במהלך השנתיים האחרונות, מעל אלף בדואים המתגוררים באזור C בגדה המערבית נמלטו או הוגלו מבתיהם, כשהם מונעים, לדבריהם, על ידי אלימות מתנחלים הולכת וגוברת ואוזלת יד שיטתית – או שיתוף פעולה – מצד הרשויות הישראליות.
אזור C נמצא תחת שליטה ישראלית מלאה, הן אזרחית והן ביטחונית. באזורים A ו-B של הגדה המערבית, הרשות הפלסטינית שומרת על מידה מסוימת של שליטה.
כמה תקריות חמורות של הפקעת קרקעות וגניבה נגד בדואים הגיעו לידי טיפול משטרתי ושיפוטי, אך הן מתקדמות באיטיות. במקביל, מדינת ישראל ממשיכה לממן את המאחזים שלפי עדות הבדואים הם מקור האלימות, ומתכננת להקצות עוד קרקעות באזור לטובת מתנחלים.
כמה תקריות חמורות של הפקעת קרקעות וגניבה נגד בדואים הגיעו לידי טיפול משטרתי ושיפוטי, אך הן מתקדמות באיטיות. במקביל, מדינת ישראל ממשיכה לממן את המאחזים שלפי עדות הבדואים הם מקור האלימות
קהילות בדואיות חיות בגדה המערבית כבר עשרות שנים. חלק מהמשפחות נמלטו או גורשו במקור מהנגב במהלך מלחמת העצמאות ב-1948 ולאחר מכן השתקעו בגדה. קהילות אחרות טוענות להיסטוריה ממושכת יותר באזור, המתחקה אחר דפוסי נדידה שקודמים ל-1948.
קהילות אלו, המאורגנות בדרך כלל סביב רשתות משפחתיות מורחבות, פזורות ברחבי הגדה המערבית – מהרי חברון בדרום ועד טובאס בצפון ובקעת הירדן במזרח. חלקן מתגוררות על קרקע פרטית בבעלות פלסטינית לפי הסכמי שכירות, ואחרות טוענות לבעלות על הקרקע שבה הן יושבות.
אחד האזורים הבולטים ביותר שנפגעו הוא רצועה של כ-100 אלף דונם בין רמאללה ליריחו. עד 2022 התגוררו שם שבע קהילות בדואיות שמנו יחדיו כ-1,000 איש, לפי עדויות תושבים ותמונות אוויר. כיום נותרה רק קהילה אחת – מעראג'את – ובה כ-40 משפחות. משפחה אחת בלבד נותרה באזור סמוך.
כאשר זמן ישראל ביקר במקום בשבוע שעבר, עשרות בתים, אוהלים ומכלאות לצאן נראו נטושים.
"לעזוב. לא לקחת כלום"
קהילה אחת בת 250 נפשות נמלטה ביום אחד בעקבות מתקפת מתנחלים גדולה. ב-12 באוקטובר 2023, ימים ספורים לאחר מתקפת חמאס הקטלנית ב-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה בעזה, תועדו מתנחלים נכנסים לקהילת ואדי א-סיק כשהם חמושים לכאורה, ומורים לתושבים לעזוב.
עדים מספרים כי המתנחלים ירו באוויר בנוכחות רכבי צה"ל שנראו במקום. במהלך התקרית, מתנחלים וחיילים תיעדו שלושה תושבים כשהם מכים אותם, מפשיטים אותם ומצלמים אותם בתחתוניהם.
עדים מספרים כי המתנחלים ירו באוויר בנוכחות רכבי צה"ל שנראו במקום. במהלך התקרית, מתנחלים וחיילים תיעדו שלושה תושבים כשהם מכים אותם, מפשיטים אותם ומצלמים אותם בתחתוניהם
חמישה חיילים מיחידת גבול המדבר של צה"ל – הכוללת יוצאי נוער גבעות – הודחו בעקבות התקרית.
עלי אחמד ערארה, תושב לשעבר של החווה, סיפר לזמן ישראל כי המתנחלים כבר הטרידו את הקהילה לפני פרוץ המלחמה. "הם לא נתנו לנו לצאת עם העדרים למרעה. אחרי ה-7 באוקטובר הם עשו מה שרצו. יום אחד הם היכו אותנו, ו-25 עד 35 משפחות ברחו באותו היום".
כששחזר את יום התקיפה, אמר ערארה: "המצב היה מבהיל. הילדים פחדו. חמישים או שישים מתנחלים הגיעו ואמרו, 'ללכת. לא לקחת כלום'. מה הייתי אמור לעשות? יש לי חמישה ילדים. עכשיו הם מפחדים מדי לחזור. אבי, בן 70, אמר שבדיוק כך הם ברחו מהנגב ב-1948".
"המצב היה מבהיל. חמישים או שישים מתנחלים הגיעו ואמרו, 'ללכת. לא לקחת כלום'. מה הייתי אמור לעשות? יש לי חמישה ילדים. עכשיו הם מפחדים מדי לחזור. אבי, בן 70, אמר שבדיוק כך הם ברחו מהנגב ב-1948"
שמונה ימים לאחר מכן, חזרו אנשי הקהילה לאזור בתיאום עם המנהל האזרחי (הגוף במשרד הביטחון שמנהל את האזורים בגדה המערבית הנתונים לשליטה ישראלית) כדי לאסוף את חפציהם. "הכול נעלם", אמר ערארה. "חזרנו ולא מצאנו כלום – הכול היה שבור, שרוף".
כיום גר ערארה כמה קילומטרים משם, סמוך לכפר הפלסטיני רמון, אך לדבריו המנהל האזרחי אמר לו שאסור לו להישאר שם. "אני לא יודע לאן נלך עכשיו", אמר. "אני רואה את המקום שבו גרתי, אבל אני לא יכול להגיע אליו. אם אעשה זאת, אני אמות, בגלל המתנחלים".
המנהל האזרחי הכחיש בפני זמן ישראל כי הורה לבדואים לעזוב את האזור.
גם באירועים אלימים נוספים באזור תועדו אנשים במדים צבאיים, אך לא ברור אם היו חיילים בשירות פעיל. דובר צה"ל לא השיב לפניית זמן ישראל.
פרנסה שהתמוטטה
מוחמד כעאבנה, תושב נוסף לשעבר של ואדי א-סיק, מתגורר כיום באוהל סמוך לכפר הפלסטיני טייבה, בין עצי זית. עדר הצאן שלו מוחזק במכלאות בשל מחסור בשטחי מרעה, ולדבריו מצבו הכלכלי קשה מאוד.
"פעם היינו מוציאים בערך 10,000 שקל בחודש על מספוא. עכשיו זה 30,000–40,000. היו לי 100 כבשים; עכשיו יש לי 30. נאלצתי למכור את רובן, וחלקן מתו מרעב. כל זה קרה בשנה האחרונה, מאז שגורשנו"
"פעם היינו מוציאים בערך 10,000 שקל בחודש על מספוא. עכשיו זה 30,000–40,000", אמר. "היו לי 100 כבשים; עכשיו יש לי 30. נאלצתי למכור את רובן, וחלקן מתו מרעב. כל זה קרה בשנה האחרונה, מאז שגורשנו".
כעאבנה מספר שהוא שוכר את הקרקע ואין לו מושג לאן ילך כשתפוג תקופת השכירות. כמו רבים בקהילתו, התפרנס בעבר מרעיית כבשים ועיזים וממכירתן לבשר. כיום הוא שקוע בחובות ומתקשה לשרוד.
בדואים רבים שנעקרו אומרים שנאלצו לנטוש לחלוטין את אורח חייהם המסורתי – שהסתמך על גידול בעלי חיים ומכירתם לבשר. בהיעדר גישה לשטחי מרעה, חלקם מכרו את עדריהם ועברו להתגורר בערים הנתונות לשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, ובכך מוטטו עשרות שנות חיים של רעייה באזור C.
החלטה שהתקבלה לאחרונה במנהל האזרחי עלולה להמשיך ולכרסם בשטחי המרעה של הבדואים. בפברואר אישר נציב הרכוש הממשלתי הנטוש מתן היתרי מרעה זמניים על אדמות מדינה לגופים פרטיים לא מזוהים – בפעם הראשונה שנעשה מהלך כזה בגדה המערבית. כל ששת האזורים שהוקצו סמוכים לקהילות בדואיות ולמאחזים, בהם ראס עין אל-עוג'ה, שבו מתגוררים כ-1,500 בדואים.
בפברואר אישר נציב הרכוש הממשלתי הנטוש מתן היתרי מרעה זמניים לגופים פרטיים לא מזוהים – בפעם הראשונה שנעשה מהלך כזה בגדה המערבית. כל ששת האזורים שהוקצו סמוכים לקהילות בדואיות ולמאחזים
המדיניות אושרה על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בתפקידו הנוסף כשר במשרד הביטחון. היא עוררה דאגה בקרב הבדואים, שחוששים שהקרקע תוקצה למתנחלים ושהם יאבדו את הגישה אליה. המנהל האזרחי לא התייחס לשאלת זמן ישראל בנוגע לשימוש המיועד בקרקע.
"רק רוצים לחיות"
חסן מלחאת, ממעראג'את, עזב באפריל 2024 לאחר שחי שם עשרות שנים. הוא היה אחד מ-60 משפחות שעזבו בפרק זמן קצר. "אנשים חיו כאן מאז שנות ה-70", סיפר. "המתנחלים, משני מאחזים סמוכים, תפסו את העדרים שלנו והכו אותנו. כבר לא יכולנו להוציא את העדרים למרעה. פנינו למשטרה, אבל לא יצא מזה כלום".
מלחאת מתגורר ועובד כיום ברמאללה. "רבים מאיתנו מכרו את העדרים. לא יכולנו לפרנס אותם", אמר. "הבדואים לא רוצים צרות – מאז 1967 [כאשר ישראל כבשה את הגדה המערבית במלחמת ששת הימים] לא עשינו בעיות. אנחנו רק רוצים לחיות. אין לנו בעיה עם ישראל. זה ההבדל [בינינו לבין פלסטינים אחרים]".
יונתן קנוניץ' חיבר את הדוח "קהילות עקורות, אנשים נשכחים", שפורסם בחודש שעבר על ידי ארגוני "יש דין" ו"רופאים לזכויות אדם", ותיאר את תופעת עקירת הבדואים בשנתיים האחרונות.
הוא ציין כי "שילוב של התעמרות ארוכת שנים מצד הרשויות, אלימות מתנחלים, איומים יום-יומיים ופגיעה כלכלית קשה, אילץ מאות משפחות לעקור מהאדמות שהיו להן בית במשך עשורים רבים, והוביל בפועל לגירושן בכפייה".
"שילוב של התעמרות ארוכת שנים מצד הרשויות, אלימות מתנחלים, איומים יום-יומיים ופגיעה כלכלית קשה, אילץ מאות משפחות לעקור מהאדמות שהיו להן בית במשך עשורים, והוביל בפועל לגירושן בכפייה"
מוקפים במאחזים
השינוי בתנאים עבור הבדואים התרחש במקביל לעלייה חדה בפעילות ההתנחלות הלא חוקית. בין 2019 ל-2024 הוקמו 11 מאחזים – רבים מהם חוות לגידול בעלי חיים – סביב קהילות בדואיות באזור מגוריו של מלחאת. חלקם הוקמו ביוזמת מנהיגי מתנחלים ומאוחר יותר זכו למימון מהמדינה או מגופים הנתמכים על ידה, ובהם ההסתדרות הציונית העולמית ומשרדי ממשלה.
זאב חבר, ראש תנועת ההתיישבות "אמנה", הודיע ב-2021 על כוונתו להקים עשר חוות מאחז חדשות מדי שנה בגדה המערבית, ותיאר אותן כיעילות יותר בהחזקת קרקעות מהתנחלויות רגילות, בשל השטחים הנרחבים שהן מסוגלות לתפוס.
לפי דוח עדכני של ארגוני מעקב אחרי התנחלויות "שלום עכשיו" ו"כרם נבות", 70 חוות מאחז חדשות הוקמו בשנתיים האחרונות, מה שהביא את המספר הכולל ברחבי הגדה המערבית ליותר מ-140. הדוח טוען כי כ-80 מיליון שקל מכספי ציבור הוזרמו לתמיכה במאחזים הללו.
בדואים שנעקרו אומרים שהתקפות מתנחלים נמשכו גם במקומות שאליהם עברו. רק בשבוע שעבר הותקפה משפחה שגורשה מוואדי א-סיק והשתקעה ליד הכפר סינג'יל. מקורב למשפחה סיפר לזמן ישראל שכמה מבני המשפחה הוכו ואחד מהם אושפז עם פגיעות ראש. קטעי וידאו מהמקום הראו אוהלים עולים באש ופנלים סולאריים שהושמדו.
על פי דיווח של Yesh Din ييش دين יש דין -@@Yesh_Din
מאחז חדש הוקם הבוקר בשטח B.
ממנו יצאו מתנחלים אל העיירה סינג'יל הסמוכה( צפונת מזרחית לרמאללה) להצית, לתקוף, להשחית.
לצידם חיילים שיורים גז מדמיע על התושבים שמנסים להגן על ביתם. pic.twitter.com/FqF8aOXonJ— עדי ארגוב عدي أرجوف Adi Argov (@adinitay) April 21, 2025
לפי הודעת הצבא, "התקבל דיווח על חיכוך שהתפתח בין אזרחים ישראלים לפלסטינים, סמוך לכפר סינג'יל. במהלך החיכוך התבצעו זריקות אבנים מצד הפלסטינים, ואזרחים ישראלים הציתו מספר צריפים, צמיגים ועצים במרחב הכפר. עם קבלת הדיווח, כוחות הביטחון קפצו לנקודה על מנת לפזר את החיכוך".
באזורים אחרים בגדה המערבית שבהם בדואים ממשיכים לרעות בשטחיהם המסורתיים, טוענים התושבים כי אירעו מקרים הולכים וגוברים של גניבת עדרים בידי מתנחלים. אירוע כזה דווח למשטרה בתחילת מרץ.
באזורים אחרים בגדה שבהם בדואים ממשיכים לרעות בשטחיהם המסורתיים, טוענים התושבים כי אירעו מקרים הולכים וגוברים של גניבת עדרים בידי מתנחלים. אירוע כזה דווח למשטרה בתחילת מרץ
לדברי היית'ם זיאד, תושב ראס אל-עין סמוך ליריחו, עשרות מתנחלים מלווים בכוחות צה"ל ומשטרה נכנסו לאזור בליל 7 במרץ. זיאד סיפר כי הקבוצה תפסה כ-400 כבשים וטלאים מרכושו – מתוך כ-1,500 בעלי חיים שנלקחו מהאזור כולו.
המיקום הנוכחי של בעלי החיים עדיין אינו ברור, והדיווחים סותרים בשאלה אם הם מוחזקים בידי מתנחלים או הוחרמו על ידי הרשויות. חלק מהעדרים שנעלמו זוהו ב-21 במרץ על ידי זיאד סמוך למאחז, שם טען שראה רועי מתנחלים מטפלים בעדר.
הוא טען כי במהלך האירוע ב-7 במרץ אמרו המתנחלים שהם מחפשים בעלי חיים שנגנבו ממאחז סמוך. בעל המאחז הגיש תלונה במשטרה מיד לאחר האירוע, בטענה כי נגנבו ממנו 40 בעלי חיים.
ב-10 במרץ הגיש זיאד תלונה במשטרת ישראל בגין גניבת העדר שלו. אולם עד 18 במרץ נודע לצוותו המשפטי כי התיק נסגר יום אחד בלבד לאחר שהוגש, בשל "חוסר ראיות להעמדה לדין". עורכי הדין הגישו ערר על ההחלטה לסגור את החקירה, אך עד כה לא התקבלה תגובה מהרשויות.
מתח גובר בבקעת הירדן
אזור נוסף שבו מתרחש פינוי המוני הוא צפון בקעת הירדן. מאז פרוץ המלחמה עזבו מאות בדואים את האזור, ובהם לפחות שלוש קהילות גדולות וכמה חמולות קטנות. פלסטינים מספרים כי ארבעה מאחזים חדשים הוקמו באזור, האחרון שבהם לפני כמה חודשים בלבד.
מאז פרוץ המלחמה עזבו מאות בדואים את בקעת הירדן, ובהם לפחות שלוש קהילות גדולות וכמה חמולות קטנות. פלסטינים מספרים כי ארבעה מאחזים חדשים הוקמו באזור, האחרון שבהם רק לפני כמה חודשים
מחמוד כעאבנה מספר כי נמלט מאום אל-ג'מאל בצפון בקעת הירדן באוגוסט 2024.
"היינו 13 או 14 משפחות, עשרות אנשים. ואז בנו מאחז ממש כמה מטרים מעלינו. המתנחלים הסתובבו בין הבתים והציצו פנימה. זה הפחיד את הנשים והילדים. הצבא והמשטרה היו איתם, אז לא היה טעם לקרוא להם", סיפר. "תוך שלושה ימים עזבנו. אחר כך, דחפורים של המועצה האזורית בקעת הירדן הרסו את מה שנשאר".
מכיוון שהמנהל האזרחי הוא האחראי הרשמי לאכיפת חוקי הקרקע בגדה המערבית, ולא המועצות האזוריות, לא ברור באיזו סמכות בוצעה ההריסה. המועצה האזורית בקעת הירדן לא השיבה לפניית זמן ישראל.
כעאבנה מתגורר כעת מעבר למחסום טייסר סמוך לטובאס, ואומר שהקהילה שלו התפזרה ואינה יכולה לשוב. "אם הייתי יכול לחזור, הייתי חוזר. אבל זה לא מותר", אמר. "אין ביטחון. הם מכים את השכנים שלנו בלילות".
יאסר אבו עראם גם כן נמלט עם משפחתו מביתו בצפון בקעת הירדן. הוא סיפר שהמתנחלים בנו בית במרחק חמישה מטרים מביתו, מה שגרם לו לעזוב באותו יום. "הם הטרידו אותי. הם גנבו לי כבשים, שברו את הפנלים הסולאריים, פרצו לבית וגנבו רכוש… פחדתי שיציתו את הילדים".
זמן קצר לאחר שעזב, סיפר אבו עראם, אנשי המנהל האזרחי החרימו את רכושו – כולל מכלי מים וגנרטורים – ודרשו קנס של חצי מיליון שקלים כדי להשיבם. "למה לעצור את הרכוש ולא את האדם?" שאל. "אנחנו לא יידינו אבנים ולא ירינו רקטות. מעולם לא עשינו בעיות".
זמן קצר לאחר שעזב, סיפר אבו עראם, אנשי המנהל האזרחי החרימו את רכושו – כולל מכלי מים וגנרטורים – ודרשו קנס של חצי מיליון שקלים כדי להשיבם. "למה לעצור את הרכוש ולא את האדם?" שאל
המנהל האזרחי מסר לזמן ישראל כי המשפחה הקימה אוהלים בשטח אש פעיל, ולכן ההחרמה הייתה חוקית. עוד נמסר כי באפשרות המשפחה להגיש בקשה רשמית להשבת הציוד.
לפי בדואים אחרים שעדיין מתגוררים באזור, המבנה ההתנחלותי שהוקם ליד ביתו של אבו עראם פורק יום לאחר שהוא ובני משפחתו נמלטו.
"המתנחלים הם הצבא והמשטרה"
קדראי דרארמה מתגורר בעין אל-חילווה בצפון בקעת הירדן, אחת מכמה קהילות בדואיות שטרם נעקרו, אך כ-40 תושביה מספרים כי הם שוקלים לעזוב בעקבות הלחץ הגובר.
דרארמה מחזיק בבעלות על הקרקע שבה הוא גר, דבר שמתועד בטאבו, וגם חלק מקרקעות המרעה של עדריו רשומות על שמו. למרות זאת, הוא מספר כי הוא מתמודד עם איומים מתמשכים מצד מתנחלים המתגוררים בקרבת מקום.
הוא גם נפגע כלכלית בעקבות החרמה בלתי מוסברת של חלק מהעדר שלו. ביוני 2024 נלקחו בלילה כ-80 ראשי בקר מהמכלאה שלו בנסיבות לא ברורות. לאחר בירורים, גילתה המשפחה כי המועצה האזורית בקעת הירדן החרימה את בעלי החיים והעבירה אותם למכלאה רחוקה מביתם.
ביוני 2024 נלקחו בלילה כ-80 ראשי בקר מהמכלאה שלו בנסיבות לא ברורות. לאחר בירורים, גילתה המשפחה כי המועצה האזורית בקעת הירדן החרימה את בעלי החיים והעבירה אותם למכלאה רחוקה מביתם
דרארמה נדרש לשלם קנס של 50 אלף שקל כדי להשיב את העדר, אך לאחר ששילם קיבל חזרה רק כ-30 מתוך 80 הפרות. יחד עם ארגון "יש דין", הוא עתר לבג"ץ נגד אלוף פיקוד מרכז, המועצה האזורית ומשרד הפנים, בטענה שלמועצות מקומיות אין סמכות להחרים בעלי חיים השייכים לפלסטינים.
באותו חודש התקיים דיון בתיק, והוצא צו על תנאי שהורה למועצה האזורית להימנע מהחרמה או החזקה של בעלי חיים שנראה או נטען כי הם שייכים לתושבים המקומיים (הכוונה לפלסטינים). עם זאת, טרם ניתנה פסיקה סופית בתיק, וכמה דיונים כבר נדחו, כשהדיון הבא צפוי להתקיים במאי.
המועצה האזורית בקעת הירדן לא השיבה לפניית זמן ישראל.
"אני חי כאן כל חיי. גם אבי חי כאן כל חייו. היינו כאן בתקופת התורכים, הירדנים. היינו ישנים בביטחון, באים והולכים בחופשיות – אף אחד לא שאל שאלות", סיפר דרארמה לזמן ישראל לאחרונה, בסלון ביתו.
"המתנחלים הם הצבא והמשטרה. הם מאיימים על הבתים, גונבים והורגים את בעלי החיים. אני בקושי מצליח לפרנס את ילדיי – אין שטחי מרעה, אין מים. אני חושב למכור את העדר ולעזוב את האדמה"
"היום זה שונה לחלוטין. המתנחלים הם הצבא והמשטרה", אמר. "הם מאיימים על הבתים, גונבים והורגים את בעלי החיים. אני בקושי מצליח לפרנס את ילדיי – אין שטחי מרעה, אין מים. אני חושב למכור את העדר ולעזוב את האדמה".
"החיים כאן נעשו קשים, כמעט בלתי נסבלים", הוסיף דרארמה. "אין עתיד כאן".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
וואו! אני קורא את זה ומתמלא באופטימיות..
"מעל אלף בדואים המתגוררים באזור C ..אזור C נמצא תחת שליטה ישראלית מלאה, הן אזרחית והן ביטחונית", ציטוט מהכתבה.
כלומר הבדואים שעליהם מדובר אינם אזרחים ישראלים והם משתלטים על שטחים שהם לא אמורים להיות בהם..סוף סוף נשמע שהמדינה מגרשת אותם משם. לגבי זה שהצבא מגרש אותם באלימות..אני בטוח שזה לא נכון *לצערי הרב* והלוואי שיסתבר שאני טועה.
האמת שעשינו טיול באיזור בנימין למעיינות שמעולם לא היתה גישה אליהם בלי אבטחה כבידה, (כבר יותר בטוח לנו להסתובב כאן בלי לההרג) ופגשנו מבנים נטושים של בדואים, כל הקירות מלאים בכרזות בדיוק כמו של החמאס … לא להתמם ולהציג אותם כאנשים שלא הזיקו, כי מתוכם יצאו ופגעו בנו כל הזמן.
היה גם בית ספר נטוש, כל הקירות השולחנות, הכל מכוסה בכרזות של פלסטין מנהר ועד ים, תמונות של מניהגים מחבלים, שקר וכזב להציג את הבדואים כמסכנים וכלא עושים שום רע.
יהודים נרצחו ונרצחים בלי שעשו שום עוול ואתם מדברים על אלה שרוצחים בנו כאוהבי שלום וכלא מזיקים, סוף סוף שהם הם קמו ועזבו אפשר להסתובב בכביש ליד הבית בלי להרצח סתם כך כי אני יהודיה.
מגיע לעם ישראל לחיות בארצו בלי פחד ובלי חשש ממי הנרצח הבא שלנו.
אם הם היו אוהבים את עמ"י הייתם רואים דגלי ישראל שם, לא דגלי חמאס.