקת הרווחים הזרים".
הנאצים ניצלו באופן אסטרטגי את זהותו היהודית של גולדשמידט ואת קריסת הבנק כדי לחזק את הנרטיב האנטישמי, ולטעון כי היהודים הם מקור מצוקותיה של גרמניה.
המהלך עבד. מחקר מיקרו־כלכלי שפורסם ב־2018 על ידי סבסטיאן דור, שטפן גיסלר, חוסה לואיס פיידרו והנס־יואכים פות', מצא קשר ישיר בין נתוני האשראי בערים השונות בגרמניה לקריסת בנק דאנאט והעלייה בתמיכה במפלגה הנאצית בבחירות שנערכו בין 1930 ל־1933.
לפי המחקר, בערים שהיו חשופות במיוחד לבנק, התמיכה בנאצים זינקה בשיעורים גבוהים משמעותית מבשאר האזורים – ובמקומות שבהם הייתה אנטישמיות קיימת עוד קודם לכן, העלייה הייתה דרמטית אף יותר.
לפי המחקר, בערים שהיו חשופות במיוחד לבנק, התמיכה בנאצים זינקה בשיעורים גבוהים משמעותית מבשאר האזורים – ובמקומות שבהם הייתה אנטישמיות קיימת עוד קודם לכן, העלייה הייתה דרמטית אף יותר
דאנאט לא לבד: קריסה אחת בתוך סחרור שלם
חשוב למקם את קריסת בנק דאנאט בפרופורציות הנכונות. היא לא הייתה האירוע היחיד שהפיל את הכלכלה הגרמנית. קדמה לה קריסת הבנק האוסטרי הגדול, וזמן קצר לאחר מכן קריסת בנק דרזדנר – אחד המוסדות הפיננסיים המרכזיים במדינה. גם חברות שהיו קשורות לבנק דרזדנר נקלעו לקשיים כלכליים.
עם זאת, החשיפה לקריסת דרזדנר לא השפיעה על התמיכה בנאצים באותה מידה כמו החשיפה לדאנאט – פער שמחדד את השפעת זהותו היהודית של גולדשמידט, והאופן שבו זה נוצל על ידי התעמולה הנאצית.
המשבר הבנקאי התרחש כחלק משפל כלכלי עולמי רחב ומחוסר יציבות פיננסית עמוקה ששרר בשנת 1931 – שילוב של גורמים מקומיים ובינלאומיים. אולם, כל אלה לא שינו דבר לתעמולה הנאצית, שמצאה את האשם "הנוח" מבחינתה.
עם זאת, חשוב להדגיש: עליית הנאצים לשלטון הייתה תהליך מורכב, תוצאה של שילוב בין גורמים אידיאולוגיים, חברתיים ופוליטיים. קריסת דאנאט – והאופן שבו נוצלה – הייתה, לפי היסטוריונים, אבן דרך משמעותית במסלול ההתרסקות של רפובליקת ויימאר.
ההיסטוריה מראה כי בעתות משבר כלכלי או ייאוש ציבורי, גורמים קיצונים נוטים לזהות "אשמים" – ולעשות שימוש בנרטיבים מסיתים כדי לבסס את כוחם הפוליטי
לקח היסטורי: איך משבר כלכלי הפך לכר פורה לשנאה
האירועים הדרמטיים של קיץ 1931, וניצול קריסת בנק דאנאט על ידי התעמולה הנאצית, מהווים תזכורת מצמררת לעוצמה ההרסנית של זעזועים כלכליים וחברתיים. ההיסטוריה מראה כי בעתות משבר כלכלי או ייאוש ציבורי, גורמים קיצונים נוטים לזהות "אשמים" – ולעשות שימוש בנרטיבים מסיתים כדי לבסס את כוחם הפוליטי.
זהו לקח רלוונטי גם לימינו: עלינו לפעול באחריות ולדאוג לטיפול שורש בבעיות החברתיות, לצד התמודדות נחושה עם שיח של שנאה והסתה – כדי למנוע את הישנותם של אסונות העבר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ערן, במשך כל שנות ה-20 הנאצים ניסו למכור את מרכולתם אבל הציבור הגרמני לא הקשיב והם נשארו בשוליים. בבחירות של 1928 הם קיבלו 2.6%(!) מהקולות, אבל בבחירות של 1930 הם הפכו למפלגה השניה בגודלה עם 18.3% מהקולות. המשבר הכלכלי שהתחיל ב- 1929 גרם לציבור הגרמני להתייאש מהדמוקרטיה. 1931 הייתה רק ההמשך.