1

זה היה אחד השבועות העצובים במערכת היחסים המורכבת שבין האדם לטבע בישראל. הוא התחיל דווקא באווירת מסיבה, אם אפשר להגדיר כך את חינגת הכרישים שהתחוללה במי האפסיים של החופים בחדרה ובבית ינאי.

מהשיחות שקיימתי בתחילת השבוע עם מומחים ואוהבי כרישים עלו רגשות ומסרים מורכבים: מצד אחד אופוריה קלה ממה שנראה כמו ניתוץ של חומת הפחד שאפיינה את היחס לכרישים עוד מאז ימי 'מלתעות'; ובאותה נשימה – רתיעה וחשש מהחיכוך הבלתי סביר בין יותר מדי ישראלים לבין חיית בר אימתנית שאינה מורגלת בקרבה כזו של בני אדם.

המשפט האחרון בכתבה שהתפרסמה כאן ביום שני בצהריים היה "ברגע שהאסון יקרה הכול יתהפך עלינו". שעתיים אחר כך נכנס ברק צח לשחות עם הכרישים בחדרה ולא חזר

המשפט האחרון בכתבה שהתפרסמה כאן ביום שני בצהריים היה של ד"ר עדי ברש מעמותת 'כרישים בישראל'. "ברגע שהאסון יקרה הכול יתהפך עלינו", היא אמרה, "אני כבר יכולה לראות את הכותרות: 'אימה בחדרה' או 'הכתובת הייתה על הקיר'". שעתיים אחר כך נכנס ברק צח לים בחדרה ולא חזר.

חיפושים אחרי האדם שנעדר לאחר שהותקף על ידי כריש בחוף בחדרה, 22 באפריל 2025 (צילום: JACK GUEZ / AFP)

כשהשורות האלה נכתבות עדיין לא ידוע מה קרה שם בין צח לבין הכריש ומה גרם לכריש, שנמנה עם מין שמסתובב כאן יותר מעשור ומעולם לא פגע באדם, לצאת למתקפה קטלנית כזו. בהיעדר מידע מוצק, מוטב לא לעסוק בספקולציות. השאלה היא מה הלאה, איך מאפשרים לחיות הבר להמשיך להתקיים ולישראלים להמשיך ליהנות מהים ואפילו מהכרישים – אבל בלי להסתכן בעוד טרגדיה.

האירוניה המרה היא שהתשובה ניתנה מזמן. כל גורם רציני בתחום – מהחברה להגנת הטבע ועד מומחי ואוהבי הכרישים – קורא כבר שנים להסדרה של מתחם הכרישים בחדרה.

רצה הגורל ובידי ישראל נפלה הזכות להפוך לאטרקציית כרישים בקנה מידה עולמי. במקום להסתער על ההזדמנות ולהפוך את המקום לפנינה תיירותית, מדינת ישראל העדיפה לברוח מאחריות והאתר הוזנח וזוהם

רצה הגורל ובידי ישראל נפלה הזכות להפוך לאטרקציית כרישים בקנה מידה עולמי. במקום להסתער על ההזדמנות, להפוך את שפך נחל חדרה לאתר מוסדר, נקי ומזמין של הסברה ותיירות, ליידד את הציבור עם הכרישים אבל גם לנהל את הממשק הזה באופן שיגן על שני הצדדים, מדינת ישראל כדרכה לא החמיצה הזדמנות להחמיץ את ההזדמנות.

בריחה מאחריות, מריבות קטנוניות, היעדר מוחלט של מעוף וחזון ובעיקר, כרגיל, היעדרה של המדינה כגורם מתכלל שאמור לראות את התמונה הרחבה, הפכו את אתר הכרישים בחדרה למקום מבולגן, מוזנח, מזוהם, שבו ערב רב של סירות מנוע, צוללנים ומשנרקלים, דייגים ומשכשכים, מתחככים עם כרישים בתוך מים עתירי קרסים ושאריות של רשתות דיג.

כשכלבת הים החביבה יוליה נחתה בחופי יפו והתפרקדה על החוף, רשות הטבע והגנים סגרה סביבה מתחם ולא איפשרה לאיש להתקרב. המטרה היתה להגן על יוליה, ועל הדרך גם על הסקרנים. הכרישים לא זכו לכבוד הזה.

באדיבות החברה להגנת הטבע

לפני ארבע שנים, בקיץ 2021, פרסמה החברה להגנת הטבע מסמך בן 45 עמודים בו סקרה את הידע המדעי והעקרונות המקובלים בעולם להסדרת מתחמים מהסוג הזה וקראה לממשלה לעשות מעשה. אל המסמך נלווה גם סרטון שנשא את הכותרת "ים בטוח לכרישים ולאדם בחדרה" וקרא לאסדרה. מאז הכאוס רק הלך וגבר.

פעם היה נהוג לומר ש'אחרי שיקרה אסון כולם יתעוררו'. אלה היו ימים נאיביים. האסון קרה, מה הסיכוי שמישהו יתעורר? מה הסיכוי שמעז ייצא מתוק ומהטרגדיה של ברק צח המנוח תצמח הסדרה וטיפול מערכתי רציני בסוגיית הכרישים? כנראה כמו הסיכוי שממשלת ישראל תיקח אחריות ותסיק מסקנות ממחדל ה-7 באוקטובר.

פעם היה נהוג לומר ש'אחרי שיקרה אסון כולם יתעוררו'. אלה היו ימים נאיביים. האסון קרה, מה הסיכוי שמישהו יתעורר? כנראה כמו הסיכוי שממשלת ישראל תיקח אחריות ותסיק מסקנות ממחדל ה-7 באוקטובר

אם זה לא הספיק, הגיעה שרפת הענק בשפלה ובהרי ירושלים. בשבועות האחרונים, כשגלים קיצוניים של חום ויובש באו והלכו, הגורמים שעוסקים בכיבוי אש ובתפר שבין טבע לשרפות היו במתח אדיר.

אחרי חורף שחון, עם חום ויובש ורוחות מזרחיות עזות, התלקחות של שרפה היא לא שאלה של אם אלא של איפה ומתי. "עד השבוע הלכנו בין הגיצים", אומר גורם בתחום שמירת הטבע, "עכשיו המזל נגמר".

עינות גבתון, לפני השרפה (מימין) ואחריה, 2025 (צילום: דוברות גזר)

הלב כאב במיוחד לנוכח מראות השרפה הקשה בשמורת עינות גיבתון. בתחילת פסח פרסמתי כאן רשמי מסע ברחבי המועצה האזורית גזר, כשגולת הכותרת הייתה השמורה הצנועה שעברה שיקום ממושך והתחדשה במסלול הליכה בתוך סבך קנים ובמגדל תצפית על האגמון המקסים.

הלב כאב במיוחד לנוכח מראות השרפה הקשה בשמורת עינות גיבתון, שעברה שיקום ממושך והתחדשה במסלול הליכה בסבך קנים ובמגדל תצפית על האגמון המקסים. כל אלו עלו באש

כל אלה התפחמו ביום רביעי השבוע. נותרה שלולית מוקפת אודים אפופי עשן. מערכת אקולוגית שלמה עלתה בלהבות, השמורה שבה ונסגרה עד הודעה חדשה.

ראשת מועצת גזר, רותם ידלין, שליוותה את תהליך השיקום המורכב והייתה מושקעת בו תקציבית ובעיקר רגשית, שלחה לי מהשמורה אימוג'י של לב שחור. ספק אם במילון אבן שושן יש מילים שיכולות לתאר בצורה מדויקת יותר את ההרגשה.

סוסים בורחים מהשרפה באזור בית שמש, 23 באפריל 2025 (דוברות כב"ה ירושלים)

2

אתמול (שישי) נכנסה לתוקף (עוד) רפורמת תעריפים בתחבורה הציבורית, וכבר הספיקה להפוך לשק חבטות ברשתות החברתיות ובלא מעט דיווחים בתקשורת. יש לא מעט עילות לביקורת: עלייה חדה של 33% בבת אחת היא מכה לכיס של נוסע התחב"צ הסביר.

בנוסף – הרבה תקציב הושקע במימון הנחות לפריפריות ואוכלוסיות ספציפיות, כשמוטב היה להשקיע אותו בתוספות קווים, תדירויות ושיפור השירות. הרי בתמונה הרחבה, מחירי התחבורה הציבורית בישראל זולים יחסית לעולם המפותח. הסיבה שישראלים מתקשים לעזוב את המכונית הפרטית היא לא המחיר, אלא איכות השירות. במקום אוטובוסים בזול, תנו יותר אוטובוסים.

מחירי התחבורה הציבורית בישראל זולים יחסית לעולם המפותח. הסיבה שישראלים מתקשים לעזוב את המכונית הפרטית היא לא המחיר, אלא איכות השירות. במקום אוטובוסים בזול, תנו יותר אוטובוסים

סדרי העדיפויות וקבלת ההחלטות תחת מירי רגב אכן שובשו לחלוטין, ומשרד התחבורה נמצא באחת התקופות הקשות בתולדותיו אם לא ה-. רגב הרוויחה ביושר – טוב, לא בטוח שזאת בדיוק המילה – את חוסר האמון של הציבור והתקשורת, אבל כשמניחים רגע בצד את הרקורד הבעייתי שלה ואת תאוות היח"צ, צריך לומר שבמהלך הנוכחי יש גם כמה היבטים חיוביים, ושהביקורות לא חפות מסתירות פנימיות.

אי אפשר להלין על עליית מחירים, ובאותה נשימה לטעון שצריך להשקיע את התקציב בתוספות שירות ולא בסבסוד הכרטיסים. זה ניסיון לא רציני לאחוז את המקל משני קצותיו. ובאשר להטבות/הנחות: לפחות חלקן מגיעות לקהלים שמהווים יעד ראוי להטבה, ושעבורם היא עשויה להיות שיקול מכריע להעדפת התחבורה הציבורית על פני המכונית הפרטית.

אוטובוס חשמלי של אגד (צילום: אגד)

זה נכון בעיקר לגבי שני קצות קשת הגילאים: שנה של נסיעות חינם לחיילים משוחררים, והנחה של 33% בחופשי חודשי עד גיל 26, הם מהלכים שתועלת בצידם. פעם כל חייל משוחרר מהפריפריה ששכר דירה בתל אביב היה ממהר לחפש פרייבט יד שנייה שתחנה מתחת לבית.

היום מערך השיקולים השתנה: אחזקת הרכב יקרה מאוד, חנייה אין, פקקים יש, יש גם רכבת קלה והרבה חלופות דו גלגליות. נסיעה חינם בתחבורה הציבורית היא דרך מצוינת לסייע בשכנוע השנתונים הללו לוותר או לפחות לדחות משמעותית את רכישת המכונית הראשונה. ומי שבתחילת חייו האזרחיים מתרגל לנסוע באוטובוסים ורכבות, יש סיכוי שימשיך עם זה לאורך זמן.

פעם כל חייל משוחרר ששכר דירה בתל אביב היה ממהר לחפש פרייבט יד שנייה. היום מערך השיקולים השתנה: אחזקת הרכב יקרה מאוד, חנייה אין, פקקים יש, ויש גם רכבת קלה

בצד השני של הסקאלה ירד גיל הזכאות לנסיעה חינם בכל כלי התחבורה הציבורית מ-75 ל-67. לרבים מהגמלאים/ות כבר יש מכונית, אבל הם מעדיפים לא לנהוג בה, אם מסיבות בריאותיות ואם בגלל שהנסיעה במכונית בערים צפופות הפכה יותר מאתגרת. לפנסיונרים יש יותר זמן ובמקביל ההכנסה לרוב יורדת, כך שנסיעה חינם בתחבורה הציבורית היא פיתוי משמעותי – שמצטרף לשאר השיקולים – להעדיף את האוטובוס על הרכב הפרטי.

צריך להצטייד בהרבה נאיביות כדי לא לראות את השיקולים הפוליטיים של רגב: הנחה לצעירים מגיל 18 עד 26? הרי החיילים ממילא נוסעים בחינם, ולכן ברור לאיזה מגזר ולאילו ישיבות משתייכים רוב הזכאים בקבוצה הזו. ועדיין, אם מנטרלים את התסכול המוצדק של מעמד הביניים החילוני שנושא על גבו, בצבא כמו באזרחות, את המשק הישראלי, גם לחילוניים יש אינטרס שהחרדים יישארו הציבור עם רמת המינוע (מספר מכוניות לנפש) הנמוך ביותר וידבקו בהרגליהם הוותיקים לנסוע בתחבורה הציבורית.

הרכבת הקלה בפתח תקווה, אוגוסט 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

תוך כדי העיסוק בפרטי הרפורמה, נחשפה השבוע גם העובדה שרוב הזכאים להטבות והנחות כלל לא מממשים אותן. לפי משרד התחבורה, כ-80% ממשתמשי התחבורה הציבורית זכאים להנחה או הטבה כלשהי; לפי אותו משרד תחבורה, רק כ-400 אלף מממשים את זכאותם.

זה משאיר אותנו עם פער של מאות אלפים אם לא יותר ממיליון. זה מעיד על קצר חמור בתקשורת בין אחד ממשרדי הממשלה הגדולים והחשובים לבין הציבור הענק שהוא אמור לשרת.

לפי משרד התחבורה, כ-80% ממשתמשי התחבורה הציבורית זכאים להנחה או הטבה כלשהי, אך רק כ-400 אלף מממשים את זכאותם. זה מעיד על קצר חמור בתקשורת בין המשרד לבין הציבור שהוא אמור לשרת

כשעשרה אנשים לא מממשים זכות שמוקנית להם זו פאשלה שלהם; כשמאות אלפים לא עושים את זה זה מחדל של המדינה. משרד התחבורה יצר אתר יעיל ושירותי ("צדק תחבורתי") שכולל את כל המידע הדרוש לגבי הרפורמה, עכשיו הוא צריך לדאוג שהמידע הזה יגיע לכל בית ולכל משתמש בתחבורה הציבורית. כי בינתיים העלאות המחירים חלות על כל הנוסעים – וההנחות ניתנות בפועל רק לחלקם.

3

במהלך פסח דיווחנו כאן על שביל האופניים החדש שהושלם ומחבר בין תל אביב להרצליה, ובדרך גם עובר סמוך למוקדים מושכי קהל – הסינמה סיטי ומתחם ביג גלילות החדש. שימחה גדולה להרצליינים ולתל אביבים, אבל כרגיל אצלנו בכל אליה – ובכל פרויקט תשתית מוצלח – יש קוץ. והקוץ הזה הוא מנת חלקם של תושבי רמת השרון.

שביל האופניים המחבר בין הרצליה לתל אביב, אפריל 2025 (צילום: אביב לביא)

באופן אבסורדי, ועל אף שרמת השרון צמודה לתל אביב וקרובה אליה הרבה יותר מהרצליה, קשה מאוד לדווש ממנה לתל אביב. הציר המרכזי שאמור לחבר ביניהן חולף דרך מחלף הכפר הירוק. מהצד התל אביבי יש שביל אופניים מצוין על דרך משה סנה. אלא שעל המחלף עצמו – כפי שנכתב כאן בעבר ובנסיבות מרתיחות במיוחד – אין המשכיות של שביל האופניים והרכיבה שם קשה ואף מסוכנת.

אחרי שהתייאשו מהכפר הירוק, רמת שרוניים שמבקשים להגיע באופניים למרכז המטרופולין במקום לעמוד בפקק תלו תקוות בשביל החוף החדש שמחבר בין הרצליה לתל אביב.

למרות שרמת השרון צמודה לתל אביב וקרובה אליה הרבה יותר מהרצליה, קשה מאוד לדווש ממנה לתל אביב. באופן אבסורדי, השביל החדש לא פותר זאת

הם קיוו להתחבר אליו באזור הסינמה סיטי, אבל אבוי: השביל ממוקם מעברו השני של כביש החוף, כשבין שתי הגדות מחבר גשר. והגשר, ניחשתם נכון, אינו מונגש לאופניים או לכל אמצעי תנועה מתגלגל אחר (עגלות ילדים, כסאות גלגלים). הטיפוס והירידה ממנו מתבצעים באמצעות מדרגות (מעט לולייניות) בלבד.

וכך הרוכבים מרמת השרון שוב מוצאים את עצמם הכי קרובים לתל אביב – אבל הכי מנותקים ממנה. או כמו שקוראים לזה אצלנו – עוד יום הגיוני בתחבורה הישראלית.

שביל האופניים המחבר בין הרצליה לתל אביב, אפריל 2025 (צילום: אביב לביא)

4

לרגל המימונה צילם גולן רידר מרשות הטבע והגנים את גרסת בעלי החיים ל'תרבחו ותסעדו'. לא בדיוק מופלטות, אבל הסועדים נראים מרוצים.

"מימונה" בגרסת בעלי החיים, אפריל 2025 (צילום: גולן רידר מרשות הטבע והגנים)

"מימונה" בגרסת בעלי החיים, אפריל 2025 (צילום: גולן רידר מרשות הטבע והגנים)